תוכנית הלימודים של התואר הראשון בפסיכולוגיה, בישראל ומסביב לעולם, היא לא מה שהיא צריכה להיות. אם כבר, היא שגויה לגמרי, והנה למה:
ידע, ולכן המדע, שמכיל בתוכו את הידע, הוא דבר הנבנה בשלבים. יש מדעים שמטבעם הופיעו יותר מוקדם או יותר מאוחר מאחרים, מכיוון שהמדעים השונים, כל אחד מהם נבנה תחילה על גבי מדעים אחרים, ואז מביא את מה שהוא עצמו, מביא אל השולחן, ויש מדעים שיותר "לוקחים" ממדעים אחרים, ואז הן פחות מביאים דברים מקוריים משלהם, הם עצמם, ויש מדעים שפחות "לוקחים" ממדעים אחרים, ויותר מביאים אל השולחן ויותר מכילים מידע שהוא מקורי לחלוטין שלהם.
בהערכה גסה, הייתי אומר שמדעים שמעט מאוד בנויים על גבי מדעים אחרים, שואלים בהערכה גסה, 11% ממדעים אחרים, ומביאים 89% ידע חדש ומקורי משלהם. דוגמה טובה לכך תהיה הפילוסופיה. מדעים שנמצאים "באמצע", בהערכה גסה, בנויים ועשויים מ-22% חומרים של מדעים אחרים, ו-78% חומר מקורי. דוגמה טובה לכך, תהיה הפסיכולוגיה. מדעים ש"משאילים בכבדות", תוכן וחומר ממדעים אחרים, אלו מדעים ששואלים, ושעשויים, בהערכה גסה, מ-33.3% חומר של מדעים אחרים, ומביאים 66.6% חומר מקורים. דוגמה טובה לכך תהיה הפיזיקה.
בלימודים האקדמיים של המדעים השונים, בתארים הראשונים לפחות, לימודי כל תואר ראשון של כל חוג עשויים, או לפחות אמורים להיות עשויים, מאותו ההרכב ממנו עשוי המדע עצמו. לדוגמה לימודי תואר ראשון בפילוסופיה, עשויים ומורכבים מ-89% קורסים פילוסופיים ו-11% קורסים שמביאים דברים של מדעים אחרים, כי פילוסופיה היא מדע שממעט להשאיל חומר ממדעים אחרים.
לפי אותו ההיגיון, לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה אמורים להיות עשויים מ-22% חומרים של מדעים אחרים, כי זה כמה בערך שהפסיכולוגיה משאילה ממדעים אחרים ומשתמשת בחומרים של מדעים אחרים, ו-78% מהקורסים של לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה אמורים להיות פסיכולוגיה נטו. אך למרבה הפלא, וההפתעה, אין זה המצב, ולימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה, עשויים מקורסים לא-פסיכולוגיים ומקורסים פסיכולוגיים בצורה שאינה פרופורציונאלית אפילו בקירוב, ואינה הולמת את כמה שהמדע הזה באמת משאיל ממדעים אחרים, ולכן ולעניות דעתי, הסילבוס של התואר הראשון בפסיכולוגיה, תוכנית הלימודים של התואר הראשון בפסיכולוגיה, היא שגויה, שגויה, שגויה.
בהערכה גסה, לא בדקתי בדיוק, עכשיו אני אבדוק בדיוק-בדיוק ונעשה את זה ביחד, עקב בצד אגודל, אבל בהערכה גסה, לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה, בישראל ומסביב לעולם, עשויים מבין מינימום משוער של 40% קורסים לא-פסיכולוגיים למקסימום משוער של 50% קורסים לא-פסיכולוגיים, מה שמשאיר בין מינימום משוער של 50% למקסימום משוער של 60% מהקורסים, להיות באמת-באמת על פסיכולוגיה. בואו נעשה ממוצע ונגיד ש-45% מהקורסים בתואר ראשון בפסיכולוגיה הם לא על פסיכולוגיה בכלל, ו-55% כן. מדובר בשערורייה. זה מחדל. זה לא תואם את המציאות של ההרכב האמיתי של המידע בתוך המדע הזה. אין סיבה לכך-כך הרבה קורסים לא-פסיכולוגיים.
זה לא רק מיותר, זה גם פוגע ומזיק ממש. כי תחשבו שהנה באים אנשים בעלי נטיות חברתיות והומאניות ללמוד פסיכולוגיה תואר ראשון, ולחולל שינוי חיובי בחייהם של אנשים, ושלאורך מחצית התואר, שנה וחצי-שנתיים לא רציפות, כי הקורסים הלא-פסיכולוגיים מפוזרים על פני כל התואר בחלקים, כל הסטודנטים האלו נתקלים בהכול, אבל הכול, חוץ מפסיכולוגיה. אחר כך, ובגלל יכולות לוקות בחסר במתמטיקה, רפואה, ועוד כל מיני שטויות לא קשורות שדוחפים שם, פעמים רבות חלק מהסטודנטים האלו נושרים מהתואר, והחברה והמשק מפסידים אנשים שהיו יכולים להיות מטפלים נהדרים, כמו לדוגמה מישהו בדיוק כזה, שאני מכיר אישית, ושפרש מהתואר כי "הסטטיסטיקה הרגה אותו", לדבריו. אבל למה דחפתם לו, ולי, סטטיסטיקה? ולמה דחפתם רפואה? ולמה דחפתם עוד כל מיני דברים שלא היה צריך?
והעיקר שאחר כך אנחנו בוכים ומתלוננים על מחסור באנשי בריאות הנפש, בישראל ומסביב לעולם.
ועכשיו הבה ונעבור על הקורסים של תואר ראשון בפסיכולוגיה חד-חוגי, ונוכיח את טענתי.
לצורך הבדיקה, עשיתי שימוש בתוכנית הלימודים של תואר ראשון בפסיכולוגיה חד-חוגי של האוניברסיטה הפתוחה, המוצגת בעמוד הבא:
תואר ראשון בפסיכולוגיה (חד-חוגי) | האוניברסיטה הפתוחה (openu.ac.il)
לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה חד-חוגי מורכבים מחמש קורסי תשתית, שהינם קורסי חובה, עוד תשע קורסי חובה שאינם לימודי תשתית, עוד ארבע קורסים ואז עוד קצת עד שמגיעים ל-21 נקודות זכות בחלק ההוא של הדרישות, ואז עוד ארבע קורסים אחרונים לבחירה, אחד מכל קבוצה, מבין ארבע קבוצות של שלוש קורסים.
חמשת הקורסים של התשתית הם מבוא לסטטיסטיקה לתלמידי מדעי החברה א' (קורס לא-פסיכולוגי, מתמטיקה), מבוא לסטטיסטיקה לתלמידי מדעי החברה ב' (קורס לא-פסיכולוגי, מתמטיקה), שיטות המחקר במדעי החברה: עקרונות המחקר וסגנונותיו (קורס לא-פסיכולוגי, שיטות מחקר), רגרסיה וניתוח שונות (קורס לא-פסיכולוגי, מתמטיקה), פסיכולוגיה מחקרית: התנסות במחקר ובכתיבה מדעית (קורס לא-פסיכולוגי, שיטות מחקר).
זאת שערורייה! עוד לא התחלנו וכבר החמש קורסים הראשונים, אף-אחד מהם הוא לא באמת על פסיכולוגיה. ברור שיש איזשהו קשר קטן, אבל הבעיה היא שמדובר בקשר קטן, מינורי, מזערי ושאינו משמעותי, שאינו מצדיק את הקורסים האלו. לדוגמה שלושת הקורסים המתמטיים. זאת מתמטיקה שצריכים אותה בשביל להפוך לחוקרים אחר-כך, אבל האם יש לכם מושג כמה מעטים מבוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה הופכים אחר-כך לחוקרים, או מכוונים לשם? כמעט אף-אחד יותר מ-90% מכוונים אל עולם הטיפול ועבודות לא-קשורות במחקר אחרות. רק כשאנחנו מגיעים אל התואר השני בפסיכולוגיה, יש כמות משמעותית של סטודנטים שמכוונים למחקר. התירוץ שצריך את הקורסים האלו בשביל שהסטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה יוכלו להיות חוקרים טובים, לא עומד במבחן המציאות, זה בכלל לא מה שהם רוצים. העוד תירוץ הקטן, המסכן והעלוב שישנו ללמה צריך ללמד לא פחות משלוש קורסים מתמטיים בתואר הראשון בפסיכולוגיה, הוא כדי שגם אלו שלא ימצאו עצמם בסוף במחקר, כאמור, יותר מ-90% מהסטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה, לפחות ידעו לקרוא מחקרים כמו שצריך ולהבין את רמת האמינות שלהם והנתונים שלהם. עם זה אני מסכים דווקא, אבל ברגע שאנחנו מבינים שזה מה שבאמת צריך, ושאין סיבה ללמד סטודנט לתואר ראשון לחקור, בכל זאת אין הצדקה לשלוש קורסים מתמטיים, אפילו לא אחד. את המעט מאוד שאנחנו באמת צריכים אותו, צריך להוציא משלושת הקורסים הנ"ל, ובגלל שזה לא מספיק חומר אפילו בשביל קורס אחד, לשלבו בקורס "מבוא לפסיכולוגיה".
בנוסף, אפשר גם לקבוע שבכל מאמר של כל מחקר תופיע "מקראה" של משמעות המספרים והציונים, עבור אנשי טיפול שאינם חוקרים. הרבה יותר פשוט וקל מלענות אנשים בעלי נטיות חברתיות והומאניות באמצעות קורסים ריאליים שלא לצורך. בנוסף, ואם כבר, אפשר לקבוע תקנה שרק לבעלי תואר שני ומעלה, בפסיכולוגיה ובכלל החוגים, מותר לחקור, ואז יהיה אפשר על-פי רוב לצאת מנקודת ההנחה שכל המחקרים הם נכונים וטובים. ממילא מאז זילות ההשכלה הגבוהה, עולם המחקר הפך לבית בושת אחד גדול בצורה עלובה ודוחה, וזאת בעיה שכשלעצמה צריך לפתור אותה. נראה לי יותר טוב ונכון מאשר ללמד סטודנטים לתואר ראשון בחוגים חברתיים והומאניים קורסים של מתמטיקה, שמהווים בעבורם, כאמור, בתור אנשים בעלי נטיות הפוכות לחלוטין, עינוי קשה ביותר, שאף גורם להם לפרוש מהתואר. לסיכום, כל שלושת הקורסים המתמטיים של התואר הראשון בפסיכולוגיה, צריכים לרדת מהחומר ומתוכנית הלימודים. המעט מאוד שצריך לשרוד, צריך להיות משולב בקורס המבוא לפסיכולוגיה.
באשר לשני הקורסים של המחקר שאוזכרו זה עתה, בעיקרון אותו הדבר. אין כל-כך צורך. יותר מ-90% מהסטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה לא יהיו חוקרים. הם פשוט לא רוצים. זה לא מעניין אותם. אם כי אני מסכים ששני הקורסים הנ"ל הם קצת פחות חסרי תועלת עבור הסטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה הממוצע, מאשר שלושת הקורסים המתמטיים, האיומים והנוראיים.
לדעתי הם צריכים שניהם להיות מבוטלים גם כן, ולרדת מחומר הלימוד, אך ייתכן שיש יותר בתוכם, שצריך בכל זאת לשרוד ולהמשיך הלאה מאשר בקורסים המתמטיים. גם חומר זה, צריך להיות משולב בקורס המבוא לפסיכולוגיה.
באשר לתשע הקורסים שהם חובה אך אינם תשתית, יש את מבוא לפסיכולוגיה (קורס פסיכולוגי אמיתי ראשון לאחר חמש קורסים שהם בעיקרם מיותרים, סוף-סוף), פסיכולוגיה חברתית (קורס פסיכולוגי אמיתי שני), פסיכולוגיה קוגניטיבית (קורס פסיכולוגי, שלישי במספר), פסיכולוגיה התפתחותית: מינקות להתבגרות (קורס פסיכולוגי, רביעי במספר), אישיות: תאוריה ומחקר (קורס פסיכולוגי), מבחנים פסיכולוגיים: תיאוריה ומעשה (קורס פסיכולוגי), פסיכולוגיה פיזיולוגית (קורס לא-פסיכולוגי למרות שמו, מדובר בקורס רפואי, מיד נדבר על זה), פסיכופתולוגיה (קורס פסיכולוגי) והיסטוריה של הפסיכולוגיה (קורס פסיכולוגי).
באשר לקורסים שמוסכם שהם פסיכולוגיה אמיתית, אין מה לדון בהם. שם הכול טוב. ועכשיו, קורס הפסיכולוגיה הפיזיולוגית הוא קורס שלמרות שמו, אינו פסיכולוגיה. זה כאילו פסיכולוגיה בהקשר של הפיזיולוגיה אבל האמת היא שיש שם הרבה יותר פיזיולוגיה מאשר פסיכולוגיה ולכן מדובר למעשה בקורס רפואי, שלא להגיד נוירוביולוגי. זה כמו לקחת סטודנט לפילוסופיה ולדחוף לו קורס פיזיקאלי. זה פשע כה חמור נגד הסטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה שאפילו לא ניתן לתארו במילים. בשביל להוסיף חטא על פשע, מדובר גם בקורס שנתי, הנמשך לאורכם של שני סמסטרים. איום ונורא. הקורס הזה צריך לרדת מהחומר. אם יש שם משהו שהוא מועט מאוד, ושבכל זאת שווה לשמור אותו, אפשר לדחוף אותו לקורס של המבוא לפסיכולוגיה, שכבר דחפנו לו את המעט מאוד שהיה שווה לשמור משלושת קורסי המתמטיקה ומשני קורסי המחקר, וכל המאוד קצת הזה מכל דבר, מתחיל להיות קצת הרבה, אז אם כבר, אולי קורס המבוא לפסיכולוגיה, צריך להיות קורס שנתי.
חוץ מכל זה, במסגרת קורסי החובה שאינם תשתית, יש דבר שנקרא "השתתפות במחקרים בפסיכולוגיה ובחינוך", אבל זה בכלל לא קורס אמיתי ולא מקבלים נקודות זכות ולא ציון ולא כלום אז אין לנו מה לדבר על זה.
אחרי כל זה יש עוד ארבע קורסים: פסיכולוגיה של הזדקנות וזיקנה (קורס פסיכולוגי), אינטליגנציה רגשית (קורס פסיכולוגי), תקשורת שפה ודיבור: התפתחות טיפוסית ולא טיפוסית (קורס פסיכולוגי), והתנסות מעשית בפסיכולוגיה (קורס פסיכולוגי).
הקורסים האלו הם כולם פסיכולוגיים אז אין בעיה איתם.
לאחריהם יש את הקורס אחד מכל קבוצה, בסה"כ ארבע קורסים במצטבר, כאשר כל האפשרויות בכל ארבע הקבוצות, הם כולם קורסים פסיכולוגיים, כך שגם איתם אין בעיה.
בנוסף לכל זה, צריך לבחור שני קורסים "מרחיבי דעת" (קורסים לא-פסיכולוגיים).
בחישוב מהיר, יש לנו כמות כוללת של 24 קורסים. מתוכם, שימו לב, 8 קורסים שהם לא פסיכולוגיים. זה 33.3% מכל הקורסים. 6.7% פחות מהמינימום התחתון של 40% קורסים לא-פסיכולוגיים שהערכתי בתחילת הקטע, אבל עדיין הרבה יותר מידי, בהשוואה למקסימום של ה-22.2% קורסים לא-פסיכולוגיים שאנחנו צריכים להרשות.
אבל אל תבינו לא נכון, כי זה לא אומר שמבין השמונה קורסים הלא-פסיכולוגיים, בערך בין 2 ל-3 בלבד צריכים לרדת מהחומר, אלא כל השמונה צריכים לרדת מהחומר, כי גם המקום שכן יש וכן צריך אותו לקורסים לא-פסיכולוגיים, כלומר החמש קורסים הלא-פסיכולוגיים שאנחנו צריכים להרשות אותם, קורסים אלו אינם נמנים על השמונה הלא-פסיכולוגיים שמלמדים. כלומר, אפילו בלי קשר, כל השמונה קורסים האלו הם לא החומר הלא-פסיכולוגי הנכון שצריך ללמד אותו בתואר ראשון בפסיכולוגיה. כל השמונה צריכים לרדת, ובמקום צריך להביא חמש קורסים לא-פסיכולוגיים חדשים.
]), ושעל כן הסתירה כביכול בין המכניקה הקלאסית לתורה האלקטרו-מגנטית בעינה עומדת, שאנרגיה לא שווה למסה כפול מהירות האור בריבוע, וטענתי שאין דבר כזה לא גרביטון ולא באריון האקזוטי ולא חלקיקים גאוג'ינואים ולא ניוטרלינו ולאצ'רג'ינו ולא טכיון ולא חלקיק מונופול מגנטי, ועוד ועוד. תשע שנים אחרי והפיזיקאים עוד לא הגיעו למה שאני הגעתי אליו בגיל 17 וכיתה י"א ב-2015. ומי יודע מתי יגיעו לכל הגילויים האלו? ומי יודע מתי הם בעצמם יגלו שעבודתו של איינשטיין שגויה? ומי יודע מתי יבינו שהמודל הסטנדרטי שגוי? מי יודע כמה עוד שנים יעברו? וזה אפילו מבלי להזכיר את קצה קציהם של כל שאר הישגיי אדירי המימדים בשלל תחומים, מדעים ודיסציפלינות, שההישגים הללו גם כן, כל אחד מהם יותר בלתי אפשרי מהשני.
