עובד סוציאלי מתארח ב
אנשים

עובד סוציאלי מתארח ב../images/Emo43.gif אנשים

אימון אישי עוזר להחזיר נשים נפגעות אלימות לעצמאות כלכלית - בפורום אימון אישי תתארחנה מכי נאמן, מייסדת עמותת רוח נשית, וחיה חכמוב, רכזת פרוייקט אימון בהתנדבות מטעם לשכת המאמנים, ותעננה בין השעות 11.00-13.00 על שאלות בנושא אלימות נגד נשים ומקומו של האימון בתהליך השיקום http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1724&msgid=109167089
אליעזר פלד, עובד סוציאלי קליני, מטפל ומדריך בכיר בטיפול משפחתי מת.ל.מ. יתארח בפורום אחים שכולים החל משעה 21.00 וישיב על שאלות בנושא התמודדות עם אובדן של אחים במשפחה http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1201&msgid=109196039
רוצים לזכות בכרטיסים להקרנה חגיגית של הסרט "3:10 ליומה"? התחרות מתקרבת לסיומה, אבל אתם עדיין מוזמנים לספר לנו בפורומים סרטים וקולנוע, סרטי מתח ואימה וסרטי DVD - כיצד יצאתם מגדרכם ועשיתם משהו יוצא דופן במיוחד עבור אחד החברים שלכם? עשרות כרטיסים יחולקו לזוכים המאושרים! הכנסו לשרשורים לפרטים נוספים: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=65&msgid=108807260 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=461&msgid=109229703 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=497&msgid=109229874
בואו לקחת חלק ב-"FORUM EUROVISION 2007", תחרות האירוויזיון של פורום אירוויזיון בתפוז, ולהצביע בגמר הגדול של התחרות. אז למי תתנו 12 נקודות? http://www.tapuz.co.il/forums/main/Viewmsg.asp?forum=262&msgid=109126313
אם מי הייתם רוצים לשתות קפה
ספרו לנו וזכו בפרסים
http://www.tapuz.co.il/food/ArtInfo.asp?CID=212&SID=104&InfoID=2200
 

meytar

New member
סטטה הראי מילותייך!

יש שיפור עם האנטיביוטיקה החדשה? זה בלוג על מגרנות- http://www.migrena101.com/?p=19 *דיבורי מחלות על הסי.טי ...* הסיטי היה אחד הנוראים. בהתחלה כשבאתי נתנו לי לשתות איזה ליטר של חומר דוחה, שהם מערבבים אותו עם מיץ פטל כדי שיהיה קל יותר לשתות את זה, אבל הבעיה שגם הפטל שלהם זול ודוחה! אחר כך קראו לי לעשות עירוי, אני נכנסת לחדר ויש שם רופאה בת מינימום 80! כאילו, דאמיט, מי נותן לאישה בת 80 לעשות עירוי?! אתם יודעים, בגיל הזה הידיים רועדות, הראייה לא משהו... באמת העירוי היה נורא כואב, ויצאתי משם והתחלתי לבכות והייתה לי בחילה, אז השכיבו אותי שם באיזו מיטה, עד שקראו לי להיכנס לבדיקה. בבדיקה עצמה דווקא היו נשים ממש נחמדות. אחת אמרה שהשם שלי מעניין, אז אמרתי לה "מעניין? איך קוראים לך?" והיא אמרה לי "ציפי, שם ממש לא מעניין! שנים כעסתי על ההורים שלי מה הם תקעו לי את השם הזה? ציפורה. לאחותי הם קראו יעל. יעל זה שם ממש חמוד..." והיה נחמד להתחיל את הבדיקה עם אנשים נחמדים כאלה. כשיצאתי העירוי ממש כאב, אבל צריך לחכות איתו 20 דקות למקרה שיש תופעות לוואי, אז עמדתי במסדרון והיוד שנשאר בצינור טפטף עלי, והחזקתי את היד שלי למעלה (כדי שלא ייצא דם) כאילו היא לא חלק מהגוף שלי, וזו הרגשה ממש מוזרה. בסוף כמה דקות אחרי שהוציאו לי את העירוי המצב רוח חזר אלי, אבא שלי תמיד יודע לזהות שהמצב רוח שלי חוזר לפי זה שאני מתחילה לרדת עליו...
אם יש פה מישהו שצריך סי.טי בזמן הקרוב אני ממש מקווה שלא הפחדתי אותו. באמת שבדרך כלל זה ממש לא ככה. אני מקווה שלא נשמע כאילו אני מתבכיינת או מרחמת על עצמי או משהו..פשוט זה מה שהיה ואני צריכה לספר את זה איפשהו מהתחלה עד הסוף, ובשיחה בעל פה עם מישהו זה אף פעם לא אותו דבר...
 

Digi Lista

New member
שמחה שלפחות חזרת בשלום כדי לשתף../images/Emo13.gif

כמובן שאם את מרגישה שהכי נוח לכתוב את הדברים(ובאמת לכתוב זה נוח בהמון מקרים יותר מלדבר) אין ספק שאת תמיד מוזמנת לכתוב כאן,יש מי שיקרא
אני עדיין בבית,למרות 3 התרופות החדשות שאני לוקחת כמה פעמים ביום לפי ההוראות(החליפו כאמור את האנטיביוטיקה כי היא לא הועילה)ודיי באותו מצב מבחינת שיעול וליחה ולכן יש לי תחושה שבקרוב מאוד אני הולכת לבדיקות מקיפות בבית חולים בגלל שלא הגיוני שכבר מעל שבועיים המצב ככה(לא יכולה לדבר,לא יכולה לישון או סתם לשכב נורמלי בלי התקפת שיעול מטורפת,לא לאכול מעבר לגבינות,מעדנים וגלידות,שזה דווקא אחלה)ושום תרופה לא עוזרת...בקיצור אם לא עידכנתי כמה ימים אולי התאשפזתי אבל בואו נקווה שזה בגלל החזרה לקצב העבודה הרגיל... מעבר לזה המצב רוח שלי ככה ככה,לפעמים מגלים בני אדם בדיוק במצבים האלה-כמובן שיש חברות טובות שכול הזמן מתקשרות ומדברות עם המשפחה ומציעות לבוא לבקר או ששולחות אס.אמ.אסים והורים של ילדים מכיתות שונות(או הילדים עצמם כשהם במצב של יכולת דיבור מילולית) שמתעניינים ועוד כמה כולל כמה מורות,בנות שירות והעובדת הסוציאלית מהבית ספר וגם מהקורס שכבר שבועיים אני נאלצת לא לבוא אליו אבל יש כמה אנשים בעבודה שהפתיעו אותי דיי לרעה(כי כשהם סבלו ידעתי להתעניין ולתמוך בהם) ואחרי שלמדתי מי הם אין שום סיבה שכשהם יצטרכו אני אטרח בכלל להסתכל עליהם מעבר למה שאני חייבת ואלה דווקא אנשים שהרגשתי יותר קרובה אליהם... והאמת משעמם לי כבר בבית אחרי שבוע... מה שכן-המשכתי לקרוא מה ששלחת לי(בקרוב אסיים,אני קוראת בשלבים) ובינתיים אני נהנית ולומדת עליכם...,במקביל סיימתי את הסיפור לתחרות אבל כמו עוד כמה מועמדים שכתבתי אני בכלל לא בטוחה שהוא עומד בקריטריונים הנדרשים ולמרות הכול הנטייה שלי היא כן לשלוח אותו כי אני נורא אוהבת אותו משום מה ובדרך כלל בתחרויות אני שולחת בסופו של דבר מה שמתאים לי ושהדרישות יתגמשו
...
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני מקווה שהכל יסתדר.החלמה מהירה ו
בתחרות!
 

meytar

New member
סטטה../images/Emo24.gif

ממש באסה שהתרופות לא עוזרות... אם את נוסעת למיון זה להעמק או לרמב"ם? ובקשר לסיפור, אנחנו יכולים לקרוא אותו דרך המייל או משהו? או שנצטרך לחכות שזה יתפרסם בתחרות?..זה לתחרות הסיפור ההזוי שתפוז עושים עכשיו?..
 

Digi Lista

New member
../images/Emo24.gif

מיתרוש,קראתי את המסר עכשיו,אני מנסה להגיב גם שם אבל כרגע זה עדיין מסמן לי פסים ירוקים שזה טוען,כשזה קורה הרבה פעמים העמוד נתקע והמסרים/הודעות לא נשלחים,לכן אגיב פה בכול מקרה...
רבה על הדאגה,לקחתי את זה לתשומת ליבי
...הבדיקות נדחו ליום שני הקרוב כי השיעולים נמשכים עם ליחה ועם תחושה של מחנק,במידה וביום שני יפנו אותי לבית חולים(צילום או בדיקות מקיפות או בדיקות דם דחופות וכו'...)אני מבטיחה לעדכן,בינתיים אני עדיין בבית עם שיעולים ועם כמה תובנות חדשות על החיים ועל אנשים לטוב ולרע... בקשר לסיפור לתחרות-אין מצב שאני אשתתף בתחרויות של תפוז(למעשה עד שקראתי את דברייך בכלל לא ידעתי שיש תחרות כזו
),אני לא בטוחה שיש חוקים בנוגע למנהלי פורומים בפרדס בנוגע להשתתפות בתחרויות של תפוז אבל בכול מקרה זה לא נראה לי אתי(מהמילה אתיקה) להשתתף ולא משנה שחלק נכבד מהגולשים בפרדס הם כבר מנהלים של לפחות פורום אחד(הפסקתי לעקוב אחרי כמויות הפורומים והמנהלים) ושאני לא מחשיבה את עצמי מאז ומעולם למעבר מאשר קודם כול גולשת רגילה(אני אפילו לא משתתפת בפורומי המנהלים לסוגיהם ובכנות לא זוכרת מתי בכלל רשמתי/ביקרתי בהם בשנים האחרונות...)עדיין זה נראה לי ואולי אני טועה בגישה כדבר לא מומלץ מין ניגוד אינטרסים(כלומר במידה וישלחו מנהלים אלה שמחליטים מי יבחר עלולים להיות מקורבים אליהם בהנהלת תפוז מה שעלול להשפיע על הסיכוי שלהם לזכות ונוצר למעשה סוג של ליקוק עצמי כולשהו ולא משנה שיטענו שהכול נקי וכשר,לפעמים דיבורים לחוד ומעשים לחוד כמו בכול מקום בו מעורבים אנשים)ולכן הדבר האחרון שאני אטרח לעשות הוא להשתתף בתחרות כולשהי של תפוז,במידה וארצה להשתתף במשהו שארגיש ששווה להילחם עליו(מה שלא קורה בדרך כלל פה בתפוז) אני אפרוש מהניהול של הפורום(גם אם זמנית) ואעשה הכול בצורה הישרה ביותר אני מעדיפה להיות הגונה לכול אורך הדרך ולא להיות מאלה שרק מתבכיינים כשפוגעים בהם ואז עושים את אותם הדברים שעליהם התלוננו... בהקשר לאתיקה(הפעם הכוונה לאמונה) הפרטית שלי,כשהייתי בעיתונות הארצית(לא משנה שבתחום הילדים והנוער)נניח זכורה לי דילמה קשה בה צפה הסוגיה מה קורה אם יש לי אפשרות להפיל בנאדם מפורסם בחתיכת כתבה עם מידע חסוי שאין מי שלא מחפש אותו והבנאדם הזה בסופו של דבר אדם שקרוב אליי ולא משנה שלא הסכמתי עם כמה מהמעשים שלו והייתי הראשונה להודות בזה בפניו ולא כעיתונאית אלא כאדם(יצא שהתכסחנו בעניין יותר מפעם אחת,אבל זה היה בנימה שונה נוכח הקרבה),זה היה עניין של נאמנות לעבודה או לבנאדם-היה לי ברור שאני לא מלכלכת על אנשים תוך ניצול מידע אישי שלי כמקורבת עוד בטרם הפרסום לאותו האדם ובחרתי לוותר על כתבה שהייתה מביאה לי הרבה יוקרה כעיתונאית אך שנאה עצמית כאדם,היו לחצים וגישושים מצד המערכת וביקשו שאשתף במידע אבל סירבתי,אפילו להעביר את המידע ושכתב אחר יקח את הקרדיט או לפרסם בשם בדוי לא הסכמתי,אני לא יודעת אם כולם היו נוהגים כמוני כי בסך הכול תקשורת אמורה להוציא את האמת אבל אני לא מוכרת אנשים אחרים עבור הצלחה אישית,במבט לאחור הסתבר לי שעשיתי את המעשה הנכון(כפי שהרגשתי כול הזמן),היו לי עוד הזדמנויות כאלה בהמשך עם אנשים אחרים לא בהכרח מפורסמים וזה רק חיזק אצלי את התחושה שאני לא מתאימה לעיתונאות מהסוג הזה כי אני לא אלכלך על אנשים עבור התהילה שלי(היא תגיע בסוף באמצעות התכונות החיוביות שלי והמאמצים שאשקיע),היו כועסים עליי המון כשהייתי נותנת למרואיינים באשר הם(מפורסמים ולא מפורסמים שבכנות את האנונימיים יותר/האנשים הרגילים עם הסיפורים המיוחדים חיפשתי בכול התחומים) לקרוא את הכתבה לפני ששלחתי לעריכה ואז אבדה לי השליטה אבל לי זה נראה הדבר ההוגן ביותר כשמישהו לא עשה לי שום דבר רע-למה לא לתת לאנשים את הצ'אנס להוציא את עצמם קצת יותר לפי מי שהם(אולי יש קטעים שלא הבנתי נכון כשדיברנו?או שהכנסתי הערה שלהם שנועדה להיות בכלל בדיחה לאוזניי בלבד?...) ופחות לפי התדמיות המצופות מהם כשהם באמת אנשים נחמדים מבחינתי,זה השלב שידעתי להגיד לעצמי שאני צריכה לעזוב את אותו העיתון,זאת בדיוק אותה הכוונה גם בעניין של תחרויות תפוז-יש לי את אמות המידה שלי ואיתן אני מעדיפה להתמודד גם אם זה על חשבון תהילה רגעית,הצלחה משנית(אני מאמינה שהצלחה היא לאורך זמן כשיודעים לשלם את המחירים עבורה-עבודה קשה,דרך ארוכה,נחישות,יושר פנימי ואמונה),בקיצור לא אני הטיפוס שיקח חלק בתחרויות תפוז מלבד אולי לעזור לארגן אותן(לא שאי פעם פנו אליי) ולעזור לאנשים להוציא את המיטב מעצמם.
 

Digi Lista

New member
חלק שני,נאלצתי לפצל כמו תמיד../images/Emo3.gif

אחרי הנאום הזה אספר שהתחרות המדוברת היא תחרות שמצאתי לגמרי במקרה לפני כחודש באתר מט"ח(המרכז לטכנולוגיה חינוכית,נו אלה שמייצרים הרבה מאוד משחקי מחשב,לומדות ותוכנות בארץ) כשחיפשתי משהו במדור החינוך המיוחד עבור הילדים בבית ספר,זאת תחרות כתיבה לחבר'ה בני 15-25 עם פיגור(אני מניחה שפיגור קל/משכל גבולי כי מהיכרות עם פיגור עמוק ואפילו בינוני בחלק מסוגיו יש בעיה גדולה מבחינת הבנה),המטרות הן לכתוב סיפורים שיתאימו לקהל הזה כדי שבסיום התחרות יצא ספר עם 3 הסיפורים הזוכים+סיפורים מוצלחים אחרים שיהיה מתאים לחבר'ה מתבגרים עם פיגור והכנסותיו למטרותחיונות לאנשים האלה,אני רואה בתחרות מהסוג הזה אתגר אמיתי,הבעיה שעד עכשיו ביזבזתי את הזמן(שזה בעיקר בראש שלי כי אפשר להגיש עד 15.1.08 ואני ראיתי את הפרטים עוד בסוף אוקטובר/תחילת נובמבר,ואת התוצאות ידעו רק במרץ 2008)כי רציתי שהמחנכת של הכיתה תעזור לי לשנות סיפור שכתבתי על הכיתה בסיום שנה שעברה כחלק מרעיון שניסיתי להריץ בכיתה כלומר מלבד שינוי שמות והערות פרטיות שיובנו רק למי שבכיתה רציתי ממנה עזרה בקטע של בנייה נכונה לפי תנאי התחרות ונוכח ההיכרות והידע שלה על חבר'ה עם פיגור כמורה לחינוך מיוחד ואדם ברמה גבוהה באופן כללי עם רצון אמיתי לקדם את הילדים (בשונה מכמה מורות אחרות בבית ספר שהן אולי מורות לחינוך מיוחד כבר איזה 20 שנה אבל ביניהן לבין רצון אמיתי לעשות משהו עם הילדים ולא רק להאדיר את האגו שלהן וללכלך על אחרים במקום לעבוד המרחק אדיר וזה כואב לראות שהן עוד במערכת בכול יום מחדש...),הבטחתי לה שארשום את השם של שתינו ככותבות(היא אמרה שממש לא צריך אבל לא באמת הייתי מתחשבת בזה-מי שעוזר ראוי לקרדיט),הבעיה שלא מצאנו זמן וכשמצאנו קצת זמן זה היה לגמרי בעייתי(זה היה יום שהסייעת הקבועה לא הייתה וישבנו בחוץ עם סייעת מחליפה שלא מבינה את המהות הכללית של הכיתה ושלי ועם הילדים שכמובן לא עשו כלום מלבד לבהות באוויר,לא אוהבת סיטואציות כאלה) ולא רק שלא הגענו לשום תובנה בנוגע לסיפור ההוא הייתה לי תחושה שהראש שלה עסוק בדברים אחרים והיא עושה לי טובה רק כי לא נעים לה וזה ממש לא עוזר לי,אחרי כמעט חצי שעה של כלום היא הציעה לי לפנות למחנכת של כיתת הבוגרים שבטח יהיו לה רעיונות כי היא עובדת עם הגילאים האלה ובמשך השנים גם יש חבר'ה פיגור בכיתה ואני הרי מכירה אותה ומסתדרת איתה ככה שרע זה לא יהיה,קבענו שנדבר(המחנכת של הבוגרים ואני) אבל כבר כמה זמן שאני לא יכולה לדבר נורמלי בגלל השיעולים אז השיחות איתה נדחו ובינתיים הייתי כאמור הרבה זמן בבית וכשיש הרבה זמן בבית יש הרבה רעיונות ומחשבות,לפני כמה ימים כתבתי סיפור תוך השתדלות להתאים לתנאי התחרות(יש דף שלם של הנחיות לכתיבה-למשל לא משפטים ארוכים ומורכבים מידיי,לא סיפורים ארוכים מידיי ,לא קפיצות בזמן,לא עודף שמות ותארים ועוד כול מיני הגדרות),למען האמת אני עדיין חושבת שהוא לא עונה על כול הדרישות והוא בטח לא הסיפור הכי טוב שכתבתי לאורך השנים לדעתי(הוא ברמה קצת יותר נמוכה מבדרך כלל וגם קצת נדוש וקיטשי בגלל הניסיון להתאים לדרישות התחרות) אבל אני אוהבת את התוצאה הכללית בסך הכול ומאמינה שזה הסיפור שצריך להישלח לתחרות,אני מראש לא מכוונת למקום ראשון(למרות ש5,000 ש"ח זה בהחלט פרס שווה...) מבחינתי גם מקום שלישי(1,000 ש"ח) זה בסדר אבל האמת שלפני הפרסים אני חושבת על מטרת התחרות עצמה(פעם אחרונה שהשתתפתי בתחרות סיפורים היא הייתה בנושא הפלמ"ח והמידע ניתן דרך בתי הספר וזה היה כשהייתי בכיתה י"א או י"ב וזכיתי מקום שני באיזור הצפון שזה מכובד לגמרי,מישהו מהכיתה שלי זכה במקום הראשון באיזור,לדעתי הסיפור שלי זכה כי לא היו כמעט מועמדים מהאיזור ששלחו סיפורים,מרחבי הארץ היו יותר זוכים,אני זוכרת מהטקס) והיא מתאימה לי ולכן חשוב לי לקחת חלק ולשלוח את הסיפור בתקווה שלפחות הקהל המיועד ימצא בו עניין וחיבור-כשמישהו מתחבר למה שכתבת/ציירת/שרת וכו' ומצליח להתרגש,לחייך,לכעוס,להזדהות ובכלליות להרגיש משהו מדובר מבחינתי בהצלחה האמיתית,תזכרי מיתר(וגם שאר מי שנתקל בהודעה הזאת)מה אני אומרת עכשיו לפני התחרות ותבדקי מה אומר אחריה...ברגע שאשלח את הסיפור לתחרות בארבעה עותקים כמו שביקשו(המדפסת שלי מתה,כשהיא תחזור לחיים אדפיס ואשלח אותו)אין לי שום בעיה לפרסם אותו כאן בפורום או לשלוח לך באימייל(עוד לא סיימתי לקרוא את כול ה21 עמודים,אבל אני כבר ב19...)אם תרצי בכך כמובן
שוב
על הדאגה הכנה
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

תפרסמי אותו כאן בבקשה,בטח כולם ירצו לקרוא.
 

Digi Lista

New member
בכיף,בשנייה שהמדפסת תעבוד והכול ישלח...

הייתי מפרסמת לפני אבל הגעתי למסקנה שגם ככה יש לי ספקות מבחינת דרישות התחרות והתאמת הסיפור אליהן במלואן אז אם אני אפרסם אותו לפני השליחה אני עוד עלולה להתחרט ברגע שאשמע הערות ולא שאני נגד ביקורת(אני המבקרת מספר אחת של עצמי)אבל גם ככה אני לא רגועה עם הסיפור ועד שאשנה ואתחשב בהכול וסביר שהערות שלכם יהיו מוצדקות(זה לא סיפור מושלם ויש לו הרבה בעיות) יעבור כבר מועד השליחה,החלטתי גם לא להראות עד השליחה לאף אחד אחר(כולל המחנכות שהזכרתי),ברגע שהכול ישלח כבר לא יהיה איכפת לי שכול מי שרוצה יקרא...משהו על בסיס "יהיה מה שיהיה","על החיים ועל המוות"...
 

meytar

New member
מתי את שולחת אותו?../images/Emo3.gif

(ממש מסקרן אותי הרעיון של התחרות...)
 

Digi Lista

New member
ברגע שהמדפסת תחזור לחיים...

הינה פרטי התחרות המלאים באתר מט"ח... את מוזמנת לנסות את מזלך גם,למעשה אני בעד שכול מי שרוצה ינסה,מדובר באמת במשהו בעל ערך לאותם האנשים...
 

meytar

New member
קראתי, נשמע מעניין.

אבל מאוד קשה. אולי מפני שאין איזשהו נושא מסויים לסיפור, אז קשה לחשוב על עלילה שתהיה גם מעניינת וגם מתאימה. בהצלחה! (ולדעתי, להצליח לכתוב סיפור מתאים, גם אם הוא לא זוכה, מאוד קשהX_X)
 

Digi Lista

New member
זאת בדיוק הייתה הבעיה שלי.

באיזה נושא אמורים להתמקד?זה לא חוכמה להציג רק טווח גילאים ואוכלוסיה צריך יותר רמזים והכוונה,במקרה אני נמצאת במקומות של חינוך מיוחד בשנתיים האחרונות(ועוד שלושה חודשים...)אז אני מנסה לדמיין דברים אפשריים וניסיתי כאמור להיעזר גם במחנכות(כלומר עם אחת דיברתי,השנייה עוד לא...)כמורות שלמדו למה לכוון במסגרת הלימודים ועדיין זה מסובך,אז הבנתי שצריך רמה יותר נמוכה(לא את כול ההנחיות הבנתי מבחינה ביצועית),השתדלתי להתאים לדרישות אבל זה לא לגמרי עונה על הכול אבל החלטתי שמה שיהיה יהיה ואני פשוט אנסה כי המטרה בהחלט מושכת אותי,אני לא מהמרת אפילו על זכייה מעבר לשלישי(וגם זה לא בטוח בכלל)...
 

meytar

New member
כן, עכשיו אפילו יותר מעניין אותי לדעת מה

אנשים כתבו. אהבתי את הגישה של "מה שיהיה יהיה", כי הבנתי לפי מה שהיה כתוב שגם סיפורים שלא יזכו במקומות הראשונים יוכלו להתפרסם , וזה נראה לי כבוד ענק להיות חלק מפרויקט כזה, אפילו ואולי בגלל שלא מקבלים על זה פרס/תשלום. בטח גם יעברו על הסיפורים עורכים לפני הפרסום, ואז בעיות שוליות יהיה אפשר לתקן, לא?...
 
נשמע מאתגר../images/Emo3.gifמה קרה למדפסת?

תנסי לפתוח את המדפסת ולבדוק אם תקוע בפנים משהו,אפילו חתיכת נייר פיצית יכולה לגרום לזה להפסיק לפעול,או שבטח כבר עשית את זה
 

meytar

New member
אה, הבנתי...

אז בהצלחה בתחרות, בהחלט תחרות מעניינת, אהבתי מאוד את הרעיון ואת המטרה! וכמובן, אני רואה שכל איחולי ה"החלמה מהירה" שלנו לא עזרו, אז... תרגישי טוב!
שבוע טוב!
 

Digi Lista

New member
../images/Emo13.gif

חזרתי מהבדיקות היום...לשמחתי כרגע אני לא מתאשפזת(לא יודעים רשמית מה הולך ולמה השיעול לא מפסיק),אבל אני כן מופנית לצילום מערות הפנים ועוד צילום לא זוכרת של מה(לא ריאות,הן נקיות) באופן דחוף+כדורים לחודש(אחד ליום בלילה)שרק תוך עשרה ימים יתחילו להשפיע ואזהרה מצד הרופאה להימנע מכול מה שעלול לייצר עוד גירויים-למשל חילופי מזג אוויר,אנשים חולים(לפי זה אני צריכה להתפטר מהעבודה...) ועוד כמה אזהרות בסגנון... ביקשתי ממנה לחזור מחר ואישור מחלה(בכול זאת 13 יום...)היא הציעה לי לא לחזור מחר כי אני עדיין חנוקה אבל אמרתי לה שאני משתגעת כבר בבית,בסוף היא הסכימה אבל יחד עם חזרה על האזהרות והמלצה לא להלחם אם הגוף דורש עוד מנוחה(אני מודעת לזה ועדיין...),הבטחתי לה שאם אראה שאני מתמוטטת אני אהיה עוד בבית-אבל במילא מרביעי יש קייטנת חנוכה שזה ימים מקוצרים(לא שזה משנה כשלא משלמים לי בכלל,יום חמישי יש לי פגישה במועצה על הכול,יש גבולות לניצול),שישי לא עובדים בקייטנות ואחר כך הקייטנה ממשיכה עד רביעי הבא בתקווה שהכדורים יתחילו להשפיע... בקיצור נחכה לראות אחרי הצילום ביום שני הקרוב ובהמשך עם הכדורים...
על הדאגה והתמיכה התמידית שלכם ובעיקר במצבים כאלה
 
למעלה