פינת החזאים או המכללה לנביאים בגרוש או ואטאבר

[juspan]

'צטערת, לא התכוונתי

אבל גם אני חיבבתי את דני.

אבל חייבת להודות, שבעונה הזו להבדיל מרובכם (נו, המעטים כאן שכן כתבו על העונה כל מיני דברים) היחידים שהתעניינתי מה באמת יעלה בגורלם ומאוד חיבבתי (אם כי יותר בהתחלה, סתם אהבתי את בחירת השירים אז) הם אך ורק אלכס וסיירה, וכ"כ לא מדברים אלי אמנים (אופס, אמנים? עדיף להגיד אקטים כאן

) כמו איילונה וכאלה, שאני מרגישה כלפיהם מה שסיימון אמר עליה איזו פעם "בובה מזמרת" (או בובה מרקדת?

יותר טוב, ואפילו לא בובה מהסוג החמוד).

נאוסיקיי, אם תראי את ההודעה, מעניין אותי מה את חושבת על הצמד הזה? מעלה שני ביצועים מההתחלה באודישנים כשאז התאהבתי בהם (נו, בעיקר באלכס שהוא מלא בכריזמה וכישרון בעיניי ואוהבת את הקול שלו), אח"כ עם התקדמות העונה רק המשכתי לשמור להם חסד נעורים כי פחות התחברתי לבחירת השירים בגדול...

בביצוע הזה באודישן הייתי משוחדת קמעא, כל מי שעושה קאבר "אלטרנטיבי" לטוקסיק הבלתי נלאה של בריטני, כבר אני מקשיבה לו ומביטה אל המסך שלא כהרגלי

(ככה גם הכרקוקליות קנו את עולמן מבחינתי

http://www.youtube.com/watch?v=w9JDrf1QBO4

וכאן בשלב ההופעות החיות, עם עוד מגה להיט ידוע לשמצה שרבים כ"כ אוהבים לשנוא ושהם עשו אותו כרגיל משהו אחר לגמרי
http://www.youtube.com/watch?v=gw9EH4fw47o

 

[נאוסיקאיי]

חמודים ביותר!

האמת שהם קנו אותי כבר בשלב הלאבי-דאבי, זה שהם יודעים לשיר ועושים את זה בצורה אינטליגנטית זה בונוס

את טוקסיק אני כמובן מכירה וזה השיר היחיד של בריטני שאני אוהבת (אפילו במקור), את השיר השני לא הכרתי, כלומר, שמעתי על רובין ת'יק (בגלל הטוורקינג של מיילי סיירוס) אבל לא שמעתי אותו (וגם לא את סיירוס) ואם שמעתי במקרה לא ידעתי שזה שלו, אני מכירה מעט מאוד להיטים מהשנים האחרונות כי אני בקושי שומעת גלגל"צ לאחרונה.

 

[juspan]

בשקט, שלא ישמעו כאן

אגלה שגם אני אוהבת את טוקסיק במקור (ואותו כנ"ל, השיר היחידי שלה בביצועה) וגם את השיר השני של ת'יק, וגם בקושי שומעת רדיו שמשמיע מיינסטרים ולהיטים עכשוויים (לפעמים באוטו בגלל הגדולה שלי שמכריחה אותנו להעביר תחנה), אבל מהשיר של רובין אי אפשר היה להמנע בזמן אמת, גם בכל התכניות המקבילות מחו"ל שאת לא צופה בהן (בין אם התארח בעצמו באקס פקטור כמדומני, ובין אם עשו לו קאבר בתחרות, זה היה בד'ה ווייס אמריקה האחרון, וכו' וכו').
אבל לפעמים בתכניות האלה אני קולטת כמה שאני לא מעודכנת ולא מכירה להיטים שנחשבים הכי גדולים עכשיו (נו, כבר דיברנו על זה בהקשר של סונגפופ, אגב, את ממשיכה לשחק? לפני חודש בערך נגמר לי סופית, פתאום לא דגדג לי בכלל לפתוח את המשחק וזהו, מאז לא נגעתי בו ונראה לי שנגמלתי סופית).

 

[נאוסיקאיי]

ובמקרה דווקא היום יצא לי לשמוע טיפה גלגל"צ

ונפלתי על ביצוע בהינדית של השיר "מזמור ליקינטון"...
http://www.youtube.com/watch?v=3Fx1XhQIOz4
מסתבר שזה סוג של להיט לאחרונה...

אני כבר לא נגעתי בסונגפופ עידנים, אבל באמת בזכותו הכרתי כל מיני להיטים (לפחות את השניות הראשונות שלהם...) של כל מיני זמרים ולהקות שכמובן הכרתי את שמותיהם אבל קודם לכן לא ממש טרחתי להתמצא בפועלם.
הפסקתי לשחק כי נכנסתי חזק לקאנדי קראש, וזה דחק אותו החוצה, ודי במהירות הגעתי לשלבים מתקדמים עד שנתקעתי בשלב 420 או 430, משהו כזה, וקלטתי שאו שאיזשהו צירוף ממוזל יציל אותי ממנו, או שאצטרך להשקיע ממוני בכל מיני עזרים כדי להחלץ ממנו, וזה עזר לי להגמל. כל עוד זה היה תלוי במיומנות שלי אז נהניתי מזה, אבל כשזה נהיה משחק של נטו מזל (או גרוע מכך, כסף) אז זה כבר לא זה בשבילי. הם עכשיו מחלקים כל מיני צ'ופרים כדי לעזור לאנשים להתקדם, אבל אין לי כוח לזה יותר, אפשר לומר שמיציתי.
אבל לא מחקתי את הסונגפופ (חבל, יש לי עליו פלייליסטים וכדומה), יש מצב שאחזור אליו מתישהו, סך הכל משחק נחמד והרבה פחות טוטאלי מקאנדי קראש שממש שואב אותך פנימה.

 

[juspan]

קטעים, גם לא הכרתי

חמוד, אבל מעדיפה את המקור

לא בשבילי כל השאנטי הזה (למרות שחיבבתי כמה להיטי בוליווד בזמנו).

וחושבת שדיברנו אז על קנדי קראש, וכמו שסיפרתי - אין סיכוי שאכניס את עצמי בכלל לזה, לא מספיק שאני מכורה לכל מיני ריאליטיז מפגרים פחות או יותר?

גם הסונג פופ היה בין המשחקים הנדירים שנתתי להם בכלל צ'אנס אי פעם.
עכשיו אני צופה ונהנית מרויאל שף, רואה? (לא זוכרת אם דיברנו בזמנו על חי בלה לה לנד ואם יצא לך לראות, אז זה בסגנון רק על אוכל, עם אותם עורכים/יוצרים וכו').

 

[נאוסיקאיי]

איזה קטע, בדיוק סיימתי לראות פרק

מאוד חמוד.
לה לה לנד - ראיתי רק את העונה השניה, הבנתי שהיא נחשבת הרבה פחות מוצלחת מהראשונה. זה לא היה ממש כוחות, האמת, בקטע של התחרות, אבל זה היה חביב כשלעצמו (אם כי לפרקים מרוח והיו כמה פרקים יבשושיים, הרויאל שף יותר קצבית, כנראה גם בזכות זה שהפרקים קצרים יותר. והכי כייף זה לקרוא אח"כ את רחלי רוטנר.
יצא לי גם לראות את מה שקורה באילת, ראית? גם ראיתי רק את העונה השניה. זו תוכנית של איתי שגב, אז ראיתי את זה בעיקר בגללו, כי אחרי הישרדות עיניין אותי לראות איך הוא עושה ריאליטי כמי שהשתתף בריאליטי בעצמו ונכווה (למרות שניצח. אפשר היה לראות שהוא מבין מה הקהל רוצה אבל לא יכול ליישם את זה על עצמו). בסופו של דבר זה היה בדיוק הפוך מהישרדות, לדעתי כולם יצאו שם סה"כ טוב, אפילו הצ'ילבות אביבית בר זוהר וליהי גרינר... (אם כי תירס סקסואל ופישי גנבו להם את ההצגה).
יותר טוב שאת לא נכנסת לקאנדי קראש, זה ממכר ברמות!

 

[juspan]

הו, אחותי, ברור שראיתי

וגם כמובן רק את העונה השניה עם הסלבס (חח מי שישמע), כלומר מה שקורה באילת, והתאהבתי לגמרי בתירס סקסואל. כמה צחקתי! (זוכרת במיוחד את הפרק עם הכלב רובוט/דינוזאור רובוט וכו' וכו', נחנקתי ליטרלי והייתי חייבת להראות את זה במשך כמה ימים לכל מי שנקרה בדרכי

).

בדיוק גם אני סיימתי עכשיו לראות את הפרק האחרון בינתיים של רויאל שף, דווקא לא שמתי לב שזה יותר קצר מחי בלה לה לנד, כלומר 2 התכניות קצרות להחריד (וזה גם חלק מהקסם שלהן). וברור שכל ה"תחרות" כאן היא פיקציה, כמו שכתבה רחלי רוטנר, זה סתם כדי לראות ערסים עושים בושות באירופה או משהו כזה (למרות שהם כמעט כולם נורא חמודים בעיניי, וגם המילה ערסים היא ממש לא מדויקת, אבל רוח הדברים...)

 

[נאוסיקאיי]

אוי, הרובוט-הכנס-שם-של-חיה היה גדול...

הם מזכירים לי את Flight of the Conchords הניו-זילנדים... מכירה?
לא הכרתי אותם קודם לכן, והם היו מצויינים. הרי בסופו של דבר ריאליטי טוב כמו הליהוק שלו, והליהוק היה אחלה-בחלה. דווקא מי שנראו כהכי פוטנציאליות על הנייר היו בעיני הכי פחות מעניינות - אביבית וליהי (ליהי או ליהיא? אין לי כוח לגגל וזה לא כזה חשוב... את ליהי לא הכרתי מהאח, כי לא ראיתי את העונה שלה, אם כי קשה לחיות בארצנו ולא לדעת מיהי, אבל לאביבית, מי כמוך יודעת, יש כישרון טיבעי לקאמפ). הכי אהבתי את התירסים, שאביבית התעקשה לקרוא להם המטרוסקסואלים, ופישי (שאותו דווקא כן הכרתי קצת) והם באו מהקצוות הכי מנוגדים. התירסים באו מההמקום הכי מודע לעצמו, כאאוטסיידרים שמסתכלים על הכל מהצד ומגחכים על עצמם ועל הסיטואציה ופישי היה הכי רציני, בלי טיפת ציניות, כאילו הוא כל רגע משחק את תפקיד חייו. השאר גם היו סבבה סה"כ. אז לא מדובר בסוגת עילית, אבל זה ריאליטי כייפי במשקל נוצה שמודע לעצמו, משעשע ולא מתעלל במשתתפיו, מה עוד אפשר לבקש?

בעיניין הרויאל, גם אני חשבתי שזו הולכת להיות תוכנית "הנייטיבס באירופה", אבל עד כה מה שהיה הכי מעניין עד כה אלו האנשים עצמם והאינטרקציה בינהם (כמו הפרק בין נתן לעובד). הליהוק בעיני יותר מוצלח מבלה לה, שם רובם לא היו כאלו מעניינים כשלעצמם. אגב, הבנאדם שהכי היה מוכר לי בתוכנית זו רוזמרי שרגר... ראיתי אותה ב"מסוררת לגברת" שהוקרנה בערוץ 8 (הבריטים אלופים בסוג כזה של ריאליטי, או כמו שהם קוראים לזה - דוקו-סואופ'ס).

 

[juspan]

לא מכירה, אחפש את הניוזילנדים האלו

במה שקורה באילת ברור שהכרתי את כל המשתתפים - חוץ מבאמת את תירס סקסואל.

ברויאל שף הכרתי כדמות רק את ד"ר שקשוקה ושמעתי על גבאי בגלל המיקום (אולי אפילו אכלתי שם פעם פלאפל, למרות שזה לא הקיק שלי). אה נו, כמובן עובד הבלתי נלאה.... את רוזמרי לא הכרתי. אגב, גם את התכנית הבריטית המקורית של "בואו לאכול איתי" אף פעם לא ראיתי, למרות ששודרה בארץ (לא בטוחה שכל העונות ולא זוכרת איפה).

 

[נאוסיקאיי]

ידעתי שיש דוקטור שקשוקה

אבל לא ידעתי ששמו בינו ומיהו ומה הוא, וידעתי שיש עובד מהסביח ושהוא טיפוס, אבל מעולם לא אכלתי את המנה הטובה ביותר ביקום כי היא מכילה חצילים ועמבה ופטרוזיליה וכל מיני דברים שמסתבר שקוסמים לאנשים וחייזרים רבים אבל לי קצת פחות.
את שימעם של השאר אפילו לא שמעתי לפני אם כי בדיעבד אני מכירה מישהי שאכלה בהודו הקטנה ואמרה שהיה מצויין, אבל מבחינתי אוכל הודי ומצויין אלו שני קווים מקבילים, לא מתה על אוכל הודי, מתובל מידי לטעמי ויש לי חשדנות כלפי תבלינים מרובים מידי שמסתירים את טעמם האמיתי של המרכיבים.
אבל את רוזמרי שרגר הכרתי מהריאליטי הבריטי וגם הייתה לה תוכנית בישול ששודרה בארץ באחת מרשתות הלייף סטייל כמדומני.

במה שקורה באילת לא הכרתי קודם את שני יצהרי עד כמה שהעובדה הזו תראה בעיניה בלתי אפשרית וגם לא את לירון הרמתי (כי לא ראיתי את העונה שלו בכ"נ, איך הוא היה? לאיזה מקום הגיע?) ולא את הגותית אוזי וגם לא את התירסים. ידעתי מי זה גילי מוסינזון, כי הוא הבן של אבא שלו וכדורסלן ומישהו שלפעמים מופיע ברכילויות כשהוא יוצא עם מישהי, ומי היא ליהי גרינר זה בלתי אפשרי לא לדעת והכרתי את פישי מהשיר שהוא הוציא עם שב"כ סמך, ויצא לי לשמוע אותו עוד קצת פה ושם בקטנה ופעם קראתי כתבה עליו וכמובן, אביבית, אותה הכרתי הכי טוב...

 

[juspan]

דייי, לא אוהבת סביח?

אוי, אחד הדברים האהובים שאין להשיג בחו"ל, אז מנסה לעשות לבד, הכל כולל הפיתה וכו' (דווקא זה אפשר להשיג היום בסגנון הישראלי ממש, את הפיתה כלומר, עד לא מזמן לא ממש, אבל אני ממילא מתרגמת הכל בבית לקצת יותר בריא בכל המרכיבים). אפילו את העמבה ניסיתי לעשות כמה פעמים לבד, וזה די בלתי אפשרי בלי תערובת התבלינים הסודית מהארץ (אבל יצא לי בסדר, לא מהמם, פשוט תמיד שוכחת לקנות תערובת כזו בשוק בארץ).

את בכלל לא חייבת לדחוף לשם את הפטרוזיליה ובטח לא את העמבה, אבל אם את שונאת חצילים אז בסדר, סביח זה לא בשבילך

אצל עובד אכלתי המון פעמים בעבר הממש ממש רחוק, טרחתי במיוחד, אבל כבר שנים שהסביח בשטרניחובסקי (ת"א) החליף אותו מבחינתי. אז אם בכ"ז יבוא לך פעם לנסות סביח משובח - לכי על זה שם! ביקור בארץ בלי סביח הוא לא ביקור בעיניי

ואפרופו אוכל הודי, אני לא איזה חובבת גדולה או מומחית, אבל יש כמה דברים במטבח הזה שאני כן אוהבת. הכי טעים כזה אכלתי בלונדון במסעדה הכי פשוטה, ומאז מנסה לשחזר כמה מנות בבית, ובאמת במקרה אתמול זה מה שהכנתי (אבל זה המון המון פצ'קריי, כלומר לא הודי כזה עם אבקת קארי מוכנה אלא שכל עשרות המרכיבים נכתשים בעלי ומכתש וריח מדהים מציף את הבית).

והזכרת לי, נכון, שכחתי משני יצהרי וגם אני כמובן לא הכרתי אותה ואת הלהיט הענק שלה

וגם את אוזי לא הכרתי (הבנתי שהיא עושה עכשיו משהו עם תירס סקסואל). לירון הגיע למקום השלישי בכוכב נולד, כלומר לגמר. הוא ממש לא הסגנון שלי מן הסתם, אבל הוא היה חמוד כזה בסגנון אולד סקול מזרחי רומנטי, נקרא לזה ככה, ושר הרבה שירים "מערביים" בסגנון שלו (כמו את אריק איינשטיין בין היתר).

אבל לעד הוא ייזכר בשבילי כזה מהמשפט האלמותי "מעניין מה תאיר שגיב טיירי היה אומר על זה?". זה היה לפני התפוצצות פרשת מרגול, וזה מה שהיא אמרה ללירון פעם בזמן השיפוט, כשכמובן איש חוץ מהם לא הבין על מה היא מדברת למען השם (גם לא מי שכתב את הכתוביות בעברית ושיבש את השם). רק כעבור זמן כשנחשפה כל הפרשה, הבנו שהשגיב הזה הוא אחד מהעבריינים הקטנים של העבריין הגדול, ושגם מרגול וגם לירון קשורים אליו איכשהו... אחת היציאות הביזריות אבר, אין ספק.

 

[נאוסיקאיי]

זה ההוא משגיב טיירי????

וואי וואי וואי...
זה הופך אותו לסלב-פשע?
הוא גם היה טיפוס, הלירון רמתי הזה, הבנאדם הכי חסר אנרגיות בעולם, עד שהוא תופס מיקרופון של קריוקי ומזמר לו מחרוזות עד אין קץ.

חצילים - זה לא שלא אכלתי דברים עם חצילים שהיו טעימים, אבל יש לי בעיה פסיכולוגית איתם וטראומת ילדות. לא הרביצו לי עם חציל אבל אמא שלי אהבה לקלות אותם על האש ואני הייתי יכולה להקיא רק מהריח. אני לא בוטחת בחצילים. הירקות הנימוחים האלו חשודים בעיני. ירק אמין הוא ירק בטקסטורה הגיונית ובצבע הגיוני כמו ירוק, אדום, כתום או צהוב, גם לבן כמו צנונית זה בסדר (אני אוהבת צנוניות) או כמו בצל אבל שחור סגלגל זה בלתי מתקבל על הדעת! הירק שאני הכי אוהבת בעולם זה תירס, זה ירק הגיוני! אפשר לעשות ממנו המון דברים חוץ מלאכול אותו מבושל כמו פופ קורן וקורן פלקס ועוד, יש לו אופי גמיש ואישיות מסבירת פנים והמשורר לונגפלו כתב עליו פואמה מאוד ארוכה, אני לא מכירה עוד ירק שזכה לכבוד כזה (מצטערת מלפפון אבל לוין קיפניס לא פירמה).

עם אוכל הודי הייתה לי התנסות ראשונית בלתי נעימה, אבל גם עם המטבח היפני התחלתי ברגל שמאל (עם סושי מגעיל באיזו חתונה) והיום זו אהבת אמת. אולי אני צריכה לתת למטבח ההודי עוד צ'אנס, אבל האמת שיש בסביבת העבודה של מסעדה הודית והריחות ממנה אף פעם לא גירו אותי להכנס, להפך.

 

[juspan]

אויש, בסוף התפלק לי גם התאיר לצד הטיירי

אבל הבנת.

דווקא עם המטבח היפני יש לי סיפור עקום כל השנים. למדתי עם הזמן לאכול סושי כי כבר לא היה לי נעים

(פעם בכמה חודשים, וגם זה לא מיוזמתי בחיים), מעדיפה את זה הצמחוני כי לא נוגעת בפירות ים (סתם גועל פסיכולוגי), וגם את הדגים שלי מעדיפה בז'אנר אחר אחר לגמרי. שלא לדבר על בשר, אני בנאדם של בשר (למרות שמתה לההפך לטבעונית, צמחונית כבר הייתי כמה שנים טובות וחזרתי בשאלה לצערי), ואין דבר יותר מגעיל בעיניי מאיך שהמטבח היפני (אבל בכלליות האסייאתי המלוכסן) הורג את הבשר בשנית מבחינתי עם המרינדות החונקות שלו. ובכלל, כל העודף סויה הזה יכול להרוג אותי, דווקא זה בעיניי מטבח שמאפיל על הטעם של הרכיבים שלו בתבלון פרובלמטי. אבל עם הצלחה קשה להתווכח...

ותירס, חחח, אפילו לא נחשב בעיניי ירק, גג תוספת (מגעילה, אם יורשה לי) על פיצה שילדים אוהבים. אבל אוהבת פופקורן מאוד

וכרגיל את הורגת אותי עם הידע המרשים שלך חוץ מהצחוקים הפתאומיים (הפואמה הזו של לובנגולו מלך זולו

)

 

[נאוסיקאיי]

אני אוהבת אותך למרות שאת לא אוהבת תירס

ודווקא בפיצה אני לא אוהבת תירס. מעדיפה את השילובים הקלאסים יותר, ואנשובי, הרבה אנשובי.

בעיני המטבח היפני מאוד נקי, מבחינת טעמים, נכון שיש להם סויה אבל היא בצד וכל אחד שם לעצמו והטעמים מאוד עדינים. כשהייתי ביפן השתגעתי על הקארי שלהם, זה המאכל הכי פופולרי שלהם, זה כמו חומוס-צ'יפס-סלט או שניצל אצלנו. זה רוטב קארי סמיך כזה שאוכלים עם אורז, סויה, עוף או בשר. אוכל זול ומשביע שכל הילדים היפנים גדלו עליו. אבל הקארי שונה מהקארי ההודי החריף או מהקארי התאי הירוק, הטעם שלו הרבה יותר עדין.
אכלתי שם כמובן גם הרבה ראמן וסובה ואודון. הסושי שם שונה מבשאר העולם, אין כל מיני קומבינציות סטייל סלמון סקין עם מלפפון, גזר, שיטאקי,טמאגו, אבוקדו וקנפיו בגודל של כדור גולף, הרוב זה ניגרי וקצת מאקי, הכי פשוט. לקוריאנים יש סוג של סושי שלא קוראים לו סושי אלא קימבאפ וזה תערובת של כמה דברים בתוך אצה, במקור זה שילוב של בשר טחון עם צנון מוחמץ, חביתה וגזר אבל יש המון שילובים.
מה שרציתי לנסות ביפן ובסוף לא ניסיתי גם מפחד מהמחיר זה סטייק קובה (אפילו שבקובה עצמה הייתי...), אבל יצא לי לאכול פעם בתאילנד בשר במסעדה יפנית וזה היה נהדר, ואני אוהבת את הבשר שלי חי ומדמם, לא מבושל עד צאת נשמתו ומושרה ומכובס ומעומלן עד דק.
אחרי האנטי שהיה לי מהפעם הראשונה שאכלתי סושי, הגעתי לסושי בדרך ההפוכה, כי אני מאוד אוהבת בשר ודגים נאים (כמו בקרפצ'יו או סטיק טרטר או סביצ'ה) אז ניסיתי סשימי והתאהבתי כליל. מהסשימי עברתי לניגרי ומהניגירי לשאר סוגי הסושי.

 

[juspan]

מה שבטוח זה שהמטבח היפני מהמם ביופיו

ורק בגלל זה מדי פעם אני מסכימה ללכת לאיזו מסעדה יפנית אמיתית שווה כזו, בעיקר כדי לשטוף את העיניים, גם אם אחזור תכלס רעבה (מי מזמין סלט במסעדה יפנית? אני, באיזו אחת ממש נחשבת בניו יורק, אותו סלט פעמיים, כשכולם ניסו כ"כ הרבה דברים מסביבי, וכמובן איזו מנה בשרית בין הבודדות שמצאתי בתפריט הימי, וכרגיל כ"כ התחרטתי אח"כ).

אז לא הייתי ביפן, אבל כל בקר שאכלתי במסעדה יפנית אמיתית או תאיילנדית מהסוג המפונפן נניח (יודעת שזה בישול אחר, יותר מתחברת אגב) פשוט לא היה לו זכר לטעם האמיתי של בשר מבחינתי. זה יכול היה להיות טופו במרינדה במקום, כי גם אם בושל דקותיים, הוא עדיין ישב במרינדה שעות... להבדיל ממך לא נוגעת בנא ממש, גם לא בדגים (רק מכינה הרבה סביצ'ה בבית בלי לאכול את זה באמת - המאכל האהוב על בעלי

), אבל גם אני אוהבת את הבשר שלי מדמם ברובו, אבל אך ורק בסגנון הצרפתי נגיד, בלי להתעסק כמעט בכלל עם הנתח המשובח, פשוט דקה של לסגור אותו, לפלפל קצת וזהו.

היום מתחילה התכנית האמיתית, נכון?

 

[נאוסיקאיי]

אני יודעת לאיזה בשר את מתכוונת

לבשר של צלי מושרה, גם אני לא מתחברת לזה במיוחד, אלו מנות בשר לאנשים שלא אוהבים בשר, כמו אמא שלי למשל, שאוהבת את הבשר וול וול דאן עם טעמים של כל הירקות מסביב רק לא הטעם המקורי. אני עדיין יכולה להנות מזה כחלק מהתבשיל.
אצל היפנים יש מסעדות מיוחדות לבשרים, כי כדי לאכול בשר טוב צריך ללכת לאחת כזו (כמו ההיא שהייתי בה בתאילנד) וכדי לאכול סושי טוב אז הולכים למסעדת סושי (כזו שאין מחירים על התפריטים והכל עושים לך על המקום וזה ממש לא זול. אבל גם הסושי הזול של המזללות המהירות ממש אחלה ואותי סיפק ביותר). יש גם מסעדות לא יקרות של גריל קוריאני, שזה נחמד, יש אסכלה על השולחן ואת צולה לך את חתיכות הבשר (הדקות) בעצמך.
אני נורא נהניתי מהאוכל ביפן. המקומות בעולם שהכי נהניתי מהאוכל שם היו יפן כאמור, איטליה, שבה לעיתים נדירות מאוד היו לי נפילות ואני מאוד אוהבת אוכל איטלקי, ארגנטינה, בגלל הבשר המדהים שיש שם (לכל צ'וריסו שאוכלים באיזו מזנון בתחנת דלק נידחת יש טעם גן עדן) ופורטוגל בגלל הדגים ומאכלי הים (בעיקר מרק הדגים...) שזה מן הסתם פחות ידבר אליך.
אגב, ביפן מאוד מאוד קשה להיות צימחוני, זה קונספט שזר להם. אבל הם פשוט טובים באוכל, גם המסעדה האיטלקית שאכלתי בה באקראי (לא איזו מסעדה יוקרתית) הייתה אחלה, והמתוקים... הו המתוקים... אם כבר הזכרת את האסטיקה היפנית, אז הקונדטוריות (המערביות) שם מוציאות לך את העיניים, הכל כל כך יפה ו-Kawaii...

וכן, סוף סוף הגענו למאני טיים

 

[juspan]

דווקא לא התכוונתי לבשר צלי

גם באוכל מערבי בחיים לא אזמין צלי בשר במסעדה (להבדיל מסטייק), וגג בליל הסדר וראש השנה אעשה כזה בעצמי. בכלל, בהכללה, לא אוהבת תבשילים של שעות עם המון נוזלים (והכי מיותר בעיניי בעולם זה מרקים, בלי קשר)

בכל מקרה, אם אזדמן פעם ליפן אנסה את מסעדות הבשר שלהם ואז אולי אבין מה הם באמת עושים איתו להבדיל ממה שנתקלתי עד כה (וחולה על קאוויי, איך לא! היפנים גם אלופים הרי בלדמות אוכל מכל מיני חומרים כקישוטים או צעצועים, חולה על זה ורק בשביל הדברים האלה אסע לשם פעם...)

חוץ מ"אוכל ישראלי" (אוכל רחוב ספציפי, או סתם דברים שנהוגים בארץ מבחינת תיבול, חומרי גלם וכל המסביב, ובעיקר הטיפול בירקות טריים...) אני הכי אוהבת אוכל צרפתי ואיטלקי (אבל בררנית על, ולכן אלו הכללות גסות), והכי סובלת כמובן במקומות שבהם פירות ים זה השוס (נגיד ברצלונה, כי כל מה שלא היה פירות ים היה נפילה מבחינתי, לא משנה איפה הייתי וכמה המלצות קיבלתי).
בקרוב סיור לעיניים בעיקר בכמה מהקונדיטרויות השוות בפריז! אני לא חובבת מתוקים גדולה, אבל מתה על כל האסתטיקה המרהיבה הזו של עולם המתוקים.

 

[נאוסיקאיי]

אז הרבה מהאוכל היפני לא ידבר אליך

אם את לא בקטע של מרקים, דגים ופירות ים... אני מאוד אהבתי את האודון והסובה שזה מין מרק כזה עם איטריות ומה לא ומרק מיסו כמובן לארוחת בוקר!
אבל ביפן יש גם מגוון גדול של אוכל לא יפני אז תמיד אפשר להסתדר.
וגם לא בשביל האוכל יש בשביל מה לנסוע ליפן - הנופים המדהימים האלו שנראים כאילו יצאו מגלויה מצויירת, גם הנופים האורבנים, המודרנים והמסורתיים, וההשתלבות שלהם בתוך הנוף, האסתטיקה היפנית המדהימה הזו והאנשים הכי מסבירי פנים בתבל. לא שבעתי מיפן, אני מתה לנסוע שוב.

 

[juspan]

אה, ואם אנחנו כבר מציפות את הפורום

באופטופיקס, כהרגלנו בקודש בכל פורום

אז לא זוכרת אם הזכרתי בזמנו את "בואו לאכול איתי" בערוץ הראשון, אבל אם לא, חייבת חייבת להמליץ לך לצפות בזה (ולכל מי שבמקרה קורא את ההודעות האלה ולא סגור רק על תכניות מוזיקה)

התחילה עכשיו עונה שניה בערוץ הראשון. מפחדת להמליץ רק בגלל שהערוץ הראשון הזה מזעזע יותר מכל הבדיחות והפארודיות שעושים עליו, והעונה כביכול התחילה כבר כמה פעמים בשבועות האחרונים, כשאחרי פרק אחד הם העלימו את הסדרה ללא הודעה מוקדמת מאלף סיבות ו"אילוצים" (שלא הסבירו), למרות שיש לה גרעין מעריצים חזק (קטן יחסית, סביר להניח, כי בכ"ז הערוץ הראשון מעלה האבק).

בכל מקרה סדרה משעשעת ביותר, הגרסה הישראלית והמצוינת לתכנית הבריטית הוותיקה (ריאליטי אוכל כביכול, אבל לא באמת זו המהות אלא הטיפוסים וכל המסביב).

 

[נאוסיקאיי]

תודה על ההמלצה

יש מצב שהמלצת ושכחתי, כי זה נשמע לי מוכר

מתי זה משודר?
זה כבר באמצע העונה? אפשר לראות מהאמצע?
את המקור הבריטי לא ראיתי.