על מות הסובייקט בצילום

[רפרם]

על מות הסובייקט בצילום

הוא בכלל היה שם?

 

[nooriko]

למה 'תה שואל?

 

[אפיפני]

פוסטמודרניזם - כתיבה קשה או רכה?

ובכלל לא הגיע הזמן לשנות את שם הפורום ל: פוסטמודרניזם ומה שלפניו?

 

[ניק מניקל]

אם אתה מתכוון לאמנות המושגית

ולתיעוד הצילומי אז למה לא תגיד ישר?

 

[רפרם]

לא מדובר בקונספטואליזם טהור

האם תמונה ללא כיתובית, יכולה לקבל כל אינטרפטציה? האם בלתי אפשרי להעביר מסר באמצעות תמונה, האם לא חשובה זהות הצלם?

 

[אלי 00]

אני מנסה לנעלות תמונה לדוגמא

ומקבל שגיאה כל הזמן.

 

[רפרם]

גם אני מנסה

ולא מצליח. שלחתי תלונה לאבאמא. נקווה שיסדרו את זה עוד מעט

 

[אלי 00]

אני מנסה לנעלות תמונה לדוגמא

ומקבל שגיאה כל הזמן.

 

[רפרם]

גם אני מנסה

ולא מצליח. שלחתי תלונה לאבאמא. נקווה שיסדרו את זה עוד מעט

 

[רפרם]

אולי עכשיו

האם מישהו יכול "לראות" בתמונה מצב מסויים של המצולם, האם אפשר, ללא קונטקסט ובלי ידיעה על אופי הצילום, לדעת מה קורה בו (האם אנדי וורהול נוחר בגלריה שלו, ללא טקסט שמסביר מה קורה שם, זה אקט אמנותי?)

 

[אלי 00]

האם השאלות שאתה שואל על התמונה,

שונות מהותית מן השאלות הנשאלות לגבי הציטוט הבא: "תשארו כמו שאתם ותצטרפו אלי"? האם מישהו יכול "לראות" בציטוט מצב מסויים של מצוטט, האם אפשר ללא קונטקסט ובלי ידיעה על אופי הקטע, לדעת מה קורה בו?

 

[רפרם]

אני חושב שיש הבדל

אם בארת דיבר על ההבדל בין הצילום לציור, במובן שלציור אין שפה משלו (כמו לציור), אזי הצילום צריך יותר קונטקסט או "עזרה" טקסטואלית. אז, נכון, אני יכול לצלם אדם רץ ובלי כיתוב אנשים ידעו שמדובר באדם רץ, אך מה בנוגע לתחושות?

 

[רפרם]

תיקון: "לצילום אין שפה משלו", בארת'

 

[אלי 00]

מה בנוגע לתחושות?

אבל שים לב, אתה מראש מחפש מבע צילומי במונחים מילוליים. "אדם רץ", "תחושות" הם מבעים מילוליים שיכולים לקבל כל אינטרפרטצייה, מילולית או צילומית או ציורית או מוסיקלית או תאטרלית ועוד. כל מבע יקבל אינטרפרטציות נוספות ע"פ הקשרים שייתווספו לו (כיתובית, שם יוצר, קונטקסט שונה, ביקורת וכד'). על אף שאני רואה הבדל בין צילום לאמצעי ביטוי אחרים (הבדל שמשתמע כבר במושג "צילום"), אני לא מקבל שלצילום אין שפה משלו. פתח את אלבום התמונות שלך ותתחיל לקרא. נכון שהשפה הצילומית היא צעירה (ואפשר לחשוב שההתייחסות לציור כאל משהו שייש לו שפה משלו, קודם לתולדות הצילום).

 

[רפרם]

צילום תחושות

גם אני לא מקבל את התיזה של בארת' לגבי השפה שאין לצילום. הבעיה מתחילה באלבום התמונות שלי. אני קורא אותו בצורה אחת ומוזלמן אחר יקרא אותו בצורה שונה. מהו צילום בעצם, מציאות שעוברת דרך פילטר של עדשה. האם אני יכול לנכס לו "כח" שקיים גם בציור? אני, אגב, חושב שכן. היה לי וויכוח עם חברים לגבי תמונות שצילמתי לאחרונה, במסגרת עבודה שקשורה לרגש ומוזיקה. הם טענו שלא אצליח להעביר באמצעות סטילס את הרגש של שמיעת מוזיקה מהעבר.

 

[אלי00]

ומה לגבי היומן שלך, היומן הוורבלי

האם המוזלמן האחר קורא אותו כמוך? נכון, בתהליך יצירת הצילום מתקיים מצב שבו "מציאות עוברת דרך העדשה", ובמוסיקה מתקיים מצב שבו מיתר מרעיד את האוויר. אז מה? לציור יש את הכח שאנו מייחסים לו, לא יותר ולא פחות, כך גם כל דבר אחר שאנו מייחסים לו כח (נפט, או וויכוח עם חברים, למשל). "להעביר באמצעות סטילס את הרגש של שמיעת מוזיקה מהעבר" - מוזר לקרא טקסט כזה בפורום פוסטי ועוד מסטודנט לאמנות ועוד ממנהל הפורום - תתנצל מייד!

 

[רפרם]

המוזלמן גם אמור לקרוא את היומן

אם אני יוצא מנקודת הנחה שמוזיקה מבחינת מדיום היא הכי שונה, מפני שהיא היחידה שלא מתקיימת בחומר, אז בהחלט יהיה לי קשה להעביר באמצעות חומר את העניין הזה. באופן אישי, אני בלבטים פוסטים ואני אפילו מתווכח חצי יום עם חברים פוסטים. מבטיח לחזור למוטב בתום העבודה הזו.

 

[אלי 00]

חומר מול רוח, זה מעל לכוחותי

בוא נסתכל על זה מההיבט הלכאורה הכי בנאלי, סדנת יצירה לילדים מפגרים. המנחה משמיע להם את המוסיקה שעליה אתה מדבר ואומר להם לצייר את מה "שעושה" להם המוסיקה - מה הם יציירו? ועכשיו הוא אומר להם, תרקדו את מה שהמוסיקה "עושה" לכם - מה הם יירקדו? ועכשיו הוא אומר להם - צלמו את מה שהמוסיקה הזו "עושה" לכם - מה הם יצלמו? הם יצלמו. הם לא יגידו למדריך: אבל מדריך, מוסיקה לא מתקיימת בחומר ואילו צילום.... ת'רואה, למפגרים אין בעייה, לנו יש בעייה. בבעיות אפשר לטפל.

 

[אמק]

זה חסר חשיבות מן הסתם

לדעת מה הולך פה ,אדם מצולם תמיד בקוטנטקסט ,מרגע המצאת המצלמה כבר היה קונטקטס ,לא נכון שאין שפה ותחביר צילומי (אז מה מלמדים בכיתות צילום?) השאלה היא למה ללמוד צילום פרט לעניין הטכני. לדעתי רב הבלאגן מהדברים שכתב בראת ,אדם נכנס לטקסט והוא לא לומד דבר פרט לעושר של הנכתב שום תובנה אונברסלית לא יוצאת מהעניין ,רק התרשמות מהיכולות של הכותב ואולי הנאה מהעניין בעצמו. הדברים קורים כי הם קורים (זה לא שלי אותנטי) היינו לקח אדם צילום ושם לו כותרת וטקסט ובנה סיפור ואז יש התרחשות. עצם הפעולה היא העניין והכלי הוא המצלמה. לסיפורים יש לפעמים קשר למציאות ,יש גם התבוננות שהיא צרה ,היינו מטעם פונקציה מדעית שמראש מגדירה פרמטרים , הטבע האנושי מיצר אסכולות ולו מהסיבה שהוא נדרש לא להיות סתמי. יש כל מיני מראי מקום אמנם אונברסלים ויש רשימות מלאי ומצאי..ומצעי.. אבל לדעתי הסיבה שכביכול רוב התבוננות על צילום נובעת מציור היא כי לציור יש היסטוריה ויש כביכול כלים להתמודד עם ציור. הפגם שאני נתקל בו ושבעיני אינו ראוי שהצילום מחקה את הציור,אגב גם ההפך הציור האופטי-לדוגמא. צריך סיבה חיצונית לסוג ההתנהלות הזה ,סיבה שמצדיקה את העניין,נניח שסוג כזה של ציור או צילום מביא מה"חוץ" משהו אותנטי או שמבטא את רוח הזמן..או אפילו סיבה "תחבירית"-שמתוך הצילום תצא תובנה כזו..וכו וכו.. זוהי בכל מיקרה "פרשנות".הכל פרשנות. ואגב יש לי בעיות עם המחשב אז אני מתקשה להתחבר לרשת וזה עניין שלא קשור לא לצילום ולא לציור. ויש לי גם לינק נראה אם אני אצליח,קראתי חלק אבל יש פה משהו אפילו שקשור בדרך כזו או אחרת עם הדיון פה.

 

[פוסט צייר]

ההבדל הוא ברמת המעורבות...

צילום ורסוס ציור, זה כאילו נתבקש צלם במצלמה דיגיטאלית להגדיר כל פיקסל ממליוני הפיקסלים שמרכיבים את הדימוי בנפרד, לפני הדפסתו. מעט כמו ה"ציורים/צילומים/דימויים" שבתחילת עידן המחשב היו מוגדרים מאותיות שונות. רמת ההחלטות בציור היא החלטה על כל יחידת שטח של הקנוס, ולכן, לדעתי השליטה גדולה יותר, למרות שלפי הבנתי, צילומים מטופלים ( לדוגמא קראתי איפשהוא שהצילומים של שרון יערי עוברים מניפולציה... ברמה שאני לא מסוגל לראות), ודוקא דויד לה-שאפל עולה לי לראש כדוגמא, מטופלים ברמת הפיקסל. אגב, פייר וג'יל הם צילומים שעברו ריטוש ע"י ציור. בענין העברת רגש בצילום, וצילום מבויים, בארט-פורום האחרון, פירסום על עמוד שלם של צילום יפיפה של עדי נס, הפותח תערוכה (21.3 עד 12.4) בג'אק שיינמן גלרי בניו יורק.