../images/Emo24.gif
מיתרוש,קראתי את המסר עכשיו,אני מנסה להגיב גם שם אבל כרגע זה עדיין מסמן לי פסים ירוקים שזה טוען,כשזה קורה הרבה פעמים העמוד נתקע והמסרים/הודעות לא נשלחים,לכן אגיב פה בכול מקרה...
רבה על הדאגה,לקחתי את זה לתשומת ליבי
...הבדיקות נדחו ליום שני הקרוב כי השיעולים נמשכים עם ליחה ועם תחושה של מחנק,במידה וביום שני יפנו אותי לבית חולים(צילום או בדיקות מקיפות או בדיקות דם דחופות וכו'...)אני מבטיחה לעדכן,בינתיים אני עדיין בבית עם שיעולים ועם כמה תובנות חדשות על החיים ועל אנשים לטוב ולרע... בקשר לסיפור לתחרות-אין מצב שאני אשתתף בתחרויות של תפוז(למעשה עד שקראתי את דברייך בכלל לא ידעתי שיש תחרות כזו
),אני לא בטוחה שיש חוקים בנוגע למנהלי פורומים בפרדס בנוגע להשתתפות בתחרויות של תפוז אבל בכול מקרה זה לא נראה לי אתי(מהמילה אתיקה) להשתתף ולא משנה שחלק נכבד מהגולשים בפרדס הם כבר מנהלים של לפחות פורום אחד(הפסקתי לעקוב אחרי כמויות הפורומים והמנהלים) ושאני לא מחשיבה את עצמי מאז ומעולם למעבר מאשר קודם כול גולשת רגילה(אני אפילו לא משתתפת בפורומי המנהלים לסוגיהם ובכנות לא זוכרת מתי בכלל רשמתי/ביקרתי בהם בשנים האחרונות...)עדיין זה נראה לי ואולי אני טועה בגישה כדבר לא מומלץ מין ניגוד אינטרסים(כלומר במידה וישלחו מנהלים אלה שמחליטים מי יבחר עלולים להיות מקורבים אליהם בהנהלת תפוז מה שעלול להשפיע על הסיכוי שלהם לזכות ונוצר למעשה סוג של ליקוק עצמי כולשהו ולא משנה שיטענו שהכול נקי וכשר,לפעמים דיבורים לחוד ומעשים לחוד כמו בכול מקום בו מעורבים אנשים)ולכן הדבר האחרון שאני אטרח לעשות הוא להשתתף בתחרות כולשהי של תפוז,במידה וארצה להשתתף במשהו שארגיש ששווה להילחם עליו(מה שלא קורה בדרך כלל פה בתפוז) אני אפרוש מהניהול של הפורום(גם אם זמנית) ואעשה הכול בצורה הישרה ביותר אני מעדיפה להיות הגונה לכול אורך הדרך ולא להיות מאלה שרק מתבכיינים כשפוגעים בהם ואז עושים את אותם הדברים שעליהם התלוננו... בהקשר לאתיקה(הפעם הכוונה לאמונה) הפרטית שלי,כשהייתי בעיתונות הארצית(לא משנה שבתחום הילדים והנוער)נניח זכורה לי דילמה קשה בה צפה הסוגיה מה קורה אם יש לי אפשרות להפיל בנאדם מפורסם בחתיכת כתבה עם מידע חסוי שאין מי שלא מחפש אותו והבנאדם הזה בסופו של דבר אדם שקרוב אליי ולא משנה שלא הסכמתי עם כמה מהמעשים שלו והייתי הראשונה להודות בזה בפניו ולא כעיתונאית אלא כאדם(יצא שהתכסחנו בעניין יותר מפעם אחת,אבל זה היה בנימה שונה נוכח הקרבה),זה היה עניין של נאמנות לעבודה או לבנאדם-היה לי ברור שאני לא מלכלכת על אנשים תוך ניצול מידע אישי שלי כמקורבת עוד בטרם הפרסום לאותו האדם ובחרתי לוותר על כתבה שהייתה מביאה לי הרבה יוקרה כעיתונאית אך שנאה עצמית כאדם,היו לחצים וגישושים מצד המערכת וביקשו שאשתף במידע אבל סירבתי,אפילו להעביר את המידע ושכתב אחר יקח את הקרדיט או לפרסם בשם בדוי לא הסכמתי,אני לא יודעת אם כולם היו נוהגים כמוני כי בסך הכול תקשורת אמורה להוציא את האמת אבל אני לא מוכרת אנשים אחרים עבור הצלחה אישית,במבט לאחור הסתבר לי שעשיתי את המעשה הנכון(כפי שהרגשתי כול הזמן),היו לי עוד הזדמנויות כאלה בהמשך עם אנשים אחרים לא בהכרח מפורסמים וזה רק חיזק אצלי את התחושה שאני לא מתאימה לעיתונאות מהסוג הזה כי אני לא אלכלך על אנשים עבור התהילה שלי(היא תגיע בסוף באמצעות התכונות החיוביות שלי והמאמצים שאשקיע),היו כועסים עליי המון כשהייתי נותנת למרואיינים באשר הם(מפורסמים ולא מפורסמים שבכנות את האנונימיים יותר/האנשים הרגילים עם הסיפורים המיוחדים חיפשתי בכול התחומים) לקרוא את הכתבה לפני ששלחתי לעריכה ואז אבדה לי השליטה אבל לי זה נראה הדבר ההוגן ביותר כשמישהו לא עשה לי שום דבר רע-למה לא לתת לאנשים את הצ'אנס להוציא את עצמם קצת יותר לפי מי שהם(אולי יש קטעים שלא הבנתי נכון כשדיברנו?או שהכנסתי הערה שלהם שנועדה להיות בכלל בדיחה לאוזניי בלבד?...) ופחות לפי התדמיות המצופות מהם כשהם באמת אנשים נחמדים מבחינתי,זה השלב שידעתי להגיד לעצמי שאני צריכה לעזוב את אותו העיתון,זאת בדיוק אותה הכוונה גם בעניין של תחרויות תפוז-יש לי את אמות המידה שלי ואיתן אני מעדיפה להתמודד גם אם זה על חשבון תהילה רגעית,הצלחה משנית(אני מאמינה שהצלחה היא לאורך זמן כשיודעים לשלם את המחירים עבורה-עבודה קשה,דרך ארוכה,נחישות,יושר פנימי ואמונה),בקיצור לא אני הטיפוס שיקח חלק בתחרויות תפוז מלבד אולי לעזור לארגן אותן(לא שאי פעם פנו אליי) ולעזור לאנשים להוציא את המיטב מעצמם.