עובדים? אם כן, במה? אוהבים את העבודה?

[al19]

אני מדבר רק על התחום של עבודות משרדיות...

לא על תחומים אחרים,
כמו מדריך בקייטנה (סופר כיף..)
או מדריך צלילה (סופר כיף..)
וכו'...

 

[the new L]

עכשיו אתה מכיר

אני עובד בעבודה משרדית ואוהב אותה מאוד

 

[lee05]

יכולה להגיד לך שאני אוהבת את העבודה שלי

כן יש חיה כזו.

 

[EdisonGirl]

וגם אני מאוד אוהבת את שלי!

ואני עובדת משמרות, כן, משרדי מול מחשב. או שאני מתחילה ב- 8:00 ומסיימת ב- 16:00, או שאני מתחילה ב- 16:00 ומסיימת בחצות.

 

[הילי70]

האמת שאני ממש אוהבת את העבודה שלי

ואני מכירה כמה שגם מאוד אוהבים...זה תלוי בהרבה גורמים, לא תמיד אהבתי את מקום העבודה, זה קשור ליחס מהממונים עליך, לתחושה של האם אתה טוב בעבודה ואתה מרגיש שמעריכים אותך ואתה מתקדם או שאתה עושה מה שאתה צריך והולך...

 

[previously on lost]

והנה עוד אחד שאוהב את העבודה שלו

קצת הרסנו לך את הסטטיסטיקה

אני מודע לזה שזה עלול להשנות בעתיד בגלל כל מיני סיבות, אבל כרגע אני מאוד נהנה.

(גם אני יושב מול מחשב כל הזמן בעבודה...)

 

[Peace and Love3]

שאלה לכל אלה שאוהבים את העבודה

האם אתם ב-א-מ-ת אוהבים את העבודה?
כלומר, האם אתם מעדיפים להיות בעבודה ולא ביום חופש? לא יצא לכם לזייף מידי פעם יום מחלה רק כדי להשאר בבית, או לפחות ממש לרצות לעשות את זה.
האם אי פעם קמתם ואמרתם לעצמכם כמה שאתם לא רוצים ללכת לעבודה, או שהרגשתם שאין לכם זמן פנוי בכלל?

אני סה"כ מדברת פה על איזון בין החיים לעבודה, אם בנאדם לא יעבוד אף פעם, או יעבוד מעט מאוד הוא בסוף ישתגע משיעמום (גם אם הוא לא צריך את הכסף).
אבל לעבוד 5-6 פעמים בשבוע 8-10 שעות ביום זה ממש לא מאוזן, זה פשוט לחיות בעבודה, ולא חסרים אנשים שעובדים גם 12+ שעות, או שכל הזמן מקפיצים אותם לעבוד מהבית.

ואגב, כמה מכם עובדים משרה מלאה לעומת חלקית? (כי הרבה יותר קל לאהוב משרה חלקית, וזה כל הטענה שלי בעצם, אני סה"כ רוצה שיהיו עבודות רציניות במשרות חלקיות).

 

[previously on lost]

קצת תשובות

קודם כל, אני בתחום העבודה הזה רק חצי שנה, ככה שאולי גם בגלל זה עדיין נחמד לי

.

אני עובד במשרה מלאה והזמן טס לי. זה שילוב של תחום מעניין ומאתגר (אותי לפחות) וחבר'ה נחמדים.

אף פעם לא זייפתי ימי מחלה.
חופש זה נחמד מדיי פעם, אבל אני יכול גם להגיד לך שלקראת סוף תקופת החגים התחיל כבר לשעמם לי בבית.

 

[הילי70]

באמת אוהבת את העבודה

לגמרי מעדיפה לעבוד במקום להיות ביום חופש, אף פעם לא זייפתי יום מחלה..
כן היו בקרים שקמתי והייתי עייפה, כי ישנתי מאוחר, וכן היה בא לי לישון קצת עוד, אבל לא יכולתי, התחלתי לעבוד ושכחתי מהעייפות..

לדעתי לעבוד משרה מלאה זה הכי מאוזן שיש, במיוחד אם אתה נהנה בעבודה, אם אתה סובל ברור שלא כייף,
אני מקרה קיצוני שאוהב לעבוד כמה שיותר...

עובדת משרה מלאה...אפילו מלאה פלוס...

 

[eveik]

במה את עובדת?

 

[h a j b i]

אני לא חושב שהשאלה שלך נכונה

נגיד ואני נשוי ואני אוהב את אשתי. ב-א-מ-ת אוהב אותה. זה אומר שלא הייתי מעדיף לפעמים להיות עם מישהי אחרת? בר רפאלי למשל?
מן הסתם זו לא תחרות הכי הוגנת, האישה הקבועה כבר שנים שרגילים אליה למול משהו חדש ומפתה. זה אפילו לא חייב להיות בקטע מיני. אני יכול גם סתם להעדיף איזה ערב לצאת עם חברים או לפגוש ידידה ולא להיות איתה. זה לא אומר שאני לא אוהב אותה.

באותה מידה, תשאלי אדם שעובד שנים במשרה מלאה אם לא יעדיף יום חופש לפעמים. כמעט בטוח שכן. תשאלי אדם מובטל חודשים, גם כזה שלא חסר כסף ויכול בשקט לשבת עוד כמה חודשים בבית האם לא היה מעדיף לעבוד עכשיו. כמעט בטוח שיעדיף לעבוד.

 

[the new L]

אני עובד בשעות שלי ובלי אנשים מעלי

אז אני אכן לפעמים לוקח ימי חופש, ולא צריך לדווח לאף אחד על כך. אבל עצם העובדה שרוב הזמן אני כן הולך לעבוד, למרות שאין לי אף בוס על הראש מעידה על כך שאני באמת אוהב את זה.

 

[EdisonGirl]

גם בעיניי איזון הוא להגביל משמרות

אני יכולה בקלות לעבוד משרה מלאה בלי להרגיש- זה אפילו מפתה בגלל העניין הכספי, ומאוד נוח ונעים לי בעבודה גם ככה (גם היחסים עם ההנהלה), אבל אחרי שגיליתי שיש לי נטייה ל-workaholism

החלטתי ביודעין להגביל את עצמי.
יש מושג כזה שנקרא "לשרוף עובד". בוסים משתמשים בו כשאת מבקשת מהם למשוך משמרת אל מעבר לשעות עבודה סבירות או לעבוד כפולות וכד'.. כשאת עובדת 4 או 5 פעמים בשבוע, לפעמים את יכולה למצוא את עצמך אומרת "וואלה, אני יכולה לעבוד יותר", אבל במוקדם או במאוחר את מרגישה את השחיקה, ומעסיקים יודעים את זה ולכן ע"מ לשמור על עובדים טובים, הם לפעמים מגבילים להם את המשמרות ומונעים מהם "לקרוע" את עצמם. אני גיליתי מניסיון, שלמרות שאני עובדת "מורעלת", בסופו של דבר השחיקה מורגשת, ואדם חייב שיהיה לו גם זמן לעצמו, וזה לא בא בסתירה לאהבה למקום העבודה שלך, כי כשאני לא אוהבת יותר את מקום העבודה, אני לא נשארת שם יותר משבועיים- גם אם אני לחוצה בכסף ואין שום דבר באופק.
שלוות הנפש לי חשובה לי הרבה יותר.

אבל אני מכירה מי שעובדים במשרה מלאה, לא לוקחים חופשים בכלל, להפך- רק שעות נוספות, ועובדים ככה במשך שנים- ולא בשביל הכסף. גם לי יש פוטנציאל חבוי להיות כזו חחח

 

[h a j b i]

נעים להכיר, אוהב את העבודה שלי

וגם את הקודמות. כשהפסקתי לאהוב את העבודה פשוט החלפתי אותה באחרת.
מסיים לפני 18 וחצי? קצת קשה כשאתה מתחיל ב- 10

מגיע לפני 19 וחצי? זה דווקא קורה לא מעט, ככה זה כשהדרך לוקחת רבע שעה

 

[ענן שובב]

שים לב

שכתבו פה כמה אנשים שהם ממש אוהבים את העבודה שלהם.. אבל הם לא משתפים במה בדיוק הם עובדים ומה הם אוהבים בעבודה.

 

[Building a mystery]

אני יכולה להגיד לך מה אני אוהבת בעבודה:

את האנשים שעובדים איתי (כן, גם את אדיסון

)...

את הבוסים שלי (כי באמת שאין דברים כאלה!)

את הגמישות בשעות ואת המשכורת.

את זה שכולם נרתמים לעזור לכולם מתי שצריך.

את זה שאין אצלנו צעקות כמעט אף פעם ושמדברים אליך בגובה העיניים במקום לבוא אליך בטענות.

שיודעים לפרגן לך ולתת לך פידבקים, ולא רק לקטול, כמו שנהוג במקומות אחרים.

שסומכים עלינו.

שלמרות שרוב הגולשים ממש אידיוטים (אבל ממש!!!) יש לנו לא מעט רגעים משעשעים שמעבירים לנו משמרת בכיף.

והנה מה שאני לא אוהבת בעבודה:
שגולשים מפגרים מנסים להתיש אותך... (דוגמאות נבחרות שנתתי בפורום נותני שירות)

 

[AlabamaW0rley]

קודם כל נעים להכיר,

אני אוהבת את העבודה שלי.
וגם אני חוזרת הרוגה מעייפות, ויושבת כל היום מול המחשב, ולקראת סוף היום הראש שלי מתפוצץ.
ולמרות הכל, האנשים שאני עובדת איתם נחמדים, והעבודה עצמה מאתגרת ומעניינת, ויש שאיפות לעתיד ותוכניות להתקדמות.
פייר? למה מי אמר שיהיה פייר? פייר למי שעובד במפעלי טקסטיל בהודו? פייר למי שעובד בשדה, על הפס, בסיעוד ובתברואה?
זאת המציאות, אתה מוזמן לפעול כראות עיניך כדי לשנות אותה, אבל היא לא פרי הסכם של גורמים שמימיים. בינתיים בחיים צריך לשרוד. צריך לדעת לשמוח ולהנות גם כשעייפים.

 

[eveik]

דיי רשמת פה הרבה שטויות

נתחיל בזה שבגיל 21 אין לאף אחד מאיתנו מושג איך החיים נראים או עובדים, למרות שאנחנו מרגישים (ובטוחים) שכבר הבנו איך הכל עובד ואנחנו יודעים יותר טוב מאחרים. זה מצב בעייתי ומסוכן.

אנשים שקמים ב6 בבוקר כדי לצאת לעבודה זה אנשים שמגיעים מוקדם ויוצאים מוקדם, ולרוב אם הם יוצאים מוקדם זה אומר שהם גם לא נתקעים בפקקים. מצב אחר זה אנשים עם ילדים שצריכים לארגן את הילדים בבוקר והכל, ואז זה באמת לוקח זמן. אבל בין רווקה בת 21 לנשואה עם 2 ילדים יש פער קטן

לא כולם חוזרים אחרי 12 שעות. יש אנשים שגרים קרוב לעבודה והם ב5-6 בבית, ויש להם שעות פנאי. יש אנשים שחוזרים מאוחר יותר, נחים כמה שעות ובערב יוצאים לבלות. אנשים מצליחים לשלב גם וגם, אבל כן - יותר קל פשוט לחזור הביתה ולהתרסק על הספה.

לא בכל עבודה מקפיצים אותך עם מקרה חירום ומבקשים שתעבדי מהבית, זה מאוד תלוי במה את עוסקת. ולא כולם מרוויחים בסוף 20 אלף, המשכורת הממוצעת במשק זה לדעתי 8-9 אלף. מי שעובד בהיי טק יכול להגיע לשכר הזה (והרבה יותר לפעמים) בלי הרבה שנות ניסיון (בניגוד למקצועות אחרים שמגיעים לשכר גבוה אבל זה דורש לא מעט שנות ניסיון). וגם בהיי טק, לא כולם עובדים 12 שעות ביום ומקפיצים אותך כל שבת. זה מאוד תלוי במקום ובאופי העובד. עובדים טובים נותנים תקופה מצויינת ב9 שעות עבודה ואף אחד לא יגיד להם שום דבר על זה.

למה שמעסיק יישלם לך 20 אלף? ונניח היית מאוד טובה בתחום מסויים והיית שווה את זה - לא בטוח שכל כך מהר היית רוצה לעזוב עבודה. מי יודע, אולי גם היה לך טוב שם. יש משפט שאומר "Find a Job You Love and You’ll Never Work a Day in Your Life" - מציע לך לחשוב עליו, זה לא סתם קלישאה.

לגבי שבוע פעם בשנה קשה לקבל - זה מאוד תלוי בסוג העבודה, אבל בכנות זה דיי שטויות. מספיק להתסכל על השדה תעופה שכל הזמן מלא באנשים. תאמיני לי - הם כולם עובדים, ומוציאים את הכמה גרושים שחסכו על החופשה השנתית שלהם.

תעשי לעצמך טובה ואל תבזבזי שנתיים בלא לעשות כלום בתקווה שבסוף תביני את מה רוצה. אנשים מבינים מה הם רוצים אחרי שהם מנסים דברים ורואים מה מתאים להם ומה לא (בניגוד ללחשוב מה מתאים לנו ומה לא. העשור הזה (20 עד 30) הוא אחד החשובים בחיינו ומאוד משפיע על המשך חיינו. אנשים ש"מבזבזים" אותו מוצאים את עצמם אח"כ בנקודה נמוכה יותר ומתקשים לצאת ממנה. אנשים שעובדים קשה למען העתיד שלהם מביאים את עצמם למעמד גבוה יותר (מכל הבחינות). תסתכלי על זה כך - השנים האלו הן הבסיס לחיים שלך, ואם תבני את הבסיס הזה טוב - יהיה לך הרבה הרבה יותר קל לבנות את ההמשך.

 

[Peace and Love3]

אנשים אולי מצליחים לשלב גם וגם

אבל כמה פעמים שומעים על כל הלחץ המטורף שיש באורח החיים המודרני, עד כך שאין זמן לנוח, אין זמן לחיות, אפילו סקס הופך למטלה. אפשר לשלב, אבל אם אתה צריך להכריח את עצמך לצאת לבלות, משהו פה לא עובד.

בסופו של דבר, כשאני מוצאת את עצמי עובדת 5 פעמים בשבוע, אותו שבוע פשוט שרוף מבחינתי, אני לא מסוגלת לעשות בו כלום, וכל פעולה קטנה הופכת למטלה מתישה. והעבודה שלי סה"כ לא רעה בכלל, ואת רוב הדברים שהייתי עושה בבית (אינטרנט טלוויזיה ולימודים), אני עושה בעבודה.
כמובן שאני די עצלנית ויש אנשים הרבה יותר פעילים ממני שלא מסוגלים לשבת דקה ולנוח, וככה טוב להם. אבל אני בטוחה שיש גם הרבה כמוני. הייתי רוצה שתיהיה אופציה למצוא עבודות רציניות במשרה חלקית, ולא רק במשרות מלאות כמו שיש עכשיו.

יש עבודות שפשוט אפשר לפצל ל2, וזה אפילו משתלם למקום העבודה. אם תפצל משרה של מהנדס שעובד 12 שעות ל2 משרות, תשלם לעובדים אותו הדבר סה"כ. אבל לשני העובדים יהיה את החופש לקחת ימי חופש וימי מחלה כרצונם (ואפילו ימי חופש ללא תשלום, סתם כי בא להם), והעובד השני ימלא את מקומו.
תקבל שני עובדים הרבה יותר מרוצים, עם יותר תפוקה (כי קשה להשאר באותה רמת תפוקה 12 שעות ביום).
וזה כמובן יתרום לאחוז האבטלה (שהוא לא 7% כמו שאומרים, אלא הרבה יותר).
זה לא מתאים לכולם, יש אנשים שיעדיפו לעבוד יותר ולהרוויח יותר, אבל יש גם הרבה אנשים שלא. נחמד שיש מגוון של אפשרויות בחירה.

בשדה התעופה יש אנשים רק בחגים, בשאר הזמן הרוב יכולים רק לחלום, אני מעדיפה להכתיב את החופשות שלי בעצמי, וחופשה בחו"ל של שבוע נראת לי די לא מספקת.

יש אנשים שבוחרים ללמוד מקצוע לא ריווחי, אבל הם מאוד אוהבים את העבודה למרות שכל חייהם ירוויחו בה רק 5K, אני לא ראיתי עבודה שאני אוהבת, כך שאני מעדיפה לעבוד בעבודה לא מחייבת במיוחד בה אני יכולה להתעסק בעיניינים שלי. גם זה סוג של "You’ll Never Work a Day in Your Life"
בינתיים אני גם לומדת לתואר, שיהיה על כל מקרה (ואולי אחר כך אעבוד בזה במשרה חלקית), אין לי לאן למהר.
לא כולם חייבים לרדוף אחרי קריירה, יש אנשים שזה פשוט לא מתאים להם, האושר ממש לא תלוי בכמה בכירה המשרה שלך, ולא בכמה כסף אתה מרוויח.

 

[eveik]

עזבי מה שומעים ומה אומרים

תחיי את החיים שלך כפי שאת מוצאת לנכון, וזהו. את לא חייבת לחיות באורח חיים מודרני אם את לא רוצה (יש אנשים שעושים גם את זה). את יכולה לעבוד בעבודות/מקצועות שהם פחות תובעניים אם זה לדעתך מה שיגרום לך להרגיש טוב יותר.

מה בדיוק זה אומר כשאני מוצאת את עצמי עובדת 5 פעמים בשבוע - אותו שבוע שרוף. מה בדיוק את מצפה לעשות? לעשות יומיים שלושה בשבוע ובשאר הזמן לעשות מה שאת רוצה? יש אנשים שעושים גם את זה. השאלה היא - מה בדיוק את רוצה לעשות בשאר הזמן? סתם לשבת לנוח ולא לעשות כלום? להתעסק בתחביבים אחרים שלך?

לפצל עבודות ל2 נשמע נורא נוח כשלוקחים אנשים עם עבודה תובענית, יש מקרים אפילו הרבה יותר קיצוניים ששם זה נראה הרבה יותר מובן מאליו (למשל בנקאי השקעות בארה"ב שעובדים 80-100 שעות שבועיות). הבעיה היא זמינות.

כשיש לך אדם אחד שעושה את העבודה, הידע נמצא אצלו, כשצריכים עזרה עם בעיה שקשורה למשהו שהוא התעסק איתו אפשר לפנות אליו, כשצריכים אותו לפרוייקט מסויים לוקחים אותו וכו'. אם קורה משהו וצריך להקפיץ מישהו - מקפיצים אותו וכו'. אם תחלקי את זה ל2, תצטרכי להשקיע הרבה יותר זמן כדי להעביר ידע מאדם לאדם. נניח עכשיו אני ואותו בחור מתחילים לעבוד על משהו ביחד, והגיע החצי היום שלו והוא הולך הביתה. מה אני אמור לעשות עכשיו? לחכות עד מחר שיגיע? להתחיל לעבוד עם הבחור השני (שגם עושה חצי משרה) ולעדכן אותו עם כל מה שהתקדם? ואז למחרת שוב לעשות אותו הדבר עם הראשון? ואם צריך לפנות למישהו במה שהם התעסקו - למי פונים? לשניהם?

כמו שאת רואה (והשתדלתי לעשות את זה בקצרה כי אפשר להרחיב על זה מאוד) - זה מאוד מסרבל את העניינים, ויש חשיבות כשיש לך אדם אחד שאחראי על משהו. זאת בדיוק הבעיה כשמעסיקים סטודנטים שעובדים במשרה חלקית. אי אפשר לתת להם באמת משהו משמעותי להתעסק איתו, כי אז הם מעקבים את הפרוייקט. אני אומר את כל זה מניסיון, אני רואה מה ההשפעה של הוספת אדם לפרוייקט, זה לא כל כך חלק כמו שאת מדמיינת.

זה שאת רוצה להכתיב לעצמך את החופשות שלך בעצמך זה יפה, אבל מה לעשות שאנחנו לא תמיד יכולים לעשות את מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים, וכמה שאנחנו רוצים. צריך להתפשר על דברים מסויימים. את יכולה להיות עצמאית ולהכתיב לעצמך כמה שעות תעבדי ומתי תקחי חופשים, אבל גם אז - זה בכלל לא מובטח שיהיה לך כל כך הרבה חופש (או שתיהי רק בחופש, ואז לא תיהיה לך פרנסה). יש אנשים שמצליחים להגיע לעצמאות כלכלית שמאפשרת להם לעבוד מספר נמוך של שעות ולפצל את האחריות לאנשים אחרים כך שהם לא יצטרכו לעשות הכל בעצמם, אבל זה כל כך פשוט להגיע למקום הזה, כמו שאת מתארת לעצמך.

אני חושב שהרבה אנשים שהולכים ללמוד פשוט משהו שהם אוהבים עושים את זה בלי יותר מידי מחשבה על העתיד והפרנסה שלהם, והמשמעות של זה היא שהם בסוף התואר הופכים להיות מתוסכלים כשהם רואים שהם לא מצליחים למצוא עבודה במקצוע הזה (במקרה הרע) או שמאוכזבים מהתנאים שמקבלים וממה שצפויים לקבל בעתיד. לא הכל ורוד, הרבה מאוד הוא לא.

יש הבדל בין לעבוד במשהו לא מחייב ולנסות למצוא מה את כן אוהבת (שאת יכולה להגיע לשם דרך התעסקות ב'עניינים שלך'), לבין להחליט שבנתיים זה לא כל כך חשוב ואפשר לחכות כמה שנים עם ההחלטה הזאת. לדעתי - לברוח מהתשובה של 'מה אני רוצה לעשות?' לא הופך אדם ל 'never work a day in your life'. זה בסך הכל אומר שהוא נמנע מההחלטה הזאת. אני אגב לא רומז שום דבר עלייך כי עוד לא לגמרי הבנתי איפה את עומדת בעניין.

אגב - כל מה שאמרתי מקודם לא תקף בכלל לגבייך אם את עושה תואר בתחום שמעניין אותך ואת מעוניינת לעסוק בו אח"כ. זה אומר שכן יש לך פחות או יותר כיוון למה את רוצה לעשות ואת בדרך לשם, ולעבוד בעבודה שמעבירה את הזמן עד שתסיימי את התואר זה מן הסתם לגיטימי. אם אפשר לשאול - במה התואר?

לא כולם חייבים לרדוף אחרי קריירה, לא כולם חייבים לעשות שום דבר. האושר רחוק מלהיות קשור למשרה או לפרנסה של אדם, אבל פרנסה כן מובילה לחיים יותר נוחים. לאנשים שונים סדרי עדיפויות שונים, וזה בסדר גמור. מה שמסקרן אותי אבל זה לדעת מה גורם לך להגיד את זה, כשלפני כמה הודעות רשמת שפעם כן היו לך שאיפות מאוד גבוהות בקריירה. מה קרה לאותן שאיפות?