עץ כבוד לסאגה - פרק ראשון!
- פותח הנושא Radagast The Brown
- פורסם בתאריך
זהו בדיוק...
למה אתה חושב שאנשים ישארו כל הזמן בעירם? זה באמת מה שאתה חושב שיקרה אם יהיו פחות שחקנים לוחמניים? אנשים רוצים ויסתובבו. אלא שהם כנראה יהנו מכך יותר אם לא יתגלגל כל R למילטינטיות שהופכת שחקנים תמימים לאויבים פוטנציאלים ולמעשה כך נמנע! מסחר, לא מתפתח. אני לא מבין מה לא ברור לך באפשרות להינות ממשחק נפלא גם בלי להלחם. אני כבר שיחקתי לא פעם לוחם. למה שלא תנסה אתה פעם לשחק סוחר ממולח? אולי זה ימצא חן בעיניך.
למה אתה חושב שאנשים ישארו כל הזמן בעירם? זה באמת מה שאתה חושב שיקרה אם יהיו פחות שחקנים לוחמניים? אנשים רוצים ויסתובבו. אלא שהם כנראה יהנו מכך יותר אם לא יתגלגל כל R למילטינטיות שהופכת שחקנים תמימים לאויבים פוטנציאלים ולמעשה כך נמנע! מסחר, לא מתפתח. אני לא מבין מה לא ברור לך באפשרות להינות ממשחק נפלא גם בלי להלחם. אני כבר שיחקתי לא פעם לוחם. למה שלא תנסה אתה פעם לשחק סוחר ממולח? אולי זה ימצא חן בעיניך.
Radagast The Brown
New member
הי! אני מסכים עם זה 
עומר...
למה אתה חושב שזה מב שאמרתי? זה לא מה שאני אמרתי ואני לא חושב שזה גם מה שSERN חושב. תקשיב... אני מאוד מעריך לוחמים. כמה מהחברים הכי טובים שלי הם לוחמים. אני פשוט נגד זה שבגלל שבנאדם רוצה להמנע מלחימה, אתה מזמין אותו לאינוס סוסיוורכיבה על נשות עירו ועל הראייה שלך על שחקנים לא לוחמים כשוכני ערים רופסים שיושבים בעיר וממלמלים לאש. אז בו נסכם שאתה מבין שיש חיים מהנים ב-R גם בלי חרב ושאיומי אינוס כדוגמת דבריך אינם במקומם ולחילופין, אני מסכים שגם לוחמים, שודדים, גנבים ושות´ יכולים להיות דמויות עמוקות ושופעות אינפליי ונסיים בזאת?
למה אתה חושב שזה מב שאמרתי? זה לא מה שאני אמרתי ואני לא חושב שזה גם מה שSERN חושב. תקשיב... אני מאוד מעריך לוחמים. כמה מהחברים הכי טובים שלי הם לוחמים. אני פשוט נגד זה שבגלל שבנאדם רוצה להמנע מלחימה, אתה מזמין אותו לאינוס סוסיוורכיבה על נשות עירו ועל הראייה שלך על שחקנים לא לוחמים כשוכני ערים רופסים שיושבים בעיר וממלמלים לאש. אז בו נסכם שאתה מבין שיש חיים מהנים ב-R גם בלי חרב ושאיומי אינוס כדוגמת דבריך אינם במקומם ולחילופין, אני מסכים שגם לוחמים, שודדים, גנבים ושות´ יכולים להיות דמויות עמוקות ושופעות אינפליי ונסיים בזאת?
White Devil
New member
לפי מה שהבנתי עד עכשיו
יש פה חבורת יפי נפש שרוצה לשיר ולרקוד אני אשיר וארקוד על הקברים שלכם ארים זה בשביל ללכת מכות, לשבור עצמות ולרסק גולגלות יחי מיצי
יש פה חבורת יפי נפש שרוצה לשיר ולרקוד אני אשיר וארקוד על הקברים שלכם ארים זה בשביל ללכת מכות, לשבור עצמות ולרסק גולגלות יחי מיצי
barrow wight
New member
שבע וחצי שעות של תענוג
הפרק הראשון של הסאגה היה הלאר"פ הראשון בו השתתפתי (להוציא את war4ring שלא נחשב בעיני כמשחק), ולפיכך ביליתי את עשרים הדקות הראשונות של המשחק בהתבוננות באזרחי טוראל השונים העוסקים בעניניהם, ואז, לפתע, נפל האסימון, ונסחפתי לתוך דמותי ולתוך המשחק למשך שבע וחצי שעות של תענוג עילאי. לא שמתי לב לחום, לרעב ולצמא, לשריון הכבד שלבשתי, או לכל מיני זוטות שכאילו, האווירה שנוצרה מסביב חיפתה על הכול, אווירת רול פליי ששרתה בכל השחקנים, וחיפתה על כל תנאי מזג האוויר, והתקלות הקטנות. כל מי שראיתי היה ברול פליי, אפילו שתיית מים הייתה ברול פליי, כולם (מי שראיתי) צללו לתוך המשחק למשך שבע וחצי שעות, הייתה אווירה שסחפה את כולם. המאורע הכי מרגש שקרה לי במהלך המשחק התרחש כאשר שבו אנשי טוראל (מאמיני טיר) מקרב רה-הרקאט והסתערו על הליאוניר הבודד שנותר בעיר. איידן קודיאק (זה אני) עמד שם נבוך ואובד עצות, מצד אחד עומד ידידו הטוב נמרוד, הכוהן הראשי של טיר בטוראל, ומן הראוי לסייע לו במלחמתו, אבל מצד שני נמרוד מטורף ומורד במלכות, שלא לדבר על העובדה ששבעה מאמיני טיר לוחמים כנגד ליאוניר בודד אחד (אותו למד איידן לחבב במהלך שהותו הקצרה בעיר). וכך עמדתי קרוע בין חברי משכבר הימים, לבין בחור שנלחם בגבורה בודד מול רבים, ופשוט לא יכולתי להחליט במי אני מכה, הקונפליקט הקשה הזה הגיע לקיצו כאשר ספגתי שלוש מהלומות בגב ממישהו אחר, ומתתי מייד. והיו עוד מאורעות מרגשים, חברים, היו עוד הרבה... לדעתי, מארגני המשחק הפיקו היטב את לקחי war4ring , הכינו שיעורי בית, והרימו אירוע ברמה גבוהה מאוד, גם אם היה איחור בלו"ז, או רצף אירועים דחוס מדי בתחילת המשחק, הרי שדברים כאילו קורים במשחק ראשון, ויש חבלי לידה שצריך לחוות כדי להתפתח. , "ערפל הקרב" שנוצר במשחק היה מצויין, בתור שחקן מנוסה מאוד במשחקי תפקידים (ad&d) אני רגיל לשמוע דברים שאני לא יודע ולהתעלם מהם (ליתר דיוק, לנסות להתעלם מהם), וכאן היה מרתק לפעול על סמך מידע בזמן אמיתי, לחבר את הפאזל המודיעיני מקרעי שמועות, לאסוף את המידע, ולהבין מה לעזאזל קורה, למה, ואיפה. גם סוגיית הנשקים הרכים המאוד הפריעה לי (אני חסיד נשק קשה) נפתרה, הלוחמים לא השתוללו, והלחימה עם נשק רך יצאה יותר ריאלית מלחימת נשק קשה, ולפיכך יותר מהנה (מהיום, אין לי יותר בעיה עם נשק רך). לסיכום, אושר, נימריל, הקב"ט האמיץ איוב, ליבריה, וכל אילו שאיני מכיר, שעסקו במלאכה, וגם הביאו תוצאות, כל הכבוד, ממש ממש נהניתי, קבעתם רף גבוה, בתקווה שתרימו אותו עוד יותר גבוה. בברכה אריאל שונמי המתמוגג
הפרק הראשון של הסאגה היה הלאר"פ הראשון בו השתתפתי (להוציא את war4ring שלא נחשב בעיני כמשחק), ולפיכך ביליתי את עשרים הדקות הראשונות של המשחק בהתבוננות באזרחי טוראל השונים העוסקים בעניניהם, ואז, לפתע, נפל האסימון, ונסחפתי לתוך דמותי ולתוך המשחק למשך שבע וחצי שעות של תענוג עילאי. לא שמתי לב לחום, לרעב ולצמא, לשריון הכבד שלבשתי, או לכל מיני זוטות שכאילו, האווירה שנוצרה מסביב חיפתה על הכול, אווירת רול פליי ששרתה בכל השחקנים, וחיפתה על כל תנאי מזג האוויר, והתקלות הקטנות. כל מי שראיתי היה ברול פליי, אפילו שתיית מים הייתה ברול פליי, כולם (מי שראיתי) צללו לתוך המשחק למשך שבע וחצי שעות, הייתה אווירה שסחפה את כולם. המאורע הכי מרגש שקרה לי במהלך המשחק התרחש כאשר שבו אנשי טוראל (מאמיני טיר) מקרב רה-הרקאט והסתערו על הליאוניר הבודד שנותר בעיר. איידן קודיאק (זה אני) עמד שם נבוך ואובד עצות, מצד אחד עומד ידידו הטוב נמרוד, הכוהן הראשי של טיר בטוראל, ומן הראוי לסייע לו במלחמתו, אבל מצד שני נמרוד מטורף ומורד במלכות, שלא לדבר על העובדה ששבעה מאמיני טיר לוחמים כנגד ליאוניר בודד אחד (אותו למד איידן לחבב במהלך שהותו הקצרה בעיר). וכך עמדתי קרוע בין חברי משכבר הימים, לבין בחור שנלחם בגבורה בודד מול רבים, ופשוט לא יכולתי להחליט במי אני מכה, הקונפליקט הקשה הזה הגיע לקיצו כאשר ספגתי שלוש מהלומות בגב ממישהו אחר, ומתתי מייד. והיו עוד מאורעות מרגשים, חברים, היו עוד הרבה... לדעתי, מארגני המשחק הפיקו היטב את לקחי war4ring , הכינו שיעורי בית, והרימו אירוע ברמה גבוהה מאוד, גם אם היה איחור בלו"ז, או רצף אירועים דחוס מדי בתחילת המשחק, הרי שדברים כאילו קורים במשחק ראשון, ויש חבלי לידה שצריך לחוות כדי להתפתח. , "ערפל הקרב" שנוצר במשחק היה מצויין, בתור שחקן מנוסה מאוד במשחקי תפקידים (ad&d) אני רגיל לשמוע דברים שאני לא יודע ולהתעלם מהם (ליתר דיוק, לנסות להתעלם מהם), וכאן היה מרתק לפעול על סמך מידע בזמן אמיתי, לחבר את הפאזל המודיעיני מקרעי שמועות, לאסוף את המידע, ולהבין מה לעזאזל קורה, למה, ואיפה. גם סוגיית הנשקים הרכים המאוד הפריעה לי (אני חסיד נשק קשה) נפתרה, הלוחמים לא השתוללו, והלחימה עם נשק רך יצאה יותר ריאלית מלחימת נשק קשה, ולפיכך יותר מהנה (מהיום, אין לי יותר בעיה עם נשק רך). לסיכום, אושר, נימריל, הקב"ט האמיץ איוב, ליבריה, וכל אילו שאיני מכיר, שעסקו במלאכה, וגם הביאו תוצאות, כל הכבוד, ממש ממש נהניתי, קבעתם רף גבוה, בתקווה שתרימו אותו עוד יותר גבוה. בברכה אריאל שונמי המתמוגג
להודות להדר.
הדר, תודה, תודה, תודה. נהיניתי מאוד.אין ספק שהאירוע היה מאורגן לעילא ועילא. העומק של מרבית הדמויות היתה תמורה לכל המלחמות על הדמויות. הפוטנציאל העצום לרול פליי רק גדל בעקבות עלילה מורכבת ובנויה היטב. מצד אחד היא כבלה אנשים להתרחשות מאוד ספציפית. לא כל אחד יכל להמציא לעצמו עלילות ומשימות ולבלבל את כולם. מצד שני במסגרת הגב הכללי של העלילה היה לכל מי שרצה בכך או לי לפחות, את כל החופש לשקוע עמוק עמוק לאינפליי. מרבית הנאפסים מילאו את תפקידם כראוי, אינפליי מצויין ולא כפו את עצמם. נוחי על זרי הדפנה, מאסטרית. הרווחת אותם. עד הפעם הבאה
. סבסטיאן, מספר הסיפורים.
הדר, תודה, תודה, תודה. נהיניתי מאוד.אין ספק שהאירוע היה מאורגן לעילא ועילא. העומק של מרבית הדמויות היתה תמורה לכל המלחמות על הדמויות. הפוטנציאל העצום לרול פליי רק גדל בעקבות עלילה מורכבת ובנויה היטב. מצד אחד היא כבלה אנשים להתרחשות מאוד ספציפית. לא כל אחד יכל להמציא לעצמו עלילות ומשימות ולבלבל את כולם. מצד שני במסגרת הגב הכללי של העלילה היה לכל מי שרצה בכך או לי לפחות, את כל החופש לשקוע עמוק עמוק לאינפליי. מרבית הנאפסים מילאו את תפקידם כראוי, אינפליי מצויין ולא כפו את עצמם. נוחי על זרי הדפנה, מאסטרית. הרווחת אותם. עד הפעם הבאה
barrow wight
New member
כמובן, כמובן, אני כבר זקן וסנילי.
גם להדר הילולים ותשבחות, וגם לכל מי שעשה במלאכה ואיני יודע את שמו. קבלו .ח.ח.ח.ונ.ח.ופ.מ. (חיזוק חיובי חוזר ונשנה חזק ופרוע מאוד) בברכה אריאל
גם להדר הילולים ותשבחות, וגם לכל מי שעשה במלאכה ואיני יודע את שמו. קבלו .ח.ח.ח.ונ.ח.ופ.מ. (חיזוק חיובי חוזר ונשנה חזק ופרוע מאוד) בברכה אריאל
Lord Langrim
New member
!Exellent, Amazing
ובכן... אני הוא האביר הבודד שנלחם נגד שבעה בוגדים במלכות... אך בואו ונתחיל מההתחלה: על הגעת הנסיך ורצח ראש העיר טוראל כבר דובר רבות ולכן לא אפרט אותם כאן חוץ מלומר שכשראש העיר נרצח, הנסיך הפקיד תכתיב מלכותי שעד שימצא מחליף לראש העיר שנרצח ישלטו בעיר ממסדר אבירי הינשוף (עליהם אני נמנה...), ועזב את העיר לכיוון דורגון. לאחר זמן מה של משחק נהדר ואמין ועמוק עמוק בתוך הרול-פליי... קבוצה גדולה יחסית נכנסה בשערי העיר טוראל בעוד אני וכמה מכרים, מהם ישנים ומהם חדשים בעיר ישבנו בפונדק. יצאתי אליהם וכולם התקהלו מסביב על מנת לשמוע חדשות מהעולם שמחוץ לעיר (כל מה שניזונו עליו עד עכשיו היו שמועות לא מבוססות...) בעוד אנו מחליפים מילים של נימוס וברכה אחד מהאנשים שאל אותי מי כאן מאבירי הינשוף? עניתי מיד שאני הוא נציג הינשופים בעיר. הוא שאל אותי היכן שאר האבירים, ומכיוון שהם כולם היו עסוקים בהתרחשויות מחוץ לטוראל עניתי שאני הוא היחיד שנמא בעיר - זו היתה הטעות האחרונה שלי כי בעודי מסתכל על אחד האנשים שניסו לדבר קלטתי תנועה מהירה מזוית העין, שלפתי את חרבי באינסטינקט בעודי רואה סכין חותכת את גרוני... נפלתי לארץ בקושי יכולתי לנשום, הרגשתי את חיי נוטפים מצווארי, בכוחות אחרונים שלפתי את בקבוק המים המקודשים לליאוניר ולחשתי "ליאוניר תן מעוצמתך..." ושתתיתי מהמים המקודשים, אור עטף אותי לרגע וחשתי חמימות בכל גופי, לפתע יכולתי לנשום כרגיל! קמתי במהירות על רגליי ועמדתי מול הבוגדים ההמומים למראה האביר שקם ממכת מוות שכזו - אבל התעשתו מהר ותקפו אותי בכל כוחם, לחמתי, לחמתי חזק ולחמתי מהר כפי שלימדו אותי בכל שנותי הארוכות כמתלמד ובכל תקופת שירותי כאביר בממלכת סילין, אך לא יכולתי להם... הם לא כיבדו אותי בקרב אחד על אחד עם כבוד ללוחם מולם כפי שהייתי מצפה ממאמיני טיר, אלא התנפלו עליי שבעה בבת אחת כמו חיות שעטות על הטרף, זאבים מורעבים שיודעים רק להרוג בעדיפות מספרית, וכך עצרתי מהלומה אחר מהלומה על חרבי ומגיני, אך הקיפו אותי מכל צדדי והיכו בגבי ללא כבוד, וכך נפלתי על אדמת טוראל וחושך הקיף אותי מכל צדדי....... ......קמתי בעירפול חושים עם תחושה של אובדן זמן, וזכרון עמום מחלום על אלת הצדק ליבריה... ומצאתי את עצמי נעול מחוץ לשעריה של העיר טוראל, כשהדגל האדום כדם של הבוגדים הפנאטים של טיר מתנופף מעליה ברוח החמימה. הייתי מבולבל מאד בתחילה אך ידעתי שעליי למצוא את מפקדי ולהעביר לו את המידע על כיבוש העיר.... ...לאחר איחודי עם המפקד והאבירים ושאר הכוחות הנאמנים למלך צרנו על שערי העיר טוראל בדרישה צודקת, בשם המלך, להכנע ולפתוח את השערים. משלא נענינו חמקנו פנימה דרך מנהרה סודית שהובילה מחומות העיר לתוך מצודת אבירי הינשוף במרכז העיר. משם פרצנו לתוך העיר ולחמנו בעוז נפש תוך אבידות מועטות מאד. לוחמי טיר הבוגדניים נפלו לאחור והתבצרו בתוך בניין האקדמייה ללחימה, קראנו לקשתים שיסיעו לנו ותקפנו את הבנין המבוצר שהכרנו היטב מהשנים שהיינו בטוראל, ותוך לחימה קשה מדלת לדלת לבסוף הכנענו את הבוגדים העלובים והשתלטנו על העיר בשנית... ....עד כאן מאנימוס פרליאטור, אביר הינשוף, ליאוניר מהמעגל השלישי.
ובכן... אני הוא האביר הבודד שנלחם נגד שבעה בוגדים במלכות... אך בואו ונתחיל מההתחלה: על הגעת הנסיך ורצח ראש העיר טוראל כבר דובר רבות ולכן לא אפרט אותם כאן חוץ מלומר שכשראש העיר נרצח, הנסיך הפקיד תכתיב מלכותי שעד שימצא מחליף לראש העיר שנרצח ישלטו בעיר ממסדר אבירי הינשוף (עליהם אני נמנה...), ועזב את העיר לכיוון דורגון. לאחר זמן מה של משחק נהדר ואמין ועמוק עמוק בתוך הרול-פליי... קבוצה גדולה יחסית נכנסה בשערי העיר טוראל בעוד אני וכמה מכרים, מהם ישנים ומהם חדשים בעיר ישבנו בפונדק. יצאתי אליהם וכולם התקהלו מסביב על מנת לשמוע חדשות מהעולם שמחוץ לעיר (כל מה שניזונו עליו עד עכשיו היו שמועות לא מבוססות...) בעוד אנו מחליפים מילים של נימוס וברכה אחד מהאנשים שאל אותי מי כאן מאבירי הינשוף? עניתי מיד שאני הוא נציג הינשופים בעיר. הוא שאל אותי היכן שאר האבירים, ומכיוון שהם כולם היו עסוקים בהתרחשויות מחוץ לטוראל עניתי שאני הוא היחיד שנמא בעיר - זו היתה הטעות האחרונה שלי כי בעודי מסתכל על אחד האנשים שניסו לדבר קלטתי תנועה מהירה מזוית העין, שלפתי את חרבי באינסטינקט בעודי רואה סכין חותכת את גרוני... נפלתי לארץ בקושי יכולתי לנשום, הרגשתי את חיי נוטפים מצווארי, בכוחות אחרונים שלפתי את בקבוק המים המקודשים לליאוניר ולחשתי "ליאוניר תן מעוצמתך..." ושתתיתי מהמים המקודשים, אור עטף אותי לרגע וחשתי חמימות בכל גופי, לפתע יכולתי לנשום כרגיל! קמתי במהירות על רגליי ועמדתי מול הבוגדים ההמומים למראה האביר שקם ממכת מוות שכזו - אבל התעשתו מהר ותקפו אותי בכל כוחם, לחמתי, לחמתי חזק ולחמתי מהר כפי שלימדו אותי בכל שנותי הארוכות כמתלמד ובכל תקופת שירותי כאביר בממלכת סילין, אך לא יכולתי להם... הם לא כיבדו אותי בקרב אחד על אחד עם כבוד ללוחם מולם כפי שהייתי מצפה ממאמיני טיר, אלא התנפלו עליי שבעה בבת אחת כמו חיות שעטות על הטרף, זאבים מורעבים שיודעים רק להרוג בעדיפות מספרית, וכך עצרתי מהלומה אחר מהלומה על חרבי ומגיני, אך הקיפו אותי מכל צדדי והיכו בגבי ללא כבוד, וכך נפלתי על אדמת טוראל וחושך הקיף אותי מכל צדדי....... ......קמתי בעירפול חושים עם תחושה של אובדן זמן, וזכרון עמום מחלום על אלת הצדק ליבריה... ומצאתי את עצמי נעול מחוץ לשעריה של העיר טוראל, כשהדגל האדום כדם של הבוגדים הפנאטים של טיר מתנופף מעליה ברוח החמימה. הייתי מבולבל מאד בתחילה אך ידעתי שעליי למצוא את מפקדי ולהעביר לו את המידע על כיבוש העיר.... ...לאחר איחודי עם המפקד והאבירים ושאר הכוחות הנאמנים למלך צרנו על שערי העיר טוראל בדרישה צודקת, בשם המלך, להכנע ולפתוח את השערים. משלא נענינו חמקנו פנימה דרך מנהרה סודית שהובילה מחומות העיר לתוך מצודת אבירי הינשוף במרכז העיר. משם פרצנו לתוך העיר ולחמנו בעוז נפש תוך אבידות מועטות מאד. לוחמי טיר הבוגדניים נפלו לאחור והתבצרו בתוך בניין האקדמייה ללחימה, קראנו לקשתים שיסיעו לנו ותקפנו את הבנין המבוצר שהכרנו היטב מהשנים שהיינו בטוראל, ותוך לחימה קשה מדלת לדלת לבסוף הכנענו את הבוגדים העלובים והשתלטנו על העיר בשנית... ....עד כאן מאנימוס פרליאטור, אביר הינשוף, ליאוניר מהמעגל השלישי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.