עזרה תרופתית לקשיי קשב וריכוז-שינוי תפיסה
החלטתי לשתף.
מי שעוקב אחרי דברי בפורום יכול למצוא בעבר גישה שמחפשת אלטרנטיבות לפרמקולוגיה [תרופות] בעניין קשיי קשב.
החיים תמיד מזמנים לי בכל מיני תחומים פתח להסתכלות רחבה . לגבי תרופות -היתה לי [מתוך חיים שלמים במחיצת אנשים שעוסקים ברפואה אלטרנטיבית] הסתייגות גדולה.
וכך ,בפנים ,מתוך הידע המקצועי שלי,מזמן ידעתי שהבן שלי מאד מתאים לפרוטוקול איבחוני של קשיי קשב וריכוז ,אבל זימנתי אלינו המון דרכים חלופיות- אמנויות לוחמה,שיטת אלבאום,"זום","ריכוזית"-הן רק חלק מהדרכים.לא הרגשתי בשום דרך שמצאנו פיתרון רציני.
חצי השנה האחרונה -דחוסה בארועים שובביים. בית הספר נדיר בגישתו,מאד לוקח אחריות,מחליט לחסוך מאמא עסוקה את ההתמודדויות שבתחומו,ובכל זאת הבנתי שהציונים הגבוהים ירדו,שהאימפולסיביות עלתה ,שהסבלנות לשבת בשיעור פחתה וששיעורי הבית הפכו לעינוי סיני מרוכז.
לפני כחודש וחצי ביקרנו בהקשר אחר בקופת חולים . הרופאה שאלה אם בדקתי אצלו קשיי קשב.לא אמרתי לה שבדקתי מזמן [בעצמי] ושהתוצאה ידועה לי היטב מראש...אלא הנחתי לה להסביר לי ששירות מיוחד לחברי הסניף שלנו [קופ"ח כללית] הוא רופאת ילדים שעברה השתלמות מקיפה בנושא הפרעות קשב,ומוסמכת הן לאבחן והן לייעץ והן לתת מרשם,אם צריך.החלטתי חגיגית לקבוע אליה תור.לפגישה באתי מוכנה עם שאלוני קונורס- אחד להורה,אחד למורה- שאלונים מורחבים מאלה שאני מכירה . הפגישה היתה מדהימה. מאד מקיפה,מאד מתבוננת,ונדמתה לי עוד יותר רחבה מהתישאול הפסיכיאטרי שאני מכירה.ממש כאילו עברה הכשרה פסיכולוגית מאסיבית. מאד הערכתי גישתה אלינו.
היתה אוירה נהדרת והבן שלי שיתף פעולה.הסתמן שאין ספק קל שבקלים . נלקחו מדדי לחץ דם,דופק,גובה ומשקל ו...הופ,אנחנו בפנים.עשרה כדורי ניסיון,ולאחריהם -פגישה נוספת של ביקורת.
לילד שלי קשה לבלוע כמוסות. הכמוסה שלו ניתנת בקלות לפירוק של גלובולים קטנים אל תוך יוגורט . התחלנו.
ולא,לא להאמין איך השתנה לי פתאום הילד שלי.לא באישיות,ולא בחינניות אלא בעניין יישוב הדעת.סבלני,יושב לשיעורים בלי צורך לחמש דקות הפסקה כל שתי דקות...זעם פתאומי שהיה מתפרץ מתוך תיסכול-נעלם.מצד שני הוא לא פלגמטי,לא עייף.פשוט פחות תזזיתי,והרבה יותר קשוב.בביקורת אצל הרופאה הוא אמר שמרגיש הרבה יותר טוב עם עצמו בבית הספר וקנה את עולמו בשניה...
יש חוסר תיאבון בזמן ההשפעה,ואת הארוחה החמה הוא משלים בערב.יש תחושה של רווחה. אני מרגישה אשמה שמתוך השקפת עולם,גם אם היתה עם כוונה טובה מאחוריה,מנעתי ממנו להרגיש טוב הרבה לפני כן.
צריך להבין שהקושי בקשב הוא קושי אורגני. הוא לא "אשמתו" של הילד. הוא בנוי כך שהמסר העיצבי באונה שאחראית ללמידה עובר במקוטע ,ועם הכדור הוא עובר כמו אצל מי שאינו סובל מקשיי הקשב.
הבנתי את זה היטב גם קודם. ...אבל הייתי בשלה [או שהמצב הוא שהכתיב] למהלך של מתן תרופה רק בסוף כתה ה'. מוטב מאוחר.
מה שמאד מוצא חן בעיני הוא העדר אפקט התמכרות. בשבת ניתן להפסיק. בחופש הגדול- כנ"ל.
הרבה ילדים מאומצים,בנים בייחוד אך גם בנות-עם הפרעת קשב.נודע לי שבאופן רשמי אכן פרט לפסיכולוג קליני שיכול לאבחן,ונוירולוג ופסיכיאטר שיכולים לאבחן ולתת תרופות -מכשירים עכשיו רופאי ילדים מסויימים שיוכלו לתת שעות יעודיות שבהן יאבחנו ואם צריך יתנו גם מרשמים ,כמו הרופאה שהיינו אצלה. אם למישהו קשה עם "סטיגמה"-ללכת לרופאה כזאת זה נחמד מאד.
כן,אני חושבת שהיד די קלה על איבחונים היום,ושראשי חברת נוברטיס ,יצרני הריטלין הם ביליונרים,אבל למקרים שלגביהם אין כל צל של ספק ,כמו הילד הפרטי שלי-[שכמוהו יש רבים וטובים]מדובר בהקלה ובעזרה. חשוב בעיני ,המפוכחות יותר עכשיו,לא לשלול את האופציה הזאת,והכל כמובן לטובת הילדים.
החלטתי לשתף.
מי שעוקב אחרי דברי בפורום יכול למצוא בעבר גישה שמחפשת אלטרנטיבות לפרמקולוגיה [תרופות] בעניין קשיי קשב.
החיים תמיד מזמנים לי בכל מיני תחומים פתח להסתכלות רחבה . לגבי תרופות -היתה לי [מתוך חיים שלמים במחיצת אנשים שעוסקים ברפואה אלטרנטיבית] הסתייגות גדולה.
וכך ,בפנים ,מתוך הידע המקצועי שלי,מזמן ידעתי שהבן שלי מאד מתאים לפרוטוקול איבחוני של קשיי קשב וריכוז ,אבל זימנתי אלינו המון דרכים חלופיות- אמנויות לוחמה,שיטת אלבאום,"זום","ריכוזית"-הן רק חלק מהדרכים.לא הרגשתי בשום דרך שמצאנו פיתרון רציני.
חצי השנה האחרונה -דחוסה בארועים שובביים. בית הספר נדיר בגישתו,מאד לוקח אחריות,מחליט לחסוך מאמא עסוקה את ההתמודדויות שבתחומו,ובכל זאת הבנתי שהציונים הגבוהים ירדו,שהאימפולסיביות עלתה ,שהסבלנות לשבת בשיעור פחתה וששיעורי הבית הפכו לעינוי סיני מרוכז.
לפני כחודש וחצי ביקרנו בהקשר אחר בקופת חולים . הרופאה שאלה אם בדקתי אצלו קשיי קשב.לא אמרתי לה שבדקתי מזמן [בעצמי] ושהתוצאה ידועה לי היטב מראש...אלא הנחתי לה להסביר לי ששירות מיוחד לחברי הסניף שלנו [קופ"ח כללית] הוא רופאת ילדים שעברה השתלמות מקיפה בנושא הפרעות קשב,ומוסמכת הן לאבחן והן לייעץ והן לתת מרשם,אם צריך.החלטתי חגיגית לקבוע אליה תור.לפגישה באתי מוכנה עם שאלוני קונורס- אחד להורה,אחד למורה- שאלונים מורחבים מאלה שאני מכירה . הפגישה היתה מדהימה. מאד מקיפה,מאד מתבוננת,ונדמתה לי עוד יותר רחבה מהתישאול הפסיכיאטרי שאני מכירה.ממש כאילו עברה הכשרה פסיכולוגית מאסיבית. מאד הערכתי גישתה אלינו.
היתה אוירה נהדרת והבן שלי שיתף פעולה.הסתמן שאין ספק קל שבקלים . נלקחו מדדי לחץ דם,דופק,גובה ומשקל ו...הופ,אנחנו בפנים.עשרה כדורי ניסיון,ולאחריהם -פגישה נוספת של ביקורת.
לילד שלי קשה לבלוע כמוסות. הכמוסה שלו ניתנת בקלות לפירוק של גלובולים קטנים אל תוך יוגורט . התחלנו.
ולא,לא להאמין איך השתנה לי פתאום הילד שלי.לא באישיות,ולא בחינניות אלא בעניין יישוב הדעת.סבלני,יושב לשיעורים בלי צורך לחמש דקות הפסקה כל שתי דקות...זעם פתאומי שהיה מתפרץ מתוך תיסכול-נעלם.מצד שני הוא לא פלגמטי,לא עייף.פשוט פחות תזזיתי,והרבה יותר קשוב.בביקורת אצל הרופאה הוא אמר שמרגיש הרבה יותר טוב עם עצמו בבית הספר וקנה את עולמו בשניה...
יש חוסר תיאבון בזמן ההשפעה,ואת הארוחה החמה הוא משלים בערב.יש תחושה של רווחה. אני מרגישה אשמה שמתוך השקפת עולם,גם אם היתה עם כוונה טובה מאחוריה,מנעתי ממנו להרגיש טוב הרבה לפני כן.
צריך להבין שהקושי בקשב הוא קושי אורגני. הוא לא "אשמתו" של הילד. הוא בנוי כך שהמסר העיצבי באונה שאחראית ללמידה עובר במקוטע ,ועם הכדור הוא עובר כמו אצל מי שאינו סובל מקשיי הקשב.
הבנתי את זה היטב גם קודם. ...אבל הייתי בשלה [או שהמצב הוא שהכתיב] למהלך של מתן תרופה רק בסוף כתה ה'. מוטב מאוחר.
מה שמאד מוצא חן בעיני הוא העדר אפקט התמכרות. בשבת ניתן להפסיק. בחופש הגדול- כנ"ל.
הרבה ילדים מאומצים,בנים בייחוד אך גם בנות-עם הפרעת קשב.נודע לי שבאופן רשמי אכן פרט לפסיכולוג קליני שיכול לאבחן,ונוירולוג ופסיכיאטר שיכולים לאבחן ולתת תרופות -מכשירים עכשיו רופאי ילדים מסויימים שיוכלו לתת שעות יעודיות שבהן יאבחנו ואם צריך יתנו גם מרשמים ,כמו הרופאה שהיינו אצלה. אם למישהו קשה עם "סטיגמה"-ללכת לרופאה כזאת זה נחמד מאד.
כן,אני חושבת שהיד די קלה על איבחונים היום,ושראשי חברת נוברטיס ,יצרני הריטלין הם ביליונרים,אבל למקרים שלגביהם אין כל צל של ספק ,כמו הילד הפרטי שלי-[שכמוהו יש רבים וטובים]מדובר בהקלה ובעזרה. חשוב בעיני ,המפוכחות יותר עכשיו,לא לשלול את האופציה הזאת,והכל כמובן לטובת הילדים.
