סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו

[droriko]

571 הוא אחלה קו שבעולם

התשובות שלי מגוונות, ילדות מקוטעת גיאוגרפית
הקו האהוב - קשה לי לומר שאני ממש אוהב, אבל קו 4-104-204 הוא מועמד טוב, ישר באורך סביר, תדירות מצויינת, ללא חלופות ועם העדפה מסויימת (אבל לא מושלמת).

הקו השנוא - שוב, קשה לומר, אבל 571 הוא מועמד טוב (ההפך מקו 4 הנ"ל), ובעקבות העבודה שלי על המפה, יש לי מספר רב של קווים חיפאים שהייתי חותך את הידיים למי שתכנן אותם.

הקו שאני נוסע הרבה בימים אלה - הפורד פוקוס הגרוטאה שלי, עקב נסיעות רחוקות בעיקר ולא יוממות לעיר. בימים כתיקונם אני נוסע בקו 142 מבושי לסטנמור.

כמו רבים מכם, קו הילדות מתחלק לפי שנים:

מ-1971 עד 1978: קו 209 של London Transport ולעיתים קו 98B "הפרטי" של Elmstree Coaches. הקו שימש בעיקר את אמי שהייתה סוחבת אותי לסבים בפינר או לרכבת התחתית בפינר ומשם ללונדון.

מסוף 1978 עד 1980: קו 55 (בימינו 155) ממבשרת לירושלים. עדיין זכורים לי הליילנדים צבועי התכלת עם ריח הדיזל שחודר דרך סדקי החלונות הכבדים. את הנסיעה בסיבוב מוצא, וההתרגשות שתמיד חוויתי כשפסגת מלון הילטון (המגדל היחיד דאז בירושלים) היה מציץ בין ההרים ולאט לאט היה צומח לו כשמתקרבים לעיר.

מ-1980 עד 1981: קו 7 (בימינו 14) מקדמת ראשון למרכז ראשון לציון. בהתחשב בדעותיי היום, אירוני שבתור ילד מאוד אהבתי את חוסר הסימטריות של הקו הסיבובי הזה. הוא היה מגיע כמעט עד שיכון המזרח לפני שחזר לכיוון קדמת ראשון והלאה לעיר. אם היינו מפספסים אותו ליד הבית היינו הולכים בהליכה מהירה לרחוב יונתן הסנדלר ושם עולים עליו בדרכו חזרה לעיר.

מ-1981 עד הבגרות: קו 567, שבגיל 10 היה הקו הראשון שהעזתי לעלות עליו ללא רשות הוריי. נסעתי לת"מ הישנה בת"א ותיעדתי את כל מספרי ויעדי הקווים שהיו יוצאים משם ומכל הרחובות הסובבים. כשחזרתי, אמי שאלה בסרקזם בריטי טיפוסי: "איפה היית, תל אביב?". עניתי לה "איך ידעת?!", בהלם שהיא כביכול ידעה (היא לא!).

571 הוא אחלה קו שבעולם
אם כבר היית אומר 561 שהוא באמת קו מסריח

 

[alantan]

זו התשובה שלי, לא שלך...

571 הוא אחלה קו שבעולם
אם כבר היית אומר 561 שהוא באמת קו מסריח

זו התשובה שלי, לא שלך...

קו 571 זה קו נהדר - אם במקרה התמזל מזלך ואתה צריך לנסוע בדיוק ב-9:15 או 11:45 בבוקר. (סתם המצאתי שעות, לא בדקתי מה הלו"ז). משום מה תמיד שהייתי צריך אותו הוא נסע עשר דקות לפני השעה שרציתי להשתמש בו.

כמו כן יש לו חלופות מבלבלות ומטורפות כמו נסיעה מאזה"ת רעננה לת"א דרך ת"מ כפר סבא, מגדיאל, הוד השרון ופתח תקווה.

 

[droriko]

אנשים שמשתמשים בקו הזה

זו התשובה שלי, לא שלך...

קו 571 זה קו נהדר - אם במקרה התמזל מזלך ואתה צריך לנסוע בדיוק ב-9:15 או 11:45 בבוקר. (סתם המצאתי שעות, לא בדקתי מה הלו"ז). משום מה תמיד שהייתי צריך אותו הוא נסע עשר דקות לפני השעה שרציתי להשתמש בו.

כמו כן יש לו חלופות מבלבלות ומטורפות כמו נסיעה מאזה"ת רעננה לת"א דרך ת"מ כפר סבא, מגדיאל, הוד השרון ופתח תקווה.

אנשים שמשתמשים בקו הזה
נוסעים איתו מכפר סבא להוד השרון/פתח תקווה(ולהפך) ככה שזה לא משנה להם איפה התחנה הסופית שלו. מה גם שהחלופות שלו אחרי הצהריים דווקא עוזרות לכאלה שגרים במזרח העיר.

 

[Ccyclist]

אוי, מבשרת, השער לישראל

התשובות שלי מגוונות, ילדות מקוטעת גיאוגרפית
הקו האהוב - קשה לי לומר שאני ממש אוהב, אבל קו 4-104-204 הוא מועמד טוב, ישר באורך סביר, תדירות מצויינת, ללא חלופות ועם העדפה מסויימת (אבל לא מושלמת).

הקו השנוא - שוב, קשה לומר, אבל 571 הוא מועמד טוב (ההפך מקו 4 הנ"ל), ובעקבות העבודה שלי על המפה, יש לי מספר רב של קווים חיפאים שהייתי חותך את הידיים למי שתכנן אותם.

הקו שאני נוסע הרבה בימים אלה - הפורד פוקוס הגרוטאה שלי, עקב נסיעות רחוקות בעיקר ולא יוממות לעיר. בימים כתיקונם אני נוסע בקו 142 מבושי לסטנמור.

כמו רבים מכם, קו הילדות מתחלק לפי שנים:

מ-1971 עד 1978: קו 209 של London Transport ולעיתים קו 98B "הפרטי" של Elmstree Coaches. הקו שימש בעיקר את אמי שהייתה סוחבת אותי לסבים בפינר או לרכבת התחתית בפינר ומשם ללונדון.

מסוף 1978 עד 1980: קו 55 (בימינו 155) ממבשרת לירושלים. עדיין זכורים לי הליילנדים צבועי התכלת עם ריח הדיזל שחודר דרך סדקי החלונות הכבדים. את הנסיעה בסיבוב מוצא, וההתרגשות שתמיד חוויתי כשפסגת מלון הילטון (המגדל היחיד דאז בירושלים) היה מציץ בין ההרים ולאט לאט היה צומח לו כשמתקרבים לעיר.

מ-1980 עד 1981: קו 7 (בימינו 14) מקדמת ראשון למרכז ראשון לציון. בהתחשב בדעותיי היום, אירוני שבתור ילד מאוד אהבתי את חוסר הסימטריות של הקו הסיבובי הזה. הוא היה מגיע כמעט עד שיכון המזרח לפני שחזר לכיוון קדמת ראשון והלאה לעיר. אם היינו מפספסים אותו ליד הבית היינו הולכים בהליכה מהירה לרחוב יונתן הסנדלר ושם עולים עליו בדרכו חזרה לעיר.

מ-1981 עד הבגרות: קו 567, שבגיל 10 היה הקו הראשון שהעזתי לעלות עליו ללא רשות הוריי. נסעתי לת"מ הישנה בת"א ותיעדתי את כל מספרי ויעדי הקווים שהיו יוצאים משם ומכל הרחובות הסובבים. כשחזרתי, אמי שאלה בסרקזם בריטי טיפוסי: "איפה היית, תל אביב?". עניתי לה "איך ידעת?!", בהלם שהיא כביכול ידעה (היא לא!).

אוי, מבשרת, השער לישראל

בסוף הקיץ שלי שם הלכנו, כל הילדים, מסיבה כלשהי לקצה הצפוני של מרכז הקליטה והיו שם בתים בבנייה. שנים אחר-כך ביקרתי ידידים באחד הבתים האלו, בית פרטי מרשים בן 2-3 קומות, ובהליכה מהקסטל (זה היה לפני שקראו לזה כיכר רבין) מרכז הקליטה נראה כזה קטן ועלוב. כשגרתי שם המקום נראה כל-כך גדול, והיו לנו חברים מכל העולם (בעיקר העולם דובר האנגלית, רוסיה, וארגנטינה - מה שדי אירוני כי הגענו בדיוק בתקופת מלחמת הפולקלנדס, ובדיעבד - גם מלחמת לבנון הראשונה)

אם למדת בבית הספר שהיה מעבר לכביש הראשי שמדרום למרכז הקליטה (מעבר למכולת, גן המשחקים, והגנים שבמרכז עצמו) אז כמה שנים אחר-כך הייתי בגן שלידו לכמה חודשים.

 

[alantan]

זכרונות ילדות בגיל 7

אוי, מבשרת, השער לישראל

בסוף הקיץ שלי שם הלכנו, כל הילדים, מסיבה כלשהי לקצה הצפוני של מרכז הקליטה והיו שם בתים בבנייה. שנים אחר-כך ביקרתי ידידים באחד הבתים האלו, בית פרטי מרשים בן 2-3 קומות, ובהליכה מהקסטל (זה היה לפני שקראו לזה כיכר רבין) מרכז הקליטה נראה כזה קטן ועלוב. כשגרתי שם המקום נראה כל-כך גדול, והיו לנו חברים מכל העולם (בעיקר העולם דובר האנגלית, רוסיה, וארגנטינה - מה שדי אירוני כי הגענו בדיוק בתקופת מלחמת הפולקלנדס, ובדיעבד - גם מלחמת לבנון הראשונה)

אם למדת בבית הספר שהיה מעבר לכביש הראשי שמדרום למרכז הקליטה (מעבר למכולת, גן המשחקים, והגנים שבמרכז עצמו) אז כמה שנים אחר-כך הייתי בגן שלידו לכמה חודשים.

זכרונות ילדות בגיל 7
תסלחו לי על שטף המלים שיוצא לי מהאצבעות:

דצמבר 78'. ימים אחרונים בלונדון של אריזה ופניקה של ההורים - מכירת בית, החזרת האוטו לעבודה של אבי בראדלט, אוטו זמני, הסעה להית'רו, בואינג 707 של אל על עם הפאנלים בקיר בצבע כתום-ורוד של שנות השבעים. התרגשות עצומה מכך שעוברים למקום לגמרי חדש. הגעה לחדר הצדדי של העולים החדשים בנתב"ג: כולנו, אני ושתי אחיותיי, קיבלנו שקית "יום הולדת" עם מטבעות שוקולד של חנוכה, בזוקה ועוד כל מיני דברים מתוקים. פעם ראשונה שלעסתי מסתיק, לא ממש ידעתי מה לעשות עם זה, חשבתי שזו סוכריה שלא נגמרת! הגעה למרכז הקליטה.

מבשרת היתה מקום נהדר לילד. מקלטים אלכסוניים מבטון ששימשו אותנו כמגרש משחקים ומגלשות (אחותי נפלה מאחד ופתחה את הראש). בית ספר "הראל" - לא הבנתי מלה בעברית, ואני עוד הייתי המצטיין בעברית ב"חדר" בלונדון.

מצאנו אני וחברי אנטוניו מהונדורס חצי סיגר זרוק ברחוב. כמובן שניסינו לעשן, כמובן שהשתנקנו, וכמובן שנשבענו שלעולם לא נעשן יותר

גם לי היו חברים רבים, בעיקר מארה"ב ודרא"פ, אבל גם מבריה"מ ודרום אמריקה. כמוך, חזרתי לשם בתור בוגר בתחילת שנות התשעים וגם לי היה נראה עלוב. ככה זה קנה מדה של ילד.

 

[Ccyclist]

אוטו זמני? לנו בא "חוטף" במנהרה של הית'רו

זכרונות ילדות בגיל 7
תסלחו לי על שטף המלים שיוצא לי מהאצבעות:

דצמבר 78'. ימים אחרונים בלונדון של אריזה ופניקה של ההורים - מכירת בית, החזרת האוטו לעבודה של אבי בראדלט, אוטו זמני, הסעה להית'רו, בואינג 707 של אל על עם הפאנלים בקיר בצבע כתום-ורוד של שנות השבעים. התרגשות עצומה מכך שעוברים למקום לגמרי חדש. הגעה לחדר הצדדי של העולים החדשים בנתב"ג: כולנו, אני ושתי אחיותיי, קיבלנו שקית "יום הולדת" עם מטבעות שוקולד של חנוכה, בזוקה ועוד כל מיני דברים מתוקים. פעם ראשונה שלעסתי מסתיק, לא ממש ידעתי מה לעשות עם זה, חשבתי שזו סוכריה שלא נגמרת! הגעה למרכז הקליטה.

מבשרת היתה מקום נהדר לילד. מקלטים אלכסוניים מבטון ששימשו אותנו כמגרש משחקים ומגלשות (אחותי נפלה מאחד ופתחה את הראש). בית ספר "הראל" - לא הבנתי מלה בעברית, ואני עוד הייתי המצטיין בעברית ב"חדר" בלונדון.

מצאנו אני וחברי אנטוניו מהונדורס חצי סיגר זרוק ברחוב. כמובן שניסינו לעשן, כמובן שהשתנקנו, וכמובן שנשבענו שלעולם לא נעשן יותר

גם לי היו חברים רבים, בעיקר מארה"ב ודרא"פ, אבל גם מבריה"מ ודרום אמריקה. כמוך, חזרתי לשם בתור בוגר בתחילת שנות התשעים וגם לי היה נראה עלוב. ככה זה קנה מדה של ילד.

אוטו זמני? לנו בא "חוטף" במנהרה של הית'רו
לדעתי הייתם די גיבורים לעזוב חצי שנה לפני נפילת הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קלאהאן, על סף ה Winter of Discontent. כאשר אנחנו עזבנו בתקופתה של מאגי היו כל מני דברים שבוטלו (למשל - היה לנו איזה שטיח בן 80 שאמרו לי שלפני הגברת היה נחשב לענתיקה שאסור להוציא) ואני חושב שגם היו הגבלות על הוצאת כספים. אם אי פעם תצטרך תוכל לקרא לעצמך רוסי של כבוד.

אנחנו התגוררנו מחוץ ללונדון, אך תמיד נסענו העירה לבקר את המשפחה, אז אחרי שהבית נמכר וכל החפצים שנשלחו לארץ נלקחו לחברת השילוח נסענו עם המכונית לבקר את הדודה ובעלה הראשון, ואת סבא וסבתא. איכשהו זה לא נראה משונה מדי לבלות שבוע אצל כל צד, וכמו שיש שני חגים / סדרים באנגליה כך קיבלנו שתי מסיבות פרידה. את העישון הראשון דווקא קיבלתי מהמקטרת של סבא במסיבת הפרידה, וכן, זו שיטה טובה למנוע עישון. את מכירת המכונית כנראה שמכרה דרך Loot או משהו דומה בלונדון אירגנו כך שלפני הכניסה למנהרה שמובילה להית'רו אבא עצר, עלה "חוטף" שנהג את המכונית עד לטרמינל בעוד הוא ישב במושב האחורי. ברור שזה הקונה הישר, אבל זה הרגיש די משונה בזמנו.

אינני זוכר שום חדר לעולים חדשים בנתב"ג אבל אני זוכר את הירידה במדרגות המעצבנות מהמטוס בלילה, לעומת השרוול בהית'רו.

כמו כן - כשסבתא באה לבקר אותנו שם ביוני היא חשבה שהיא תיקח אותי לגן (זה שליד המכולת) והיא עשתה את זה ב9 בבוקר כנהוג באנגליה במקום 8 בבוקר כנהוג בישראל.

היו לפחות חמש משפחות ממרכז הקליטה שכולנו המשכנו לגילה, וילדיהן היו חברי ילדות במשך שנים. מכרים אחרים המשיכו גם הם לירושלים רבתי, מה גרם לכם לבחור ברשל"צ?

 

[alantan]

אבא שלי הוא ציוני במלוא מובן המלה, אני מאוד

אוטו זמני? לנו בא "חוטף" במנהרה של הית'רו
לדעתי הייתם די גיבורים לעזוב חצי שנה לפני נפילת הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קלאהאן, על סף ה Winter of Discontent. כאשר אנחנו עזבנו בתקופתה של מאגי היו כל מני דברים שבוטלו (למשל - היה לנו איזה שטיח בן 80 שאמרו לי שלפני הגברת היה נחשב לענתיקה שאסור להוציא) ואני חושב שגם היו הגבלות על הוצאת כספים. אם אי פעם תצטרך תוכל לקרא לעצמך רוסי של כבוד.

אנחנו התגוררנו מחוץ ללונדון, אך תמיד נסענו העירה לבקר את המשפחה, אז אחרי שהבית נמכר וכל החפצים שנשלחו לארץ נלקחו לחברת השילוח נסענו עם המכונית לבקר את הדודה ובעלה הראשון, ואת סבא וסבתא. איכשהו זה לא נראה משונה מדי לבלות שבוע אצל כל צד, וכמו שיש שני חגים / סדרים באנגליה כך קיבלנו שתי מסיבות פרידה. את העישון הראשון דווקא קיבלתי מהמקטרת של סבא במסיבת הפרידה, וכן, זו שיטה טובה למנוע עישון. את מכירת המכונית כנראה שמכרה דרך Loot או משהו דומה בלונדון אירגנו כך שלפני הכניסה למנהרה שמובילה להית'רו אבא עצר, עלה "חוטף" שנהג את המכונית עד לטרמינל בעוד הוא ישב במושב האחורי. ברור שזה הקונה הישר, אבל זה הרגיש די משונה בזמנו.

אינני זוכר שום חדר לעולים חדשים בנתב"ג אבל אני זוכר את הירידה במדרגות המעצבנות מהמטוס בלילה, לעומת השרוול בהית'רו.

כמו כן - כשסבתא באה לבקר אותנו שם ביוני היא חשבה שהיא תיקח אותי לגן (זה שליד המכולת) והיא עשתה את זה ב9 בבוקר כנהוג באנגליה במקום 8 בבוקר כנהוג בישראל.

היו לפחות חמש משפחות ממרכז הקליטה שכולנו המשכנו לגילה, וילדיהן היו חברי ילדות במשך שנים. מכרים אחרים המשיכו גם הם לירושלים רבתי, מה גרם לכם לבחור ברשל"צ?

אבא שלי הוא ציוני במלוא מובן המלה, אני מאוד
גאה בהוריי על כך שהם הרימו עוגן והלכו אחרי הערכים שלהם וותרו על הממון, לא שהתוצאה היתה כל כך גרועה... החברים ודאי חשבו שהם נפלו על הראש. אבי היה סמנכ"ל כספים ובדרך למנכ"לות של חברה לא קטנה באנגליה, ועל הקריירה הזו הוא ויתר כדי לעבור למדינה שאת שפתה הוא לא דיבר וקשרים לא היו לו.

אני לא יודע איך הם התגברו על המגבלות של הוצאת מט"ח מבריטניה, אולי אשאל אותו בהזדמנות הבאה. מעניין כמה פיקנטית תהיה התשובה...

נדמה לי שעברנו לראשל"צ בעקבות חברים, אבא שלי עבד בדיגיטל ששכנו אז בבית דירות ברחוב ירמיהו בת"א, כך שהיה לו די נוח להגיע לעבודה. לכפר סבא עברנו בעקבות ביקור אצל חברים אחרים והוריי התאהבו בעיר.

 

[הפרוייקט של אופיר כץ]

עכשיו אני

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם

עכשיו אני
האהוב:
בנישה התל-אביבית קו 5 בזכות התדירות הגבוהה והמסלול היחסית נוח (במיוחד בחלק הדרומי), ויצויין לטוב גם 239.
במחוז שלי: קו 34 הזריז מרמות למרכז ב"ש.
בארצית: קווים 377 ו-380 הישירים והיעילים (רק חבל שהלו"ז קצת דליל)

השנוא:
בגוש-דן יש מבחר גדול, אבל אני מעדיף להימנע מקווי 60/61 על מזלגותיהם, שאותם אני מוצא עמוסים לעייפה. קו 271 גם כן פחות חביב בגלל הסיבוב ברמת-אביב.
במחוז שלי קו 4 של מטרודן שעושה סיבובים בלתי-אפשריים ברמות ושכ' ג' ומעניק שירות גרוע לתושבים של שתיהן. קו 388 העמוס והאיטי גם כן לא תענוג גדול.
בארצית: 371 ו-446

הכי הרבה נוסע:
בגוש-דן כמעט שלא, אבל אם כן אז בעיקר קווים ממסוף 2000 לאוניברסיטה
בדרום כמעט אך ורק ב-386, לעתים רחוקות 34 של מטרודן או 1 בערד.
בארצית: בעיקר 380 ו-377, לעתים 367, 369, 389 או אחד מקווי ויאוליה לגן-יבנה.

קו הילדות: אני מניח שזה קו 122 המנוח מרח' חסן שוקרי בחיפה לקיבוץ נווה-ים שבו גרה סבתא ע"ה

 

[משה ציקפוקה]

שלי

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם

שלי
קו אהוב: 963 בגרסת הבקעה
קו שנוא: 148 מירושלים לאריאל
היום אני לא נזקק לשירותי תח"צ (הסעות לעבודה מהבית).
קווי ילדות: 31/32 בירושלים, 400 ו947.
בשלב מאוחר יותר גם 945 ז"ל נכנס לתמונה

 

[svety]

גם אני, גם אני!

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם

גם אני, גם אני!
קו אוטובוס אהוב - כרגע 700 מבית אליעזר לת"א. ישיר ומהיר והלוואי והיו לו עוד נסיעות, וגם נסיעות בחזור ולא רק בהלוך.
גם 50 בפ"ת נהדר, למרות שבבוקר הוא מגיע אלי עמוס [לעיתים מצליחה לתפוס מקום ישיבה].
וקווי הלילה למיניהם! בעיקר 466.
קו הרכבת היחיד שאני נוסעת בו הוא ת"א חדרה והוא נפלא.

קו שנוא - רוב קווי פתח תקווה, גם העירוניים למיניהם.
ומסלול פ"ת-חדרה הסיוטי, בכל אוטובוס שהוא.
ו392 הידוע לשמצה מב"ש לעבודה. זיעה קרה מכסה אותי רק מהזכרון.

נוסעת הרבה - בימים אלו בעיקר בקווים פנימיים בחדרה [12,14,15], ושלל קווי פ"ת - בעיקר 50. זה לא תמיד מהנה.
בדרך כלל אני נוסעת המון ברחבי ת"א-ר"ג-פ"ת מטעם העבודה, עם זליגה לגבעתיים וב"ב, לרוב אני יוצאת באחד מקווי ה4X ממנחם בגין פינת הרכבת ומחליפה בעזריאלי/רכבת מרכז, העיקר לא לעבור בצחנה [הטעות בכוונה] המרכזית..

קו הילדות שלי הוא 186 מאריאל לעזריאלי [כשהתמזל המזל והסתדר עם הלוז אז 286] ומשם 63 או ברגל לסנטר.

 

[מסוף כרמלית]

שלי:

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם

שלי:
אהוב: קו 142 ו-18 במסלול החדש. 142 כי הוא מאוד שימושי לי ויש הרבה מכונות טובות. 18 כי המסלול החדש טוב, שימושי, מהיר ויש מפרקיות

שנוא: 18 הישן - שנאתי את המסלול. 23 - משתמש בו הרבה, אבל לצערי הוא סובל מאמינות נמוכה: חסר תחנת קצה (סיבובי) והספרינטרים הלא-יוצלחים כל הזמן נתקעים ופותחים סידורים. מאוד קשב לתזמן אותו גם לנסיעות קבועות וגם למזדמנות.
601 - שונא את הירידות למחלפים בבוקר...
אילו קווים נוסע הרבה בתקופה האחרונה: 5, 23, 70, 142, 601, 605
קו ילדות: 8 ז"ל - הקו האהוב עליי ביותר, 18, 25 במסלול הקודם דרך הים וגם קווים ז"ליים כמו 22 ו-44.

 

[felixr]

הגיע תורי

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם

הגיע תורי
קווים אהובים:
אתחיל דווקא מהכי שנוי במחלוקת - קו 13 (רמת אביב). יש משהו יפה בכל הסיבובים שהוא עושה. כאילו הזמן שלו זז לאט יותר. גם הנהגים (שרובם נראים פנסיונרים) נוסעים מ-א-ד לאט בקו הזה. והELים בקושי עולים את רחוב ירוחם משל. האוטובוסים בקו הזה נוסעים די ריקים ובכל זאת הוא לא מופעל עם מיניבוסים.
קו 4. כל מילה נוספת מיותרת.
קו 480. הקו הכי יעיל לדעתי. כשאני שומע על עיכובים בבניית קו הרכבת המהיר לירושלים, הדבר היחיד שמנחם אותי זה שקו 480 יאריך ימים. את 405 אני לא אוהב בגלל שהוא יוצא מהתמח"ת.
קו 100. כבעל רכב פרטי אני מרגיש "בין חברים" - כל הנוסעים הרי הם בעלי רכב פרטי (חוץ מבודדים מאד שרוצים לחסוך ועולים על הטרמפ לנתיב המהיר ומשם קו 100 במקום קו 480)
קו 380 - שיקולים דומים לקו 480. אני יודע שאין הרבה היגיון במה שאוסיף - אבל אני אוהב אותו יותר באגד תעבורה מאשר במטרופולין (כן אני מודע שהמסלול זהה לחלוטין).
קו 137 - ב 90% מהנסיעות שלי בו (אונ' ת"א - קרית אריה) - הייתי הנוסע היחיד. +קו די מהיר שנוסע על דרך אם המושבות. אהבתי. *הערה: הנסיעות שלי בקו היו בחלופה שלא עוברת בוולנברג.
קו 842 בקטע ת"א - עפולה. פשוט קו יעיל.
קו 51 - קו יעיל, תדירות גבוהה (גם בלי מוניות השירות שעליהן אני לא עולה כמובן), רק שאני כל פעם מתעצבן על זה שהוא לא BRT.
קווים נוספים שאני די מחבב: 7 (רכבת האונ' - וולפסון), 52, 49, 641, 910, 101 חיפה.
קווים שנואים:
501 - אני בטוח שיש היגיון בקו הזה, רק שאני לא מבין אותו. למה לא לנסוע בקו 502?
240, 66, 55, 63, 25 (גם כאן לא יסכימו איתי), 92, 71 ירושלים, 68.
קווי ילדות:
ללא ספק 6 עבר הירקון. התלבטתי אם לרשום אותו בקווים האהובים או לא, אבל הגעתי למסבקנה שיש לי סנטימנטים אליו רק בגלל הילדות.
קו 23 זצ"ל. (מהילדות המוקדמת), קו 42, קו 21 ז"ל.
קווים שנוסע בהם הרבה - אין קו מסויים. אני נוסע ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית לסירוגין לפי המצב-רוח P:

 

[droriko]

למה שלא יסכימו איתך

הגיע תורי
קווים אהובים:
אתחיל דווקא מהכי שנוי במחלוקת - קו 13 (רמת אביב). יש משהו יפה בכל הסיבובים שהוא עושה. כאילו הזמן שלו זז לאט יותר. גם הנהגים (שרובם נראים פנסיונרים) נוסעים מ-א-ד לאט בקו הזה. והELים בקושי עולים את רחוב ירוחם משל. האוטובוסים בקו הזה נוסעים די ריקים ובכל זאת הוא לא מופעל עם מיניבוסים.
קו 4. כל מילה נוספת מיותרת.
קו 480. הקו הכי יעיל לדעתי. כשאני שומע על עיכובים בבניית קו הרכבת המהיר לירושלים, הדבר היחיד שמנחם אותי זה שקו 480 יאריך ימים. את 405 אני לא אוהב בגלל שהוא יוצא מהתמח"ת.
קו 100. כבעל רכב פרטי אני מרגיש "בין חברים" - כל הנוסעים הרי הם בעלי רכב פרטי (חוץ מבודדים מאד שרוצים לחסוך ועולים על הטרמפ לנתיב המהיר ומשם קו 100 במקום קו 480)
קו 380 - שיקולים דומים לקו 480. אני יודע שאין הרבה היגיון במה שאוסיף - אבל אני אוהב אותו יותר באגד תעבורה מאשר במטרופולין (כן אני מודע שהמסלול זהה לחלוטין).
קו 137 - ב 90% מהנסיעות שלי בו (אונ' ת"א - קרית אריה) - הייתי הנוסע היחיד. +קו די מהיר שנוסע על דרך אם המושבות. אהבתי. *הערה: הנסיעות שלי בקו היו בחלופה שלא עוברת בוולנברג.
קו 842 בקטע ת"א - עפולה. פשוט קו יעיל.
קו 51 - קו יעיל, תדירות גבוהה (גם בלי מוניות השירות שעליהן אני לא עולה כמובן), רק שאני כל פעם מתעצבן על זה שהוא לא BRT.
קווים נוספים שאני די מחבב: 7 (רכבת האונ' - וולפסון), 52, 49, 641, 910, 101 חיפה.
קווים שנואים:
501 - אני בטוח שיש היגיון בקו הזה, רק שאני לא מבין אותו. למה לא לנסוע בקו 502?
240, 66, 55, 63, 25 (גם כאן לא יסכימו איתי), 92, 71 ירושלים, 68.
קווי ילדות:
ללא ספק 6 עבר הירקון. התלבטתי אם לרשום אותו בקווים האהובים או לא, אבל הגעתי למסבקנה שיש לי סנטימנטים אליו רק בגלל הילדות.
קו 23 זצ"ל. (מהילדות המוקדמת), קו 42, קו 21 ז"ל.
קווים שנוסע בהם הרבה - אין קו מסויים. אני נוסע ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית לסירוגין לפי המצב-רוח P:

למה שלא יסכימו איתך
25 בגרסתו החדשה אולי קו טוב בשביל מי שרוצה לנסוע מקטעים קצרים(נניח מיפו לשוק הכרמל) אבל בשביל מי שרוצה לנסוע איתו מבת ים לאוניברסיטה או לאבן גבירול הוא קו זוועה. אני לא חושב שיש פה מישהו שלא יסכים עם זה. מה שכן,מאז שפתחו את 125 העומס בקו טיפה ירדה,פעם הוא היה יוצא כל 4 דקות עם מפרקית וכבר ביפו הוא הפסיק לקלוט נוסעים.

 

[guyweiss]

מבת ים לאבן גבירול נוסעים עם 26. לאוניברסיטה

למה שלא יסכימו איתך
25 בגרסתו החדשה אולי קו טוב בשביל מי שרוצה לנסוע מקטעים קצרים(נניח מיפו לשוק הכרמל) אבל בשביל מי שרוצה לנסוע איתו מבת ים לאוניברסיטה או לאבן גבירול הוא קו זוועה. אני לא חושב שיש פה מישהו שלא יסכים עם זה. מה שכן,מאז שפתחו את 125 העומס בקו טיפה ירדה,פעם הוא היה יוצא כל 4 דקות עם מפרקית וכבר ביפו הוא הפסיק לקלוט נוסעים.

מבת ים לאבן גבירול נוסעים עם 26. לאוניברסיטה
כבר עדיף רכבת. לנסוע את כל הנסיעה עם 25 זו התעללות לשמה.
אמנם פתחו את 125, אך העומס לא ירד על הקווים. 125 נוסע מפוצץ בתוך תל אביב.

 

[droriko]

26 ו-25 לא נוסעים באותו איזור בבת ים

מבת ים לאבן גבירול נוסעים עם 26. לאוניברסיטה
כבר עדיף רכבת. לנסוע את כל הנסיעה עם 25 זו התעללות לשמה.
אמנם פתחו את 125, אך העומס לא ירד על הקווים. 125 נוסע מפוצץ בתוך תל אביב.

26 ו-25 לא נוסעים באותו איזור בבת ים

 

[droriko]

ו-26 אפילו לא נכנס ליפו

26 ו-25 לא נוסעים באותו איזור בבת ים

ו-26 אפילו לא נכנס ליפו

 

[droriko]

לגבי האוניברסיטה

מבת ים לאבן גבירול נוסעים עם 26. לאוניברסיטה
כבר עדיף רכבת. לנסוע את כל הנסיעה עם 25 זו התעללות לשמה.
אמנם פתחו את 125, אך העומס לא ירד על הקווים. 125 נוסע מפוצץ בתוך תל אביב.

לגבי האוניברסיטה
למה אני צריך לקחת 43 עד הרכבת ועוד אחרי זה לשלם מחיר מופקע בשביל להגיע אוניברסיטה?(ושם אני כמובן צריך להחליף עוד אוטובוס)

 

[guyweiss]

תעדוף של מחיר מול זמן. סטודנטים זכאים להנחה

לגבי האוניברסיטה
למה אני צריך לקחת 43 עד הרכבת ועוד אחרי זה לשלם מחיר מופקע בשביל להגיע אוניברסיטה?(ושם אני כמובן צריך להחליף עוד אוטובוס)

תעדוף של מחיר מול זמן. סטודנטים זכאים להנחה

 

[droriko]

סטודנט משלם מחיר מלא ברכבת

תעדוף של מחיר מול זמן. סטודנטים זכאים להנחה

סטודנט משלם מחיר מלא ברכבת
רק אזרח ותיק מקבל הנחה. אפילו נכים לא מקבלים הנחה(כי זה לא קו בינעירוני)

 

[mister K]

גם אני מעדיף את אג"ת ב-380 בגלל האוטובוסים...

הגיע תורי
קווים אהובים:
אתחיל דווקא מהכי שנוי במחלוקת - קו 13 (רמת אביב). יש משהו יפה בכל הסיבובים שהוא עושה. כאילו הזמן שלו זז לאט יותר. גם הנהגים (שרובם נראים פנסיונרים) נוסעים מ-א-ד לאט בקו הזה. והELים בקושי עולים את רחוב ירוחם משל. האוטובוסים בקו הזה נוסעים די ריקים ובכל זאת הוא לא מופעל עם מיניבוסים.
קו 4. כל מילה נוספת מיותרת.
קו 480. הקו הכי יעיל לדעתי. כשאני שומע על עיכובים בבניית קו הרכבת המהיר לירושלים, הדבר היחיד שמנחם אותי זה שקו 480 יאריך ימים. את 405 אני לא אוהב בגלל שהוא יוצא מהתמח"ת.
קו 100. כבעל רכב פרטי אני מרגיש "בין חברים" - כל הנוסעים הרי הם בעלי רכב פרטי (חוץ מבודדים מאד שרוצים לחסוך ועולים על הטרמפ לנתיב המהיר ומשם קו 100 במקום קו 480)
קו 380 - שיקולים דומים לקו 480. אני יודע שאין הרבה היגיון במה שאוסיף - אבל אני אוהב אותו יותר באגד תעבורה מאשר במטרופולין (כן אני מודע שהמסלול זהה לחלוטין).
קו 137 - ב 90% מהנסיעות שלי בו (אונ' ת"א - קרית אריה) - הייתי הנוסע היחיד. +קו די מהיר שנוסע על דרך אם המושבות. אהבתי. *הערה: הנסיעות שלי בקו היו בחלופה שלא עוברת בוולנברג.
קו 842 בקטע ת"א - עפולה. פשוט קו יעיל.
קו 51 - קו יעיל, תדירות גבוהה (גם בלי מוניות השירות שעליהן אני לא עולה כמובן), רק שאני כל פעם מתעצבן על זה שהוא לא BRT.
קווים נוספים שאני די מחבב: 7 (רכבת האונ' - וולפסון), 52, 49, 641, 910, 101 חיפה.
קווים שנואים:
501 - אני בטוח שיש היגיון בקו הזה, רק שאני לא מבין אותו. למה לא לנסוע בקו 502?
240, 66, 55, 63, 25 (גם כאן לא יסכימו איתי), 92, 71 ירושלים, 68.
קווי ילדות:
ללא ספק 6 עבר הירקון. התלבטתי אם לרשום אותו בקווים האהובים או לא, אבל הגעתי למסבקנה שיש לי סנטימנטים אליו רק בגלל הילדות.
קו 23 זצ"ל. (מהילדות המוקדמת), קו 42, קו 21 ז"ל.
קווים שנוסע בהם הרבה - אין קו מסויים. אני נוסע ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית לסירוגין לפי המצב-רוח P:

גם אני מעדיף את אג"ת ב-380 בגלל האוטובוסים...
עדיף דאף מטוס חדש ומרווח על איזה B7R עגלה או B9R נבלתית וצפופה או במקרה הטוב B12B איי שיפט ישנה.
אבל עוד מעט יהיה רק מטרופולין (נקווה שלפחות עם המאנים R33 החדשים).

לגבי 137, מוזר לי מאוד שאתה מדווח על אוטובוס ריק. אולי נסעת בחופשת סמסטר...
בבוקר לכיוון האוניברסיטה הקו מפוצץ עד הדלת.