צפיתי בכל זאת, ויש לי תובנות.
לדעתי, היו שלושה עניינים חשובים בכתבה:
1. חוסר מקצועיות בטיפולים רבים - טכניקות חדשניות שלא מיושמות בארץ באופן שוטף, כמו PGS, שזו בדיקה שאינה בסל.
2. סדר עדיפויות לקוי של המערכת - תעדוף לממן טיפולים למטופלות מבוגרות עם סיכוי נמוך מאוד להריון על פני מימון תרומת ביצית.
3. הנושא הבריאותי - האם יש קשר בין טיפולים לבין סרטן השד? (בכתבה הוצג שקיים קשר, אף על פי שהמחקרים אינם חד משמעיים ושלאחרונה יצא מחקר מקיף שמעיד שלא קיימת עלייה בשיעור מקרי סרטן השד בקרב מטופלות IVF.
לגבי הנושא הראשון, מהפורום הזה ראיתי מקרים לא מעטים שבהם האישה מקבלת טיפול שמעורר סימני שאלה רבים. חדשות לבקרים נכנסות לכאן גולשות שעברו שתי הפלות או שלוש הפלות ולפעמים אף יותר, כשהרופא הציג להן את ההפלות כ"מקריות", במקום לשלוח אותן לבירור להפלות חוזרות. אפשר להיתקל בפורום (לעיתים רחוקות אמנם) שבהוראת רופא האישה מתחילה ליטול תרופות פוריות מבלי שבעלה עבר בדיקת זרע. פעמים נתקלתי שהאישה עוברת את אותו הפרוטוקול מספר פעמים רב ללא ההצלחה, והרופא ממשיך עם אותו הפרוטוקול (היו כאן מקרים שבהן גולשת סיפרה על עשרות טיפולים כשמתוך עשרות הטיפולים היו שניים-שלושה סוגי תוכניות טיפול בלבד). הזרעות שמתבצעות לפי שהאישה עברה צילום רחם הן בגדר רשלנות. יש דוגמות רבות, וקצרה היריעה מלהכיל את כולן. מי שכבר נמצאת כאן מספיק זמן, יודעת שאנחנו בפורום דוגלות בכך שידע=כוח, ושמעורבות המטופלת בטיפול הכרחית. יחד עם זאת, מצער להיווכח בהכרחיות העמידה על המשמר. חבל שאין סכימה ברורה שכוללת צמתים ברורים לבדיקות, לפרוטוקולים מיוחדים ולשינוי מעבדה/רופא/דרך.
2. להגביל את הטיפולים זה לא דבר רע, כשיש אלטרנטיבות שפויות. בסרט הוזכרה העלות הגבוהה של תרומת ביצית והבעייתיות שקיימת בתרומת ביצית בארץ. זוהי בעייה אחת, והיא אינה היחידה. הבעייה היא שאין באמת אלטרנטיבות זמינות. אימוץ תינוק בארץ הוא כמעט בלתי אפשרי, אלא אם נרשמתם כשבן הזוג המבוגר הוא מתחת לגיל 35 (ולמה שתעשי זאת, אם יש לך הרבה תקווה שתצליחי?!), וגם אז, לא מובטח תינוק, וגיל הפעוט יכול להיות גם שנתיים, מה שהופך את העניין למסובך יותר (אני מעריצה הורים שלקחו יעל עצמם את המשימה המורכבת הזאת של לגדל פעוט שבמשך שנתיים לא קיבל את צרכיו הבסיסיים) . אימוץ חו"ל מצוצמצם מאוד, וגם כאן אין אופצייה לקבל תינוק (לצורך השוואה, הארה"ב בחלק מהמדינות יש אפשרות להיפגש עוד לפני הלידה עם האישה שמוסרת את הילד לאימוץ , ולאספו כתינוק בן יומו מבית החולים) . על ההיבט הכלכלי של פונדקאות לא דובר, אז כדי לשבר לכולנו את האוזן, מדובר על סכומים הנעים בין 200 אלף ש"ח ל-300 אלף ש"ח, ולפעמים אף יותר, שלא לדבר על מי שצריכה תרומת ביצית עם פונדקאות. תיאורטית, אפשר לומר לזוג שלא השיג הריון במשך 10טיפולים רציפים ובהנחה שהעוברים באיכות טובה שכדאי להם לחשוב על פונדקאות, אבל בהבט הכלכלי מדובר על סכומים של נטילת משכנתא, אין החזרים או מימון, מה שהופך את האלטרנטיבה הזו למורכבת עוד יותר (וזה רק ההבט הכלכלי).
3. ההבט הזה היה צריך להתבסס על מחקרים, נתונים ומספרים, ולא על מה שמטופלת ראתה, שאלה או הרגישה. בנוסף אונקולוג שאומר שמצא קשר ולא מוכן לדבר, אונקולוגית שמייעצת אבל לא מראה שום נתון, עלולים ליצור חרדה (אצלי בהחלט נוצרה!) שלא בטוח שמוצדקת.
יאמר לזכותה של שרון כידון, שהוצג בסרט ממד שלרוב לא מדובר בסרטים מסוג זה, ווהוא הממד החברתי. כוונתי היא ללחץ החברתי, להתנהגות הסביבה באירועים וכיוצ"ב. לדעתי, ההבט הזה הוצג באופן חד וברור, והלוואי שיופק סרט שיתמקד בהבט ההרסני הזה, שלדעתי גם הוא תורם לטיפולים מיותרים בצורה הבאה: זוג פונה לעזרה רפואית לפעמים גם בטרם עברה שנה של קיום יחסים באופן סדיר, בעוד שבאנגליה מתבקשים הזוגות לנסות להרות באמצעות יחסים במשך שנתיים לפני פנייה לרופא (כשגיל האישה נמוך מ-35, ואין בעייה רפואית ידועה), זוגות רבים פונים להזרעות עוד לפני שמיצו את השיטה המסורתית, ונתקלתי אף במישהי שעשתה IVF כי הביטוח מימן לה. בארץ נכנסים לאישה לרחם בכל הזדמנות אפשרית. מי נכנס? כולם!!! מהמשפחה ועד לטכנאי הכבלים והפקידה בדואר. לא חושבת שמישהי כאן עושה ילדים רק כי החברה דורשת...אבל מאמינה כי אם פרטיותנו הייתה קצת יותר מכובדת, גם המרוץ לילד היה נראה יותר שפוי.
אלה התובנות שלי. אני חושבת שביחס לסרטים שהוקרנו בשנים האחרונות הסרט הזה דווקא היה באווירה אחרת, פחות תוקף את המטופלות, אלא יותר מציב סימני שאלה חשובים כלפי המערכת הרפואית.