על קצר תקשורתי וסביבה מוגנת
בימים האחרונים דיברנו פה לא מעט על ההבדלים בינינו בתפיסה של משהו כמעליב, פוגע, או מאיים.
בעקבות שיחה שהיתה לי אתמול עם חברה, רציתי להעלות לדיון נקודה שעלתה שם.
אני מצפה שאדם שפוגש בי, יראה אותי קודם כל כאדם ואח"כ כאשה.
זה אומר שאני מצפה לקבל התייחסות לדברים שאני אומרת, לדברים שאני עושה, לפני ההתייחסות לעובדה שאני אשה, או מה שהמנומשת כינתה "ציון זיון".
אבל האם נשים מתייחסות באופן שווה לגברים? האם כשאשה פוגשת גבר, לא משנה באיזו מסגרת, היא רואה אותו קודם כל כאדם ואח"כ כגבר? לא בטוח.
ואם אותה אשה תופסת את כל הגברים כיצורים בעלי פוטנציאל איום, האם היא לא יוצרת* "קצר תקשורתי" מלכתחילה, בעצם ההתיחסות שלה אליו קודם כל כגבר?
אני מניחה שהשאלה הזו מופנית בעיקר לנשים בפורום - האם אתן תופסות גבר קודם כל כאדם ואח"כ כגבר?
*אין בזה כדי לרמוז שנשים שנפגעות אשמות במשהו, אלא רק לדון בנקודה.
סוגיה שניה - (סתם כי אין לי כח לפתוח עוד הודעה, יש פה מספיק התרחשות)
כשאדם מגיע למקום חדש, נחמדים ככל שיהיו הנוכחים, יש תהליך של שיפוט או הערכה של האדם החדש.
בהעדר תיאור טוב יותר, אני אקרא לזה "ציון" - האם הוא איש שיחה מעניין, האם הוא ספורטאי טוב (בביה"ס, לדוגמה) ועוד כהנה וכהנה משתנים, שאנשים נוהגים לקטלג לפיהם. אני לא נכנסת לדיון של מה ראוי להכנס לשקלול ההערכה הזו.
במרבית המקומות אליהם הגעתי במהלך החיים, הרגשתי שאני מתחילה מציון 0, כאשר אני צריכה להוכיח את עצמי ולבנות את ההערכה אליי מאפס למעלה. היו שני מקומות אליהם הגעתי בחיי, שבהם הרגשתי ההיפך - שאני מתחילה מהציון המקסימלי וכל שנותר לי, הוא לא לקלקל את ההערכה הזו. במקומות האלה היה לי הרבה יותר קל להתמודד, ללמוד את הסביבה החדשה ולהשתלב.
אז השאלה הזו מופנית לכולם - האם יש לכם בחיים מקום אחד שיכול לזכות בתיאור "סביבה מוגנת", כזו שבה לא מניחים שאתם "אפס" ואתם צריכים לטפס למעלה, אלא שהנחת הבסיס היא שאתם "מאה" וכל שנותר הוא לשמור על זה?
בימים האחרונים דיברנו פה לא מעט על ההבדלים בינינו בתפיסה של משהו כמעליב, פוגע, או מאיים.
בעקבות שיחה שהיתה לי אתמול עם חברה, רציתי להעלות לדיון נקודה שעלתה שם.
אני מצפה שאדם שפוגש בי, יראה אותי קודם כל כאדם ואח"כ כאשה.
זה אומר שאני מצפה לקבל התייחסות לדברים שאני אומרת, לדברים שאני עושה, לפני ההתייחסות לעובדה שאני אשה, או מה שהמנומשת כינתה "ציון זיון".
אבל האם נשים מתייחסות באופן שווה לגברים? האם כשאשה פוגשת גבר, לא משנה באיזו מסגרת, היא רואה אותו קודם כל כאדם ואח"כ כגבר? לא בטוח.
ואם אותה אשה תופסת את כל הגברים כיצורים בעלי פוטנציאל איום, האם היא לא יוצרת* "קצר תקשורתי" מלכתחילה, בעצם ההתיחסות שלה אליו קודם כל כגבר?
אני מניחה שהשאלה הזו מופנית בעיקר לנשים בפורום - האם אתן תופסות גבר קודם כל כאדם ואח"כ כגבר?
*אין בזה כדי לרמוז שנשים שנפגעות אשמות במשהו, אלא רק לדון בנקודה.
סוגיה שניה - (סתם כי אין לי כח לפתוח עוד הודעה, יש פה מספיק התרחשות)
כשאדם מגיע למקום חדש, נחמדים ככל שיהיו הנוכחים, יש תהליך של שיפוט או הערכה של האדם החדש.
בהעדר תיאור טוב יותר, אני אקרא לזה "ציון" - האם הוא איש שיחה מעניין, האם הוא ספורטאי טוב (בביה"ס, לדוגמה) ועוד כהנה וכהנה משתנים, שאנשים נוהגים לקטלג לפיהם. אני לא נכנסת לדיון של מה ראוי להכנס לשקלול ההערכה הזו.
במרבית המקומות אליהם הגעתי במהלך החיים, הרגשתי שאני מתחילה מציון 0, כאשר אני צריכה להוכיח את עצמי ולבנות את ההערכה אליי מאפס למעלה. היו שני מקומות אליהם הגעתי בחיי, שבהם הרגשתי ההיפך - שאני מתחילה מהציון המקסימלי וכל שנותר לי, הוא לא לקלקל את ההערכה הזו. במקומות האלה היה לי הרבה יותר קל להתמודד, ללמוד את הסביבה החדשה ולהשתלב.
אז השאלה הזו מופנית לכולם - האם יש לכם בחיים מקום אחד שיכול לזכות בתיאור "סביבה מוגנת", כזו שבה לא מניחים שאתם "אפס" ואתם צריכים לטפס למעלה, אלא שהנחת הבסיס היא שאתם "מאה" וכל שנותר הוא לשמור על זה?
