לא כתבתי זאת ואפילו לא חשבתי זאת
אלא אמרתי שאף מילואימניק, לא ימני, לא שמאלני, לא מרכזי, לא צריך לשמור על התנחלויות, משום שזה לא תפקידם. אבי בדיוק קפץ לקפה. שאלתי אותו מתי במשך כל שנות מילואיו שמר על התנחלויות. מעולם לא. משום שבימים שלו, לא חשבו, לא חלמו, לקרוא למילואים אם זה לא היה שמירה על גבולות, אימון, או מלחמה. לכן הם לא סירבו, לכן הנשים לא התלוננו. לא מכיון שהם היו יותר פטריוטים. הם ידעו שבמידה רבה הם יכולים לסמוך על המנהיגים ועל המפקדים. לדור שלנו אין את הפריוולגיה הזו. על השחיקה שנוצרה עקב הזלזול הזה במילואים אני מדברת. אולי החוויה המכוננת שלי כזוגתו של מילואימניק ולא כבתו או אחותו, היתה במילואים הראשונים של בן זוגי, ממש בתחילת הדרך. הם היו בתפוח. הם באו לשמור על המתנחלים שם, שהגיבו בכך שהם זרקו עליהם אבנים, כינו אותם "נאצים", ובאופן כללי עשו הכל כדי להקשות עליהם את השירות. זה המקום לציין שאבן של מתנחל כנראה לא הורגת, כי בהם לא ירו. אפילו לא כדורי גומי. כנראה רק אבן של פלסטיני יכולה להרוג. אלו אבנים אחרות, מיוחדות. ומלה אחת על הסמנטיקה שבכינוי "בעל". זו לא בעיה של המשתמשים זו בעיה של כולנו. כי בכינוי הזה טמון כל הזלזול, כל הרכושנות, כל היחס לנשים כ"עזר כנגדו" ותו לא, כל ה"תמי ויינט". כשגולשים כאן מתעקשים שבן זוגך ובן זוגי הם הבעלים שלנו, הם עושים זאת ממקום סמוי בתוכם שעדיין רואה באשה רכוש. הם לא יודו בזה, אבל זה כך. זה אותו המקום שגורם להם להגיד שהם "עוזרים" לנו בעבודות הבית, כאילו הבית אינו ביתם וכאילו לא לעצמם הם עושים. זה אותו המקום שעדיין חושב שהגבר "מפרנס" כאילו האשה אינה עובדת. זה אותו המקום שבטווח הגדול יותר גורם לכך שלך ולי קשה יותר למצוא עבודה למרות השכלה וניסיון זהים לשל גבר באותו תפקיד, שאת ואני נקבל משכורת נמוכה יותר מגבר בתפקיד מקביל, ושיהושע רזניק יוכל לומר שנשים לא צריכות להיות שופטות. ולכן ההתעקשות שלי על הסמנטיקה הזו, ולכן גם ההתעקשות של בנזוגי, שכן אשרי מצאתי גבר שחושב כמוני בעניין. ושימי לב במורד השרשור, עד כמה זה מפחיד חלק מהגולשים. פמיניזם הוא בעיניהם פשע...
