עוד בעיות עם הבן של הבעל

זועמת1

New member
עוד בעיות עם הבן של הבעל

ובכן, "הילד" כבר חצה את גיל 18, וממשיך לשנוא אותי...מעליל עלי שקרים ברמה שאני מרעיבה אותו (אביו נעדר הרבה מהבית ואני למעשה מגדלת אותו ב9 השנים האחרונות), נותנת לו אוכל מקולקל, מתנכלת לו, אין לו אפילו חתיכת תפוח לאכול, מסתירה ממנו דואר שמגיע אליו, מעלימה לו בגדים וחפצים ומה לא...ככה כבר שנים רק שבכל ריב שיש לו עם בעלי, (למשל הוא עשה לבעלי דפיקה על האוטו ומכחיש) והם מתעמתים, זה מגיע לכמה הוא סובל ממני... ואומר לבעלי שהוא מאמין ומעדיף זרים (אני) על פני הבן שלו). בעלי גם תקוע כי בנו מאוד יקר לו, ולי ממש נשבר..ונורא מכעיס אותי שהוא ככה מכפיש את שמי לכל מי שרק יכול בעיקר לבעלי ומשפחתו, ובעלי מאפשר לו... בבקשה תגישו לי משהו חכם...הוא אגב דחה את הגיוס ויושב בבית מתנהג אלי נורא, וידי כבולות.
לא לציטוט בעמוד הראשי
 
נשמע שלבעלך אין בדיוק מה לעשות בעניין השקרים של הבן

הילד בנה לעצמו נרטיב נוראי, שבסופו של דבר "דופק" בעיקר אותו. לפי הנרטיב הזה הוא דחוי על ידי אביו.
לא אמרת מדוע הוא גר אצלכם, אבל אני מניחה, שהוא דחוי גם על ידי אימו באיזשהו אופן, כך שמובטחות לו שנות סבל רבות.

הייתי מושכת ידי מהכנת מזון לנער הזה, כדי שלא להרעיל אותו. הייתי מושכת ידי מכביסה לו, כדי שלא להעלים את חפציו.
למעשה הייתי משתדלת לא לגור איתו, גם אם המשמעות היתה זוגיות ללא מגורים משותפים לתקופה.
 
לגבי בעלך - לפי הסיפור כפי שאת מספרת אותו - נשמע שבעיקר

יש לרחם עליו.

אם הייתי מייעצת לבעלך - הייתי מייעצת לו ללכת לטיפול אישי ולנסיון לטיפול משפחתי. אולי תחילה רק הוא והבן, לנסות לתקן קצת את המצב הנורא שהבן נמצא בו (גם אם הוא יוצר אותו לעצמו).
 

זועמת1

New member
עונה

הוא בכלל לא דחוי על ידי בעלי, בעלי האבא הכי אוהב דואג ומסור, רק שנעדר הרבה. הבן כמובן טוען שמאז שאני בחייהם התערערו היחסים שלהם, ושאני מסכסכת בין כולם. אין לי מושג מאיפה הוא ממציא את הדברים האלה.
 

זועמת1

New member
אז לפי מה שאת אומרת

הבן מעחיח עלי שקרים ואני צריכה לעזוב את הבית??
 
כיוון שאני לא מעלה בדעתי שאב יפריד מגורים

מבנו בשום סיטואציה, למעט אלימות של הבן כלפי האב עצמו, אני חושבת שעליכם להפריד מגורים.
את לא חייבת לעזוב. הם יכולים לעזוב.
כמובן, תישארו נשואים.
 

mother cat

New member
איך בעלך מגיב?

הוא מקבל את טענות הבן, או שמרגיש חסר אונים מולם, או מה?
 

זועמת1

New member
בעלי

לצערי לא ממש משתף אותי איך הוא מרגיש.אני יודעת שהיתה לו שיחה מאוד ארוכה עם הבן לאחר התפרצות זעם של הבן. בעלי לא שיתףאותי מה היה ולא העזתי לשאול כי ראיתי שהוא לא רוצה לדבר על זה. אז הם בינהם יישרו את ההדורים ובעלי קר ביקש ממני לדאוג שיהיה לבנו את כל המזון שהוא אוהב ושלא אדבר איתו.
 
סליחה ?!

אני במקומך לא הייתי מכינה כלום ולא דואגת לכלום. שיתכבד הוד מעלתו בן ה18 שמסרב שתדברי איתו ויכין לעצמו כל מה שהוא רוצה.
אם הוא רוצה ממך משהו שיתכן הוד מעלתו ויבקש בצורה מנומסת ואז אולי.
לצערי מניסיון אישי . רק כך זה עובד עם האב והבן כאחד.
 

mother cat

New member
מה שאומר בעצם שאין תקשורת בינך לבין בעלך

וזו בעיה בפני עצמה.
בלי קשר לבן, לא יכול להיות שיש מצב בעייתי שאת מעוניינת לדבר עליו ולא יכולה. אתם חייבים לתקשר. ואם אין תקשורת ביניכם, ברור שהבעיה לא תפטר...
&nbsp
לעניין האוכל - סורי, אבל פשוט הייתי מסרבת. את לא המבשלת בבית. את הורה ובת זוג שוות זכויות. יש לך זכות ליחס מינימלי. לא לדבר עם הבן אבל לבשל ולקנות עבורו בעיני זה ממש אבל ממש מוגזם. אם הסטייטמנט זה שאין לך קשר לבן שלו - סבבה. אז שבעלך או הבן ידאגו לו לאוכל...
 
חד משמעי לא להסכים לזה

מניסיון עם נערה שרק בת 14 וכמה חודשים יחד הבנתי מהר מאוד שאני לא אהיה המשרתת שלה וחתכתי מיד במיוחד עם הנושא של הכביסה.
אם אני עושה משהו (בדרך כלל זה יתבטא בבישול שהיא אוהבת) זה רק כי מתחשק לי ולא כי אני חייבת. עם הכביסה שלה חד משמעי גמרתי אחרי שהבנתי שאני סוג של משרתת (לא תודה, לא לקחת לחדר שלה, לא מורידה מהחבל מה שיבש וכו') ואמרתי לבן זוגי שהיא תדאג לעצמה בנושא (יוצא שהוא דואג לזה יותר ממנה אך אותי זה לא מעניין).
כמובן שיש לי גיבוי מלא מבן זוגי ולא רואה את עצמי עם בן זוג שהיה דורש ממני לעשות כאלה דברים.
 
שלום לזועמת

ילדים שחוו משבר גירושין יכולים לפתח כל מיני בעיות.
נראה שבנו של בעלך נכלל בקבוצה הזו.
הבעיות הללו לא תמיד ניתנות לטפול ע"י בני המשפחה ומצריכות התערבות חיצונית.
לפי תגובותיך כולכם, כולל את , לא מתפקדים נכון ולא יכולים להתמודד.
עצתי לך ( אולי לא המשהו החכם שביקשת, אבל בכל זאת ) לכו לטיפול משפחתי.
כולכם.
 

זועמת1

New member
זה דווקא מאוד חכם

רק אי אפשר להביא אנשים בכח לטיפול.
הבן של בעלי בכל אפיזודה של ריב משתולל על בעלי, עושה סצינה כאילו עובר לאמא שלו, בעלי מתקפל ונותן לבן מה שהוא רוצה, כולל כמובן הלגיטמציה להמשיך לנהוג כלפינו בגועל , כי הוא בעצם הקורבן פה.
הבן מתקרבן לכל העולם כמה אני, אמא החורגת נוראית ומתעללת וככה מקבל מהם סימפטיה. משקר בלי סוף בדברים שקשורים אלי , (שזה נורא חמור בעיני.) ועושה מה שרוצה, העיקר שישאר לגור איתנו..הוא בעצם סוחט את בעלי, וגם על הגב שלי.
אני כבר הלכתי לפסיכולוג בעבר לבד כי אף אחד לא הסכים להצטרף אלי כדי להתייעץ ולקבל כלים להתמודד, ומעבר להתמודדות האישית שלי, המצב נשאר בעינו.
הוא
 

koryz

New member
היי זועמת

ניסיתי לחשוב מה הייתי מרגישה ועושה במקומך, והסתבכתי.
אני יכולה להבין מה את כותבת ואת הזעם שלך, אך וודאי שאינני יכולה לדעת מה הייתי עושה במקומך או מה הכי כדאי לך.
אני יכולה לכתוב מה שאני חושבת כאדם מבחוץ וניטרלי.
השתדלתי לבחון את הדברים בצורה אובייקטיבית ומזווית הראיה שלכם

כמה הערות לדברייך
1.הבעיות הן לא של הבן עם הבעל (ולא משנה אם אתם נשואים או לא, מבחינתי שניכם זוג נשוי לכל דבר ולכן אכנה את בן זוגך גם כבעלך). הן נובעות מחוסר דיאלוג מוצלח שלך עם בעלך, החל מחוסר הסכמה על איך להתנהג מול הילד (דבר שוודאי מבלבל גם אותו), חילוקי דעות שלך עם בעלך בחינוך ובכלל - (בעלך נראה שמוכן 'לגייס' אפילו עזרה בתשלום בשביל "שקט" - ודווקא הילד הוא זה שמואס בסבלנות כביכול של האבא). והאב נעדר רוב הזמן כך שאפילו אין כתובת שאליה הבן יכול להפנות את האכזבה והכעס ושאר הרגשות כולל הרגשות החיוביים שהוא זקוק. אל תשכחי שאת בחרת בבן זוגך הנוכחי ואילו הילד קיבל אותך כנתון בחייו בלי שהוא יכול לעשות שום דבר בנידון. אל תחשבי שרק את סובלת מההתעלמות של בעלך. רק שאת מתנהגת כמבוגר וסובלת בשקט ואילו הילד לא משלים עם ההתעלמות כפי שאת רואה הוא מחפש אולי דרכים לתשומת לב של אביו, וגם שלך - אין לי ספק שההתנהגות שלו אינה נובעת משמחת חיים - אך גם לא בהכרח משנאה כלפייך. נסי להבין שזה לא אישי - אלא שאת בניגוד לאביו זו שבתכלס יותר בסביבה - גם זה יכול להיות מתסכל עבור הילד. הילד הוא זה שצריך טובות מאדם שאיננו מסתדר איתו את יכולה בוודאי לתאר שהוא בקונפליקט פנימי גדול.
ולמה הוא דחה את הגיוס? יכול להיות שיש דברים חשובים שקרו שאת לא מודעת להם?

2. כתבה (ב לפני השינה) שהבן מרגיש דחוי - ואת טוענת שלא כך הוא כי האב משקיע. בן זוגך לא משקיע בלברר מה מפריע לבנו ולטפל במקור הבעיה. הוא מספק את המינימום כדי להמשיך כרגיל - רק על פני השטח.

3. המצב שלכם אמנם לא מזהיר אך הוא גם יכול להידרדר!
המצב כבר גרוע יותר מהפעם האחרונה שכתבת.
את כותבת:
הבן: האוכל שאמאחורגת מגעיל ומקולקל והיא לא מנקה לי טוב. האבא: אה, אין בעיה, אז נשכור לך משרתת פרטית בן יקר, העיקר תשאר איתנו ואל תעבור לאמא, שגם אתה לא באמת רוצה לגור איתה(שם לא תהיה ל יחדה פרטית) וגם היא לא ממש ששה שתעבור אליה
אולי את מקנאת בהתנהגותו של בעלך לבנו (לכאורה בעלך מכבד אותו, את רצונותיו) אך תביני שמבחינת הילד זה יכול להתפרש כעלבון.
הוא מנסה הכל כדי לקבל תשומת לב ישירות מאביו. הבעיה של הילד היא לא הניקיון - הקיטורים שלו הם רק התירוץ. אולי הוא היה רוצה לטייל עם אביו לבד או לצפות איתו ביחד בסרט. המשמעות יכולה להיראות בעיני הילד כך:
"אין לי זמן לסרט, קח 100 ש"ח ותלך תראה לבד או עם חברה" (מכיוון שמדובר בניקיון אז הוא מציע "עוזרת"). זוגך מתייחס לילד כמו לעוד עול, ולצרכים שלו כמטלות שצריך לטפל. הוא בוודאי אוהב את הילד אבל אני לא בטוחה כמה מזה הילד מרגיש ממנו. מזל, שיש לו טענות גם כלפי האמא החורגת, במקרה זו את, כך לפחות בטענותיו לאביו כלפייך הוא לא מקבל הצעות של תחליפים מזויפים.
הוא מעליל עליך שקרים אבל לא בהכרח שונא אותך. יכול להיות שזו הדרך היחידה שהוא מסוגל או יודע כדי להשיג ממך תשומת לב. (ובכך הוא הצליח - את כרגע מוטרדת מאוד עד כדי כך שכתבת שוב בפורום).
מעניין אם היית יכולה להסב את הרגש של המוטרדות שלך ממנו - כלפיו.
במקום להיות מוטרדת מה תגיד המשפחה לנסות לדמיין כמה מוטרד צריך להיות ילד כדי ללכת כל כך רחוק כדי להרגיש אהוב ושייך או אפילו רק בשביל להרגיש תשומת לב, גם אם שלילית.

אני מבינה את הפתרון ההגיוני כביכול שתעזבי אם לבן יש בעיות, אבל מצד שני אתם זוג לכל דבר, ואם הוא היה בנך בוודאי שלא היית שוקלת לעזוב את הבית למרות חילוקי הדעות וגם אם המצב היה קשה. אולי גם לילד של בן זוגך יש מקום מסוים בליבך שאת אינך מכירה
ונכונותך להילחם על הקשר רק מוכיחה כמה שאת שותפה אמיתית בזוגיות שלכם ולא פחות גם בגידול הילדים של שניכם. כשיש קשיים שאולי 80% אחרים היו מרימים ידיים את ממשיכה להילחם - ולכן גם ציינתי שלדעתי לא רלוונטי מה אחרים עושים. אני רואה שאת מעוניינת להצליח בקשר ואת מוכנה לקחת אחריות ולכן המסקנה שלי שיש אפשרות לשינוי.

4. לפי דברייך אין אפשרות כרגע לטיפול משפחתי מסיבות שונות. ובמקביל, אין סיבה להניח שדברים ישתפרו לבד אם לא תבצעו שינוי מתוך בחירה ומודעות. גם כשרוצים שינוי מדובר בתהליך לא קל ולא תמיד מהיר. ואם לא רוצים? למרות כל האפשרויות התאורטיות הילד הוא זה שפעל - הוא עירב את המשפחה !
יש מקרים בהם אנשי מקצוע בנסיבות מסוימות מציעים לערב את המשפחה ביוזמתם. המצב הוא שכבר יידעו את המשפחה ללא יוזמתך ואני שואלת אותך - אולי אפשר לשתף אותם גם בצד שלך בסיפור
את לא צריכה להתחבא יש משהו שאת מתביישת ממנו? כבר עכשיו הם לא שומעים דברים מחמיאים עליך רק שכרגע את ממלאת את תפקיד הקורבן שהכין בשבילך הילד!
ואת יכולה גם כן לשתף, להסביר את הצד שלך, להודות שיש בעיה ואולי גם אם לא יצא משם טיפול (למרות שיתכן שלחץ מהמשפחה ישפיע על הנכונות שלהם לגשת) אולי בפגישה משפחתית שבה יועלו הבעיות של כולם יוכל להימצא פתרון משותף.
ובנוסף חשוב שידעו שהילד במצב קשה מאוד כשהוא משקר ברמה כזו, לדעתי מכיוון שהם במילא מעורבים הם צריכים להיות גם שותפים לאחריות לשלומו. כשאת מונעת מהם מידע - אינך אפשרת להם להבין את חומרת המצב ובכך אולי להתערב בעצמם, לערב את בן זוגך וגם לא לעזור לך.

5. כדאי לעלות בדיון כלשהו הנושא של מה מותר לך לומר לילד.
פחות משנה מה אתם כזוג מחליטים כל זוג עם החיים שהוא בוחר
אבל - אם משהו לא עובד צריך להיות איזה רגע, שעוצרים ומחפשים פתרון אחר.
את זועמת כי את מרגישה שקולך לא נשמע. כלפי הילד יש לך כביכול מחויבות לפי גרסתו של בן זוגך אבל לילד אין שום מחויבות כלפייך, ואת מצידך לא יכולה לדבר על כך אפילו עם האבא - אתם לפעמים מדברים אבל לא נראה שהוא מבין עד כמה זה מפריע לך. את מרגישה שאין לך מקום בקבלת החלטות בבית שלך ושלא מכבדים אותך וזו בעיה שעוד לא נפתרה לשביעות רצונך, ונשמע שאת כואבת את חוסר ההבנה הזה הרבה מאוד זמן ללא פתרון ממשי וזה יוצר גם תסכול וכעס שמקשים עליך אפילו לחבב את הילד כיוון שהוא המקור לכל הבעיות.

קיבלת תשובות מאוד מנומקות והגיוניות
אני חושבת שהפתרון טמון בחלקו להפסיק לחפש אשמים ופתרון 'קבוע'
ויותר בכיוון של, להבין שלכל אחד יש קושי מסוג אחר
האבא צריך לעבוד הרבה ואולי חסר אנרגיות
את יותר מתחזקת את הבית אבל גם זו שלקחה את התחזוקה הרגשית בבית
הילד נשמע ממש במצוקה. הוא ננטש על ידי אימו בשביל גבר אחר, והיא לא רוצה בו אם אני זוכרת נכון. האבא לא מקדיש לו תשומת לב כמעט ויש לו רק אותך.
ואיתך הוא כמעט שלא מסתדר
אם היית יכולה למצוא בליבך פינה של הבנה כלפי הקושי שלו
כל מה שהילד עושה כלפייך הוא לא במטרה לפגוע בך אלא מתוך מצוקה
לדעתי הדבר שהכי יקדם את היחסים ביניכם טמון ברגשות שלך
כרגע יש בך המון כעס. את חייבת להתחיל עם ההבנה דווקא כלפי עצמך
כעסים הם לגיטימיים והם חשובים - וגם הבנה שלכולכם קשה - נדרשת חמלה
כשתתחילי לרחם על עצמך ועל המצב שנקלעת אליו אולי יהיה לך קל יותר
גם לרחם על הבן. ועל הבן זוג. ואולי גם על הבנות שלך שנקלעו לטווח האש.
חשבת, שאולי לבן של בן הזוג כואב לראות את החמימות שלך כלפי בנותייך
ואולי הוא דווקא רואה את החביבות שלך כלפיו והוא בודק אותך
האם תמשיכי לחבב אותו ולהשקיע כלפיו גם כאשר יהיה בלתי נסבל
או שאולי תעזבי אותו כמו אימו..
הילד בא בעסקת חבילה יחד עם בן הזוג שבחרת את יודעת
אני חושבת שהאהבה האמיתית לבן זוגך היא לקבל את בנו
כפי שאת מקבלת את שאר החלקים שלו. והוא מקבל אותך עם בנותייך
 

זועמת1

New member
תשמעי..

קודם כל אני רוצה להודות לך על תשובתך המאוד ארוכה ומושקעת.
היו ויש לי המון שיחות עם המשפחה של בעלי. אבל לעולם אני לא אהה המשפחה שלהם כמו בעלי וילדיו . הבן - מאז ומתמיד מספר עלי סיפורים.
אני מאוד מרחמת עליו ומבינה אותו, ובכל הזדמנות מנסה לדבר איתו ולהראות לו שלעולם לא אתייאש ממנו ושאני רוצה יחסים טובים איתו.
אבל - אני גם צריכה קצת מיחה בביתוקצת שיתוף פעולה מבעלי. הילד גם מננטש על ידי אימו הוא ילד קשה והיא לא הצליחה להשתלט עליו. הוא גם מניפולטור לא קטן , ואני רואה איזה שקרים מספר גם לאביו ושותקת.גם שמישהו במצוקה אין הצדקה להתנהגות גסה ובריונית.
 

koryz

New member
זועמת יקרה

הצעתי לשיחות עם המשפחה לא התייחסה למספרן אלא לאיכותן
במידה והם לא שמעו את הצד שלך ומעורבים מצידך הרי שלמספר השיחות אין משמעות.

הילד זקוק לרחמים במובן שהוא לא קיבל עד היום גבולות.
כשמחנכים שונים מתעקשים עם הילד למרות הקושי שלהם לטובתו הם מוכיחים לו את אהבתם וגם מלמדים אותו לקבל גבולות - ובכל מקום צריכים להישמע לכללים כלשהם, החל מבית הספר ועד למקום עבודה. ולאדם שלמד לקבל גבולות במשפחה יש יתרון משמעותי.
אם הדבר היחיד שאת יכולה לתת הוא רק חיבה הרי שאין לה משמעות!
החיבה לא נתפסת כמשהו שאת נותנת לילד אלא כתכונה שלא קשורה כלל כלפיו. ונראה שהוא זקוק ממך גם ליחס אחר, הוא מנסה הכל כדי להוציא אותך משלוותך ואולי לקבל ממך תגובה אישית גם אם שלילית.
ובשלב מסוים את תגיבי אחרת. גם לך יש גבולות. אם הוא היה הולך מכות עם אחת מבנותייך בוודאי היית מתערבת פיזית אם צריך ולא רק משתמשת במילים יפות, ומה שחבל הוא שכדי לקבל תגובה אישית יותר ממך הוא צריך לפעול בקיצוניות כל כך.

הנער זקוק לקבל גבולות.
ולא רק שאת מוכנה ורוצה להציב גבולות את סובלת כאשר זה לא קורה.
כדי שתוכלי להצליח בלתחום גבולות, את צריכה שיתוף פעולה עם בן זוגך.
לגבי אין הצדקה - את חושבת כאדם בוגר ששוקל מה לעשות - והילד לא במצב שלך.
אדם שנמצא במצוקה כפי שנשמע מדברייך שהילד - לא פועל בהכרח בתבונה
אם כי זה תלוי בנקודת המבט - אם מה שהוא זקוק לקבל מכם הוא גבולות, ואתם לא מגיבים למילים לא יפות - הוא ילך עם הצעדים קדימה עד שתהיה תגובה משמעותית מבחינתו. לפעמים תשומת לב שלילית עדיפה מבחינת הילד מהתעלמות.
אני רוצה לומר לך מהכרות אישית שלי עם ילדים להורים גרושים שבמצוקה (לא מקצועית)
ההתנהגות של הילד עדיין מתונה! פחות מכך היית רוצה להיתקל בחוסר שליטה פיזית כלפי חפצים ופגיעה עצמית עד איומי התאבדות. (או ניסיונות).
אני חושבת שאת חייבת לדרוש ולדעת על מה הם דיברו
ואני חושבת שאת גם צריכה להתמודד עם הרגישות שלך כלפי בעלך כאשר הוא 'לא רוצה לדבר'. תתכונני להתעמת עם בעלך על דברים שחשובים לך. אם את רוצה שינוי - זה אומר חוסר נוחות מטבע הדברים. וכיוזמת השינוי הנטל יפול לפחות בתחילה יותר עליך. אם את לא מתעקשת לסבול עבור שינוי שמגיע מיוזמתך מדוע שבעלך יתאמץ?

כפי שאת אוהבת את בנותייך וגם מחנכת אותם - זו אהבה, והילד זקוק לאהבה מצידך שתתבטא בצורה מאוזנת בעתיד גם בגבולות ברורים.
הוא סובל מכיוון שהוא לא זכה לקבל גבולות במסגרת משפחתו עד היום, לא מהאמא ולא מהאבא - ואפילו לא ממך.
הבעיה היא לא שבעלך נעדר כמו שהוא לא נותן לך יד חופשית בחינוך ולא נותן לך את הגב.

מכיוון שאני לא רואה אפשרות שלך לשנות את הילד כשאין לך את הגב של זוגך, והוא מצידו לא משפיע עליו בנושא, לא זו בלבד שהמצב גרוע - הוא עלול להדרדר.
אני לא הייתי מוכנה לקחת על עצמי פגיעה בילד.
לדעתי כדאי לך ללכת למטפל משפחתי מנוסה (גם אם בתחילה לבדך) ולשמוע ממנו מה הוא מציע. אולי הוא יעזור לך לרתום את בעלך.

ולדעתי כדאי שבהקדם האפשרי תפנו לאיש מקצוע שיפגש עם הילד.
במקרה שלכם אגב אני פחות בעד מתמחים צריך להיות איש מקצוע מנוסה שיזכה באמון שלכם ושל הילד.
אולי לתת לילד לבחור בין 2-3 אנשים שאתם סומכים עליהם.
ככל שתקדימו להגיב למסרים של הילד כאשר הם מתונים, כך הוא יצטרך פחות "להרים את הקול", ותוכלו להימנע מקבלת תגובות קיצוניות יותר.
 

זועמת1

New member
שוב

אני מודה לך על תשובתך.
בעלי מציב לבנו גבולות. וכשבנו אינו מכבד אותם בעלי מגיב, בנו לא מגיב טוב , נוצר פיצץ ואיכשהו זה מגיע לכך שהבן מאיים שיעבור לאמא שלו וכמה הוא ב=סובל ממני המכשפה. בעלי מתקפל, והניה "טאטלה" של הבן. זו רוטינה קבועה.
&nbsp
אני לא בטוחה שהמקום שלי להציב גבולות כשאני לא הורה, אלא מתקבלת כ"חברה של אבא".
אמא של בעלי ואח של בעלי יכולים במו עינהם לראות איך הילד מתנהג אלי בשיא החוצפה, ולשבח אותו.
בעלי אומר לי סבלנות..אוטוטו הוא מתגייס ואז יהיה לך יותר קל.
אני חושבת שהטעות שלי היא שהייתי טובה מדי לילד. כשהיה מבקש שאקפיץ אותו לחבר, נניח, הייתי צריכה במקום להסכים לומר לו שאני לא מסיעה ילדים חצופים ושילך ברגל... מעולם לא העזתי... זו כמובן רק דוגמא קטנה...
 

אורית2011

New member
או, הנה נקודה שאני יכולה להראות לך משהו

"אני חושבת שהטעות שלי היא שהייתי טובה מדי לילד. כשהיה מבקש שאקפיץ אותו לחבר, נניח, הייתי צריכה במקום להסכים לומר לו שאני לא מסיעה ילדים חצופים ושילך ברגל... מעולם לא העזתי..."
&nbsp
אז זהו, שכאן בדיוק את צריכה להיות המבוגר ולא להגיד שאת לא מסיעה ילדים "חצופים". מבקשים ממך הקפצה? הילד לא נחמד אליך? את לא מחנכת אותו אלא פשוט אומרת "אני מצטערת, לא מתאים לי כרגע". אם יש תלונות שלו שעוברות דרך אבא שלו, את אומרת לאבא: "לא רציתי לעשות מאמץ בשביל ילד שהעליב אותי ממש קודם". את לא מתנצלת, לא מחנכת, אבל מעמידה את הגבולות שלך. לא צריך להכנס להתנצחות.
&nbsp
אם המשפחה של בעלך מחליטה לעודד התנהגות חצופה ולא נעימה, יש לך בעיות יותר רציניות מאשר עם הילד. עושה רושם שגם המשפחה של בן הזוג שלך לא יודעת להתאחד, ולכן הוא לא יודע איך לגבות ואיך להתנהל. אני ממש בעד שתלכי לעזרה מקצועית, אבל אני גם חושבת שאת צריכה להבין שלא כל דבר בחיים נפתר באופן ישיר. בעלך צודק שכשהילד יתגייס יהיה לך יותר קל, אבל זה רק פלסטר להתקף לב. זה לא יפתור את הבעיות העמוקות שיש לך עם בעלך. את רוצה גיבוי, טיפול שורש בבעיה, והוא רוצה שקט ומוכן לעשות הכל כדי לא להגיע לטונים גבוהים וכדי לברוח מעימותים. אולי הוא בעצמו לא קיבל גיבוי במשפחה המקורית שלו? אולי הוא לא יודע איך לתת לך מה שאת רוצה?
 

זועמת1

New member
כן, זה כנראה מה שהייתי צריכה לעשות

רק שזה היה יוצר לי גם פיצוץ עם בעלי...
 

אורית2011

New member
זהו, שזו אותה הדינמיקה כמו עם הבן

פיצוץ זה רק אם את משתפת פעולה. אם את נשארת רגועה, ואומרת מה שיש לך, הצד השני יכולה להתעצבן אבל בסופו של דבר יבין שזה הגבול שלך בדיוק כמו שהוא נסוג כשהבן שלו עושה דרמה. תעשי את, אנטי דרמה. תהיי שקטה ונחושה ובטוחה בעצמך.
פעם אמר לי על זה מישהו, דוקא מקצועי (
)- תדמייני לך שהיו מבקשים ממך לתת את כל חסכונותיך לגיסתך, סתם ככה. את מחבבת אותה, ואולי מוכנה לתת לה קצת כסף אם היא צריכה, אבל ככה סתם, ואת כל החסכונות, פשוט היית אומרת לא, אין על מה לדבר. לא היית נכנסת לסטרס ולא עושה דרמה - זה פשוט כל כך לא סביר שלא היית בכלל מתווכחת. גיסתך יכולה מאד לכעוס, זה פשוט לא אופציה שתשקלי, נכון?
אז בדיוק ככה צריך להגיב כשמבקשים ממך משהו לא סביר, כמו להסיע ילד שמתחצף אליך. בשקט, בשכנוע פנימי ובלי דרמות.
במקום הזה, לדעתי, את בהחלט יכולה ליצור שינוי, אם את תשתכנעי לא להכנס לדרמות האלה אבל בהחלט לעמוד בשקט על שלך, עד שכל הסערה שמסביבך תרגע.
 
למעלה