עוד בעיות עם הבן של הבעל
- פותח הנושא זועמת1
- פורסם בתאריך
מותר לי לנסח את דבריה מחדש?
אני חושבת שהכוונה לאפשרות לשינוי בהתנהגות של אחרים
דרך השינוי בעצמה
וזה לא מחייב שינוי של אחרים מיוזמתם.
הם נשארים אותו דבר.. רק ההתנהגות שלהם משתנה
הדוגמא הטובה ביותר היא ההתחפשות בפורים -
אם היא תצליח להשפיע על המעשים של בן זוגה דרך השינויים בהתנהגות שלה מה רע? אם יש לך בן זוג ששונא לעשות קניות, והוא עושה אותן למרות שהוא לא אוהב את המטלה הזו - האם זה יפריע לך?
דרך שליטה עצמית ניתן לבצע פעולות שונות ומחושבות, ודרך פעולות היא יכולה להשפיע גם על אחרים במשפחתה. גם אם האבא לא רוצה - הוא יהיה חייב להגיב - גם התעלמות זו תגובה. ואם לא תתקבל התגובה הרצויה אפשר לנסות דרך אחרת.
אי אפשר להבטיח הצלחה - נכון יש דברים רבים שאנחנו לא יכולות להבטיח לה
אנחנו מחליטים כל הזמן מתוך מידע חלקי וחוסר וודאות לגבי העתיד. זו המציאות. למרות שאם נחפש למצוא בטחון יהיו הרבה אנשים שיתרגמו את הפחד לכסף, כמו אנשי מכירות (קרם למניעת הזדקנות), ביטוח חיים, ביטוח רכב ודירה - אבל כל אלו לא מונעים את ההזדקנות, הם לא מונעים את האפשרות שיפרצו לנו לרכב או לדירה אלא במקרה הטוב מפצים אותנו כלכלית לאחר שנפגענו.
אני כנראה בניגוד אליך לא רואה כאן טרגדיה להיפך אני רואה פוטנציאל גדול לשינוי - כמעט בכל כיוון. בזוגיות, עם הילדים, עם המשפחה ובדימוי העצמי.
אני רואה בהודעות אדם שמודע לעצמו לסביבה ומברר בצורה יסודית ובסבלנות מה הוא רוצה להשיג, ומעוניין להקשיב להצעות ולשנות את התנהגותו כדי לקבל תוצאות שונות.
בפורום ניתנו הרבה עצות שניתן לבחור מהן ולקבל מגוון רעיונות לשינוי.
יש המון אופטימיות כיוון שלאחר שמודעים אפשר לשנות את ההתנהגות וכשיש שינוי בהתנהגות יש אפשרות לשינוי בתגובות שמקבלים מאחרים.
והבחירה אישית שלה בהתאם למטרות שלה ולהעדפות האישיות שלה
עבורך אולי להיות בזוגיות כזו היה קשה או בלתי נסבל אבל צריך לזכור - מדובר בזוג שבחרו האחד בשניה מסיבות מסוימות.
קשה לך להעמיד את עצמך במקום שהיית בוחרת להיות בזוגיות כזו. ולכן אולי גם הקושי להבין את הסבלנות או האופטימיות שבאפשרות להישאר ביחד, אם מבחינתך זו לא הייתה בכלל אופציה מסיבות אחרות.
ולכן אנחנו צריכים לזכור כשאנחנו חושבים לתת עצות לאדם אחר שאנחנו לא תמיד יודעים מה טוב בשבילו. כל אחד מגדיר "טוב" בצורה אחרת.
יש גם קשיים ויכולים להיתקל בכשלונות בדרך -
מה זה כישלון בשבילך? אחת ההגדרות לכשלון היא משוב. אין דרך לדעת כיצד בעלה יגיב מבלי לנסות. חשוב לזכור שהשאלה "האם כדאי לנסות?" היא לא שאלה פילוסופית קיומית ואובייקטיבית אלא ייחודית לרצונותיה ושאיפותיה של זועמת.
וכאן לא מדובר בתשובה חד משמעית שטובה או שלא.
לכן מה שאת או אני היינו עושות בכלל לא רלוונטי.
בעניין הצחוק (אולי היה זה חיוך רחב?), הזכרת לי ציטוט של צ'רצ'יל:
"מחבב אני איש, המחייך בשעה שהוא לוחם."
מה דעתך אולי אפשר להילחם ו"לסבול" ובו זמנית להחזיק בחיוך ואופטימיות?
אני חושבת שהכוונה לאפשרות לשינוי בהתנהגות של אחרים
דרך השינוי בעצמה
וזה לא מחייב שינוי של אחרים מיוזמתם.
הם נשארים אותו דבר.. רק ההתנהגות שלהם משתנה
הדוגמא הטובה ביותר היא ההתחפשות בפורים -
אם היא תצליח להשפיע על המעשים של בן זוגה דרך השינויים בהתנהגות שלה מה רע? אם יש לך בן זוג ששונא לעשות קניות, והוא עושה אותן למרות שהוא לא אוהב את המטלה הזו - האם זה יפריע לך?
דרך שליטה עצמית ניתן לבצע פעולות שונות ומחושבות, ודרך פעולות היא יכולה להשפיע גם על אחרים במשפחתה. גם אם האבא לא רוצה - הוא יהיה חייב להגיב - גם התעלמות זו תגובה. ואם לא תתקבל התגובה הרצויה אפשר לנסות דרך אחרת.
אי אפשר להבטיח הצלחה - נכון יש דברים רבים שאנחנו לא יכולות להבטיח לה
אנחנו מחליטים כל הזמן מתוך מידע חלקי וחוסר וודאות לגבי העתיד. זו המציאות. למרות שאם נחפש למצוא בטחון יהיו הרבה אנשים שיתרגמו את הפחד לכסף, כמו אנשי מכירות (קרם למניעת הזדקנות), ביטוח חיים, ביטוח רכב ודירה - אבל כל אלו לא מונעים את ההזדקנות, הם לא מונעים את האפשרות שיפרצו לנו לרכב או לדירה אלא במקרה הטוב מפצים אותנו כלכלית לאחר שנפגענו.
אני כנראה בניגוד אליך לא רואה כאן טרגדיה להיפך אני רואה פוטנציאל גדול לשינוי - כמעט בכל כיוון. בזוגיות, עם הילדים, עם המשפחה ובדימוי העצמי.
אני רואה בהודעות אדם שמודע לעצמו לסביבה ומברר בצורה יסודית ובסבלנות מה הוא רוצה להשיג, ומעוניין להקשיב להצעות ולשנות את התנהגותו כדי לקבל תוצאות שונות.
בפורום ניתנו הרבה עצות שניתן לבחור מהן ולקבל מגוון רעיונות לשינוי.
יש המון אופטימיות כיוון שלאחר שמודעים אפשר לשנות את ההתנהגות וכשיש שינוי בהתנהגות יש אפשרות לשינוי בתגובות שמקבלים מאחרים.
והבחירה אישית שלה בהתאם למטרות שלה ולהעדפות האישיות שלה
עבורך אולי להיות בזוגיות כזו היה קשה או בלתי נסבל אבל צריך לזכור - מדובר בזוג שבחרו האחד בשניה מסיבות מסוימות.
קשה לך להעמיד את עצמך במקום שהיית בוחרת להיות בזוגיות כזו. ולכן אולי גם הקושי להבין את הסבלנות או האופטימיות שבאפשרות להישאר ביחד, אם מבחינתך זו לא הייתה בכלל אופציה מסיבות אחרות.
ולכן אנחנו צריכים לזכור כשאנחנו חושבים לתת עצות לאדם אחר שאנחנו לא תמיד יודעים מה טוב בשבילו. כל אחד מגדיר "טוב" בצורה אחרת.
יש גם קשיים ויכולים להיתקל בכשלונות בדרך -
מה זה כישלון בשבילך? אחת ההגדרות לכשלון היא משוב. אין דרך לדעת כיצד בעלה יגיב מבלי לנסות. חשוב לזכור שהשאלה "האם כדאי לנסות?" היא לא שאלה פילוסופית קיומית ואובייקטיבית אלא ייחודית לרצונותיה ושאיפותיה של זועמת.
וכאן לא מדובר בתשובה חד משמעית שטובה או שלא.
לכן מה שאת או אני היינו עושות בכלל לא רלוונטי.
בעניין הצחוק (אולי היה זה חיוך רחב?), הזכרת לי ציטוט של צ'רצ'יל:
"מחבב אני איש, המחייך בשעה שהוא לוחם."
מה דעתך אולי אפשר להילחם ו"לסבול" ובו זמנית להחזיק בחיוך ואופטימיות?
אני חושבת שאת מבלבלת
בין מישהו שניתן להניע אותו לעשות שינוי, ובכך לנטוע בו את הרצון להשתנות, לבין מי שאמר מפורשות שאין לו רצון להשתנות.
 
אני גם חושבת שאת מבלבלת בין אוטוריטה לבין כתיבה בפורום. באה כותבת, נכנסת לכאן פעמיים בדיוק עם אותו פוסט בהפרש של חודשיים. בפעם הקודמת הקדישו את הזמן, הציעו לה רעיונות, והנה, עברו חודשיים, היא לא שינתה את התנהגותה וגם האחרים לא. אני לא זו שאומרת לה מה לעשות, אני זו שאומרת לה שכל עוד אין שינוי, נתוני הבסיס זהים וגם התוצאה לא תהיה שונה, ואין לנו דרך לשנות את זה. השאלה כאן נובעת רק בקשר למה אפשר לעשות.
את חושבת שאפשר לגייס את הבעל? יופי. אני באמת, ומכל הלב, מקווה שזה ילך לה. לשנות אותו מבחוץ, אני ממש בטוחה שזה לא יסתדר, ויוביל רק לעוד שברון לב. גם בשביל לגייס אותו, זועמת תצטרך לעשות איזה שינוי בעצמה, כי מה שעשתה עד כה, לא עבד.
בכל מקרה, לקרוא אותה כל כמה חודשים, תקועה בדיוק באותו המקום, זה שובר גם *לי* את הלב.
בין מישהו שניתן להניע אותו לעשות שינוי, ובכך לנטוע בו את הרצון להשתנות, לבין מי שאמר מפורשות שאין לו רצון להשתנות.
 
אני גם חושבת שאת מבלבלת בין אוטוריטה לבין כתיבה בפורום. באה כותבת, נכנסת לכאן פעמיים בדיוק עם אותו פוסט בהפרש של חודשיים. בפעם הקודמת הקדישו את הזמן, הציעו לה רעיונות, והנה, עברו חודשיים, היא לא שינתה את התנהגותה וגם האחרים לא. אני לא זו שאומרת לה מה לעשות, אני זו שאומרת לה שכל עוד אין שינוי, נתוני הבסיס זהים וגם התוצאה לא תהיה שונה, ואין לנו דרך לשנות את זה. השאלה כאן נובעת רק בקשר למה אפשר לעשות.
את חושבת שאפשר לגייס את הבעל? יופי. אני באמת, ומכל הלב, מקווה שזה ילך לה. לשנות אותו מבחוץ, אני ממש בטוחה שזה לא יסתדר, ויוביל רק לעוד שברון לב. גם בשביל לגייס אותו, זועמת תצטרך לעשות איזה שינוי בעצמה, כי מה שעשתה עד כה, לא עבד.
בכל מקרה, לקרוא אותה כל כמה חודשים, תקועה בדיוק באותו המקום, זה שובר גם *לי* את הלב.
שינוי בחשיבה - שימי את עצמך במרכז ובראש סדר העדיפויות שלך.
וזה אומר שתפעלי כך שלך יהיה נוח.
בלי לחשוב על חינוך הבן,
בלי לחשוב על ללמד לקח,
בלי לחשוב על מה יגידו.
לחשוב על כך שאת תרגישי טוב, שלך יהיה טוב ורק אחר כך יבוא בעלך ודרישותיו.
נראה לי שחשיבה כזו תוביל אותך לאפשרויות לשיפור מצבך.
וזה אומר שתפעלי כך שלך יהיה נוח.
בלי לחשוב על חינוך הבן,
בלי לחשוב על ללמד לקח,
בלי לחשוב על מה יגידו.
לחשוב על כך שאת תרגישי טוב, שלך יהיה טוב ורק אחר כך יבוא בעלך ודרישותיו.
נראה לי שחשיבה כזו תוביל אותך לאפשרויות לשיפור מצבך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.