באמת על ספרים וכוסות. יש פה "השאלה". הכוונה היא לאנשים. הפתגמים האלו מדברים על בני-אדם.
המשמעות היא, אל תשפטו אנשים לפי מראה חיצוני בפרט, ואל תשפטו אנשים על בסיס של מאפיינים לא רלוונטיים בכלל, אלא על בסיס התוכן שבאנשים האלו, ועל בסיס האישיות שלהם, ועל בסיס הכישרון שלהם. המשמעות היא אל תפסלו על הסף. תנו להם צ'אנס הוגן.
מדובר כמובן בלקח מאוד-מאוד חשוב לחיים, ומאוד-מאוד חשוב בכלל, באופן כללי. לכן, שני הפתגמים שבכותרת והמשמעות שלהם, הם דברים מאוד חשובים ללמוד ולדעת אותם, אך באופן מפתיע משהו, הם לא נמצאים בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, ולמיטב ידיעתי, גם לא בשום תוכנית לימודים אחרת בעולם.
אלו פשוט מן פתגמים כאלו, שנחשבים על-פי רוב לחשובים יותר מאשר הרוב הגדול של הפתגמים האחרים, ולכן הם גם מוכרים יותר מהרוב הגדול של הפתגמים האחרים, אבל באותה נשימה, אלו פשוט מן סתם...פתגמים שכאלו, שחוזרים על עצמם ללא סדר ובצורה אקראית יחסית מידי פעם בספרים שונים, סדרות טלוויזיה, סרטים. ככה אנחנו לומדים ומכירים את הפתגמים האלו והמשמעויות שלהם, אבל זה לא טוב מספיק, כי שני הפתגמים האלו והמשמעויות שלהם, הם חשובים מידי מכדי להילמד אקראית, כי במקרה ראינו סרט או סדרה, או קראנו ספר או כתבה, שבהם הופיעו הפתגמים האלו.
לכן, למעשה, זה צריך להיות הרבה יותר מסודר ומאורגן מזה, ושני פתגמים אלו צריכים להילמד בבתי-הספר. ללימוד שני פתגמים אלו ומשמעויותיהם, צריך להקדיש שעת לימוד שלמה אחת, באחת משעות הלימוד של שיעור חינוך, במהלך שנת הלימודים.
אבל רגע, עוד לא סיימנו.
יש דרכים שונות ללמוד דברים, כאשר את רוב הדברים, ניתן ללמוד ברוב או כל הדרכים, שבהן ניתן ללמוד דבר מה.
אפשר ללמוד משהו דרך לשמוע אותו, לקרוא אותו, לראות אותו. אבל דרכי לימוד אלו לא שוות באיכותן וביעילותן. מי שלדוגמה יראה משהו בעיניים שלו, ילמד אותו הרבה יותר טוב ממישהו שקרא אותו, ומי שקרא אותו, ילמד אותו טוב יותר ממישהו ששמע אותו, אבל הדרך הכי-הכי טובה ללמוד משהו, היא ללמוד אותו באמצעות כל שלושת הדרכים האלו יחדיו, ועם לקח כל-כך חשוב לחיים, פשוט אסור לנו לפשל.
זה לא מספיק שהילדים בבית-ספר ישמעו את הפתגמים האלו והמשמעויות שלהם מהמורה, וזה לא מספיק שהם יכתבו אותם במחברותיהם, וזה אפילו לא מספיק שהם יעשו את שני הדברים. זה לא טוב מספיק. הם צריכים לראות את זה במו עיניהם.
בפורום אקטואליה יש בחור אחד, קוראים לו
"שובו של גוי ואבוי". בכל שישי הוא מפרסם שרשור קבוע שבו הוא מאחל לכולם שבת שלום ושם שיר. עוד כמה משאירים עוד תגובות עם עוד שירים. לפני כמה וכמה שבועות, מה שנקרא, "הצטרפתי לחגיגה".
כל שלושת הסרטונים האחרונים שהשארתי בשרשורים האלו שלו, בכל שלושת ימי שישי האחרונים, חולקים מאפיין משותף.
אלו סרטונים שבהם, ובעיקרון, רואים אנשים לא מושכים מבחינה פיזית, חלק כבדי משקל, חלק לקויי ראייה, ומה שבעצם קורה, זה שבעיקרון, האנשים האלו באו לתוכנית הכישרונות הבריטית הזאת, "לבריטים יש כישרון", ומיד כשהם עולים על הבמה, כולם צוחקים עליהם, הקהל והשופטים, אבל אז הם נותנים ביצוע יוצא מן הכלל של שיר או קטע קומי, והקהל והשופטים בעיקרון מועמדים על טעותם ויוצאים הכי טיפשים בעולם.
במסגרת אותו מערך שיעור שאני מדבר עליו, של אותו שיעור חינוך אחד בבית-ספר שבו צריך ללמד את הילדים ש"צריך לשפוט ספר לפי התוכן ולא לפי הכריכה", ועל אותו המשקל "אל תסתכל על הכוס, תסתכל מה יש בתוכה", אחרי מה שצריך להגיד להם את הפתגמים האלו ולהסביר להם את המשמעויות שלהם, ואחרי מה שצריך לכתוב את כל זה על הלוח כדי שהילדים יקראו את זה, ואחרי מה שהילדים יסיימו להעתיק את כל זה מהלוח, על-מנת להשלים את העבודה, ולפי תוכניתי, צריך להראות להם את אותם שלוש סרטונים מדוברים, שאותם כעת אחלוק אתכם.
אבל כל זה עדיין לא טוב מספיק. כי אתם מבינים, הלקח של "צריך לשפוט ספר לפי התוכן ולא לפי הכריכה", ו"אל תסתכל על הכוס, תסתכל מה יש בתוכה", ושלא צריך לשפוט אנשים לפי מראה חיצוני בפרט, ולא צריך לשפוט אותם על בסיס של מאפיינים לא רלוונטיים בכלל, אלא על בסיס התוכן שבאנשים האלו, ועל בסיס האישיות שלהם, ועל בסיס הכישרון שלהם, ולא לפסול אותם על הסף, ולתת להם צ'אנס הוגן, הוא בעצם כל-כך רב חשיבות, עד כדי כך שבאופן קבוע ואחת לשנה, מכיתה א' ועד יב', אחד משיעורי החינוך בכל שנה צריך להיות מוקדש למערך השיעור הזה בדיוק וללקחים האלו בדיוק, מפאת החשש שהילדים ישכחו את המסרים הכל-כך חשובים.
ללא הקדמה נוספת, הסרטונים המדוברים, לפי סדר ההצגה הנכון, כך לפי מערך השיעור המתוכנן:
...been there, done that
