חיים פעם אחת
זה לא משנה לאן אתה שייך, משנה רק היכן טוב לך. אפילו אתה מודה בכך, לו תחושת השייכות הייתה אצלך בעדיפות עליונה לא היית פותח את השרשור הזה ולא היית אפילו מתחיל את תהליך ההגירה. אנשים שתחושת השייכות הכי חשובה להם לא עוזבים מקום אליו הם חשים שייכים. אתה משתמש כעת בשייכות כתירוץ. לא ברור מה אתה מנסה להשיג בזה.
 
הסדרה "דה איזראליז" מאוד מגמתית ואף אחד מהמשתתפים אינו מייצג את המהגר הישראלי השכיח. רוב המהגרים הישראלים לא הופכים למיליונרים, רוב המהגרים הישראלים לא רוצים לחזור לחיות בישראל לעולם אלא רק לבקר בה, רוב המהגרים הישראלים לא היגרו מישראל מסיבות כלכליות אלא כי אורח החיים בישראל היה לא לרוחם, גם טרור לא נמצא בין הסיבות העיקריות. לרוב המהגרים הישראלים חשוב בעיקר כבוד הדדי בין אנשים, דבר שחסר מאוד בישראל, נדירים בישראל אנשים שמתחשבים בזולת והאגרסיביות היא דרך חיים בישראל.
 
אפילו אם ישראל הייתה המדינה העשירה ביותר בעולם, כולם היו חיים בה כמו שמקובל בין אזרחי איחוד האמירויות הערביות (לא העובדים הזרים, שלא נהנים מהעושר אפילו מעט) ולא היה בה טרור בכלל לא הייתי נשאר בה. יחסי האנוש בישראל הם (כמטאפורה) כמו היחסים בין השדים בגיהנום לבין נשמותיהם של האנשים שם (לא מאמין בקשקוש הזה אפל המטאפורה מסבירה היטב עד כמה הם גרועים). כמובן איני מדבר על יחסים בין קרובי משפחה או יחסים בין חברים אלא על יחסים בין זרים, אבל רוב בני האדם בכל מקום זרים זה לזה ובישראל אין כבוד הדדי בכלל בין זרים, אפילו לא מינימלי. אני לא אומר שבישראל אדם לאדם זאב כי זה מעליב את הזאבים, אלא שבישראל אדם לאדם חלאה. גם החלאות יודעים להתנהג יפה למשפחה ולחברים שלהם אבל למי שהם לא מכירים הם לא יהססו להרע בכל סיטואציה בה הם מאמינים שיביאו תועלת לעצמם. המהגרים הם בדרך כלל אנשים שסירבו להפוך לחלאות למרות ששילמו על זה מחיר. בישראל דרכו עליהם (רק כי סירבו לדרוך על אחרים ובישראל מסתכלים על התחשבות כעל חולשה) ודווקא במדינה החדשה כיבדו אותם והתייחסו אליהם בצורה הוגנת ונעימה.
 
לא סתם הישראלים שילדיהם נולדו במדינות זרות מודים כולם שבישראל "היו אוכלים את הילדים שלהם בלי מלח", בישראל להיות ערס זה הנורמה, במדינות מתורבתות לא, לכן הילדים שנולדו בארה"ב וקנדה (במקומות שמושכים הגירה, מן הסתם זה לא כולל שכונות פשע) הם חנונים בקנה מידה ישראלי אבל נורמלים לגמרי בסביבת מגוריהם. בישראל אפילו בישובים היוקרתיים ביותר אין בית ספר שאין בו אלימות כל יום, בערים מבוקשות בארה"ב וקנדה אלימות היא אירוע נדיר מאוד. זה לא שונה בהרבה גם בין מבוגרים, בין מבוגרים בישראל יש פחות אלימות פיזית מאשר בין ילדים אבל אלימות מילולית וחוסר התחשבות שיכול לגרום לפגיעה פיזית (כמו למשל אלימות כביש) יותר מאשר אצל ילדים ולא רק כי ילדים לא נוהגים, אפילו הדוגמה ממגרשי הספורט (משחקים בין קבוצות מקצועיות) ממחישה זאת, רוב זורקי הנפצים והאנשים שהולכים מכות במגרשים הם מבוגרים, לא ילדים. אנשים שדוחפים זה את זה ליד הכניסה לשירותים הם מבוגרים, לא ילדים. אנשים שמקללים זה את זה בגלל אהדה לקבוצה היריבה הם מבוגרים, לא ילדים. כמו כן, גם אלה שזורקים אוכל ושתיה ושקיות ובקבוקים על הרצפה ובין המושבים הם בעיקר מבוגרים ולא ילדים. חיות הן בגן חיות והן בטבע יותר מחונכות מרוב האנשים בישראל.
