עד כמה הייתם הולכים עם הנער/ילד ?

עד כמה הייתם הולכים עם הנער/ילד ?

הגדול נמצא במחנה שייט בתלביב (אנחנו גרים בירושלים), מאוד מאוד נהנה מהשייט, גם מאוד מאוד מצליח עד כדי כך שקיבל הזמנה לאימון אישי על ידי סגל של האגודה לאימונו וקידומו. בתחילה חשבתי שזה פנטזיה, גוזמה ובאתי לראות אותו בפעולה (מן הסתם מבין דבר או שניים בעניין...) ויש דברים בגו. שנה ראשונה זה אומר פעמיים בשבוע שישי-שבת אימונים. הוא מאוד מאוד רוצה. גם אני. אבל יש קושי אובייקטיבי אנחנו בירושלים הים בתלביב זה טרחה, זה זמן, זה אנרגיה, זה כסף, אם הוא מצליח ומתמיד זה שואב (מי כמוני יודע...) מצד שני אולי זה סתם עוד חוג (כמו שחיה, כדורסל, ג'ודו, אופניים שבכולם הצליח ונהנה) ואנחנו מגזימים?
 
../images/Emo27.gifאנסה לענות...../images/Emo27.gif

ראשית הרשה לי לאמר לך שאני גאה בבנך על תחביב השיט ועל הצלחתו. אין שימחה יותר רבה להורים, מאשר לראות את ילדנו מצליחים ונהננים. ולעצם שאלתך האם זה עוד סתם חוג
אז מה אם זה עוד חוג? הילד נהנה מיזה? מה זה משנה איך קוראים לזה? נכון שירושלים רחוקה מת"א (שעה נסיעה ובשבת אף פחות) , אבל האם לא שווה הטירחה הזו להצלחת בינך? יש ילדים שנוסעים לכל מיני חוגי העשרה ומדע ברחובות בפארק המדע ולעיתים נוסעים פעמיים ואף שלוש בשבוע רק למטרת הגשת ההמלחה , הכל שאלה של נקודת מבט. ולגבי הכסף
אני לא יכולה להיכנס לך לכיס האישי ולחטט , אבל בתור אמא ל 3 ילדים , היתי עושה הכל למען הצלחת ילדי, היתי אוכלת לחם עם מרגרינה ונותנת להם את הכי טוב שיש. בני הבכור בן 12 וחצי , הוא בחוג קארטה באליפות הנוער באזור הדרום ויוצא לאימונים ולאליפויות גם מיחוץ לעירנו, וזה לא זול בכלל כל העסק הזה. כל תורת לחימה עולה כסף , כל אימון לאליפות , חגורה נסיעות כרוכות בתשלום, אז מה? בשביל זה אנחנו עובדים קשה , בכדי לתת להם, את הכי טוב שניתן. סליחה עם נשמעתי קצת בוטה , לא זו היתה כוונתי. בכל אופן, בטוחה אני שכל מה שתחליט יתקבל בברכה, בכבוד והערכה - יעל
 

droli

New member
זו מחויבות לא פשוטה. גם הלוך, גם

חזור וגם להמתין שם שיסיים את החוג. בפעמים הראשונות זה עוד סביל, אח"כ סיוט. מנסיון של נסיעה פעם בשבוע לשעה מרחק של 20 דקות מהבית לחכות שעה ואז לחזור - זה מתיש. מתיש מאד. אם תמצא עוד הורים שיחלקו איתך את הנסיעות וההמתנה ניחא. אם תמצא נהג מונית הגון לנסיעות ניחא. מעבר לזה מחויבות לא פשוטה.
 
תשובות מרוכזות:

הוא בן רבע ל-12, פעיל מאוד ספורטיבית וגם אפשר להגיד מחונן ספורטיבית בכל מה שעסק הגיע בקלות לנבחרת ולהישגים. הפעם זה מעבר לגחמה, הוא פשוט נסחף לזה (ויש מסורת ימית בבית, כך שיש לו על מה להסמך ולהיסחף). לגבי כסף, זה לא העיקר (העיקר הבריאות....) הבעיה היא יותר האנרגיה כמו שדרולי כתבה, אנחנו די עסוקים וחיים באינטנסיביות. הסברתי לו שהחופש הגדול זה לא בדיוק כל השנה ועוד מעט מתחיל חטיבה וחורף וזה לא פשוט אחרי לימודים ביום שישי לאכול משהו ולזוז במקום להסתלבט ולנוח.
 

תּמר

New member
בנוגע למשפט האחרון

הייתי אומרת - תן לו לגלות זאת בעצמו, ולהתייאש בעצמו... אל תרפה את ידיו. אבל בכל מקרה, לי אישית זה נראה טרחה גדולה מאוד - כל יום שישי לנסוע לפעילות רחוקה. אם הילד היה מספיק בוגר, הייתי מציעה לו לנסוע בעצמו באוטובוס, אלא אם כן הוא צריך למצוא מקום לינה בשישי בערב - וזה מסבך את העניין, כי אין אוטובוסים בשבת. אפשר גם לומר לו, שעכשיו זה לא שייך מבחינתכם (אם זה אכן כך) ועדיף שיחכה עד שיוכל להגיע בעצמו לשם - כשיהיה לו רישיון או כשיהיה מספיק בוגר כדי לנסוע לבד ולשהות שם לבד. (אפשרות נוספת - לעבור לגור בתל אביב
. למרות שאני אישית לא מוותרת על ירושלים)
 

לורליי43

New member
גם לדעתי, בנתיים שיהנה בחופשים

ואם ירצה כשיגדל ויוכל להיות אחראי על הענין- זה סיפור אחר.
 
אבל יש דברים שאי אפשר

להשלים בגיל מובגר יותר. כישורים בסיסיים שחייבים לפתח בגיל צעיר. לא מבינה בשייט, אבל ברוב הענפים התחרותיים חייבים להתחיל בגיל צעיר יחסית. הוא כבר עולה לחטיבה. לחכות עד שיוכל להגיע לבד זה עוד כמה שנים טובות. אם הילד מוכשר מאוד, מדובר בהפסד רציני מאוד שלו. האם לא כדאי להורים לטרוח בשביל ילד מוכשר מאוד? זו שאלה קצת תיאוטית, כי אני לא מכירה את הבן של צוציק, ולא את הכישורים הנדרשים לשייט. אבל, ברמה העקרונית, אם יש ילד שהוא מוכשר במיוחד (בספורט, נגינה או משהו אחר), הכשרון שלו חייב להתפתח בגיל צעיר יחסית, כדי שיוכל להגיע להישגים רציניים. האם גם אז הטרחה להורים לא ראויה?
 

לורליי43

New member
אם את מעמידה את זה בצורה כזו

ובכזו התיחסות ורמה של השקעה- אז הדבר הראשון זה לעבור דירה לתל אביב. ולשאלתך ברמה העקרונית- לא. אני יודעת שיש אנשים שיהיו מוכנים לעשות המון כדי שהילד יגיע לרמה תחרותית, אני לא.
 
לא, את לא יכולה

את גם לא יכולה להבטיח לו שהוא יצליח להיות אלוף (whatever that means). את כן יכולה לתת לו את כל התמיכה שאת יכולה.
 

לורליי43

New member
מה שאת מתארת הוא לא בגבולות

היכולת שלי, מודה. כל אחד צריך להכיר במגבלות היכולת שלו. זה מתגובה אחרת שלך- "לתמוך ולהשקיע בו כמה שרק אפשר!!! (זו זעקה מהבטן המאוד שרירית וריבועית שלי תודות לשנים של ספורט תחרותי) אם הוא מאוד רוצה, וזה בדם שלו (מה שהגיוני, כי זה גם בדם שלך ודם סמיך ממים ) אז כל הטרחה שבעולם שווה את זה. אסור לעצור אותו, אסור לעשות לו דבר כזה, פשוט אסור. אתה בטח יודע שאני צודקת " לדעתי, אם ההגדרה היא- "כל הטרחה שבעולם" אז זה לא שווה את זה.
 

לורליי43

New member
השאלה מתי רווח גדול לאדם אחד

שווה להפסד גדול לאחרים. וכמובן שהכל תלוי איך המשפחה מתארגנת.
 
ולמה שהמשפחה לא תתמוך בו כמשפחה?

כשגם הוא, כאשר הוא צריך ויכול, יתמוך באחיו.
 

לורליי43

New member
זה ברור שאנחנו רואות את הדברים

אחרת. כשאת מדברת על תמיכה- אני רואה אובססיה לדבר. קשה לי להתלהב ממשהו ששואב את כל החיים אליו.
 
ואת אומרת את זה

מתוך נסיון או היכרות? נראה לי שאת לוקחת את זה לקיצוניות שממש אינה במקומה. ה"שאיבה" נעשית מבחירה מאוד מאוד רצונית.
 

צימעס

New member
אבל נועה! על מה אתן מתווכחות?

את אומרת "תני לו את כל התמיכה שתא יכולה", ולורליי אומרת "אני לא יכולה (ללת לו כמה תמיכה שאת חושבת שצריך)". זכותה, לא?
 

לורליי43

New member
אנחנו לא מתווכחות, אני טוענת לזכותי

להחליט מה מתאים לי, ונעה טוענת לזכותה להחליט מה חשוב למשפחתי.
 
למעלה