עוד בעיות עם הבן של הבעל
- פותח הנושא זועמת1
- פורסם בתאריך
כמה דברים
בעלך לא מציב לבנך גבולות. הוא מכריז עליהם - אבל הוא לא אוכף אותם. הוא נותן לבנו לנהל את החיים שלו.
זוגך לא משדר לבנו חוזק ויכולת להטלת משמעת ונחישות, ונשמע שהילד צריך מישהו חזק לצידו. אדם שנותן לו חיזוקים אבל אולי גם דורש כבוד כלפיו. והוא מצא.
אני מדברת על אמא של בעלך. ואולי שאר המשפחה מהצד שלו.
אני חושבת שזה נורא, היחס שאת מקבלת מהם.
אני חושבת שבעלך צריך לקחת צד - את הצד שלך, לא לתת לאף אחד לזלזל בך. עם כל הצער שאולי יגרם לחלק מהמעורבים, אם זוגך צריך לבחור בין אמא שלו ובין אשתו או זוגתו לחיים, זוגתו קודמת.
אבל מובן שהוא לא מסוגל לעשות זאת - כרגע הוא אינו מצליח לכבד את הגבולות שהוא עצמו מציב לבנו.
את אולי לא מעזה להתווכח עם הילד אבל אני חושבת שלפעמים גרוע יותר להציב גבול ולא לעמוד בו.
ובסופו של דבר בשלב שתנהלי שיחה עם בעלך היא תגיע לשיאה כשתכנסו לחילוקי דיעות בינך ובין אימו.
כרגע האמא מנהלת אתכם דרך הילד.
הילד זקוק למישהו חזק בחיים שלו, ואין לו את זה ממשפחתו הקרובה. לא ממך ולא מבעלך.
ומי שתיפגע בין היתר כשאת תהיי חזקה זו האמא. המנדט שלה על הילד שלה - זוגך, יפגע.
אולי את חכמה ויפה בעיניה ואת מאיימת עליה, נשמע שהיא מקבלת איזה סיפוק מלזלזל בך.
את משתמשת בביטוי "חברה של אבא". מאיפה זה לקוח?
את לא חברה שלו. את או אשתו, או זוגתו. האישה איתה הוא בוחר לחיות.
ואת צריכה לקבל ביטחון. כדאי שהאדם שיאמר לבעלך שאמא שלו מגזימה בהתערבות, לא יהיה את.
לכן, כפי שאמרתי כדאי לך ללכת למטפל זוגי או משפחתי גם אם בהתחלה לבד.
הרי בעלך אומר שהבעיה בך. הוא בוודאי לא יתנגד. בעתיד תוכלי לומר שהמטפל צריך להכיר גם אותו. ואולי אחר כך גם את הילד.
אבל תתחילי.
את צריכה את כל התמיכה שתוכלי לאסוף לפני התחלת השינוי.
אני חושבת שאת עושה בחכמה שאת לא מתווכחת עם הילד כרגע
קודם כל תעשי אצלך סדר. תדעי לאן את רוצה להגיע בזוגיות, בקשר עם הילד, מול המשפחה המורחבת של בעלך, אחר כך תקבלי ייעוץ איך ליישם.
את חזקה. את מוכנה להתמודד עם המציאות ולבחון אותה באובייקטיביות ואת לא חוששת לקבל ביקורת ובמידת הצורך גם להשתנות.
עד עכשיו- שתקת. וגם ויתרת במידה מסוימת על המלחמה על המקום שלך.
יש לך הרבה כיוונים לשיפור. החל מהכבוד של הילד כלפייך, ולא פחות חשוב מהכבוד של הילד כלפי אביו - אתם צוות! ועליכם להתנהל כצוות וכך גם תצליחו באכיפה, וגם שיפור התקשורת והכבוד של זוגך כלפייך
וכן השבת הכבוד של משפחתו של בעלך כלפייך - אבל גם כלפי בנם, שכן הם לא יכולים לזלזל בבחירתו מבלי לזלזל בו.
את חייבת גם עזרה מעשית לדעתי, וגם אדם שיתווך בינך ובין בעלך ויעזור לך בבניית אסטרטגיה מסודרת לפי סדרי העדיפויות שלך. הצעתי: תתמקדי כעת במציאת איש מקצוע ובעזרתו בהצבת מטרות זוגיות ובנית אסטרטגיית פעולה בהתחשב בכל העובדות והמעורבים. ורק לאחר מכן תפעלי.
מאחלת לך הרבה הצלחה
בעלך לא מציב לבנך גבולות. הוא מכריז עליהם - אבל הוא לא אוכף אותם. הוא נותן לבנו לנהל את החיים שלו.
זוגך לא משדר לבנו חוזק ויכולת להטלת משמעת ונחישות, ונשמע שהילד צריך מישהו חזק לצידו. אדם שנותן לו חיזוקים אבל אולי גם דורש כבוד כלפיו. והוא מצא.
אני מדברת על אמא של בעלך. ואולי שאר המשפחה מהצד שלו.
אני חושבת שזה נורא, היחס שאת מקבלת מהם.
אני חושבת שבעלך צריך לקחת צד - את הצד שלך, לא לתת לאף אחד לזלזל בך. עם כל הצער שאולי יגרם לחלק מהמעורבים, אם זוגך צריך לבחור בין אמא שלו ובין אשתו או זוגתו לחיים, זוגתו קודמת.
אבל מובן שהוא לא מסוגל לעשות זאת - כרגע הוא אינו מצליח לכבד את הגבולות שהוא עצמו מציב לבנו.
את אולי לא מעזה להתווכח עם הילד אבל אני חושבת שלפעמים גרוע יותר להציב גבול ולא לעמוד בו.
ובסופו של דבר בשלב שתנהלי שיחה עם בעלך היא תגיע לשיאה כשתכנסו לחילוקי דיעות בינך ובין אימו.
כרגע האמא מנהלת אתכם דרך הילד.
הילד זקוק למישהו חזק בחיים שלו, ואין לו את זה ממשפחתו הקרובה. לא ממך ולא מבעלך.
ומי שתיפגע בין היתר כשאת תהיי חזקה זו האמא. המנדט שלה על הילד שלה - זוגך, יפגע.
אולי את חכמה ויפה בעיניה ואת מאיימת עליה, נשמע שהיא מקבלת איזה סיפוק מלזלזל בך.
את משתמשת בביטוי "חברה של אבא". מאיפה זה לקוח?
את לא חברה שלו. את או אשתו, או זוגתו. האישה איתה הוא בוחר לחיות.
ואת צריכה לקבל ביטחון. כדאי שהאדם שיאמר לבעלך שאמא שלו מגזימה בהתערבות, לא יהיה את.
לכן, כפי שאמרתי כדאי לך ללכת למטפל זוגי או משפחתי גם אם בהתחלה לבד.
הרי בעלך אומר שהבעיה בך. הוא בוודאי לא יתנגד. בעתיד תוכלי לומר שהמטפל צריך להכיר גם אותו. ואולי אחר כך גם את הילד.
אבל תתחילי.
את צריכה את כל התמיכה שתוכלי לאסוף לפני התחלת השינוי.
אני חושבת שאת עושה בחכמה שאת לא מתווכחת עם הילד כרגע
קודם כל תעשי אצלך סדר. תדעי לאן את רוצה להגיע בזוגיות, בקשר עם הילד, מול המשפחה המורחבת של בעלך, אחר כך תקבלי ייעוץ איך ליישם.
את חזקה. את מוכנה להתמודד עם המציאות ולבחון אותה באובייקטיביות ואת לא חוששת לקבל ביקורת ובמידת הצורך גם להשתנות.
עד עכשיו- שתקת. וגם ויתרת במידה מסוימת על המלחמה על המקום שלך.
יש לך הרבה כיוונים לשיפור. החל מהכבוד של הילד כלפייך, ולא פחות חשוב מהכבוד של הילד כלפי אביו - אתם צוות! ועליכם להתנהל כצוות וכך גם תצליחו באכיפה, וגם שיפור התקשורת והכבוד של זוגך כלפייך
וכן השבת הכבוד של משפחתו של בעלך כלפייך - אבל גם כלפי בנם, שכן הם לא יכולים לזלזל בבחירתו מבלי לזלזל בו.
את חייבת גם עזרה מעשית לדעתי, וגם אדם שיתווך בינך ובין בעלך ויעזור לך בבניית אסטרטגיה מסודרת לפי סדרי העדיפויות שלך. הצעתי: תתמקדי כעת במציאת איש מקצוע ובעזרתו בהצבת מטרות זוגיות ובנית אסטרטגיית פעולה בהתחשב בכל העובדות והמעורבים. ורק לאחר מכן תפעלי.
מאחלת לך הרבה הצלחה
למען האמת
המשפחה של בעלי, לרבות אמו לא ממשעניינים אותי. הם לא יותר מאשר מטלה עבורי אחרי שספגתי מהם כל כך הרבה עקיצות.
גם עם בנו כרגי יצא לי החשקפתח יחסים. אני נמצאת איתו הכי הרבה, ורואה המון דברים שהאחרים לא רואים.
זאת חברה של איקס. כך הציג אותי אחיו של בעלי בפני מישהו לא מזמן. אימו? בנוחכותי סיפרה למכרה רחוקה על ההתפתחויות במשפחתה רק ששכחה בכלל מקיומי.
בעלי בטוח שאמו קדושה ולא תפגע בזבוב . הוא גם מצדיקאת התנהגותה בגלל איך שאני מתנהגת כביכול לנכד שלה...
אני מנסה לעזור לעצמי. אם הייתי באנרגיות של ללכת לטיפול לא הייתי כותבת פה....
בעלי אגב אדם מאוד חזק וכוחני.. אני לא . אני גם לא בראש סדר העדיפויות שלו. הבן שלו שם לפני..ולדעתי גם האחים שלו ואמא שלו...
לא היה הורג אותו פעם לסרב למשהו שבנו רוצה בגלל איך שמתנהג אלי.אני סתם שופכת פה...
המשפחה של בעלי, לרבות אמו לא ממשעניינים אותי. הם לא יותר מאשר מטלה עבורי אחרי שספגתי מהם כל כך הרבה עקיצות.
גם עם בנו כרגי יצא לי החשקפתח יחסים. אני נמצאת איתו הכי הרבה, ורואה המון דברים שהאחרים לא רואים.
זאת חברה של איקס. כך הציג אותי אחיו של בעלי בפני מישהו לא מזמן. אימו? בנוחכותי סיפרה למכרה רחוקה על ההתפתחויות במשפחתה רק ששכחה בכלל מקיומי.
בעלי בטוח שאמו קדושה ולא תפגע בזבוב . הוא גם מצדיקאת התנהגותה בגלל איך שאני מתנהגת כביכול לנכד שלה...
אני מנסה לעזור לעצמי. אם הייתי באנרגיות של ללכת לטיפול לא הייתי כותבת פה....
בעלי אגב אדם מאוד חזק וכוחני.. אני לא . אני גם לא בראש סדר העדיפויות שלו. הבן שלו שם לפני..ולדעתי גם האחים שלו ואמא שלו...
לא היה הורג אותו פעם לסרב למשהו שבנו רוצה בגלל איך שמתנהג אלי.אני סתם שופכת פה...
אוי ואבוי
את כותבת דברים מאוד קשים לקריאה. מה שאת מתארת זו פשוט התעללות.
ועוד בעלך חושב שאת צריכה להיות בקשר עם אמא שלו ולכבד אותה.
לא פלא שאת זועמת. זה נורא ואיום לחיות בהרגשה כזו.
במקום מקום מבטחים הבית שלך הוא אזור מלחמה, אין לך מקום של שקט.
בעבר היית מוכנה לסבול בשקט. היום - המצב הזה כבר לא מתאים לך
ויש באפשרותך לנקוט במספר אפשרויות שונות לשינוי המצב
למשל, אני מניחה שאת יכולה לבחור שלא 'לבלות' עם משפחתו. ולא להתקשר לאימו.
אבל אם תעשי זאת יהיה ויכוח ואולי פיצוץ עם בעלך
נראה לי חשוב שאת לא פועלת בפזיזות ולמרות שאת לא במצב קל.
שלוות הנפש שלך, היכולת שלך לחשוב לפני פעולה היא הכח העצום שבך.
אני לא מסכימה איתך לגבי האמירה שבעלך חזק וכוחני.
בעלך אולי חסר רגישות, אדיש, יכול להיות מרים את הקול צועק או מאיים
אבל יקירתי מתחת לכל המסיכה המזויפת שהוא מציג בפנייך ואולי בפני עצמו
מסתתר אדם פחדן
מישהו שחושש להתעמת עם אמא שלו, חושש מהבן שלו וחושש לנהל שיחה עם האישה שלו.
יכולות להיות הרבה סיבות להתנהגותו - אבל בשורה התחתונה הוא מפחד.
הוא נשמע מאוד אדיש, עד שלא יקרה משהו קיצוני במיוחד הוא לא יראה שיש בעיה
יכול להיות שמדובר במנגנון הגנה. תקחי בחשבון ש"סתם" שיחה לא תשפיע עליו.
לכן טוב שאת מתייעצת לדעתי את עושה מאוד בחכמה ששיתפת וקיבלת נקודות מבט נוספות.
לגבי הייעוץ
אם תקראי בעיון מה שכתבתי לך קודם - מטפל משפחתי הוא בשבילך
כרגע לפי מה שאת כותבת סדרי העדיפויות שלך הוא בעצם השיתוף ברמה הנפשית נטו.
אז קודם כל - הוא יקשיב לך. זה כבר יכול לעזור.
בדרך כלל מטפלים משפחתיים יודעים להקשיב לא פחות טוב מפסיכולוגים.
בשונה מפסיכולוג הוא יוכל בהמשך - כשתרגישי שאת מוכנה ורוצה, לתת לך עצות מעשיות.
בכל אופן את זו שבוחרת מישהו או מישהי שאת מתחברת אליהם.
ואחרי מספר פגישות אולי אותו מטפל יציע לך להימנע מלהיפגש עם משפחתו במצב הזה
או לא לבצע רכישות מיוחדות עבור הילד
ואולי לסכם עם בעלך שהילד לא לוקח שום דבר ללא רשות מהמקרר המשותף אחרת אתם מוציאים את המקרר מהיחידה
כתבת פעם שאת לא חוששת מפרידה
אני חושבת שזה דבר שבעלך צריך להבין ולהפנים
וברגע שזה יקרה יכול להיות שכל הגישה שלו תשתנה.
אבל את שותקת רוב הזמן וכשאת כן מדברת יש לו תמיד משהו לענות
לכן אני חושבת שבשלב הראשון כדאי לך ללכת למפגש או שניים אצל מטפל זוגי
יהיה לצידך מישהו שיקשיב לך, יעזור לך לעשות סדר עם המחשבות שלך ויתן לך מקום "לשפוך את הלב"
כרגע לדעתי את צריכה יותר אנרגיות כדי להיות במצב הזה בלי טיפול.
את לא צריכה את שיתוף הפעולה של בן זוגך כדי להתחיל לאהוב או לכבד את עצמך.
מגיע לך להרגיש טוב ואם בעלך לא מבין ולא עוזר לך
את תפעלי בלעדיו ובהמשך - אם גישתו לא תשתנה לאורך זמן אולי תעזבי אותו
ולמען האמת אני בספק שתוכלו למשוך כך לנצח כך שבכל מקרה יהיה פיצוץ
כדאי לך להתכונן מראש לקבל את התמיכה הנפשית ואולי גם כמה כלים
שיעלו את הסיכויים שתצליחו להמשיך להיות ביחד למרות הפערים.
כי אם תמשיכי לסבול מבלי שדבר ישתנה בשלב מסוים תאבדי את המוטיבציה לשמור על הקשר.
ובשלב כזה יתכן ששום דבר שבעלך או משפחתו יעשו לא ישנו את ההחלטה להיפרד.
את כותבת דברים מאוד קשים לקריאה. מה שאת מתארת זו פשוט התעללות.
ועוד בעלך חושב שאת צריכה להיות בקשר עם אמא שלו ולכבד אותה.
לא פלא שאת זועמת. זה נורא ואיום לחיות בהרגשה כזו.
במקום מקום מבטחים הבית שלך הוא אזור מלחמה, אין לך מקום של שקט.
בעבר היית מוכנה לסבול בשקט. היום - המצב הזה כבר לא מתאים לך
ויש באפשרותך לנקוט במספר אפשרויות שונות לשינוי המצב
למשל, אני מניחה שאת יכולה לבחור שלא 'לבלות' עם משפחתו. ולא להתקשר לאימו.
אבל אם תעשי זאת יהיה ויכוח ואולי פיצוץ עם בעלך
נראה לי חשוב שאת לא פועלת בפזיזות ולמרות שאת לא במצב קל.
שלוות הנפש שלך, היכולת שלך לחשוב לפני פעולה היא הכח העצום שבך.
אני לא מסכימה איתך לגבי האמירה שבעלך חזק וכוחני.
בעלך אולי חסר רגישות, אדיש, יכול להיות מרים את הקול צועק או מאיים
אבל יקירתי מתחת לכל המסיכה המזויפת שהוא מציג בפנייך ואולי בפני עצמו
מסתתר אדם פחדן
מישהו שחושש להתעמת עם אמא שלו, חושש מהבן שלו וחושש לנהל שיחה עם האישה שלו.
יכולות להיות הרבה סיבות להתנהגותו - אבל בשורה התחתונה הוא מפחד.
הוא נשמע מאוד אדיש, עד שלא יקרה משהו קיצוני במיוחד הוא לא יראה שיש בעיה
יכול להיות שמדובר במנגנון הגנה. תקחי בחשבון ש"סתם" שיחה לא תשפיע עליו.
לכן טוב שאת מתייעצת לדעתי את עושה מאוד בחכמה ששיתפת וקיבלת נקודות מבט נוספות.
לגבי הייעוץ
אם תקראי בעיון מה שכתבתי לך קודם - מטפל משפחתי הוא בשבילך
כרגע לפי מה שאת כותבת סדרי העדיפויות שלך הוא בעצם השיתוף ברמה הנפשית נטו.
אז קודם כל - הוא יקשיב לך. זה כבר יכול לעזור.
בדרך כלל מטפלים משפחתיים יודעים להקשיב לא פחות טוב מפסיכולוגים.
בשונה מפסיכולוג הוא יוכל בהמשך - כשתרגישי שאת מוכנה ורוצה, לתת לך עצות מעשיות.
בכל אופן את זו שבוחרת מישהו או מישהי שאת מתחברת אליהם.
ואחרי מספר פגישות אולי אותו מטפל יציע לך להימנע מלהיפגש עם משפחתו במצב הזה
או לא לבצע רכישות מיוחדות עבור הילד
ואולי לסכם עם בעלך שהילד לא לוקח שום דבר ללא רשות מהמקרר המשותף אחרת אתם מוציאים את המקרר מהיחידה
כתבת פעם שאת לא חוששת מפרידה
אני חושבת שזה דבר שבעלך צריך להבין ולהפנים
וברגע שזה יקרה יכול להיות שכל הגישה שלו תשתנה.
אבל את שותקת רוב הזמן וכשאת כן מדברת יש לו תמיד משהו לענות
לכן אני חושבת שבשלב הראשון כדאי לך ללכת למפגש או שניים אצל מטפל זוגי
יהיה לצידך מישהו שיקשיב לך, יעזור לך לעשות סדר עם המחשבות שלך ויתן לך מקום "לשפוך את הלב"
כרגע לדעתי את צריכה יותר אנרגיות כדי להיות במצב הזה בלי טיפול.
את לא צריכה את שיתוף הפעולה של בן זוגך כדי להתחיל לאהוב או לכבד את עצמך.
מגיע לך להרגיש טוב ואם בעלך לא מבין ולא עוזר לך
את תפעלי בלעדיו ובהמשך - אם גישתו לא תשתנה לאורך זמן אולי תעזבי אותו
ולמען האמת אני בספק שתוכלו למשוך כך לנצח כך שבכל מקרה יהיה פיצוץ
כדאי לך להתכונן מראש לקבל את התמיכה הנפשית ואולי גם כמה כלים
שיעלו את הסיכויים שתצליחו להמשיך להיות ביחד למרות הפערים.
כי אם תמשיכי לסבול מבלי שדבר ישתנה בשלב מסוים תאבדי את המוטיבציה לשמור על הקשר.
ובשלב כזה יתכן ששום דבר שבעלך או משפחתו יעשו לא ישנו את ההחלטה להיפרד.
תפקוד
שאדם כועס, פגוע, מתוסכל, חסר אונים וכולי תפקודו נפגע, אין בכך משהו שלילי אישי כלפיך, אלו הן תגובות נורמליות של כולם.
אמרת שהלכת לפסיכולוג, אז תלכי לאחר, תפקידו לצייד אותך בכלים הנכונים, כאלו שתוכלי להתמודד עם ילד כעוס ובעל שאינו יודע איך להתמודד.
לגבי בעלך, הביני שהוא מרגיש "מותקף" משני צדדים וזה קשה,נסי לתת לו את ההרגשה שאת בת ברית שלו .
אגב התחום שלדעתי הבלתי מחייבת דרוש לך בפסיכולוג הוא קלינאי תקשורת.
שאדם כועס, פגוע, מתוסכל, חסר אונים וכולי תפקודו נפגע, אין בכך משהו שלילי אישי כלפיך, אלו הן תגובות נורמליות של כולם.
אמרת שהלכת לפסיכולוג, אז תלכי לאחר, תפקידו לצייד אותך בכלים הנכונים, כאלו שתוכלי להתמודד עם ילד כעוס ובעל שאינו יודע איך להתמודד.
לגבי בעלך, הביני שהוא מרגיש "מותקף" משני צדדים וזה קשה,נסי לתת לו את ההרגשה שאת בת ברית שלו .
אגב התחום שלדעתי הבלתי מחייבת דרוש לך בפסיכולוג הוא קלינאי תקשורת.
לא פשוט. יש מצבים בהם
עדיף למצוא פיתרון שטחי כלשהו ובלבד שאפשר יהיה לשרוד, לעבור תקופה,
והפתרון לטווח הארוך יגיע עם הזמן.
הבן של בעלך הוא אדם פגוע.
כל הסימנים שתיארת - התלונות שלו נגדך שרובן תוצרי דמיון שלו, ההתייחסות שלו אליך, ההזדקקות הזו לתשומת הלב המוחלטת של אביו, כשהוא בעצם כבר בגיל בוגר, כמכלול, מעידים על בעיות רציניות שלו.
ונראה גם שזה לא בעיות חדשות- הדרישות המוגזמות וסיפורי העלי באבא שלו מרמזים על משהו מסוג הבעיות שמתפתחות במשך שנים.
בעיות שלא את גרמת להן ולא את יכולה לפתור.
את פשוט נמצאת שם אז הכי קל לכוון רגשות שליליים אלייך.
נראה שהוא זקוק לטיפול ונראה שהוא לא יקבל זאת בזמן הקרוב.
נראה שאת די חסרת אונים בעניין הטיפול שהוא זקוק לו כי יהיה לך קשה עד בלתי אפשרי לשוחח עם בעלך על כך. סביר להניח שבעלך לא ירצה להבין מה את מנסה לומר.
באשר לבעלך:
נראה לי שבעלך מנסה למצוא פיתרון שטחי:
מבקש ממך להמשיך להכין אוכל לבנו –מנסה לשמר סביבה ביתית לבנו כל זמן שהוא אצלו.
מבקש ממך שתמנעי מלדבר עם הבן – הוא כביכול מגן עליך, ובו זמנית חושב שככל שהקשר בינך לבין הבן יתמעט כך יפחתו הקונפליקטים.
הוא משוחח עם הבן, כי הוא מנסה להקשיב לו. זה לא אומר שהוא אכן מאמין לדבריו. לדעתי, כאביו של הבחור הוא מבין שיש כאן משהו עמוק יותר. הוא עדיין לא הגדיר זאת לעצמו, אולי הוא עדיין חי באשליה שהוא יכול לפתור את זה ללא התערבות חיצונית, אולי הוא עדיין בשלב ההכחשה.
הוא לא מעביר לך את הדברים במלואם מכיוון שהוא מנסה להקטין את הפגיעה בך. זו ההתרשמות שלי מכך שאינו מפרט את השיחות עם הבן באוזניך.
באשר לדרכי פעולה.
מה לא כדאי לעשות, לדעתי:
לדעתי לא כדאי לעשות בשלב זה מהפכות בתחום המגורים לפני שניסית דרכים אחרות. זה אולי יוכל להיות טוב למצב בו כלו כל הקיצים.
נראה בעיני לא ריאלי שבעלך ובנו ישתכנעו ללכת איתך לטיפול, כך שזו בעצם לא אפשרות.
עדיף שתימנעי מניסיונות להסביר לבעלך שבנו בבעיות.
עדיף להימנע מפעולות שעלולות להתפרש כפרובוקציות.
מה כן כדאי לנסות:
להעסיק עוזרת שתבשל עבור הבן, תנקה עבורו ותכבס עבורו.
בעצם, כך את לוקחת את הצעתו של בעלך שלב אחד קדימה – את נמנעת מלדבר עם הבן, וגם נמנעת מקשר איתו, וגם, מעבירה את ענייני הבישול למישהו אובייקטיבי שיספק לבן אוכל טרי לפי טעמו,
הסביבה הביתית עבור הבן עדיין תתקיים, רק שאת לא תהיי בקשר ישיר איתו.
באשר למימון עוזרת כזו – הייתי מנסה לשוחח על כך עם הבעל. אפילו מציעה השתתפות בעלות הזו.
בינינו – במצב קיצון ייתכן שהייתי מנסה אפילו לממן בעצמי... אבל זה כבר תלוי בעוד גורמים ואני לא מכירה את הדברים לעומק.
עדיף למצוא פיתרון שטחי כלשהו ובלבד שאפשר יהיה לשרוד, לעבור תקופה,
והפתרון לטווח הארוך יגיע עם הזמן.
הבן של בעלך הוא אדם פגוע.
כל הסימנים שתיארת - התלונות שלו נגדך שרובן תוצרי דמיון שלו, ההתייחסות שלו אליך, ההזדקקות הזו לתשומת הלב המוחלטת של אביו, כשהוא בעצם כבר בגיל בוגר, כמכלול, מעידים על בעיות רציניות שלו.
ונראה גם שזה לא בעיות חדשות- הדרישות המוגזמות וסיפורי העלי באבא שלו מרמזים על משהו מסוג הבעיות שמתפתחות במשך שנים.
בעיות שלא את גרמת להן ולא את יכולה לפתור.
את פשוט נמצאת שם אז הכי קל לכוון רגשות שליליים אלייך.
נראה שהוא זקוק לטיפול ונראה שהוא לא יקבל זאת בזמן הקרוב.
נראה שאת די חסרת אונים בעניין הטיפול שהוא זקוק לו כי יהיה לך קשה עד בלתי אפשרי לשוחח עם בעלך על כך. סביר להניח שבעלך לא ירצה להבין מה את מנסה לומר.
באשר לבעלך:
נראה לי שבעלך מנסה למצוא פיתרון שטחי:
מבקש ממך להמשיך להכין אוכל לבנו –מנסה לשמר סביבה ביתית לבנו כל זמן שהוא אצלו.
מבקש ממך שתמנעי מלדבר עם הבן – הוא כביכול מגן עליך, ובו זמנית חושב שככל שהקשר בינך לבין הבן יתמעט כך יפחתו הקונפליקטים.
הוא משוחח עם הבן, כי הוא מנסה להקשיב לו. זה לא אומר שהוא אכן מאמין לדבריו. לדעתי, כאביו של הבחור הוא מבין שיש כאן משהו עמוק יותר. הוא עדיין לא הגדיר זאת לעצמו, אולי הוא עדיין חי באשליה שהוא יכול לפתור את זה ללא התערבות חיצונית, אולי הוא עדיין בשלב ההכחשה.
הוא לא מעביר לך את הדברים במלואם מכיוון שהוא מנסה להקטין את הפגיעה בך. זו ההתרשמות שלי מכך שאינו מפרט את השיחות עם הבן באוזניך.
באשר לדרכי פעולה.
מה לא כדאי לעשות, לדעתי:
לדעתי לא כדאי לעשות בשלב זה מהפכות בתחום המגורים לפני שניסית דרכים אחרות. זה אולי יוכל להיות טוב למצב בו כלו כל הקיצים.
נראה בעיני לא ריאלי שבעלך ובנו ישתכנעו ללכת איתך לטיפול, כך שזו בעצם לא אפשרות.
עדיף שתימנעי מניסיונות להסביר לבעלך שבנו בבעיות.
עדיף להימנע מפעולות שעלולות להתפרש כפרובוקציות.
מה כן כדאי לנסות:
להעסיק עוזרת שתבשל עבור הבן, תנקה עבורו ותכבס עבורו.
בעצם, כך את לוקחת את הצעתו של בעלך שלב אחד קדימה – את נמנעת מלדבר עם הבן, וגם נמנעת מקשר איתו, וגם, מעבירה את ענייני הבישול למישהו אובייקטיבי שיספק לבן אוכל טרי לפי טעמו,
הסביבה הביתית עבור הבן עדיין תתקיים, רק שאת לא תהיי בקשר ישיר איתו.
באשר למימון עוזרת כזו – הייתי מנסה לשוחח על כך עם הבעל. אפילו מציעה השתתפות בעלות הזו.
בינינו – במצב קיצון ייתכן שהייתי מנסה אפילו לממן בעצמי... אבל זה כבר תלוי בעוד גורמים ואני לא מכירה את הדברים לעומק.
סוג של התפתחות
קצת דובבתי את בעלי, הוא סיפק לי שהבן נמצא במצב רגיש...גם בעלי רוצה שבנו ילך לטיפול, הוא מבין שבנו משליך עלי את כל הבעיות שלו .הוא רק לא מבין את המצוקות שלי בעניין, כי אני אדם מבוגר שיכול להתמודד...
אני חושבת שלעשות אאוטסורסינג לבישול ונקיונות עבור הבן יהיו כהסכמה ואפילו כניעה לטענותיו, משמע :הבן: האוכל שאמאחורגת מגעיל ומקולקל והיא לא מנקה לי טוב. האבא: אה, אין בעיה, אז נשכור לך משרתת פרטית בן יקר, העיקר תשאר איתנו ואל תעבור לאמא, שגם אתה לא באמת רוצה לגור איתה(שם לא תהיה ל יחדה פרטית) וגם היא לא ממש ששה שתעבור אליה).
בעלי אגב מגונן על בנו ואני לגמרי בעד זה.רק שבכך הוא גם נותן לבחור לגיטמציה להתנהג בגסות ובריונות.
קצת דובבתי את בעלי, הוא סיפק לי שהבן נמצא במצב רגיש...גם בעלי רוצה שבנו ילך לטיפול, הוא מבין שבנו משליך עלי את כל הבעיות שלו .הוא רק לא מבין את המצוקות שלי בעניין, כי אני אדם מבוגר שיכול להתמודד...
אני חושבת שלעשות אאוטסורסינג לבישול ונקיונות עבור הבן יהיו כהסכמה ואפילו כניעה לטענותיו, משמע :הבן: האוכל שאמאחורגת מגעיל ומקולקל והיא לא מנקה לי טוב. האבא: אה, אין בעיה, אז נשכור לך משרתת פרטית בן יקר, העיקר תשאר איתנו ואל תעבור לאמא, שגם אתה לא באמת רוצה לגור איתה(שם לא תהיה ל יחדה פרטית) וגם היא לא ממש ששה שתעבור אליה).
בעלי אגב מגונן על בנו ואני לגמרי בעד זה.רק שבכך הוא גם נותן לבחור לגיטמציה להתנהג בגסות ובריונות.
אני חושבת שאת מסתכלת על זה לא נכון
זה לא תפקידך לנקות ולבשל ל"ילד", אלא התפקיד של אבא שלו. את יכולה, מתוקף החלטה של חלוקת העבודה ביניכם, לקחת חלק מזה על עצמך, אבל זה באמת לא ענינך איך האבא הזה מטפל בילד הזה, לטוב או לרע.
הטענות של הבחור הצעיר הזה לא רלבנטיות. הוא כפוי טובה ואגואיסט. מה אכפת לך מה הוא חושב או טוען? כבר החלטת שהוא בחור בעייתי. את מנסה לקבל ממנו הכרת תודה? הערכה? זה לא יקרה.
עכשיו הזמן להוציא החוצה את האמוציות והאגו שלך. האבא רוצה לטפל בילד? זכותו. האבא רוצה שאת תטפלי בילד? זכותך להחליט מה את רוצה, וזה לא כולל שזכותך לשנות את כל מערכת היחסים בין הילד לאבא שלו, אפילו אם את חושבת שהדרך שלך יותר טובה, יותר בריאה, יותר נכונה. לעומת זאת, אם את לא רוצה לטפל בילד הזה, שמישהו אחר יעשה את זה וזה לא ענינך איך בדיוק. אאוטסורסינג הוא פתרון מצוין אם האבא לא מסוגל לעשות את זה ואתם יכולים להרשות לעצמכם כלכלית.
אני באמת לא מבינה למה את ממשיכה להתעקש שכולם צריכים להשתנות ורק לא את. זה לא רלבנטי שלדעתי בן הזוג שלך לא מתנהל נכון, בפועל את יכולה לשנות רק את עצמך, וחלק מזה זה להכיר ברצונות הפנימיים שלך. כרגע את מחפשת יותר חיזוקים לנפש ולאגו מאשר רוצה למצוא פתרון.
בניגוד למה שכתבו לך, אני לא חושבת שהיחסים האלה ימשכו כך לנצח, גם הילד הזה יעזוב מתישהו את הבית ואם נעים לך עם בן הזוג, הייתי חושבת להגיע לפתרון זמני שהוא בסדר מבחינתי ולחכות. לא תמיד בני זוג טובים הם הורים טובים.
זה לא תפקידך לנקות ולבשל ל"ילד", אלא התפקיד של אבא שלו. את יכולה, מתוקף החלטה של חלוקת העבודה ביניכם, לקחת חלק מזה על עצמך, אבל זה באמת לא ענינך איך האבא הזה מטפל בילד הזה, לטוב או לרע.
הטענות של הבחור הצעיר הזה לא רלבנטיות. הוא כפוי טובה ואגואיסט. מה אכפת לך מה הוא חושב או טוען? כבר החלטת שהוא בחור בעייתי. את מנסה לקבל ממנו הכרת תודה? הערכה? זה לא יקרה.
עכשיו הזמן להוציא החוצה את האמוציות והאגו שלך. האבא רוצה לטפל בילד? זכותו. האבא רוצה שאת תטפלי בילד? זכותך להחליט מה את רוצה, וזה לא כולל שזכותך לשנות את כל מערכת היחסים בין הילד לאבא שלו, אפילו אם את חושבת שהדרך שלך יותר טובה, יותר בריאה, יותר נכונה. לעומת זאת, אם את לא רוצה לטפל בילד הזה, שמישהו אחר יעשה את זה וזה לא ענינך איך בדיוק. אאוטסורסינג הוא פתרון מצוין אם האבא לא מסוגל לעשות את זה ואתם יכולים להרשות לעצמכם כלכלית.
אני באמת לא מבינה למה את ממשיכה להתעקש שכולם צריכים להשתנות ורק לא את. זה לא רלבנטי שלדעתי בן הזוג שלך לא מתנהל נכון, בפועל את יכולה לשנות רק את עצמך, וחלק מזה זה להכיר ברצונות הפנימיים שלך. כרגע את מחפשת יותר חיזוקים לנפש ולאגו מאשר רוצה למצוא פתרון.
בניגוד למה שכתבו לך, אני לא חושבת שהיחסים האלה ימשכו כך לנצח, גם הילד הזה יעזוב מתישהו את הבית ואם נעים לך עם בן הזוג, הייתי חושבת להגיע לפתרון זמני שהוא בסדר מבחינתי ולחכות. לא תמיד בני זוג טובים הם הורים טובים.
עיוותת את מה שכתבתי לך
לא כתבתי שלילד מותר לדבר אליך בחוצפה, אבל אם הוא מדבר לאבא שלו בחוצפה, זה לא ענינך. זה לא נעים, אבל זה לא ענינך. בגילאים האלה זה אפילו לא שאלה של דוגמה רעה לאחרים במשפחה.
אני, דרך אגב, חושבת שילד בהחלט משפיע על ההתנהלות בבית, מכיוון שהוא חלק מהאנשים שחיים בבית. זה לא דמוקרטיה, אבל כשילדים הולכים ומתבגרים מתחיל איזה שיח לגבי ההתנהלות בבית שמגיע משני הצדדים. אני ממש לא מתנצלת שלילדים שלי יש זכות להבעת דעה, ואם זה היה מאד מפריע לבן הזוג שלי, היינו בבעיה. השנה, למשל, היה לנו דיון מאד נרחב בנוגע לחופשת הקיץ והיה צורך בתיאום ציפיות בגלל שכולם בגיל ההתבגרות. דעתם נשמעה, פשרות נעשו מכל הכיוונים, והיה רצון טוב. הילדים בהחלט הם גורם מכריע בכל מיני החלטות, אבל הם יודעים היטב שהם חלק מקבוצה ומתנהגים בהתאם. אין פרימדונות ואין דיוות כאן. היו בהחלט מצבים שאני חשבתי שדברים צריכים להתנהל בדרך אחת, ואחד הילדים בחר לנהל אותם בדרך אחרת, דרך שגרמה לנו לניצול לא אופטימלי של משאבים וגם לעצבים מסוימים. לרוב, אחרי תקופה מסוימת, אותו הילד למד שיעור איך ההחלטות שלו משפיעות על אחרים, והתחיל להתנהג בצורה יותר מכבדת ונעימה. אני דוקא הרשיתי לזה לקרות כדי ללמד אותם את השיעור הזה. אצלכם הכל כבר מכוער, ואין רצון טוב, ובגלל זה כל אחד תקוע בזה שהשני צריך לזוז.
כפי שכולם כתבו לך לפני, את צריכה להבין שלא תשני את הבן ואת האב, אחרי שכבר ניסית ולא הצלחת. לא תקבלי מאתנו פתרון אחר, כי אף אחד מלבדך לא מעונין בשינוי הזה בפועל. את יכולה להרגיש פחות מנוצלת אם לא תצטרכי לעשות דברים בשביל הבן, אבל לא תצליחי להרגיש מוערכת בסיטואציה הזו.
אל תביני אותי לא נכון, את מוזמנת לחזור ולקטר לנו כאן, וכולם ינסו להיות אמפטיים, אבל משתמע מהפוסטים שלך כאילו את מחפשת לעשות משהו אחר כדי שהמצב ישתנה, אבל יש לך רק פתרון אחד, שכבר ניסית ולא עבד.
לא כתבתי שלילד מותר לדבר אליך בחוצפה, אבל אם הוא מדבר לאבא שלו בחוצפה, זה לא ענינך. זה לא נעים, אבל זה לא ענינך. בגילאים האלה זה אפילו לא שאלה של דוגמה רעה לאחרים במשפחה.
אני, דרך אגב, חושבת שילד בהחלט משפיע על ההתנהלות בבית, מכיוון שהוא חלק מהאנשים שחיים בבית. זה לא דמוקרטיה, אבל כשילדים הולכים ומתבגרים מתחיל איזה שיח לגבי ההתנהלות בבית שמגיע משני הצדדים. אני ממש לא מתנצלת שלילדים שלי יש זכות להבעת דעה, ואם זה היה מאד מפריע לבן הזוג שלי, היינו בבעיה. השנה, למשל, היה לנו דיון מאד נרחב בנוגע לחופשת הקיץ והיה צורך בתיאום ציפיות בגלל שכולם בגיל ההתבגרות. דעתם נשמעה, פשרות נעשו מכל הכיוונים, והיה רצון טוב. הילדים בהחלט הם גורם מכריע בכל מיני החלטות, אבל הם יודעים היטב שהם חלק מקבוצה ומתנהגים בהתאם. אין פרימדונות ואין דיוות כאן. היו בהחלט מצבים שאני חשבתי שדברים צריכים להתנהל בדרך אחת, ואחד הילדים בחר לנהל אותם בדרך אחרת, דרך שגרמה לנו לניצול לא אופטימלי של משאבים וגם לעצבים מסוימים. לרוב, אחרי תקופה מסוימת, אותו הילד למד שיעור איך ההחלטות שלו משפיעות על אחרים, והתחיל להתנהג בצורה יותר מכבדת ונעימה. אני דוקא הרשיתי לזה לקרות כדי ללמד אותם את השיעור הזה. אצלכם הכל כבר מכוער, ואין רצון טוב, ובגלל זה כל אחד תקוע בזה שהשני צריך לזוז.
כפי שכולם כתבו לך לפני, את צריכה להבין שלא תשני את הבן ואת האב, אחרי שכבר ניסית ולא הצלחת. לא תקבלי מאתנו פתרון אחר, כי אף אחד מלבדך לא מעונין בשינוי הזה בפועל. את יכולה להרגיש פחות מנוצלת אם לא תצטרכי לעשות דברים בשביל הבן, אבל לא תצליחי להרגיש מוערכת בסיטואציה הזו.
אל תביני אותי לא נכון, את מוזמנת לחזור ולקטר לנו כאן, וכולם ינסו להיות אמפטיים, אבל משתמע מהפוסטים שלך כאילו את מחפשת לעשות משהו אחר כדי שהמצב ישתנה, אבל יש לך רק פתרון אחד, שכבר ניסית ולא עבד.
המצב הנוכחי, בו את מבשלת ומנקה כי כך
רוצה האיש שלך, זה מצב בו את מנסה למלא את בקשת האיש וזה לא עובד.
בעצם, אילו בעלך היה יכול להאיר את עיני הבן ולשנות את תגובותיו, זה היה פיתרון שעובד.
כלומר, בפועל, המצב הנוכחי הוא פתרון שלא עבד.
לא באשמתך, חלילה.
נסי לחשוב מכיוון של הישרדות – אם מישהו אחר יעשה את העבודות הללו עבור הבן ולא את, האם זו לא תהיה הקלה משמעותית עבורך?
דמייני מצב בו האינטראקציות שלך עם הבן מצטמצמות לכמעט כלום, האם זה לא מצב עדיף?
מה אכפת לך אם הבחור יחשוב שהביאו לו משרתת כי האם החורגת לא ניקתה / בישלה מספיק טוב?
שיחשוב.
אם זה פותר לך בעיה, מדוע לא?
אל תחשבי על ה"ניצחונות" שלו, תחשבי על הקיום שלך, על הרגשות שלך, המגורים שלך בבית.
אז שתהיה לו משרתת אישית.
הרי, בינינו, גם היום יש לו משרתת אישית, רק שהמשרתת הזו היא את. לא עדיף להוציא את זה מתחומי העיסוק שלך?
באשר להתנהגות בן הזוג עם הבן: ברור שהוא מתנהל בצורה בעייתית וברור שעל ידי כך הוא שם אותך בקו האש.
ולכן כדאי שתחשבי על כך באופן שונה משחשבת עד כה:
תגיעי אליו עם פתרון (עובד/ת נקיון ובישול) ורשימת סיבות, אותן תסבירי באופן יבש והגיוני מבלי להיכנס להאשמות.
כמו, לדוגמא : "הבחור לא מרוצה מהמזון שאני מכינה, עדיף שתכין לו את המזון משהי אחרת"
להסביר לאיש שלך שנראה לך שככה יצומצמו הקונפליקטים, כי לא יהיו יותר סיבות.
מה שאמור לעמוד מול עינייך זה קודם כל את.
את פותרת את הבעיה שלך. וזהו. את ההתנהלות בין האיש לבנו שהוא ינהל, כשאת יוצאת מקו האש.
רוצה האיש שלך, זה מצב בו את מנסה למלא את בקשת האיש וזה לא עובד.
בעצם, אילו בעלך היה יכול להאיר את עיני הבן ולשנות את תגובותיו, זה היה פיתרון שעובד.
כלומר, בפועל, המצב הנוכחי הוא פתרון שלא עבד.
לא באשמתך, חלילה.
נסי לחשוב מכיוון של הישרדות – אם מישהו אחר יעשה את העבודות הללו עבור הבן ולא את, האם זו לא תהיה הקלה משמעותית עבורך?
דמייני מצב בו האינטראקציות שלך עם הבן מצטמצמות לכמעט כלום, האם זה לא מצב עדיף?
מה אכפת לך אם הבחור יחשוב שהביאו לו משרתת כי האם החורגת לא ניקתה / בישלה מספיק טוב?
שיחשוב.
אם זה פותר לך בעיה, מדוע לא?
אל תחשבי על ה"ניצחונות" שלו, תחשבי על הקיום שלך, על הרגשות שלך, המגורים שלך בבית.
אז שתהיה לו משרתת אישית.
הרי, בינינו, גם היום יש לו משרתת אישית, רק שהמשרתת הזו היא את. לא עדיף להוציא את זה מתחומי העיסוק שלך?
באשר להתנהגות בן הזוג עם הבן: ברור שהוא מתנהל בצורה בעייתית וברור שעל ידי כך הוא שם אותך בקו האש.
ולכן כדאי שתחשבי על כך באופן שונה משחשבת עד כה:
תגיעי אליו עם פתרון (עובד/ת נקיון ובישול) ורשימת סיבות, אותן תסבירי באופן יבש והגיוני מבלי להיכנס להאשמות.
כמו, לדוגמא : "הבחור לא מרוצה מהמזון שאני מכינה, עדיף שתכין לו את המזון משהי אחרת"
להסביר לאיש שלך שנראה לך שככה יצומצמו הקונפליקטים, כי לא יהיו יותר סיבות.
מה שאמור לעמוד מול עינייך זה קודם כל את.
את פותרת את הבעיה שלך. וזהו. את ההתנהלות בין האיש לבנו שהוא ינהל, כשאת יוצאת מקו האש.
משרתת
א. אני לא אממן עוזרת פרטית לילד חצוף וכפוי טובה (אני יודעת... אסור להגיד דברים כאלה על בן של בן זוג...הם תמיד מלאכים תמימים במיוחד לאמהות החורגות)
ב. לא מדובר רק בתחומי עוזרת אלא בהתנהגות חצופה שלו בטופן כללי, כך שגם עוזרת לא תפתור את הענין.
ג. לו היה ילד ביולוגי שלי הייתתי יכולה לדרוש ממנו לנקות אחריו ולטפל בכביסה שלו אם היה מתנבג כפי שמתנהג.
א. אני לא אממן עוזרת פרטית לילד חצוף וכפוי טובה (אני יודעת... אסור להגיד דברים כאלה על בן של בן זוג...הם תמיד מלאכים תמימים במיוחד לאמהות החורגות)
ב. לא מדובר רק בתחומי עוזרת אלא בהתנהגות חצופה שלו בטופן כללי, כך שגם עוזרת לא תפתור את הענין.
ג. לו היה ילד ביולוגי שלי הייתתי יכולה לדרוש ממנו לנקות אחריו ולטפל בכביסה שלו אם היה מתנבג כפי שמתנהג.
את לא מפנימה את מה שאנחנו כותבות לך
זה לא עוזר שאת צודקת, לא תצליחי לשנות את ההתנהגות של הילד הזה ושל בן הזוג שלך. את יכולה לדרוש, לבקש, לצעוק, להתחנן, להציב אולטימטומים - זה לא עזר וזה גם לא יעזור, כנראה.
אף אחד לא מתווכח איתך שהילד חצוף, ושהיה כדאי לחנך אותו, אבל הוא *לא* הילד הביולוגי שלך, ויותר חשוב מזה, אין לך הסכמה עם אבא שלו שיש לך חלק בחינוך שלו. במצב הזה, את חסרת אונים מול ההתנהגות של שניהם. לעומת זאת, גם במצב הזה, כשהוא מתנהג אליך ככה, את בהחלט יכולה לומר שלא את תטפלי בכביסה ובבישולים שלו. את פשוט לא יכולה לקבוע שדוקא הוא יעשה את זה.
בכל מקרה, את מתעקשת שלא לפתור את הבעיה מכיון שהפתרון לא נראה לך. את מגיעה הנה בכל פעם, ובכל פעם אנחנו מגיעים איתך לאותו מבוי סתום. אין לך שיתוף פעולה מבן הזוג ולכן אין לך אפשרות לעשות כלום אפקטיבי אצל שניהם. הפתרון היחידי הוא להחליט מה את רוצה לעשות, וכאן יש כמה פתרונות מוצעים:
1. להמשיך לנקות ולבשל לו ולהתעצבן. להתווכח עם האבא אבל בלי תוצאות.
2. לומר לאבא שלו שאת לא מנקה ומבשלת יותר. לא לעשות מזה דרמה אלא פשוט להגיד שבתנאים האלה את לא מרגישה רצון לעשות דברים בשבילו, ושהוא מספיק בוגר שה"תחזוקה" תעשה בין האב לבן באיזה שיטה שהם ימצאו לנכון.
3. לעשות את 2 ולהציע שעוזרת תגיע.
4. לעבור לגור במקום אחר.
5. להפרד מהאבא.
 
עכשיו תבחרי.
 
כפי שאמרתי, אנחנו יכולים לשמוע את הקיטורים שלך, אבל פתרון נוסף לא יהיה לנו.
זה לא עוזר שאת צודקת, לא תצליחי לשנות את ההתנהגות של הילד הזה ושל בן הזוג שלך. את יכולה לדרוש, לבקש, לצעוק, להתחנן, להציב אולטימטומים - זה לא עזר וזה גם לא יעזור, כנראה.
אף אחד לא מתווכח איתך שהילד חצוף, ושהיה כדאי לחנך אותו, אבל הוא *לא* הילד הביולוגי שלך, ויותר חשוב מזה, אין לך הסכמה עם אבא שלו שיש לך חלק בחינוך שלו. במצב הזה, את חסרת אונים מול ההתנהגות של שניהם. לעומת זאת, גם במצב הזה, כשהוא מתנהג אליך ככה, את בהחלט יכולה לומר שלא את תטפלי בכביסה ובבישולים שלו. את פשוט לא יכולה לקבוע שדוקא הוא יעשה את זה.
בכל מקרה, את מתעקשת שלא לפתור את הבעיה מכיון שהפתרון לא נראה לך. את מגיעה הנה בכל פעם, ובכל פעם אנחנו מגיעים איתך לאותו מבוי סתום. אין לך שיתוף פעולה מבן הזוג ולכן אין לך אפשרות לעשות כלום אפקטיבי אצל שניהם. הפתרון היחידי הוא להחליט מה את רוצה לעשות, וכאן יש כמה פתרונות מוצעים:
1. להמשיך לנקות ולבשל לו ולהתעצבן. להתווכח עם האבא אבל בלי תוצאות.
2. לומר לאבא שלו שאת לא מנקה ומבשלת יותר. לא לעשות מזה דרמה אלא פשוט להגיד שבתנאים האלה את לא מרגישה רצון לעשות דברים בשבילו, ושהוא מספיק בוגר שה"תחזוקה" תעשה בין האב לבן באיזה שיטה שהם ימצאו לנכון.
3. לעשות את 2 ולהציע שעוזרת תגיע.
4. לעבור לגור במקום אחר.
5. להפרד מהאבא.
 
עכשיו תבחרי.
 
כפי שאמרתי, אנחנו יכולים לשמוע את הקיטורים שלך, אבל פתרון נוסף לא יהיה לנו.
אני לא דוברת בשם כולם ואני אפילו אמפטית כלפיך
ואני מבינה מאיפה ההתנגדות שלך מגיעה, אבל אני מאמינה שעדיף להתמודד עם האמת, וזה שבן הזוג והבן שלו לא ישתנו, או לחילופין, לא ישתנו מספיק, מאשר לתת לך תקוות שווא.
אני לא חושבת שאת גרה עם מפלצת, אבל עושה רושם שזה היכולת שלו להתמודד עם הבן שלו. אני אפילו חושבת שאת צודקת בהתעקשות שהבן יתנהג אליך יפה. אני רוצה לשקף לך שאת לא מוכנה לקבל שזה לא יקרה, ואת נתקעת שוב ושוב באותה המריבה, באותו המקום. אני בצד *שלך*, אבל את לא מאפשרת שינוי.
 
בשביל שלוות הנפש *שלך* כל התגובות שקראתי אליך מציעות לך לעשות סוויץ' מחשבתי. אני לא דוברת אבל אני רוצה שתראי שהצורה שבה את מביאה את הבעיה שוללת כל פתרון מלבד זה שלא בהישג ידך, וזה שינוי ההתנהגות *שלהם*.
ואני מבינה מאיפה ההתנגדות שלך מגיעה, אבל אני מאמינה שעדיף להתמודד עם האמת, וזה שבן הזוג והבן שלו לא ישתנו, או לחילופין, לא ישתנו מספיק, מאשר לתת לך תקוות שווא.
אני לא חושבת שאת גרה עם מפלצת, אבל עושה רושם שזה היכולת שלו להתמודד עם הבן שלו. אני אפילו חושבת שאת צודקת בהתעקשות שהבן יתנהג אליך יפה. אני רוצה לשקף לך שאת לא מוכנה לקבל שזה לא יקרה, ואת נתקעת שוב ושוב באותה המריבה, באותו המקום. אני בצד *שלך*, אבל את לא מאפשרת שינוי.
 
בשביל שלוות הנפש *שלך* כל התגובות שקראתי אליך מציעות לך לעשות סוויץ' מחשבתי. אני לא דוברת אבל אני רוצה שתראי שהצורה שבה את מביאה את הבעיה שוללת כל פתרון מלבד זה שלא בהישג ידך, וזה שינוי ההתנהגות *שלהם*.
לא היא לא !ואפילו רחוקה מכך.
לזועמת שלום.
בפורום פתוח לכל מותר לכל אחד להביע דעה, בדרך כלל הדעה הינה אישית וללא גיבוי מקצועי.
חלק מהתגובות יהיו נחרצות וינסו ליצור קוהליציה של תמיכה בהן למרות שבינן ובין דרכי פעולה נוספות ואחרות אין ולא כלום.
בחרת בניק "זועמת" אינני יודעת אם לקשרו לתחושתך , אבל ניכר מדבריך שאת כעוסה ומתוסכלת, וזה בהחלט טבעי בסיטואציה בה את נמצאת.
באופן כללי אדם שנמצא תחת לחץ מסויים אינו יכול לתפקד במיטבו.
במה דברים אמורים, נניח שהבן מגיב בצורה מסויימת,את שעוטה את משקפי הכעס והתסכול ישר רואה את זה דרכן, הראיה הזו אינה בהכרח משקפת את המציאות והיא מעוותת , יתכן שאחר שינו מרכיב משקפיים אלו היה רואה את זה בצורה אחרת.
כפי שאמרתי קודם, את במצבך לא יכולה לפעול נכון, קחי לך עזרה, אחרי שתייצבי את עצמך, תוכלי גם לטפל בסביב.
והאמיני לי זועמת , הכל אבל הכל ניתן לשינוי.
הציעו לך פה כל מיני פתרונות, לבשל , לא לבשל, להפרד מהאבא,לגור במקום אחר וכולי.
כל ההצעות האלו הן הצעות פרי דעתן של הכותבות בלבד ואינן בהכרח נכונות עבורך, התיחסי אליהן בכבדהו ובעיקר בחשדהו.
העצה הכי טובה עבורך, היא זו שתבוא ממך , כדאי שתבוא בצורה הנכונה ,תדאגי שאת תהיי מאוזנת כפי שניתן.
לזועמת שלום.
בפורום פתוח לכל מותר לכל אחד להביע דעה, בדרך כלל הדעה הינה אישית וללא גיבוי מקצועי.
חלק מהתגובות יהיו נחרצות וינסו ליצור קוהליציה של תמיכה בהן למרות שבינן ובין דרכי פעולה נוספות ואחרות אין ולא כלום.
בחרת בניק "זועמת" אינני יודעת אם לקשרו לתחושתך , אבל ניכר מדבריך שאת כעוסה ומתוסכלת, וזה בהחלט טבעי בסיטואציה בה את נמצאת.
באופן כללי אדם שנמצא תחת לחץ מסויים אינו יכול לתפקד במיטבו.
במה דברים אמורים, נניח שהבן מגיב בצורה מסויימת,את שעוטה את משקפי הכעס והתסכול ישר רואה את זה דרכן, הראיה הזו אינה בהכרח משקפת את המציאות והיא מעוותת , יתכן שאחר שינו מרכיב משקפיים אלו היה רואה את זה בצורה אחרת.
כפי שאמרתי קודם, את במצבך לא יכולה לפעול נכון, קחי לך עזרה, אחרי שתייצבי את עצמך, תוכלי גם לטפל בסביב.
והאמיני לי זועמת , הכל אבל הכל ניתן לשינוי.
הציעו לך פה כל מיני פתרונות, לבשל , לא לבשל, להפרד מהאבא,לגור במקום אחר וכולי.
כל ההצעות האלו הן הצעות פרי דעתן של הכותבות בלבד ואינן בהכרח נכונות עבורך, התיחסי אליהן בכבדהו ובעיקר בחשדהו.
העצה הכי טובה עבורך, היא זו שתבוא ממך , כדאי שתבוא בצורה הנכונה ,תדאגי שאת תהיי מאוזנת כפי שניתן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.