אני מסתמכת
מפסיכיאטרים שסיפרו לי מה הלך הרוח בתחום.
לגבי החוויה הכוללת אני חושבת שהסברתי את עצמי מצוין בלא מעט תגובות. חוויה סובייקטיית דל בן-אדם שונה במהותה מתהליכים ביולוגים. בן אדם לא יגיד אני יש לי יותר מדי סרוטונין במוח, הוא יגיד "אני שמח".
זה דומה למרות שלא מוחלט לעניין של צבע, הרי צבע הוא משוג סובייקטיבי שלנו, אדום, כחול אלה בסך הכל אורכי גל באורכים שונים, במציאות הם לא באמת כחולים ואין הבדל ביניהם. אבל אנחנו תופסים אותם כצבעים. או למשל "מוסיקה חזקה" אלה דציבלים חזקים, "מוסיקה נעימה", "תמונה יפה" אלה הם פרשנויות שלנו, והן *שונות* מהתכונות הפיזיקליות שמרכיבות אותן. שוב, זה לא שולל את העניין הפיסיקלי, או הביולוגי, זה לא אומר שיש נשמה ושיש לה גלגולים ושהיית זברה בגלגול הקודם. זה בסך הכל שיש משהו שנכון להיות לא ניתן לכימות, אין לו שם, נפש או נשמה וכו'. אבל הוא קיים. לא כי מצאו אותו במעבדות. אלא מתוקף ההיגיון.
בדיוק בדיוק כמו הדוגמא הפשטנית שלי על אהבה. שאי אפשר לכמת במעבדה.