עושר זה דבר שנבנה בשלבים. לכן החל מרגע שאני אהיה עשיר, עדיין יעבור עוד זמן מה עד שאהיה עשיר מספיק בשביל לבנות לעצמי את אחוזת הענק שלי

[hrpbiiapnrpeltework]

זה לא קרה בארצות הברית, "איפה ששמה, כל המשוגעים". זה לא קרה בבריטניה, "איפה שקר וקודר, אז כולם בדיכאון". זה לא קרה בפרברים של רוסיה, מוכי האלכוהול והסמים, איפה שבן-אדם יכול לשתות לשוכרה, או לעשן סם, לקבל סיבוב בראש ולעשות דברים תחת השפעה. זה לא קרה בהודו, המטונפת והמזוהמת, הבית שימוש של העולם, עם כל החום והצפיפות, שיכולים לגרום לאדם לצאת מדעתו. וזה לא קרה בברזיל, עם כל המחלות הטרופיות המוזרות, שאדם יכול להיעקץ על-ידי יתוש בגודל של הראש שלו ורק אלוהים יודע איזו מחלה הוא נשא. זה קרה בישראל. זה קרה בירושלים.

אבל למה, בעצם? למה זה קרה?-הסבר של מאור פז. גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה.

השנה היא 1986. ה-22 בפברואר. אחת בלילה. קור אימים. גשם זלעפות. ילד בן 14 קם מהמיטה, לוקח את הרובה של אבא ורוצח את כל משפחתו. אבל למה?

לאחר יציאתה של הסדרה בנטפליקס על המקרה, "המניע" שמה, הצלחתי לפצח את המקרה.

אנחנו נפרוס את כל האפשרויות אחת-אחת, וניתן לכל אחת מהם סיכויי הסתברות, כאשר נתחיל מכל התרחישים הלא נכונים, ונתקדם אט-אט עד לתרחיש הנכון.

קודם כל, מתוך מקצועיות, אני משאיר סיכוי של אחוז אחד בשביל כל שאר התרחישים שלא חשבתי עליהם, או שכן חשבתי עליהם ואני חושב שהם בלתי סבירים, מה שמשאיר לנו 99 אחוזי הסתברות לחלק בין כל שאר האפשרויות.

1. ועכשיו, אני נותן סיכוי של 9.9 אחוז לאפשרות, הכנראה לא נכונה ושאני אינני מצודד בה, לפיה הוא נשלט על-ידי כוח חיצוני, ישות חיצונית כלשהי שכפתה עליו את המעשה.

מלאך נופל או רוח רפאים או שד או מי-יודע-מה. בעיקרון, רוב האנשים יגחכו אל מול האפשרות הזאת. במיוחד אנחנו, אנשי המדע. אך עלינו לשמור על צניעות, ועלינו להבין ולדעת, שיש כל-כך הרבה שאנחנו עדיין לא יודעים. אנחנו נוהגים לפסול אפשרויות כאלו על הסף. "יש מדע, אין דברים על-טבעיים". אבל, מה אם באמת אין דברים על טבעיים, אבל הדברים העל-טבעיים כביכול כן קיימים, כי הם פשוט לא על-טבעיים, אלא זה המדע שלנו, שהוא כל-כך לא מתקדם, עד כדי כך שאין בכוחנו אפילו להתחיל ולהבין אותו? ככה שמה אם בסוף, ולמרות שהמדע בעיקרון פוסל את האפשרות הזאת, כן יש כל מיני מלאכים נופלים, רוחות רעות, שדים, ומי יודע מה עוד? ומה אם הם יכולים להשתלט על אנשים ולגרום להם לעשות דברים?

אז נכון, עדיין אחרי כל זה, זאת עדיין אפשרות מופרכת באופן יחסי, והייתי נותן לה עוד פחות מאשר ה-9.9 אחוז הסתברות שנתתי, אילולא הבעיה הקטנה של עצם זה, שזאת בדיוק, אבל בדיוק, הייתה גרסתו של הנער לאירועים.

בפרק הראשון לסדרה, חוקר המשטרה וחוקר הילדים אבי סמואל מספר, שהילד סיפר, שהוא נשלט על-ידי כוח חיצוני. אבי סמואל מספר שהילד מספר שהוא שמע קול, שאמר לו "תקום, תלך".

בפרק השני, עורך הדין של הנער, יוסי ארנון, מספר "לא גילינו (למה הוא עשה את זה). אותו סיפור (כל הזמן) על מי אמר לו לעשות את זה, איזה גוף ירוק או משהו. משהו הזוי לגמרי, לא אמיתי".

טוב, בסדר, לנוכח כל האמור לעיל הסכמתי לתת הסתברות של 9.9% לאפשרות הזאת. וגם זה בקושי.

כמובן שהסיכויים עדיין נמוכים וזאת אינה האפשרות שאני מצדד בה.

2. האפשרות הבאה הכי פחות סבירה, שגם בה אינני מצדד, היא האפשרות של גילוי עריות. היה גילוי עריות. היה אונס. אני לא רוצה לנבור בתרחישים האפשריים השונים, אבל נגיד שהיה משהו כזה. אם כך, התרחיש הסביר ביותר, זה האבא. האבא אנס אותו. וזה למה הוא רצח אותו. אבל מה בנוגע לשאר המשפחה? אז זהו. שהוא רצח גם אותם כדי שלא יספרו למה הוא רצח את האבא.

אני נותן לאפשרות הזאת הסתברות של 19.8 אחוז, מכיוון שגם היא, כמו הקודמת, אינה סבירה, וכעת נבין למה.

זה לא סביר, כי קודם כל, כפי מה שמספרים לנו בפרק הראשון, האבא היה נשוי, לאישה, והיו לו שלוש ילדים. זה בתור התחלה.

דבר שני, זאת לא טענתו של הילד, שטוען למשהו אחר לגמרי, כפי מה שראינו בפרק הראשון.

דבר שלישי, מעבר לביוגרפיה של האבא, ומעבר לזה שזאת לא טענת הילד, האבא לא נשמע כמו סדיסט מיני ואנס מתעלל, ואת זה אנחנו יכולים לראות לפי הדברים הטובים הנאמרים לאורכה של הסדרה, עליו בפרט ועל המשפחה בכלל, לדוגמה הדברים של חוקר המז"פ חיים סיני, שמספר בפרק השני: "ההתנהגות שלו (של הילד), הכול. הכול מצביע שאין...אין לו שום סיבה, שום עניין, לרצוח את המשפחה הזאת. אדרבה, כולם היו טובים אליו, כולם חיבקו אותו, כולם זה היה הבייבי שלהם. אני, האמת, הרמתי ידיים בתיק הזה. אמרתי 'זהו, אני לא מבין'".

3. האפשרות השלישית הכי פחות סבירה בעיניי, שהיא גם האפשרות השנייה הכי סבירה, היא האפשרות של ההתעללות. זאת אינה האפשרות שאני מצודד בה, ואני נותן לאפשרות זאת הסתברות של 29.7%.

אז למה לא התעללות באמת?

כי זה גם כן לא מסתדר באף רמה. זאת לא טענת הנער, וזה לא מה שידוע לנו על המשפחה.

בפרק הראשון, חוקר הנוער אבי סמואל מספר על המשפחה לאחר חקירותיו המאומצות את הנער וגורמים נוספים: "קיבל מכות פעם מההורים? לא. אה...עשה פעם עבירה פלילית, ולו הקטנה ביותר? גם לא. משפחה בעייתית? גם לא. כלומר כל שאלה ששאלת, כדי להגיע למניע נורמאלי, אם אפשר להגיד 'נורמאלי' על אירוע שכזה, אין".

עופר קאלף, שכן המשפחה, מספר: "הם לא היו אנשים שליליים. בכלל לא. הם היו אנשים מאוד חיוביים. לא מגיע להם שיזכרו אותם ביחד עם אלימות, לא מגיע להם. לא מגיע להם. הם לא היו אנשים אלימים. היו סוג של מלאכים כאלו, הפוך לגמרי. הפוך לגמרי. הם היו אנשים מדהימים. הם היו אנשים טובים. מאוד טובים".

אז התעללות? גם לא.

4. עם מה נשארנו? עם האפשרות האחרונה, האפשרות הסבירה ביותר, זאת שאני מצודד בה, ונותן לה סיכויי סבירות של 39.6 אחוז. אפיזודה פסיכוטית בודדת שאינה נשנית.

זה הדבר היחיד שהכי מסתדר, מהכי הרבה בחינות. כי פשוט שום דבר אחר לא מסתדר. לכן ולאחר שעברנו על שלושת האפשרויות האחרות הסבירות ביותר, ועברנו על הדברים בדרך האלימנציה, זה הדבר היחיד שנותר.

אבל רגע, זה לא סתם רק דרך האלימנציה. באמת יש ראיות תומכות לאפשרות הזאת ממש. אז מה הן, אם כך? אז ככה:

קודם כל, זה מסתדר עם עצם טענות הנער באשר למה שקרה, בנוגע לקול שקרא לו, "תקום, תלך". "הגוף הירוק" כביכול, שהנחה אותו לרצוח את כולם. כי הדבר הזה, זה לא חייב להיות אך ורק מלאך נופל, או שד, או רוח, או מה שזה לא יהיה, בהנחה שדברים כאלו אכן קיימים. עצם זה שהוא שמע את הקול, וראה את הגוף הירוק, בהנחה שאנחנו מאמינים לו, זאת יכולה להיות חלק מהאפיזודה הפסיכוטית. זה מסתדר עם עצם הטענה שלו שהוא נשלט על-ידי כוח חיצוני. אולי הוא באמת נשלט, ואולי הוא הרגיש כאילו שזה כוח חיצוני, אבל זה בעצם היה כוח שאינו חיצוני, אלא האפיזודה הפסיכוטית שלו, שהוא הרגיש שכמו שולטת בו.

בפרק השני לדוגמה, חיים סיני, חוקר מז"פ מספר: "שאל אותו החוקר, 'אתה מרגיש רגשי אשם?', הוא אומר 'למה שאני ארגיש רגשי אשם? אני לא רצחתי אותם. אני לא רצחתי אותם, חבר'ה, תבינו...אני לא רצחתי. אני הייתי כלי, שהשתמשו בי, שהגוף הזר הזה...'...גוף זר. הוא אומר שמשהו נכנס בו".

אז זה העניין. לדעת הנער, מדובר בגוף זר שנכנס בו, כאשר יכול להיות שככה הוא חווה את זה מבחינתו, אבל כנראה שמה שזה באמת היה, זאת אפיזודה פסיכוטית.

כל זה גם מסתדר עם עצם זה שלא נמצא שום מניע למעשה, ואת עצם זה שפסלנו את כל האפשרויות האחרות. מלאך נופל או רוח רפאים או שד? אוי, נו באמת. גילוי עריות? לא סביר. התעללות? גם לא סביר.

ברגע שאין סיבה לוגית, מה אם יש סיבה לא-לוגית? מה אם הייתה אפיזודה פסיכוטית, ככה שהוא היה במצב שיגעון, ולכן עשה את המעשה, שהינו חסר כל היגיון?

אני מצטט שוב פעם את חיים סיני, חוקר המז"פ, שמספר בפרק השני: "ההתנהגות שלו (של הילד), הכול. הכול מצביע שאין...אין לו שום סיבה, שום עניין, לרצוח את המשפחה הזאת. אדרבה, כולם היו טובים אליו, כולם חיבקו אותו, כולם זה היה הבייבי שלהם. אני, האמת, הרמתי ידיים בתיק הזה. אמרתי 'זהו, אני לא מבין'".

אני גם שוב פעם מצטט את חוקר הנוער אבי סמואל שמספר בפרק הראשון על המשפחה לאחר חקירותיו המאומצות את הנער וגורמים נוספים: "קיבל מכות פעם מההורים? לא. אה...עשה פעם עבירה פלילית, ולו הקטנה ביותר? גם לא. משפחה בעייתית? גם לא. כלומר כל שאלה ששאלת, כדי להגיע למניע נורמאלי, אם אפשר להגיד 'נורמאלי' על אירוע שכזה, אין".

ולבסוף, אני שוב פעם מצטט את עופר קאלף, שכן המשפחה, שמספר: "הם לא היו אנשים שליליים. בכלל לא. הם היו אנשים מאוד חיוביים. לא מגיע להם שיזכרו אותם ביחד עם אלימות, לא מגיע להם. לא מגיע להם. הם לא היו אנשים אלימים. היו סוג של מלאכים כאלו, הפוך לגמרי. הפוך לגמרי. הם היו אנשים מדהימים. הם היו אנשים טובים. מאוד טובים".

ועכשיו ציטוטים חדשים:

החוקר אבי סמואל בפרק השני: "יש לנו ניסיון, ישבתי עם אנשי משטרה ותיקים ממני, בדקנו את הזירה, בדקנו את האנשים, בדקנו את הרקע, בדקנו משפחה, בדקנו אנשי סיעוד ועובדים סוציאליים ובתי-ספר ו...ניסינו לחפש מניע, גורם, סיבה...נורמאלית, שאנחנו רגילים להיתקל בה בכל זירת עבירה כזו, נאדה, כלום, שום דבר".

חוקר המז"פ חיים סיני בפרק השני: "ואז אני דיברתי איתו. אמרתי לו 'תגיד לי, שמעתי החיילת (האחות הגדולה)...הייתה אוהבת אותך ואתה אהבת אותה, משהו מיוחד וזה'. אז הוא עושה, "כן, היה לי איתה קשר, אהבה, היא הכי אהבה אותי מכולם וזה...'. אז רק נענעתי את הראש,....ואמרתי לו, 'איי', כאילו...'מה איבדת'. האחרון שהוא יבוא, שתהיה לו סיבה לרצוח אותה, מה. למה ירצח אותה? מה עשתה לו? ישבו, אכלו ארוחת ערב, הכול, כולם עלו לישון. אין לו סיבה שבעולם".

עוד חיים סיני, חוקר המז"פ, מספר ואומר "הוא אומר לי, 'אחותי, לא היה לי שום סיבה שבעולם לנגוע בה'".

בפרק השלישי, התובע בתיק, יהושע רזניק, מספר: "לא הצליחו לחדור את הקליפה הזאת, אם הייתה קליפה כזאת, למה הוא עשה את זה. לא דובר על שנאה, ולא על קנאה, ולא על שנאת אב, ולא על שנאת אם, ולא קיבלנו איזשהן אינדיקציות שהאחיות התעללו בו, שנאו אותו. להפך, הוא היה ילד שהיה אהוב על משפחתו".

בפרק הרביעי, יהודית פופס, יועצת בית-הספר, מספרת על שירה, אחותו הגדולה של הרוצח, שעדותה על בת המשפחה, חושפת כמה נורמאלי היה הבית וכמה נורמאלית הייתה המשפחה: "מה אני אומר? ילדה נהדרת. ילדה נהדרת עם בעיות גיל ההתבגרות, לא דיברה על בעיות הבית משהו יוצא דופן, שום דבר לא היה יוצא דופן. תמיד, אני זוכרת, עם חיוך גדול על הפנים. גם תלמידה טובה".

כל זה מראה לנו, שלא הייתה שום סיבה אמיתית, סבירה ונורמאלית לרצח. מילא היה אפשר להגיד "היה ולא מצאנו", אבל זה לא קצת מאבד אמינות, בהתחשב בעובדה שהפכנו את כל העולם בשביל למצוא ועדיין לא מצאנו?

כל זה מראה שלא הייתה סיבה. ואם כל הסימנים מצביעים שלא הייתה סיבה, אז אולי באמת לא הייתה. ואם לא הייתה שום סיבה הגיונית ולוגית לרצח הזה, כי המשפחה הייתה כל-כך טובה, נורמלית ורגילה, כך מספרים כולם, החוקרים, השכנים, עורכי הדין והמורים בבית-ספר, אז יש רק כיוון, ורק תשובה אפשרית אחת אחרונה שנותרה: אפיזודה פסיכוטית חד-פעמית שאינה נשנית.

היפותזת האפיזודה הפסיכוטית מקבלת חיזוק ממה שחוקר הנוער אבי סמואל מספר לנו בפרק הראשון, שהוא ראה בעיניו של הילד, כאשר חקר אותו תיכף ומיד לאחר הרצח:

"התחלתי לשוחח איתו...לא הרגשתי נוח עם הילד הזה. כל הגודל שלי מול כל הנומך, והייתי בתחושה לא טובה. היה לו מבט בעיניים, שאני זוכר למרות שעברו המון שנים מאז, ועברתי כמה דברים אחרי זה, אבל זה מבט שאי-אפשר לשכוח אותו. איך כתוב בספרות? 'מזרה אימה'? זה המינוח".

זה מסתדר עם היפותזת האפיזודה הפסיכוטית הבודדת שאינה נשנית. כי אם זה קרה מיד לאחר הרצח, וזה קרה מיד לאחר הרצח, אז ייתכן שהנער עדיין היה בתוך "המצב המשוגע", ולכן עיניו נראו כך. כי הרי מה מספר, ועל מה מעיד, חוקר הנוער אבי סמואל?

 

[hrpbiiapnrpeltework]

חוקר הנוער אבי סמואל מעיד על "עיניים משוגעות". זה מסתדר עם האפיזודה הפסיכוטית שכנראה בדיוק הייתה לנער, ושייתכן שהוא רק היה בשלבים של לצאת ממנה בעת החקירה הראשונית.

זה גם מסתדר עם מה שאני מכיר מניסיוני האישי. לא נעים לספר, אבל הכרתי פעם מישהי "משוגעת", למרות שבתור מישהו שמגיע מעולם בריאות הנפש אני לא באמת אמור לקרוא לזה כך אבל לא חשוב, מה גם, שהיא מעולם לא חשפה בפניי בדיוק מה מחלת או מחלות הנפש שלה, למרות שהיה ברור שהיא כזאת, כך שאני לא באמת יכול להשתמש במונחים רשמיים כי אף-פעם לא גיליתי בדיוק-בדיוק מה יש לה, למרות שבהתבסס על הידוע לי אני נוטה להאמין שמדובר על "הפרעת אישיות דו-קוטבית", או לחלופין, "הפרעת אישיות גבולית", או שניהן.

בכל מקרה, היא הייתה לסבית שסבלה מעודף משקל ושגרה בפתח תקווה, ושהשתדלה להימנע מרגשות, מכיוון שמבחינתה, היו עלולים להוביל להתפרקות. הייתה לה אינסומניה, היא נטלה כדורים פסיכיאטריים רבים, היה לה עבר של ניסיונות התאבדות, ובנערותה, אושפזה על-ידי אמה בבית החולים הפסיכיאטרי גהה לאחר אחד מניסיונות ההתאבדות הכושלים שלה. אנחנו כבר לא בקשר, אבל במיוחד זכורות לי עיניה המשוגעות. פתוחות רחב-רחב. פקוחות מאוד-מאוד לרווחה, במידה מוגזמת ושאינה טבעית.

"העיניים המשוגעות" של הילד, שזה דבר שמעיד עליו אבי סמואל, זה דבר המעיד על אפיזודה פסיכוטית, ועצם זה שאף אדם אחר אחריו לא מעיד על הדבר הזה, זה מעיד על היותה של האפיזודה הפסיכוטית, חד-פעמית ובלתי נשנית.

בכל מקרה, והיפותזת האפיזודה הפסיכוטית החד-פעמית והבלתי נשנית היא דבר המקבל חיזוקים נוספים מעצם כך, שיחד עם עצם זה שמעולם לא נמצאה שום סיבה סבירה כלשהי לרצח, ועניין ההבעה המשוגעת בעיניים, שמעולם לא חזרה על עצמה, הילד נמצא שפוי לחלוטין, מכיוון שכדי לעשות משהו לא הגיוני, מתוך שיגעון, לא חייבים להיות "משוגעים קבועים", אלא אפשר לקבל אפיזודה, שאחר-כך אפשר לצאת ממנה, ושאינה חייבת להישנות, וזה למה לא מצאו כלום בבדיקות של הנער, כניתן לראות בציטוטים הבאים מתוך הסדרה:

בפרק השלישי, הפסיכיאטר, פרופסור שמואל טיאנו, שבדק את הנער בבית החולים הפסיכיאטרי שבו הוחזק בעת תקופת ההסתכלות, מספר, "ערכנו את חוות הדעת והגשנו לבית-המשפט. חוות דעת שבה אמרנו שלדעתנו הוא גם עמיד לדין וגם, אין עילה בעצם לטעון לאיזושהי לקות פסיכיאטרית שיכלה להביא לביצוע העבירה".

עוד בפרק השלישי, התובע בתיק, יהושע רזניק, מספר: "בדקו אותו טובי המומחים, בין היתר פסיכיאטר שהוא מומחה לילדים, והשורה התחתונה הייתה שהוא כשיר לעמוד לדין ולא מצאו אצלו שום פסיכוזה".

זה למה לא מצאו כלום. אפיזודה חד-פעמית. הנער לא היה "משוגע קבוע". והוא אפילו לא היה משוגע של "לפעמים", כמו "משוגעי ההתקפים", שמקבלים התקפי שיגעון, יוצאים מזה ואז הם אנשים נורמאליים לחלוטין, עד התקף השיגעון, שזה לדוגמה סוג המשוגע שהיה הקיסר הרומאי קליגולה, שהיה משתגע ויוצא מזה, משתגע ויוצא מזה, ככה, שוב ושוב. הנער היה משוגע חד-פעמי. וזה מה שקרה שם.

תיאוריית האפיזודה הפסיכוטית הבלתי נשנית היא דבר המקבל חיזוק נוסף לאור עדותו של עורך הדין של הנער, שמספר כמה הנער נורמאלי, כמה שהוא מתפקד לחלוטין, וכמה שהצליח בחייו הבוגרים.

בפרק הרביעי, יוסי ארנון, עורך הדין של הנער, על הנער בבגרותו ובשנים האחרונות: "לגמרי נורמאלי, עובד, מתפרנס, מקבל...יש לו קומפלימנטים במקצוע שלו, בן-אדם. יש לו ילדים, הכול. נורמאלי לחלוטין".

אם כך, אז נותרה רק שאלה אחרונה אחת-איזו מן סוג של אפיזודה פסיכוטית חד-פעמית זאת הייתה? קשה להגיד, אבל בהתחשב בכך שזה גרם לו לקחת את הרובה של אבא שלו ולרצוח את כל המשפחה שלו בלי שום סיבה, זה צריך להיות אחד מהדברים היותר קשים.

אני מהמר על הכבות של חלק מהמוח, חלק גדול, ייתכן שהמיספרה שלמה, ככה שכל החשמל והחומרים הכימיים בהמיספרה כולה עמדו מלכת ולא זזו, או לא זזו כמו שצריך, או בכמויות הנכונות, או במהירויות הנכונות, או שילוב של הדברים, או משהו בסגנון הזה.

יש לזה שם. ברח לי השם אבל נראה לי שזה מה שקרה. למי שלא מבין את חומרת המצב המדובר, ואנחנו מדברים על מצב חמור מאוד, אז תנסו פעם להכיר אדם דו-קוטבי. אף חלק של המוח שם לא מכובה, אבל תנועת הכימיה והחשמל לא תקינה, ותראו כמה שמדובר בבן-אדם, בתור אדם שמגיע מעולמות בריאות הנפש אני לא אמור להשתמש במושגים שכאלו, אבל אם להשתמש במילים של מישהו אחר, וכך לדוגמה אני יכול להגיד "זה לא אני אמרתי", אז תנסו לפעם להיפגש בסתם בן-אדם שהוא סתם דו-קוטבי, ותראו כמה שמדובר בבן-אדם ממש דפוק, כמו מה שמישהו מסוים שאני מכיר פעם אמר על מישהו מסוים שאני מכיר ושסובל מהפרעת אישיות דו-קוטבית.

עכשיו, מה שקרה לנער, זה ככה, רק הרבה יותר גרוע, כי כל החשמל וכל הכימיה, בעד המיספרה שלמה, עמדו מלכת, או משהו קרוב.

ואיך זה קרה? כנראה שבצורה אקראית לחלוטין, כי הרבה מהתנועה של החשמל והחומרים הכימיים במוח היא אקראית יחסית, יותר מידי חשמל או כימיה הגיעו לאותו המקום, מה שגרם לכאילו כמו "עומס מערכות", אז החלק הזה של המוח, עד המיספרה שלמה, כיבה את עצמו, ואז הפעיל את עצמו מחדש.

כמו כשהמחשב יותר מידי עמוס, אז הוא זז יותר מידי לאט ואז עושים "הפעל מחדש". הבנתם? אז ככה.

גבירותיי ורבותיי, התיק פוצח.

תודה רבה לכולם, אני הייתי מאור פז, גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

שלושת רבעי מיליון שקל לרכב, מכוניות אאודי a8 ב-800,000 שקל, טסלות (חזיתי אותם כבר במרץ של 2020, רק אומר) וג'יפים גרנד צ'ירוקים ב-300,000 שקל למכונית, מכוניות פורשה במאות אלפים, ג'יפים של קאדילק ב-400-500 אלף שקל וריינג' רוברים ב-400 אלף שקל ומה לא.

בערב יום שישי התשיעי לחודש הלכתי ברחוב, ויצא לי לעבור ליד ג'יפ גרנד צ'ירוקי לבנה ב-300,000 שקל (גם לי יום אחד יהיה רכב כזה, אבל זה יותר בקטנה, אני אתנייד בעיקר בלמבורגיני אוונטאדור שתהיה לי), והיה מישהו, כנראה בעלי הרכב, שהיה שם ושטף את המכונית עם דלי של מים, סבון, וספוג ביד.

הוא היה קצת שחום, נמוך ולא מרשים, נראה צעיר מאוד, בערך בין הגילאים 18-25, לבש בגדים פשוטים ולא מרשימים. סה"כ אם הוא הגיע לרכב הזה ביושר ובעבודה קשה או ההורים קנו לו או אני לא יודע מה אז כל הכבוד לו ושייהנה ושיעוף על החיים (תמיד הייתי בעד זה ) ובאמת שאין לי בעיה, אני הרי לא הטיפוס הקנאי, אני הטיפוס שמקנאים בו, כפי מה שניתן לראות ממש פה באתר ובפורום על בסיס יום-יומי, למרות שכמובן לא ננקוב בשמות ולא נעשה שיימינג לאף-אחד. מה גם, שזה לא הרכב הראשון בתור שהייתי רוצה לעצמי.

בכל מקרה, הבעיה היא שהמחזה הקצת מוזר הזה, של מישהו צעיר כל-כך, נמוך ולא מרשים, עם הבגדים הפשוטים, לא נראה מי-יודע-מה איזה אינטלקטואל גדול, מנקה את הג'יפ הגדול והמרשים שלו שעלה לו 300,000 שקל, זה מחזה שלא עוזב אותי.

לא נעים לי להגיד אבל...אפשר לדבר בפתיחות? אני חושש שהוא סוחר סמים.

לא חלילה בגלל הצבע שלו, לא חלילה בגלל שהוא שחום. גם אם הוא היה בהיר יותר, כמוני לדוגמה, עדיין הייתי חושד באותו הדבר, וזה לא הצבע כמו מה שזה הגיל הצעיר מאוד, נומך הקומה וחוסר המרשימות הפיזית, הבגדים הפשוטים והיותו בעל נראות בלתי מתוחכמת (לא חלילה בגלל הצבע, אלא בגלל הבגדים הפשוטים, נומך הקומה, הגיל הצעיר וכדומה').

אז נכון, בהתחשב במקום מגוריי, זה לא אמור להיות סביר באותה המידה כמו אפשרויות אחרות, כמו לדוגמה שהוא עבד קשה, ההורים קנו לו (כמו מה שכשלי יהיה רכב, כי בינתיים אין לי כי אני לא זקוק לאחד, זה יהיה רכב שההורים יקנו לי, ולא רכב שאני קניתי בעצמי), זה רכב שנקנה בפריסת תשלומים, או השד יודע מה, מה גם, שכביכול ועל-פניו, זה לא אמור להיות חשוד כמו לדוגמה מכוניות אחרות פה, שעלו לדוגמה חצי מיליון ושלושת רבעי מיליון, מה גם, שאני הרי גר במקום של אנשים כמותי, אנשים שיש להם.

ההבדל בינו לבין בעלי הרכבים פה שבחלקם עולם פי שתיים ופי שלוש זה שהם בשנות השלושים, הארבעים, החמישים לחייהם ואף יותר, בשעה שהוא צעיר כל-כך, והם לבושים טוב, ונראים טוב, וגבוהים והכול, והוא לא. מה גם, שבואו נזכור שזאת לוד פה, אז בכל זאת, זה לא כאילו שסוחר סמים זאת האפשרות הכי לא סבירה בעולם, ועכשיו אני חושש שמדובר באדם שאכן שלח את ידו בנגע הרע הזה, שהורס את החברה שלנו מבפנים ומפרק את המרקם החברתי, או שאולי מדובר בסוג אחר של פושע או אדם נלוז.

כולי תקווה שאני טועה באשר לחששותיי, והאמת? באמת יותר סביר שאני טועה מאשר צודק, והלוואי שבאמת זה כך, ואם הוא עבד קשה בשביל הרכב הזה או הוא נקנה בפריסת תשלומים או ההורים קנו לו או מה שלא יהיה, אז יאללה סלמתאק, כפרה עליו, כל הכבוד לו, שייהנה



לא ירחק היום שגם אצלי מה שנקרא

לא את הרכב הזה ספציפית, אבל משהו טוב, ברור. ההורים כבר הציעו לי לקנות לי רכב אבל דחיתי את הצעתם על הסף. בינתיים, אורחות חיי לא מצריכות אחד, כי אני לא יוצא כזה הרבה, ובחלק מהפעמים שכן, אני נשאר בתוך השכונה בכלל, ומתי שאני כן יוצא אל מחוץ לשכונה, אני נוסע במוניות. מתי שאני אגיע לשלב שוואלה, כן, אני אוכל להיעזר ברכב, הם יקנו לי אחד, אז בינתיים אני מחכה שאני אחיה כאלו חיים שאני אהיה צריך רכב, וההורים מצידם מחכים ל"אוקיי" שלי וללשמוע איזה רכב אני רוצה. דיברתי איתם על אפשרויות שונות אבל עדיין לא נתתי התחייבות חד-משמעית לרכב מסוים.

בעיקרון, אני רוצה למבורגיני אוונטאדור LP 700-4 אדומה מודל 2011 עם כל התוספות והשידרוגים מצופה בזהב טהור, אבל לא נראה לי שההורים יסכימו, עם הערכים המסורתיים והישנים שלהם של פעם, שכוללים בין היתר, צניעות וענווה. לא נראה לי שהם יסכימו לא ללמבורגיני ובטח שלא לציפוי זהב, מה גם שממש אמרתי "מתי שכן, אולי למבורגיני?" והם אמרו "לא" חד-משמעי, אז יש גם את זה, וגם זה מרמז בכיוון הזה

אז כנראה שאצטרך להגיע לזה בעצמי והרכב הראשון שלי יהיה משהו אחר



טוב, בסדר, יש כל מיני מכוניות שהייתי רוצה, ובסוף יהיו לי את כולם, אז מה הרכב הראשון ממש שיהיה לי, זה לא כזה קריטי. מה גם, שזה יכול להיות רעיון טוב להתחיל ממשהו פרקטי, ולא רכב של שני מושבים עם תא מטען קטן.

בינתיים ומבין כל המכוניות שבא לי, שמתי את העין שלי במיוחד, והרכב שאני הכי רוצה חוץ מהלמבורגיני, ומה שכרגע צפוי להיות הרכב הראשון שלי, זה אחד מההאמרים החשמליים החדשים האלו שעולים חצי מיליון שקל לאחד. אהבתי את הגובה, הרוחב, האורך, גודל תא המטען, הגודל הכללי החיצוני של הרכב, גודל השטח הפנימי של הרכב, הידידותיות לסביבה ולכדור הארץ, כך שלא יהיה ניתן לטעון בחוצפה ובעזות מצח שאני צבוע. בקיצור, אהבתי את הכול. והקטע הכי חשוב? והקטע הכי טוב? כבר העליתי את האפשרות בפני ההורים.

"כשיגיע הזמן לקנות לי רכב, מה אתם אומרים, אולי אחד מההאמרים החשמליים החדשים האלו שעולים חצי מיליון שקל לאחד?".

הם ביקשו לראות תמונות וזה אבל בסוף ובעיקרון, הם אמרו שכן

נראה לי אני אקח אחד לבן. זה מה שהכי יפה הרי. אולי אנחה את ההורים לקנות לי אחד לקראת יום הולדתי ה-27 בינואר הקרוב. למה לא? זאת תוכל להיות גם המתנת יום הולדת שלי והנה הרגנו שני ציפורים במכה אחת. מה גם, שכמה זמן אני אהיה בלי רכב רק כי בינתיים אני לא צריך אחד? עוד כמה חודשים אני בן 27. אולי באמת הגיע הזמן להתחיל לזוז עם הנושא הזה.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

מהזמן שהייתי ילד קטן.

מיד לקחתי לה אותו וכבר כמה ימים שאני מביט ממושכות בתמונותיי.

השיער הבלונדיני הזה. העיניים הבהירות האלו. העור הלבן-הלבן החלק-החלק הזה. הפרצוף הממגנט הזה.

קשה להפסיק להסתכל.

אני כל-כך יפה. אני כל-כך יפה.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

למה כספי הימורים הם בהכרח "כספים מלוכלכים"?

כי הרבה מהכספים האלו מגיעים ממכורים שהתמכרותם זאת הורסת את חייהם וחיי משפחותיהם. מפעל הפיס חושב שהוא יכול לפצות אם הוא יממן כל מיני מיזמים אבל זה לא עובד ככה. הטוב שהם עושים לא מפצה על הרע.

למה לוטו וטוטו כן מקובלים עליך ומסלולי הימורים אחרים לא?

הרעיון הוא להגביל את ההימורים כך שלא יהיה אפשר להתמכר, או לחלופין, שהמכורים לא יוכלו לממש את ההתמכרות. לכן, צריך להפסיק עם כל המיליון סוגי הגרלות על מיליון סוגי משחקים וכל הכרטיסי גירוד וכל זה, ולעבור ללוטו וטוטו בלבד, וגם אז, להגביל את כמות הטפסים לאדם, להגרלה, שניתן לשלוח.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

 

[hrpbiiapnrpeltework]

כשהייתי ילד קטן, אמא שלי קנתה את הספר "הדרמה של הילד המחונן" של הפסיכולוגית הטרום-פזית אליס מילר כדי לדעת איך להתמודד איתי.



אבל אליס מילר טעתה. הדרמה של הילד המחונן היא לא דרמה. היא טרגדיה. הילד המחונן כל-כך חכם שאף-אחד לא מסוגל בכלל להבין את דבריו. אף-אחד אפילו לא מקשיב. כולם טיפשים מידי, והילד המחונן נותר לבדו בעולמו עם כל חוכמתו שאף-אחד לא יודע להבין ועם כל אישיותו הטובה שאף-אחד לא יודע להעריך, כאשר כל "פשעו" היה עליונותו האינטלקטואלית על הסובבים אותו ואיכותו הגבוהה כבן-אדם. וככל שמחונן יותר הילד, כך גדולה יותר הטרגדיה. השם שלי הוא מאור פז. אני הילד הכי מחונן בהיסטוריה.

 

[ai27]

 

[Harrington]

מה אם הדרך היחידה לא להיפגע, היא להיות זה שפוגע?​

אין חיה כזאת. לעולם אפשר למצוא דרך אחרת. אבל היה ובכל זאת יתעורר תסריט דמיוני כזה, בוודאי שעדיף להיפגע ולא לפגוע. כמאמר חז"ל, לעולם תהיה מהנעלבים ולא מהעולבים.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

אבל איזו עבודה לשחרר קודם? תיאוריית האישיות הקוגניטיבית, העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה? תוכנית הלימודים הפזית, העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של החינוך? האסכולה הכלכלית הפזית, העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של הכלכלה? הפילוסופיה של הכול, העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה?

או כמו מה שאמרה ג'יין ב"דמדומים 3: ליקוי חמה", "החלטות החלטות...":

 

[hrpbiiapnrpeltework]

היום עשיתי את מבחן סוף הקורס בפסיכולוגיה בין-תרבותית. השאלה הרביעית הייתה על תיאוריית שלושת האתיקות של שוודר, שטען שלתרבויות שונות יש תרבויות מוסר שונות, כאשר לכל אחת יש את הדברים החשובים לה מבחינה מוסרית, התכונות הרצויות, מהי מגדירה כעבירת מוסר חמורה וכדומה'. שלושת האתיקות של שוודר הן אתיקת האוטונומיה, אתיקת השיתוף ואתיקת הקדושה. בשאלה הרביעית נתבקשתי, בין היתר כי ביקשו שם כמה דברים, להציג דוגמה מעשית אפשרית מחיי היום-יום, של עבירה חמורה על כל אחת משלושת האתיקות.

באתיקת האוטונומיה, המעלה על נס את הפרט, חירויותיו וזכויותיו, ושבה עבירת מוסר חמורה היא פגיעה בפרט, נתתי דוגמה, אתם מקשיבים?, תקשיבו טוב, של נגיד אנחנו בעוד כמה שנים, ומישהו מחזיק באלפים על גבי אלפים של הדברים שצריכים לעלות במאות אלפי ומיליוני אחוזים, וממש כתבתי מהם הדברים האלו, ואז לדוגמה מישהו אחר גונב אותם ממנו.

באתיקת השיתוף, המקדשת את הקבוצה, טובתה ומטרותיה, נתתי דוגמה נוספת, של חברה לתועלת הציבור, שמחזיקה בתיק מניות, ובמסגרת תיק המניות הזה, היא קונה ב-2024, בשני מיליון דולר, חמש מיליון מניות של חברה מסוימת, שממש כתבתי מה זאת המניה הזאת ומה זאת החברה הזאת, במחיר שפל של 40 סנט למניה, שהמניה הזאת עומדת להגיע אליו בעתיד הקרוב, ושאז אחרי כמה שנים, המניה שווה 600 דולר, שזה המחיר האמיתי של המניה המדוברת בעוד כמה שנים, רק שכולם יהיו בעניינים, וסך כל חמש מיליון המניות שנקנו בזמנו בשני מיליון דולר, שוות עכשיו שלוש מיליארד דולר, שזה השווי האמיתי של חמש מיליון מניות של החברה הזאת בעוד כמה שנים. כלומר כתבתי את השם של מניה שתאמיר בערכה בשנים הקרובות ב-150,000 אחוז. כלומר פי 1,500. כסף קטן, צמיחה קטנה ואחוזי רווח שוליים בהשוואה למה שדיברתי עליו בדוגמה של הפגיעה באתיקת האוטונומיה, אבל בכל זאת. ואז כתבתי שמישהו גונב מהם את החמש מיליון מניות, המניות לא נמכרות, ושלושת מיליארדי הדולרים לא מועברים לתועלת הציבור, וככה זאת בעצם עבירה חמורה באתיקת השיתוף.

באתיקת הקדושה כבר סתם כתבתי משהו טריוויאלי.

בכל מקרה, אתם מבינים את רמת הגאונות שלי?

כבר פיזרתי מספיק רמזים לאורך הזמן למהם הדברים שיעלו במאות אלפי ומיליוני אחוזים, אך רובם המוחלט ברחבי האינטרנט, כאשר יש מחסור ברמזים בעולם האמיתי, חוץ מכמה תמונות וסרטונים שצילמתי עם החולצות שלי שכתוב עליהן מה יעלה במאות אלפי ומיליוני אחוזים על הרקע של התמונות של הסרטים על המסכים בסינמה סיטי, בפעם הראשונה, נראה לי באוגוסט של 2022, ואז עוד פעם, מוקדם יותר השנה.

עכשיו יש את המבחן שהגשתי היום, ה-2 בספטמבר של 2024, כאשר המבחן הזה כמו כל האחרים, קודם כל עומד להישמר על-ידי האוניברסיטה שלי ולהיות מוחזק איפשהו כאשר כתובים עליו התאריכים והמועד ורואים לפי השאלות והכול שזה המבחן של המועד הזה וזהו, ודבר שני, מחברת הבחינה הזאת עומדת להיות מצולמת עם כל מה שכתבתי בתוכה ולהיות מועלית לאתר של האוניברסיטה, גם כן עם תאריכים, מועד המבחן, וכל מיני דברים וכל מה שצריך כדי להוכיח מתי הדברים נכתבו ונעשו.

ראיתם פעם כזה דבר?

ראיתם פעם גאון כמוני?

אבל זה שחשבתי על ההוכחה הזאת והוצאתי אותה לפועל באותו הרגע זה עוד בקטנה.

זה שהיכולות הפיננסיות שלי עולות על אלו של וורן באפט פי עשרות אלפים, זה כבר הקטע המרשים באמת.

כבר הזכרתי שאני חכם יותר מלאונרדו דה וינצ'י?

 

[hrpbiiapnrpeltework]

בדרך למלחמה? המתיחות בין מצרים לאתיופיה בשיא חדש | ביזפורטל (bizportal.co.il)
למי שייך הנילוס? מצרים ואתיופיה במסלול התנגשות על השליטה בנהר - גלובס (globes.co.il)
מצרים מתכוננת למלחמה, אך לא נגד ישראל (now14.co.il)

 

[hrpbiiapnrpeltework]

.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

בחצר האחורית, ולכן יהיה עוד מקום ביניים אחד בין מקום מגוריי העכשווי, לאחוזת הענק בסוף הדרך, ולאחר מחשבה מרובה בנושא, החלטתי שבתקופת הביניים שבה כבר אהיה עשיר מספיק בשביל לגור במקום טוב יותר, אבל עדיין לא עשיר מספיק בשביל לבנות לעצמי את אחוזת הענק המיועדת, אז אקנה באמצעות משכנתא (כדי לחסוך כסף) ואגור במיני-אחוזה נחמדה כזאת, עם כמה וכמה מאות מטרים רבועים, חצר בגודל בינוני, בריכה נחמדה, עוד כל מיני דברים נחמדים.

דיברתי על כל זה בהרחבה בשרשור אחר רק היום:

עושר זה דבר שנבנה בשלבים. לכן החל מרגע שאני אהיה עשיר, עדיין יעבור עוד זמן מה עד שאהיה עשיר מספיק בשביל לבנות לעצמי את אחוזת הענק שלי | תפוז פורומים (tapuz.co.il)

בכל מקרה, ולאחר חיפושים, מצאתי את המקום המושלם. זאת אחוזה קטנה בשכונת הגולף שבקיסריה שנבנתה בסגנון אמריקאי.

שטח המגרש כולו הוא 1,270 מטרים רבועים והשטח הבנוי הוא 650 מטרים רבועים.

האחוזה כוללת ג'קוזי, אזור הליכה/ריצה, בריכה פרטית, ומגרש טניס. יש פרטיות, יש חוף ים בקרבת מקום ויש מגרש גולף, גם כן בקרבת מקום.

אני גם מצרף את תיאור הנכס:

"בית אדריכלי וייחודי זה תוכנן ונבנה כבית פרברים אמריקאי הן מבחינת הגישה התכנונית והן מבחינת שיטת הבניה.

הבית שוכן באחת השכונות היוקרתיות ביותר בישראל ובקיסריה בפרט, שכונת הגולף.

גישת תכנון מסורתית ושמירה על פרופורציות נוחות ונעימות משרתת היטב את הרגשת החמימות והאינטימיות שהבית משדר.

שיטת הבניה בעץ האופיינית לבניית המגורים הפרברית האמריקאית נשמרה לכל פרטיה ומתבטאת הן בחומרי השלד והן בחומרי הגמר.

הבית בעל חצר קדמית פתוחה ומזמינה, כניסה רחבה ושטחי פנים המחולקים לאזורים רשמיים ולאזורי משפחה, כמקובל במסורת האמריקאית.

הפרדה זו מאפשרת לדיירים ליהנות מפרטיות ובו בזמן לארח מבלי להפריע בני משפחה אחרים.

קומת הקרקע כוללת סלון וחדר אוכל רשמי, מטבח מרווח עם פינת אוכל, חדר משפחה גדול וחדר עבודה.

כמו כן, בקומה זו יש יחידת אירוח נפרדת המאפשרת לאורחים להרגיש בבית ללא מפריע על הפרטיות של מארחיהם.

הקומה העליונה כוללת יחידת הורים גדולה, שלושה חדרים וסוויטות נוספות עם אמבטיה וחדר כביסה.

כמו כן, בחצר האחורית ממוקמת בריכת שחייה עם ג'קוזי להנאת הדיירים.

הבית יוצר שילוב ייחודי של הסביבה הטבעית עם עיצוב מתוחכם ומעודן, בעל רמת גימור גבוהה המעניק חוויה ייחודית של חיי יוקרה יחד עם חיים שלווים ורגועים של הפרברים".

הבית עולה 12,700,000 שקל. זה נשמע הרבה, אבל זה דווקא לא הרבה, ביחס למה שמקבלים בתמורה, ככה שלמעשה, אתם עלולים להיות מופתעים, מדובר במחיר מציאה. הוא גם נמצא בשוק למכירה כבר כמה וכמה שנים מבלי שנמכר. שני הדברים נובעים כנראה מזה שהוא בקיסריה, שזה קצת רחוק מהמרכז, אבל זה בסדר כי כשאני אהיה עשיר יהיה לי מסוק. מסוק יכול לגמוע את המרחק הזה ברבע שעה או משהו כזה.



בכל מקרה, מכיוון שההון הראשוני הנדרש הוא 25%, אקנה את הבית בבסה"כ 3,175,000 שקל בלבד, ואני מקבל את המפתחות! זה מטורף!

לא מטורף כמו רון. מטורף טוב אני מתכוון.

בנוגע לשאר הסכום, אקח את המשכנתא הכי ארוכת טווח שאפשר (כמה הכי הרבה שמרשים? ארבעים שנה? חמישים שנה?), ואקנה את הבית טיפין-טיפין מבלי שבכלל ארגיש את זה בכיס.

ריבוי החדרים היחסי, יאפשר לי להחזיק במשרתים צמודים המתגוררים עמי, כמו גם יאפשר לי להסב את אחד החדרים לחדר כושר, ועוד חדר לחדר ספרייה, ועוד חדר לחדר סקס, ועוד כל מיני שיגעונות שלי ומה שבא לי.

הבית דרך אגב, עונה על קריטריון רב חשיבות נוסף. פעם ראיתי סרט קצת מפחיד, ומה שהיה מפחיד בו, זה שהאנשים בסרט שכרו בית שהם חשבו שהם שוכרים באופן זמני, אבל בסוף לא היה להם כסף לעבור, והם גרים שם כבר עשר שנים, והם תקועים שם לתמיד והם לא מאושרים שם כי זה לא הבית שהם באמת רצו, והם חשבו שזה זמני, אז הם עשו כל מיני פשרות שהן חשבו שלטווח הקצר אבל בסוף הם תקועים ככה. אז אתם מבינים, המקום המדובר נבחר גם לפי אם במקרה אני "אתקע" שם כי בסוף חלילה נגיד לדוגמה שלעולם לא יהיה לי את הכסף שרציתי לאחוזת הענק שבאמת רציתי, אז זה עדיין יהיה מקום שיהיה לי טוב בו ואני אהיה מאושר בו, גם אם חלילה לעולם לא אקבל את אחוזת הענק מהתוכנית המקורית. זה היה קריטריון די חשוב אחרי הצפייה בסרט ההוא, ואני חושב שהמיני-אחוזה שבחרתי עונה באופן הולם על הקריטריון הזה. אם "אתקע שם", וזה יהיה מקום המגורים שלי וככה ייראו החיים שלי, אני חושב שאני יכול להשלים עם זה. אני חושב שאני יכול לחיות עם זה. זה באמת מקום טוב. אני באמת אהיה מאושר שם. כן. זה מקום המגורים המיועד הבא שלי. לגמרי.

קישור לעמוד של המיני-אחוזה:

וילה בסגנון אמריקאי בשכונת הגולף קיסריה - סותבי'ס ישראל נדל"ן בינלאומי (israelsir.co.il)

ועכשיו תמונות!

 

[hrpbiiapnrpeltework]

 

[hrpbiiapnrpeltework]

וובכן?

מה דעתכם על הבית שאני מייעד אותו להיות בית הביניים שלי בין הבית הנוכחי לאחוזת הענק בהמשך הדרך?

מקווה שאהבתם, אבל לא יותר מידי. שלא תגנבו לי אותו ותקנו אותו קודם

 

[hrpbiiapnrpeltework]

 

[hrpbiiapnrpeltework]

אנורקסים, שחיפים, רזים, מלאים/סובלים מעודף משקל, השמנה/שמנים, שמנים בהגזמה/obesity/השמנת יתר חולנית.

יש הרבה אנשים מכל הסוגים ומכל הקטגוריות, כאשר רק קטגוריה אחת, היא "הנכונה ביותר"-"רזים".

משמעות הדבר היא שרוב האנשים לא משתייכים אל הקטגוריה האחת הנכונה ביותר, וזה טבעי וזה מובן, כי בסופו של דבר כולנו בני-אדם, ואי-אפשר שכולם יתאימו לאותו הסטנדרט האחד או לאותה קבוצת משקל. כל זה ידוע, מובן ומקובל.

לכן, ובעתות המודרניות הוחלט על תוכניות חינוכיות והסברתיות של קידום דימוי גוף חיובי, מכיוון שאנחנו רוצים, זה חשוב וזה נדרש שאנשים ירגישו טוב עם עצמם וירגישו טוב עם הגוף שלהם.

כל זה נכון.

הבעיה היא שיש גם צורך לשמור על בריאות הציבור, ומעולם לא נקבעו גבולות ברורים, של איפה עובר הקו, ואיפה אנחנו מתעדפים דימוי גוף חיובי על-מנת לשמור על בריאותם הנפשית של האנשים לבין איפה אנחנו מתעדפים מלחמה בהשמנה על-מנת לשמור על בריאותם הפיזית של האנשים, והאמת היא, שזאת בעיה שיש לפתור אותה.

למשפחה שלי יש רקע של רפואה, הרי סבתא הייתה רופאה במוסקבה במחצית הראשונה של המאה ה-20, שנים ועשרות שנים לפני שהתהליך המזעזע של זילות ההשכלה הגבוהה בעולם הראשון התחיל להתניע וגרם לכניסתם לאקדמיה של אנשים בלתי כשירים שהורסים אותה ואת יוקרתה מבפנים, כמו גם את כל המחקר המדעי וההתקדמות המדעית, אם כי כמובן שלא ננקוב בשמות (דיברגנט), ולכן ייתכן שיש לי כשירות מסוימת להיות זה הקובע היכן צריך לעבור קו הגבול המדובר.

האמת היא, שצריכים להיות שני קווי גבול.

קו הגבול הראשון, צריך לעבור בקו הגבול שבין אנורקסיה לבין שחיפים וקו הגבול השני צריך לעבור בקו הגבול שבין מלאות/עודף משקל לבין השמנה/שמנים.

מדוע? זה פשוט.

בנוגע לאנורקסיה, זה נראה לי שזה מובן מאליו-אלו אנשים רזים בהגזמה עד לרמה שהגוף שלהם כבר חולה, ואז ברור שצריך לתעדף את הבריאות הפיזית ולגרום לאנשים האלו להשמין ומהר.

בנוגע לקו הגבול השני, הרי רוב ההשפעות הבריאותיות השליליות של ההשמנה לא נכנסות לתוקף, או לא נכנסות למצב של תאוצה, במצב של מלאות ועודף משקל, אלא רק במצב השמנה.

עוד שימו לב, שזאת הקטגוריה היחידה שנמצאת בין "רזים" לבין "שמנים", כאשר הרזים היא הקבוצה הנכונה ביותר, ככה שאם לא "נתיר" וניתן לגיטימציה ללפחות קבוצה אחת מעל הרזים, בעצם לא התרנו כלום מלבד הקבוצה הנכונה ביותר, והשחיפים, ואנחנו הרי צריכים להתיר עוד קבוצה אחת נכונה מלבד ה"רזים", לכאן ולכאן, כך אומר ומסביר ההיגיון הבריא.

לכן ולנוכח כל האמור לעיל, אנורקסיה-לא לגיטימי; שחיפים, רזים ומלאים/עודף משקל-לגיטימי; והשמנה/שמנים, שמנים בהגזמה/obesity/השמנת יתר חולנית-לא לגיטימי.

במצב האנורקסיה, ההשמנה/שמנים והשמנים בהגזמה/obesity/השמנת יתר חולנית-צריך לתעדף את הבריאות הפיזית.

במצבי השחיפים, רזים ומלאים/עודף משקל-צריך לתעדף את קידום דימוי הגוף החיובי והבריאות הנפשית.

אתם מבינים, קידום דימוי הגוף החיובי והצורך לשמור על בריאות הציבור לא באמת סותרים זה את זה, כמו מה שבפיזיקה המכניקה הקלאסית לא באמת סותרת את התורה האלקטרומגנטית, אלא פשוט היינו צריכים להגדיר ולהבין את הדברים יותר טוב ויותר לעומק, ולהבין כיצד כל הדברים מתיישבים יחדיו, כך שלמעשה, אין סתירה, ומעולם לא הייתה סתירה מלכתחילה בין קידום דימוי גוף חיובי לבין הצורך לשמור על בריאות הציבור.

בנוגע לפתרון הסתירה כביכול בין המכניקה הקלאסית לתורה האלקטרומגנטית, אני מניח שנצטרך להמשיך לחכות

 

[hrpbiiapnrpeltework]