אני נמצא עכשיו בתוך ה-run הארוך של קלרמונט
ה-run הראשון של אקס-מן - הדור הראשון והמקורי - זה של סטן לי, היה מפגר ולא התיישן טוב, והטובה היחידה שאנו חבים לו היא על דמויות כמו ג'אגרנאט, פולאריס והאבוק (אפילו המאגנטו של אז הוא לא המאגנטו של היום, שאותו אנו חבים לקלרמונט) ואפילו הבלוב (שבצורה מפתיעה מייצג דמות אנטגוניסטית שניתן להבין אותה, ברוח שמקדימה את התקופה).
כריס קלרמונט התחיל יחד עם ג'ון בריין את ה-run עם הדור השני של האקס-מן (וולברין, סופה, נייטקרוולר, באנשי וקולוסוס) ולו אנו חבים סאגות מדהימות כמו dark phoenix ו-days of the future past המוכרות, אבל גם כמה סיפורים טובים, פחות מוכרים, וברור שמרגע שהוא לקח שליטה על האקס-מן הוא העלה אותו לרמה אחרת לגמרי (אין מה להשוות בכלל לשנות ה-70, עם הדמויות השבלוניות והקרטוניות, הן של הגיבורים והן של הרעים והסיפורים המופרכים) ואפשר לומר בביטחון שהוא הביא את הסדרה לאן שהיא היום, אבל מאז הסוף של ארק ה-brood וההגעה של ה-new mutants אני מרגיש שאין רמה אחידה לקומיקס. דמויות חדשות מוסיפות להגיע ללא הפסקה, בלי שעוצרים בכלל להתעכב עליהן ובלי מטרה מוגדרת, סיפורים מתחילים ונזנחים, רק בשביל לחזור אחרי 10 פרקים או יותר ואין עלילה מוגדרת, רק אפיזודות קטנות בזמן שהעולם מתחיל לשנוא מוטציות יותר ויותר, אבל מלבד כמה התייחסויות קטנות (מוקצנות ולא ריאליות, רוב הזמן) הנושא הזה, כמו דמויות חדשות רבות, נשאר לא נגוע, ובינתיים מקדישים כל פרק למשהו אחר - לפעמים לשדים, חייזרים וכשפים שבעיניי מחריבים את ההנאה מהסדרה, במיוחד בתדירות הזו.
זה מרגיז. ברוב הפרקים בולטת האישיות הייחודית של כל אחת מהדמויות (מה שבפני עצמו הוא דבר מהנה) אבל בעיניי זה לא מספיק... הדוגמא הכי טובה לזה היא רייצ'ל גריי - היא הגיעה מהעתיד פיזית (השד יודע איך, אני עדיין לא הצלחתי להבין את זה. אם באמצעות כוחות טלפתיים - מדוע אקסייבייר לא יכול לעשות את זה גם כן? ומה קשור כוחות טלפתיים לחזרה פיזית בזמן?) ומאז פשוט שכחו אותה. זה כאילו שהביאו אותה רק כי המעריצים מאוד רצו להחיות את ג'ין גריי, כסוג של תחליף גרוע. ועכשיו היא סתם נמצאת שם, בלי לנסות לחזור לזמן שלה או להבין איך משנים את הזמן, או משהו... היא גם לא משתלבת טוב עם הדמויות האחרות. קולוסוס הוא דמות שאילולא היה לה רומן עם קיטי - לא עברה שום צורה של גדילה לאורך הקומיקס. אין שום סיפור מתמשך שנוגע אליו, אין לו כיוונים חדשים, אין לו מטרות חדשות. הוא סתם שם, רוב הזמן מישהו שיהיה לרעים את מי לכסח בשביל להראות עד כמה הם חזקים שהם מצליחים אפילו להעיף את קולוסוס, רק בשביל שאחרי 100 פרקים, כנראה בעקבות מכתבי זעם של מעריצים, ישתלו לו בראש מחשבה שהוא לאחרונה לא עצמו ויתנו לו איזה ניצחון קטן. רוג הצטרפה אל האקס-מן, והיה לה קונפליקט לגבי זה כמו גם לגבי הכוחות (והאישיות) שהיא גנבה מקרול דנוורס, אבל משך רוב הפרקים היא פשוט עומדת ברקע ונלחמת, בלי שום דבר מלבד מבטא דרומי ואישיות מחוספסת ומהנה. ה-new mutants חביבים, ואני נהנה מהאישיות של רובם (במיוחד וולפסביין וקאנון-בול) אבל אפשר להגיד עליהם דבר דומה - הם אף פעם לא מתפתחים, וזה קצת מעצבן שאני צריך לקרוא גם את הקומיקס שלהם כי האירועים בו מתקשרים ישירות לאירועים של האקס-מן.
ופרופסור אקסייבייר... זה אחד הדברים שהכי מפריעים לי: הוא אחת הדמויות חסרות התועלת והחלשות ביותר בסדרה, כשהוא אמור להיות אחת הדמויות החזקות ביותר. זה כבר צריך להפוך לטרופ: "פרופסור אקייסבייר לא יכול" כי כמעט בכל פרק פרופסור אקייסבייר לא יכול לבצע משהו (כדי להעניק, אני מניח, הזדמנות לאחרים לעשות זאת) - כל אויב שמתקיף את האקס-מן כשהוא נוכח - מוגן מפני השפעתו של אקסייבייר, כל פעם בתירוץ מופרך אחר (לשדים יש מוח אחר, ליצורים דוגמת וורלוק יש מוח של מכונה, לאויבים אחרים - הם פרועים מדי ונמצאים ב(מילת הקסם)"ברסרק", ואם הם לא פרועים מדי - אז הם שולטים בעצמם מדי ומגינים על עצמם מפני שליטה מחשבתית, ויש כאלו שהוא סתם לא יכול לחדור למוח שלהם מסיבה שאינה ידועה). בכל פעם שמשהו מפתיע את האקס-מן, אקסייבייר מצליח לגלות את זה רק באיחור, ביחד עם כולם. בכל פעם שדמות סובלת מאיזה מצב נפשי (כוח חיצוני שמשתלט לה על המוח או משהו שנוגע לתחום ההתמחות של אקסייבייר) - הוא לא מבין איך לטפל בזה. זה מרגיז. אם הם לא רוצים את הכוח של אקסייבייר, אז שייפטרו ממנו וזהו, אבל שלא יעשו ממנו ווימפ.
