עוד בעיות עם הבן של הבעל
- פותח הנושא זועמת1
- פורסם בתאריך
הכרה במציאות
לא יודעת איזה פתרון את מבקשת מאיתנו - אבל נשמע שאת מבקשת עצה איך לשנות את המצב ולגרום למצב להיות כזה שאת יכולה לחיות איתו.
אין כזה.
ולא יהיה כזה.
 
מה שאת צריכה לעשות זה להכיר במציאות שלך.
וזו המציאות שלך:
את המשרתת של מישהו שמתייחס אלייך כמו המיץ של הזבל.
בעלך איננו שותף אמיתי לחייך, הוא לא רואה את המצב שלך, הוא מנסה להדחיק או להעלים עין בתקווה שהדברים איתם הוא אמור להתמודד כאבא וכבעל וכסתם אדם - ייעלמו ולא יחייבו אותו להתמודד.
אין בינכם תקשוראת שמאפשרת לך לשוחח באופן ראוי ויעיל ומכבד. למעשה - שוםפ תקשורת. או מריבות ותלונות שהוא לא ״שומע״ בכלל, או שיחה שלו עם הבן שאת לא יכולה להיות שותפה לה ואפילו לא לשאול איך היא התנהלה.
 
אני לא רואה שום דבר שאפשר לייעץ ״לך״ - איך לשנות אותם.
את זה אפשר לעשות על ידי ייעות להם - וייעוץ כזה כמו שכתבת לבד - הם לא מעוניינים לקבל.
 
הדבר היחיד שאני יכולה לומר לך הוא שעלייך להבין שהמציאות הזו שלך - לא תשתנה.
בכלל לא.
 
וההחלטה עכשיו צריכה להיות - האם את ממשיכה ויכולה להמשיך לחיות ככה?
או שלא.
 
המציאות - אני חוזרת - לא תשתנה.
בעלך לא ישתנה ולא יבין פתאום באיזו הברקה או הארה את מה שקורה לך ומה הבן המנוול שלו עושה. ולא איכפת לי כמה הוא פגוע הילד הזה. הוא מנוול מעצבן ילדותי ואלים.
אבל נו. אבא שלו לא עושה ולא יעשה כלום לשנות את זה.
 
ככה את חיה.
וככה זה ימשיך.
 
עכשיו תשאלי את עצמך - האם את יכולה להמשיך ככה?
 
אני - מזמן הייתי חותכת.
מזמן!
 
לא יודעת איזה פתרון את מבקשת מאיתנו - אבל נשמע שאת מבקשת עצה איך לשנות את המצב ולגרום למצב להיות כזה שאת יכולה לחיות איתו.
אין כזה.
ולא יהיה כזה.
 
מה שאת צריכה לעשות זה להכיר במציאות שלך.
וזו המציאות שלך:
את המשרתת של מישהו שמתייחס אלייך כמו המיץ של הזבל.
בעלך איננו שותף אמיתי לחייך, הוא לא רואה את המצב שלך, הוא מנסה להדחיק או להעלים עין בתקווה שהדברים איתם הוא אמור להתמודד כאבא וכבעל וכסתם אדם - ייעלמו ולא יחייבו אותו להתמודד.
אין בינכם תקשוראת שמאפשרת לך לשוחח באופן ראוי ויעיל ומכבד. למעשה - שוםפ תקשורת. או מריבות ותלונות שהוא לא ״שומע״ בכלל, או שיחה שלו עם הבן שאת לא יכולה להיות שותפה לה ואפילו לא לשאול איך היא התנהלה.
 
אני לא רואה שום דבר שאפשר לייעץ ״לך״ - איך לשנות אותם.
את זה אפשר לעשות על ידי ייעות להם - וייעוץ כזה כמו שכתבת לבד - הם לא מעוניינים לקבל.
 
הדבר היחיד שאני יכולה לומר לך הוא שעלייך להבין שהמציאות הזו שלך - לא תשתנה.
בכלל לא.
 
וההחלטה עכשיו צריכה להיות - האם את ממשיכה ויכולה להמשיך לחיות ככה?
או שלא.
 
המציאות - אני חוזרת - לא תשתנה.
בעלך לא ישתנה ולא יבין פתאום באיזו הברקה או הארה את מה שקורה לך ומה הבן המנוול שלו עושה. ולא איכפת לי כמה הוא פגוע הילד הזה. הוא מנוול מעצבן ילדותי ואלים.
אבל נו. אבא שלו לא עושה ולא יעשה כלום לשנות את זה.
 
ככה את חיה.
וככה זה ימשיך.
 
עכשיו תשאלי את עצמך - האם את יכולה להמשיך ככה?
 
אני - מזמן הייתי חותכת.
מזמן!
 
זהב טה ו ר
New member
מותר לי לנסח את דבריה מחדש?
ככל הנראה, המצב לא ישתנה.
למה?
כי הכותבת אינה יכולה לשנות את הנער
והיא אינה יכולה לשנות את אביו - בעלה.
ולפי מיטב זכרוני, כשבעבר ניסו כותבות פה להצביע כי לא יתכן שבעלה מתנהל בצורה שהיא מתארת, היא יצאה להגנתו והסבירה שהוא בעל נפלא ומדהים, חוץ מההתנהלות מול בנו.
 
לנער בוודאי אין אינטרס להשתנות, או לפעול לשינוי המצב.
כפי שמשתמע, גם לאבא אין רצון לפעול לשינוי המצב.
 
מה, אם כן, יכול להביא לכך שהמצב ישתנה?
ככל הנראה, המצב לא ישתנה.
למה?
כי הכותבת אינה יכולה לשנות את הנער
והיא אינה יכולה לשנות את אביו - בעלה.
ולפי מיטב זכרוני, כשבעבר ניסו כותבות פה להצביע כי לא יתכן שבעלה מתנהל בצורה שהיא מתארת, היא יצאה להגנתו והסבירה שהוא בעל נפלא ומדהים, חוץ מההתנהלות מול בנו.
 
לנער בוודאי אין אינטרס להשתנות, או לפעול לשינוי המצב.
כפי שמשתמע, גם לאבא אין רצון לפעול לשינוי המצב.
 
מה, אם כן, יכול להביא לכך שהמצב ישתנה?
ובאופן יותר כללי, אני גם חושבת שזו בעיה אוניברסלית
של משפחות מורכבות, שבו שתי משפחות מתמזגות ולכל אחת הקוים, המוסכמות והדינמיקות הפנימיות שלה. כל זוג מחליט על חלוקת אחריות הורית על מה שמתנהל, וזה מאד קשה להפריד בין חלוקת הנטל המשפחתית לחלוקה ההורית. אנחנו כל הזמן מקבלים כאן פוסטים של נשים (בעיקר) שמוצאות את עצמן כאיזה סוכנות בית /מטפלות/בייביסיטר לילדים של בן הזוג, וזה בכלל לא משנה אם הן היו קודם רווקות, גרושות או אמהות. יש ציפיה של גברים רבים שהאשה החדשה תפתור להם את בעיות הבית ותסדר את המשפחה שהתפרקה.
מצד שני, הם גם לא מצפים שהאשה הזו תקח החלטות בחינוך הילדים. הם לא משחררים את הרסן ולא רואים אותה כשותפה שווה לחינוך, ניהול החלטות כספיות שקשורות לילדים וכד'. אנחנו רואים כל הזמן את התוצאות של זה, אחריות מצד אחד וחוסר סמכות מצד שני, שמאד ברורים לילדים ומכאן יוצא סוג של "משרתת".
הבעיה היא לקחת את האחריות ולהחליט עד איזה מקום משתפים עם זה פעולה. למעשה, כל הסדר שבו יש חלוקת אחריות וסמכות דומות יצור שלום בית.
 
אצלי למשל, בן הזוג שלי איננו מחנך, איננו מחליט על הוצאות שונות הקשורות לילדים (וגם לא משתתף בהן). מצד שני, הוא לא אחראי לשבת איתם על שיעורים, לקחת אותם לחוגים, להחזיר אותם ממסיבות ולבשל בשבילם צהריים. אני לעתים קרובות מבקשת עזרה, והוא יכול להגיד לא אבל בדרך כלל משתדל מאד לתת כתף כשצריך. בסך הכל לכולם יש מטלות בבית, והדברים שנעשים כאן כשכולם ביחד מתחלקים בין כולם, אבל הילדים עדיין עושים חלק יותר קטן משלנו. הסברתי לבן הזוג שלי שבכל זאת, אני חושבת שאני אמא שלהם ושיש מקום אחד בעולם (ובמקרה שלנו כגרושים, שניים) שבו הם יהנו מקצת זכויות יתר. הם עדיין תולים כביסה, מסדרים מדיח, מחליפים מצעים, מנקים את חדרם, ממחזרים, מטפלים בחיות המחמד שלנו, שואבים, ובעקרון עוזרים בהכנת ארוחת הערב והפינוי שלה. בכל זאת, אנחנו מוסיפים על זה בדרך כלל שעת עבודה ביום יותר מהם, לפחות. בהתחלה בן הזוג שלי שיתף פעולה אבל עם הזמן, ועברו כמעט 10 שנים, הילדים כבר לא תינוקות והיום זה הרבה יותר מעצבן אותו, וחלק מהדברים עברו לילדים או אלי. אני בכל זאת חושבת שמכוון שאני החלטתי על הסטנדרט אני, ורק אני, מחויבת לקיים אותו. זה מאד שחרר את הסיטואציה ובן הזוג שלי שוב עושה קצת יותר, כי אין לו תחושת חובה.
של משפחות מורכבות, שבו שתי משפחות מתמזגות ולכל אחת הקוים, המוסכמות והדינמיקות הפנימיות שלה. כל זוג מחליט על חלוקת אחריות הורית על מה שמתנהל, וזה מאד קשה להפריד בין חלוקת הנטל המשפחתית לחלוקה ההורית. אנחנו כל הזמן מקבלים כאן פוסטים של נשים (בעיקר) שמוצאות את עצמן כאיזה סוכנות בית /מטפלות/בייביסיטר לילדים של בן הזוג, וזה בכלל לא משנה אם הן היו קודם רווקות, גרושות או אמהות. יש ציפיה של גברים רבים שהאשה החדשה תפתור להם את בעיות הבית ותסדר את המשפחה שהתפרקה.
מצד שני, הם גם לא מצפים שהאשה הזו תקח החלטות בחינוך הילדים. הם לא משחררים את הרסן ולא רואים אותה כשותפה שווה לחינוך, ניהול החלטות כספיות שקשורות לילדים וכד'. אנחנו רואים כל הזמן את התוצאות של זה, אחריות מצד אחד וחוסר סמכות מצד שני, שמאד ברורים לילדים ומכאן יוצא סוג של "משרתת".
הבעיה היא לקחת את האחריות ולהחליט עד איזה מקום משתפים עם זה פעולה. למעשה, כל הסדר שבו יש חלוקת אחריות וסמכות דומות יצור שלום בית.
 
אצלי למשל, בן הזוג שלי איננו מחנך, איננו מחליט על הוצאות שונות הקשורות לילדים (וגם לא משתתף בהן). מצד שני, הוא לא אחראי לשבת איתם על שיעורים, לקחת אותם לחוגים, להחזיר אותם ממסיבות ולבשל בשבילם צהריים. אני לעתים קרובות מבקשת עזרה, והוא יכול להגיד לא אבל בדרך כלל משתדל מאד לתת כתף כשצריך. בסך הכל לכולם יש מטלות בבית, והדברים שנעשים כאן כשכולם ביחד מתחלקים בין כולם, אבל הילדים עדיין עושים חלק יותר קטן משלנו. הסברתי לבן הזוג שלי שבכל זאת, אני חושבת שאני אמא שלהם ושיש מקום אחד בעולם (ובמקרה שלנו כגרושים, שניים) שבו הם יהנו מקצת זכויות יתר. הם עדיין תולים כביסה, מסדרים מדיח, מחליפים מצעים, מנקים את חדרם, ממחזרים, מטפלים בחיות המחמד שלנו, שואבים, ובעקרון עוזרים בהכנת ארוחת הערב והפינוי שלה. בכל זאת, אנחנו מוסיפים על זה בדרך כלל שעת עבודה ביום יותר מהם, לפחות. בהתחלה בן הזוג שלי שיתף פעולה אבל עם הזמן, ועברו כמעט 10 שנים, הילדים כבר לא תינוקות והיום זה הרבה יותר מעצבן אותו, וחלק מהדברים עברו לילדים או אלי. אני בכל זאת חושבת שמכוון שאני החלטתי על הסטנדרט אני, ורק אני, מחויבת לקיים אותו. זה מאד שחרר את הסיטואציה ובן הזוג שלי שוב עושה קצת יותר, כי אין לו תחושת חובה.
יש בזה קו מוכר של אחד מהקשיים הנפוצים של
הורים חורגים במשפחות מורכבות, אבל במקרה הספציפי הזה יש לדעתי משהו נוסף: לפי התגובות המתוארות של הבן, הוא בעייתי.
אמנם קורה הרבה שבני 18 נמצאים עדיין בעיצומו של גיל ההתבגרות, אבל התלות (שבכל מקרה איננה אופיינית לגיל), הדרישות, השתלטנות, השקרים והמניפולציות מצביעים על דברים אחרים.
זה משהו שעלול להיות הרסני לחיים המשותפים של זועמת והאיש שלה, כבר עכשיו זה מכרסם להם חורים גדולים.
לדעתי המפתח לפתרון הוא בהבנה שחייבים להתנתק מהבן ככל האפשר, לא להתנצח, לא לחנך, רק להקפיד לא להיות "בעלת תפקיד" מולו. כי כל תפקיד כזה הוא פתח לתופעות הבלתי נסבלות הללו, שבמסגרתן הבחור עורך לאביו סצנות של האשמות, והמון חיצים מופנים לכיוונה של זועמת.
נראה לי חיוני להמנע מלהיות שחקן בדרמה הזו שהבן מנסה ליצור.
לאור הבעיתיות שלו כל מעורבות עלולה לצאת מפרופורציה.
הורים חורגים במשפחות מורכבות, אבל במקרה הספציפי הזה יש לדעתי משהו נוסף: לפי התגובות המתוארות של הבן, הוא בעייתי.
אמנם קורה הרבה שבני 18 נמצאים עדיין בעיצומו של גיל ההתבגרות, אבל התלות (שבכל מקרה איננה אופיינית לגיל), הדרישות, השתלטנות, השקרים והמניפולציות מצביעים על דברים אחרים.
זה משהו שעלול להיות הרסני לחיים המשותפים של זועמת והאיש שלה, כבר עכשיו זה מכרסם להם חורים גדולים.
לדעתי המפתח לפתרון הוא בהבנה שחייבים להתנתק מהבן ככל האפשר, לא להתנצח, לא לחנך, רק להקפיד לא להיות "בעלת תפקיד" מולו. כי כל תפקיד כזה הוא פתח לתופעות הבלתי נסבלות הללו, שבמסגרתן הבחור עורך לאביו סצנות של האשמות, והמון חיצים מופנים לכיוונה של זועמת.
נראה לי חיוני להמנע מלהיות שחקן בדרמה הזו שהבן מנסה ליצור.
לאור הבעיתיות שלו כל מעורבות עלולה לצאת מפרופורציה.
זהב טה ו ר
New member
לא אמרתי לא ניתן לשנות
אמרתי שלנער ולאבא אין שום רצון לשנות.
מה נשאר?
אמרתי שלנער ולאבא אין שום רצון לשנות.
מה נשאר?
לא ניתן לשנות אחרים. ניתן לשנות רק את עצמנו.
מי שרוצה להשתנות, יכול להשקיע מאמץ ולהגיע לתוצאות, עם ליווי או בלי. במקרה הזה, הבעל אמר לה באופן הכי מפורש שיש, שהוא לא מעונין בלשנות שום דבר, אין לו צורך לשנות את עצמו וזה מקובל בעיניו שזו מערכת היחסים עם הבן משום שהוא שולח את הזועמת לשנות אך ורק את עצמה.
מי שרוצה להשתנות, יכול להשקיע מאמץ ולהגיע לתוצאות, עם ליווי או בלי. במקרה הזה, הבעל אמר לה באופן הכי מפורש שיש, שהוא לא מעונין בלשנות שום דבר, אין לו צורך לשנות את עצמו וזה מקובל בעיניו שזו מערכת היחסים עם הבן משום שהוא שולח את הזועמת לשנות אך ורק את עצמה.
כמובן שלא מסכימה עם האקסיומה שלך.
ניתן לשנות את עצמנו וניתן לשנות אחרים, צריך רק לדעת איך.
גם אם הבעל אמר שלא מוכן, השאלה על מה אמר ואיך ביקשו, העבירו לו את המסר.
קראי את כל מה שכתבת, כתבת בהמון סמכותיות שנותנת אולי לחשוב שיש לך איזו אוטוריטה בתחום, אך למקרא הדברים עצמם נראה שלא כך, אז הייתי מאד נזהרת עם הנחרצות שלא במקומה.
ניתן לשנות את עצמנו וניתן לשנות אחרים, צריך רק לדעת איך.
גם אם הבעל אמר שלא מוכן, השאלה על מה אמר ואיך ביקשו, העבירו לו את המסר.
קראי את כל מה שכתבת, כתבת בהמון סמכותיות שנותנת אולי לחשוב שיש לך איזו אוטוריטה בתחום, אך למקרא הדברים עצמם נראה שלא כך, אז הייתי מאד נזהרת עם הנחרצות שלא במקומה.
זהב טה ו ר
New member
לא ניתן לשנות אחרים
(ואם את רוצה את ההכשרה שלי בתחום, אשמח לשלוח לך בפרטי)
אבל... כפי שאת בעצמך אמרת, השאלה היא מה שאלו אותו ואיך.
ובמילים אחרות - יתכן ואם זועמת תפנה אליו בצורה אחרת, התגובה של הבעל תהיה שונה.
 
אני מודה שברמה האישית (והכי לא מקצועית) אני לא הייתי רוצה להמשיך לחיות עם בנזוג שמאפשר לבן שלו לדבר אלי ולהתייחס אלי בצורה שהיא מתארת, קל וחומר אם היה מצפה ממני להמשיך ולשרת את אותו הבחור, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כשהאיש (קשה לי לכנות את בעלה של זועמת "בן זוג") גם אינו מוכן לדבר על המצב או להקשיב למצוקותיה.
אבל זו רק אני.
(ואם את רוצה את ההכשרה שלי בתחום, אשמח לשלוח לך בפרטי)
אבל... כפי שאת בעצמך אמרת, השאלה היא מה שאלו אותו ואיך.
ובמילים אחרות - יתכן ואם זועמת תפנה אליו בצורה אחרת, התגובה של הבעל תהיה שונה.
 
אני מודה שברמה האישית (והכי לא מקצועית) אני לא הייתי רוצה להמשיך לחיות עם בנזוג שמאפשר לבן שלו לדבר אלי ולהתייחס אלי בצורה שהיא מתארת, קל וחומר אם היה מצפה ממני להמשיך ולשרת את אותו הבחור, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כשהאיש (קשה לי לכנות את בעלה של זועמת "בן זוג") גם אינו מוכן לדבר על המצב או להקשיב למצוקותיה.
אבל זו רק אני.
זהב טה ו ר
New member
את לא יכולה לגרום לו לכלום
ניסית בכל דרך אפשרית
הוא לא מעונין.
בעלך לא מעונין ולא רוצ להקשיב למה שיש לך להגיד בנושא הזה.
קחי את זה כנתון.
 
עכשיו מה תעשי?
אלו עוד אופציות ודרכי פעולה פתוחות בפנייך?
יש הרבה.
תרשמי את כולן.
גם את אלו שאת ממש לא רוצה
גם את אלו שנראות לך לא מתאימות כלכלית.
ואז תחליטי מה *את* רוצה לעשות.
 
 
ניסית בכל דרך אפשרית
הוא לא מעונין.
בעלך לא מעונין ולא רוצ להקשיב למה שיש לך להגיד בנושא הזה.
קחי את זה כנתון.
 
עכשיו מה תעשי?
אלו עוד אופציות ודרכי פעולה פתוחות בפנייך?
יש הרבה.
תרשמי את כולן.
גם את אלו שאת ממש לא רוצה
גם את אלו שנראות לך לא מתאימות כלכלית.
ואז תחליטי מה *את* רוצה לעשות.
 
 
טלאים בחול
New member
לדבר במעשים לא במילים.
כלומר להפסיק לבשל ,לקנות ,לנקות או כל שירות אחר שאת נותנת לבן. יגרום להתפרצות מצד בעלך?
לחכות בשתיקה בלי לומר אפילו מילה אחת עד שיגמור לצעוק ואז בשקט ובקיצור לומר לו: אני לא משרתת . אם הבן שלך רוצה ממני משהו שיבקש יפה ובנמוס ואז יקבל כמו כן עלי לא צועקים. לסובב את הגב וללכת לחדר אחר.
יכול להיות שאכן יביא לסוף הקשר בינכם.
מניסיון אישי שלי יביא לעצירה במקום ויחס הרבה יותר מכבד.
דרך אגב גם מניסיון אישי להפריד מגורים זה לא רעיון כל כך גרוע כשיש ילדים עם בעיות בעיית לשעבר חמורה. ..
כלומר להפסיק לבשל ,לקנות ,לנקות או כל שירות אחר שאת נותנת לבן. יגרום להתפרצות מצד בעלך?
לחכות בשתיקה בלי לומר אפילו מילה אחת עד שיגמור לצעוק ואז בשקט ובקיצור לומר לו: אני לא משרתת . אם הבן שלך רוצה ממני משהו שיבקש יפה ובנמוס ואז יקבל כמו כן עלי לא צועקים. לסובב את הגב וללכת לחדר אחר.
יכול להיות שאכן יביא לסוף הקשר בינכם.
מניסיון אישי שלי יביא לעצירה במקום ויחס הרבה יותר מכבד.
דרך אגב גם מניסיון אישי להפריד מגורים זה לא רעיון כל כך גרוע כשיש ילדים עם בעיות בעיית לשעבר חמורה. ..
זהב טה ו ר
New member
אכן שינוי - בעצמה
שזה הגורם היחיד שיא יכולה לשלוט עליו.
היא לא יכולה לשנות אחרים.
ואף אחד לא מבטיח שאם היא תיפנה אליו אחרת, הוא לא יגיב בצורה דומה.
והצחוק שלך - מדוע? אני רואה פה טרגדיה נוראית של אשה שנותנת ונותנת ולא מקבלת בתמורה. מה מצחיק אותך?
 
שזה הגורם היחיד שיא יכולה לשלוט עליו.
היא לא יכולה לשנות אחרים.
ואף אחד לא מבטיח שאם היא תיפנה אליו אחרת, הוא לא יגיב בצורה דומה.
והצחוק שלך - מדוע? אני רואה פה טרגדיה נוראית של אשה שנותנת ונותנת ולא מקבלת בתמורה. מה מצחיק אותך?
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.