על נשמה נפש ומוחין

את מה שכתבת בתחילת המשפט

אני אצטרך לקרוא שוב ... עייף מידי.
לגבי הסוף נשמע לי טיפה נאיבי... עם חיבוק ומילה טובה היו עוזרים, הם לא היו מגיעים לפסיכיאטר
 
המושגים בלבלו אותך

מוניזם= תפיסה שגורסת כי גוף ונפש הם אחד.
דואליזם= תפיסה שגורסת כי גוף ונפש הם נפרדים.
אקזיסטנציאליזם= זרם פילוסופי של דפוקים שעוסק בשאלות כמו חירות, משמעות החיים, בדידות ובכלל מיני שאלות קיומיות.

לגבי הסוף. אני לא שוללת את זה שיש אנשים עם מחלות פסיכיאטריות. אני אומרת שיש מצבים שלגמרי נורמלי להיות עצוב, מפוחד, לפעמים במצבים האלה אתה פשוט רוצה קרבה, חום והבנה. וכן זה תקף גם לסכיזופרנים ואוטיסטים. כי גם הם בני-אדם. גם להם יש צורך באהבה והכלה.

כשמניחים מראש שפחד= חרדה, שמחה=מאניה, עצבות=דיכאון, אינדיבידואליזם= אישיות אנטי סוציאלית, יצירתיות ודמיון מפותח=הפרעת קשב וריכוז. מסתכלים על כל התכונות של החוויה האנושית בעין פתולוגית קלינית, משטחים אתה האדם לכדי חומרים כימיים במוח. זה מוביל למסקנה שכדור יתקן את השיבוש והכל יהיה תקין. בפועל זה לא נכון. בפועל כדורים פסיכיאטרים אינם מרפאים אלא רק מרגיעים סימפטומים ולפעמים מחסלים את כל מה שייחד את האדם לפני זה. יוצרים ממנו זומבי מהלך שכל זיק של חיים, יצירתיות וחיות שהיו בו פעם נעלם. עכשיו תשאלו באיזה מעבדה גילו את זה,
במעבדה הכי חשובה- החיים. ולא משנה כמה אנשים יחקרו את זה במעבדות הנקיות והמצוחצחות שלהם, הם לא יבינו כלום עד שיגיעו למקום כזה ויראו את האנשים שם.

ואלה דברים שראיתי בעצמי פעמים מספור, וגם יש לי סיפורים שאין זה המקום לכתבם. דאגרו יודעת.
 
אין לך מושג

כמה אני מזדהה עם כל מילה שכתבת כאן ותודה על הפירוש של המילים עליהן אתם חלוקים. אני כל כך מסכימה עם דברייך שאת לא יכולה לתאר לעצמך, וזאת גם מתוך ניסיון אישי בתוך המשפחה (הסיפור הטרגי של אחי) וגם כי זה בדיוק מה שהלב שלי אומר לי ואני נוטה לסמוך עליו ועל ההגיון שלי יותר מאשר על פסיכיאטרים.
הנכד הגדול שלי הוא ילד מחונן, אבל מה, יש לו הפרעת קשב וריכוז. כלומר, יכול להוציא ציונים גבוהים מאוד אבל מוציא ציונים בינוניים. זה לא מפריע לו ללמוד פעם בשבוע בבי"ס תיכון שיעורי פיזיקה, לוליינות קרקס, מוזיקה וליצנות רפואית. הרופאה המליצה על ריטלין וכמובן בתי לא מסכימה וגם אני לא מוכנה. הבן שלי והאחייניות שלי עוסקות בחינוך ואני ממש הזדעזעתי לשמוע מהם על איך נראים ילדים שלוקחים ריטלין. פשוט זומבי.
אני מעדיפה ילד מחונן עם קוצים בישבן אשר מוציא 75 במבחנים במקום 100 מאשר ילד מחונן עם ריטלין שמחסל בו את כל חדוות היצירה והמשחק שיש בו.
 

poseidon111

Active member
ואם אביא לך 100-200 עדויות של אנשים שהריטלין

הציל אותם, פשוט כך, עדיין תהיי כל כך בטוחה?
 

Doctor Goblin

New member


צחקתי בגלל פלאשבק. תמשיכו. מענין לקרוא.
 
אני אגיד לך מה אני חושבת בנושא

תראה, אני יכולה לדבר רק בשם עצמי ובשם הדברים שאני מאמינה בהם. הרי כל משפחה מחליטה כיצד לטפל בילד או בגבר או באישה לפי מכלול שלם של דברים העומדים בפניה. הרי זה תלוי בכל כך הרבה גורמים, הרי לכל הפרעה יש דרגות ורמות, ואוליי מה שמאוד עוזר לאדם אחד לא עוזר למישהו אחר ואפילו רק מחמיר את מצבו. כל מה שעוסק בנפש של האדם הוא לא מדע מדוייק.
יש תרופות אשר יכולות להציל אדם ממוות ואותה תרופה בדיוק יכולה לגרום לאדם אחר, מוות. פניצילין אשר מציל חיי אדם, יכול לקטול חיי אדם ברגע.
בעקרון, אני אף פעם לא בטוחה בשום דבר. אני תמיד שואלת וחוקרת ומנסה ומבררת. בדרך כלל אני הראשונה שפונה לעזרת הרפואה והרופאים. רק בנושא הפסיכיאטריה אני לא מתקרבת. בוודאי שיש אנשים הזקוקים לתרופות ולאיזונים ולטיפול פסיכיאטרי, אבל הכל תלוי לגופו של אדם ועד כמה ניתן לטפל בו מלבד תרופות פסיכיאטריות ותרופות מרגיעות למיניהן. כל הפסיכיאטרים הם לא מיקשה אחת וגם להם יש אסכולות שונות ודרכי טיפול שונים. הכל לגופו של עניין וגופו של מטופל.
על כל ילד שריטלין עזר לו וקידם אותו, תמצא ילד אשר הריטלין דיכא לו את האמאאמא של הדמיון ושמחת החיים שלו. הבעיה היא שהרופאים לא בודקים כל ילד וילד ממש לעומק כדי לראות מה הם צרכיו, הם פשוט רושמים את הריטלין כאילו זה היה אקמול או טיפות לנזלת. ואת זה אני לא מקבלת.
 

poseidon111

Active member
אני לא מקבל את דברייך, גם מנסיון אישי. את הבן

שלי בדקה בזמנו פסיכולוגית קלינית שאף ערכה סדרה של מבחנים.
לאחר מכן הוא נשלח לנוירופסיכולוג שמצידו גם ערך סידרה של מבדקים.
חלק מהבדיקה היתה לערוך מטלה קשה ללא, ואחר כך עם ריטלין, ולראות אם יש השפעה בכלל.
רק לאחר מכן ניתנו המלצות להמשך טיפול.

כך שהדברים אינם כפי שתיארת אותם, וזה מנסיון אישי.
לא מקריאה.
 
אבל המקרה שלך שונה

כי במקרה של הבן שלך עשו בדיקה עם ריטלין ובדיקה בלי ריטלין ולפי זה החליטו מה שהחליטו.
אבל במקרה של הנכד שלי, הרופאה רשמה לו ריטלין בלי בדיקות ובלי ניסויים, רק על סמך המבדקים האלה שעושים לילדים שיש חשד שהם עם הפרעת קשב וריכוז. חוץ מזה גם בהפרעה הזאת יש דרגות, אז למה לרשום סתם מירשם? אוליי כדאי לשלוח את הילד לעוד בדיקות ולעוד מבחנים?
אז חוץ מזה, זה לא שאני נגד הפסיכיאטריה בכלל. ממש לא. זה בכלל גם ככה מרגיש לי יומרני מצידי שאני מתערבת בויכוח האקדמי הזה, כי כמו שאמרתי, אני לא מבינה בזה כלום, וגם אם קראתי בזמנו את כתביו של פרויד, זה לא אומר שהבנתי מה שקראתי...
אבל אני נוטה לא למהר עם טיפול פסיכיאטרי לפני שמיציתי את כל הטיפולים האחרים ולאו דווקא סיינטולוגים או הוליסטים וכדומה.
גם אני לא בעד השרלטנים בנושא.
 

poseidon111

Active member
מוזר לי שרשמו ריטלין ללא מבחן טובה, שהוא

סטנדרט בשנים האחרונות.
 
גוד מורניניג יזרעאל

פוס, המציאות שונה ממה שקורה באקדמיה. זה מה שאני טוענת כל השרשור.

היום לא צריך שום מבחן טובה, אתה הולך לפסיכיאטר פרטי, נותן 800 שקל ומקבל מרשם לריטלין בלי בעיות.
 

poseidon111

Active member
אבל את מבינה את הבעיה שאת מאשימה את הפסיכיאטר

הבעיה לא מתחילה בו, היא מתחילה במי שהולך לקבל כדור כזה, בלי לברר מה, מי, צריך או לא צריך.

היית קונה גלולות הריון משיחה עם רוקח, או שהיית בודקת קודם, מה מתאים לך.
זה שיש כאלו, זה אומר שהם פושעים.
אני לא הייתי ממהר להקיש על פי זה, על הכלל.
את מכירה כמה כאלו, ואני מכיר כמה שימותו לפני שיעשו זאת.
מה זה אומר?
 
יש באמת מקרים שצריך ריטלין

אבל לא כל הזמן ולא תמיד. זה נכון שדוחפים סתם לכל ילד.
אגב, פעם בכלל לא היו גם מטפלים בילדים כאלה, היו ישר מסלילים אותם לבית-ספר מקצועי או אומרים שהילד טיפש ולא בנוי ללימודים, ויש כאלה שעם טיפול כן הצליחו. ריטלין זה לא סמים. אנחנו כל יום נושמים זיהום אוויר מזיק בהרבה ואוכלים רעלים והורמונים במזון. אני לא יוצאת נגד פסיכיאטריה או תרופות פסיכיאטריות. אני גם לא מאמינה במסע הצלב של הסיינטולוגים. אני פשוט אומרת שהפסיכיאטריה מאוד קלה על ההדק וכל דבר דוחפת כדור.
הנה אלה מהאח הגדול, הם היו במצב מלחיץ, מעורר חרדות, זה טבעי, הם לא צריכים כדורים במצב כזה. בן-אדם שבאבל על מוות של מישהו קרוב, זה טבעי. מישהו שעובר דירה, גירושין, אפשר אם התגובה קיצונית לתת כדור, אבל לא לצפות שהכדור לבדו ירפא כמו כדור קסמים, ולהתעלם לגמרי מהרגשות של הבן-אדם כאילו היה חולדה בגלגל. אלא לנסות להבין את המצב שלו. לתת לו לבטא את עצמו. לפעמים זה יכול לפתור את הבעיה.
 

poseidon111

Active member
אני לא מקבל חלק גדול מדברייך, אך שאלה אחת

יש לי אלייך.
איך היית מטפלת במיידי באדם שסובל מחרדות מכיון שהסרוטונין שמייצר מוחו לא מספיק בכדי לייצבו.
או אחד שהסרוטונין שמיוצר בכמות מתאימה, נקלט מהר מידי על ידי הקולטנים?
לא היית נותנת כדור בכדי לתקן זאת, ומסתפקת בחיבוק?
הכדורים באים כהשלמה לטיפול פסיכולוגי-פסיכיאטרי. התופעות שתיארת, כמובן קיימות, אך מכאן להוציא מסקנות כוללניות כנגד כל הפסיכיאטריה, הדרך ארוכה.
כל הבדיקות של הכדורים והאישורים להפצתם נעשים רק לאחר ניסויים עם אנשים חיים.
 
אוף.

אני לא אומרת שלא צריך לאזן אותו.
אבל אם אותו אחד בא עצוב, כועס, לא כל דבר לדחוף כדור. ותתפלא שהיום המדינה מממנת טיפול פסיכיאטרי יעני 10 דקות פעם בחודש אבל לא מממנת טיפול פסיכולוגי ציבורי ברמה טובה. למה? יש כבר הרבה תאוריות, אתה אולי תקרא להם קונספירציות.

לא להשטיח אדם חולה לחוסר איזון כימי בלבד, לא שללתי פסיכיאטריה, שללתי ראייה חד-מימדית של בן-אדם.. הסברתי את עצמי טוב ואני מרגישה שאני חוזרת על עצמי.
 

poseidon111

Active member
את יכולה להגיד זאת על כל בעל מקצוע. החל מרופא

וכלה בחשמלאי.
הם לא יוצאי דופן.
יש טובים וגרועים בכל תחום.
 
הדבר השונה

בין פסיכיאטר ורופא רגיל, שרופא רגיל, לפחות ברוב המקרים כן מסתמך על ממצאים אמפיריים בשביל לתת אבחנה. כן עורך בדיקות מעבדה. בעוד פסיכיאטר מסתמך על אוסף סימפטומים בספר, והוא באופן סובייקטיבי שופט האם מה שאדם מספר לו מתאים לסימפטום מסוים. חברה שלי מספרת שהיא עבדה במקום שהיה פסיכאטר שכל היוצאים ממנו היו יוצאים עם אבחנה קבועה= מאניה דיפרסיה. זה היה הג'וק שלו.
 
למעלה