"פנטיות בהנקה"

[תמי29]

"פנטיות בהנקה"

כאם ותיקה אני שמה לב ליצוניות יתר בנושא הזה אמהות "בדאון" כשזה לא הולך. נסיונות בכל מחיר שבעולם הזוגיות,הילדים הנוספים,הבית, ובראש ובראשונה האם עצמה שעדין מרוסקת מההריון ומהלידה מה אתן אומרות זה שווה כל מחיר? וכן אני מכירה את כל היתרונות שבנקה אין מה לחדש לי

 

[משוש30]

לא יודעת מה להגיד לך

אני לעולם לא החזקתי מעצמי פנאטית. אני יודעת שיש חשיבות להניק בשלושת החודשים הראשונים ורצוי חצי שנה. אני יודעת גם שילדים בריאים וחכמים גדלו בלי הנקה. תמיד אמרתי שאני אראה איך העניינים זורמים ולפי זה אני אחליט, כשחזרתי לעבודה התחלתי לשלב תמ"ל עם הנקה... הכל טוב ויפה, אבל עכשיו כשבני בן ה-4 חודשים עושי לי שביתות הנקה ומוכן לקחת רק בקבוק, ואין לי זמן לשאוב והחלב שלי הולך ונעלם (אני לא צופה לעצמי יותר משבוע שבועיים של הנקה חלקית. אחרי זה נראה לי שיגמר לי החלב) נורא נורא עצוב לי... הזמן שאני מרגישה הכי הרבה את הקרבה ביננו ואת הצורך שלו בי הוא בזמן ההנקה ועכשיו זה הולך ונעלם.

אם התהיה היא לגבי נשים שנורא קשה להן עם ההנקה וזה ושבר אותן פיסית ונפשית אז אני לא רואה שום דבר רע במעבר לתמל.לכל דבר יש מחיר. גם לתמל במקום הנקה אבל גם,ואולי יותר לאושרה של האם.

 

[דמעות של מלאכים]

אני לא פנאטית בנושא ההנקה

אני חושבת שההנקה חשובה מאוד אבל עוד יותר חשוב שהאמא תהיה רגועה. אם ההנקה הולכת טוב - מצויין. אם יש קשיים בהנקה - לא לעזוב מיד לטובת התמ"ל אלא לנסות לפתור את הבעיה. מה הכוונה בלנסות

במקרה שלי, את הגדולה הנקתי עשרה ימים ונשברתי. עם הקטנה - התחלתי בהנקה מלאה, עברתי לשאיבת חלב ונאבקתי על כל טיפה עד שמלאו לנועה שלושה חודשים ואז נשברתי. אצל כל אחת "לנסות" זה מושג גמיש. אחת תשאב חלב, השניה תשאב ותשלב עם תוספת תמ"ל, השלישית תזמין יועצת הנקה, הרביעית תפסיק להניק וכו'.

 

[wieci]

כמה מחשבות בנושא

נכון, יש את אלו הפנאטיות שנסמכות על כל מיני מאמרים, לחץ סביבתי ולחץ של בתי חולים על מנת להציק לכל חצי העולם שלא מניק. אבל, יש המון נשים שמאוד רצו להניק ופשוט לא הצליחו מכל מיני סיבות שונות ומשונות. ואני מסכימה איתך שההנקה לא תמיד שווה כל מחיר, אבל אני גם חושבת שלפעמים מרימים ידיים מהר מדי (כמוני למשל) בלי לחשוב על הלאה, ואח"כ מצטערים. אם היית שואלת אותי חודש אחרי שניצן נולדה אם אני מצטערת שהנקתי רק שבוע, הייתי אומרת לך "מה פתאום, ככה גם בעלי חולק בנטל, סימילאק מצויין, גם אנחנו גדלנו על תמ"ל..." היום, אני מצטערת עד עמקי לבי שלא התעקשתי ובחרתי "בדרך הקלה" (היה לי לחץ דם גבוה מאוד אחרי הלידה, וניצן נולדה קטנה ולא יכלה לינוק, ובבי"ח אמרו לי המפגרים לשאוב 15 דקות מכל צד, מה שיצר גודש נוראי, ואני פשוט נשברתי). בסוף הרי כל אחת תעשה את מה שמתאים לה, רק צריך לקוות שכשנסתכל אחורנית לא נצטער ונהיה שלמות עם ההחלטות שקיבלנו.

 

[אמא של אריאל ומוריה]

אני מרגישה די פאנטית

אני, שלא הנקתי את מוריה והיא אכלה רק תמ"ל, אני שאמרתי שאראה איך עם אריאל, ושלא אהרוג את עצמי אם לא ילך, פתאום כואב לי נורא שאני צריכה לתת לו תמ"ל כשאני חוזרת לעבוד, כי אני לא מצליחה כמעט לשאוב. קשה להסביר את ההרגשה, אבל זו הקרבה בין הילד שלך אליך. אני מרגישה בשמים כשאריאל שם את היד הקטנה שלו על הציצי שלי (מן סטיה כזאת). הקרבה הזאת שווה את הכל. גם הנוחיות הזאת, שברגע שהילד רעב, את שולפת ציצי, לא צריך לעקר בקבוקים, לסחוב אחריך קופסאות של תמ"ל ובקבוקים. הכל ממש בשלוף. אין כיף ונוח מזה. אבל שוב, את מוריה לא הנקתי, כי באמת היה לי קשה ורק בכיתי כל הזמן ומוריה גדלה כילדה לתפארת. ואני באמת לא חושבת שצריך להניק בכל מחיר.

 

[ענתש]

תגדירי כל מחיר... (../images/Emo18.gif לא

פוליטיקלי קורקט בכלל ואין פה שום כוונה אישית או רצון לפגוע באף אחת שבחרה אחרת ממני, רק פירוט של הרהורי שלי). ארוךךךךךךךךךךךךךך לתת את החיים שלי, כדי שהילד שלי יגדל בלי אמא, לא. אם אסור לי בגלל מחלה ואני צריכה לבחור בין זה ובין לטפל במחלה שלי - לא. כל דבר שהואפחות מחיים ומוות - אפילו אי נוחות הכי גדולה - כאבים/ סדקים/ עייפות/ בכי/ קושי, גם נפשי (הייתי שם) כן, בפה מלא כן. אני לא מבינה לפעמים, אנחנו מוכנות לסחוב את התינוק 9 חודשים, ללדת בכאב גדול להשקיע תמיד בטוב ביותר בשבילו - חומרית ונפשית. אבל לתת לו את המזון הטוב ביותר, המזון היחיד שהוא פסיולוגי - גדל ומתפתח עם הילד ותמיד הכי הכי מתאים בדיוק לו, להתפתחות המוח והגוף שלו, הצרכים שלו כתינוק של בני אדם - פה כל כך הרבה אמהות נעצרות ומוותרות ? לא משנה מה יגידו לך התמ"ל הוא חיקוי לא מוצלח לדבר האמיתי. לא משנה מה ינסו ויעשו הוא אף פעם לא יהיה אותו דבר, אפילו לא קרוב, מבחינת ההשפעה הביולוגית שלו על התפתחות התינוק. הוא אולי יעזור לילד לגדול ולהתפתח אבל הוא לא יהיה הטוב ביותר שאפשר לתת לו לאכול מסיבה אחת בדיוק - הוא מזון המותאם בדיוק לתינוק אדם, לא לעגל, לאדם. יתרה מזו - אחרי פרשת רמדיה אין לי אומץ לבחור מלכתחילה (או לוותר במאבק, אותו דבר...) לתת לילד שלי יום אחרי יום כתזונה בלעדית חומר שכל מרכיביו יקבעו ע"י חברות שכל מה שמעניין אותם זה כסף. בקיצור - התועלת עולה פי עשרת מונים על תמ"ל ואני לא רואה איך אפשר להשוות בכלל. ולא אמרתי מילה על היבטים אחרים של הנקה (ויש המון יתרונות אחרים). אם את הנוחות שלי זה מה שאני צריכה להקריב זה מה שיהיה. ואני אומרת את זה ממקום של ידע - סבלתי קשות מאד בשביל להניק ושרדתי תקופה ארוכה (ואחר כך עוד אחת בגיל יותר מאוחר) של פצעים וסדקים ועייפות ודכאון ותלות בלתי נסבלת ומה שלא תרצי. היה שווה לי כל רגע. (בעצם למה היה ? נגה עדיין יונקת, היא בת שנתיים....). מעבר לזה, אני מקדימה תרופה למכה כי מה שיבוא עכשיו זה מבול של תגובות להודעה שלי שאומרות "מה עם מי שלא יכולה להניק" - אז כמעט ואין דבר כזה. יש המון נשים עם בעיות, יש הרבה חוסר מודעות והמון חינוך לקוי והרבה חוסר יכולת של נשים עם רצון להגיע לאישת מקצוע שתעזור להן. בערך 2 אחוזים מהנשים (אני מקווה שאני לא מטעה, אבל המספר הוא נמוך וחד ספרתי, שכחתי את המספר המדוייק) לא יוכלו להניק בגלל בעיה פסיולוגית - ובמקרה כזה יש תמ"ל. הוא כמו תרופה - כשאין ברירה אז צריך להשתמש בו וזה לא רעל. שאר הנשים - או שהן לא רוצות, או שהן מוותרות מתוך פינוק (אין לי דרך אחרת להגדיר) או שהן מפסיקות בגלל הטעיה, חוסר יכולת לקבל עזרה וחוסר ידע. הכי עצוב שהנשים שמפסיקות מחוסר ידע הופכות לאוייבות הכי גדולות של ההנקה כי הן נשארות ממורמרות. כתבתי על זה משהו פעם ואני רוצה להעתיק לפה, אני חושבת שזה חשוב מד - במקרה זה עוסק ב"אין לי חלב" אבל "אין לי חלב" הוא התוצאה כמעט של כל בעיה אחרת של הנקה ומה שכתבתי אפשר להחיל על כל הבעיות כולן: ----------------------------------------------- אני רוצה לעשות קצת סדר בנושא ההצהרה הזו, עקב הדיון שהיה פה אתמול. אני אנסה להסביר את הדברים בצורה קצת יותר לוגית ופחות רגשית: כשזה מגיע להנקה וכל האמוציות שקשורות בה הרבה פעמים נוטים לבלבל בין סיבה ותוצאה. המנגנון הביולוגי של יצירת חלב-אם בגוף הוא מנגנון של משוב חיובי המכיל 3 "חוליות": הנקה היוצרת גירוי מכאני של השד

הגירוי המכאני גורם להפרשת פרולקטין

הורמון הפרולקטין גורם לייצור של עוד חלב בשד ולכן מאפשר עוד הנקה מהמנגנון הביולוגי הזה ברור שלא יכול להיות, במידה והכל תקין, שלא יהיה מספיק חלב. זו עובדה, אמת - כמו שכדור הארץ עגול. כדי שלא יהיה מספיק חלב צריך להיות שבר או התרופפות באחת מחוליות מנגנון המשוב:

או שהגירוי של השד לא גורם לייצור הורמון הפרולקטין

או שהפרולקטין לא מצליח לאותת לגוף לייצר עוד חלב שני המצבים האלו נדירים מאד וקורים רק במצבים פתולוגיים (= קשורים למחלה) של האם. אצל אם בריאה המנגנון ההורמונלי יעבוד באופן תקין הן בהפרשת ההורמון והן בקליטתו. נשארנו עם "החוליה החלשה":

גירוי השד, ההנקה, לא תקין ולכן לא גורם לייצור פרולקטין. ופה כבר יכולות להיות המון סיבות, בדרך כלל המצב הזה ילווה גם בסדקים, פצעים ושאר צרות שמגיעות מתפיסה לא נכונה. בהנקה לא נכונה אפשר לטפל והיא אכן תגרום, לאורך זמן לירידה בכמות החלב. כך שאפשר לראות ש"אין לי מספיק חלב" זו אמירה שאינה שגויה בעצם, יכול להיות שלא יהיה לך מספיק חלב. אבל צריך להבין שזו תוצאה ולא סיבה. אם לנסח את שני משפטי המפתח ואסביר למה אני מתעקשת על הניסוח הנכון: הסיבה: ההנקה לא תקינה, יש לי בעיות בתפיסה או בעיות הנקה אחרות. התוצאה: לא נוצר מספיק חלב. אין לי מספיק חלב. הסיבה: אין לי מספיק חלב. התוצאה: אני נאלצת להפסיק להניק. למה אני מתעקשת על המשפט הראשון ? כי זה משפט שיש בו כח - את הכח לבחור. הוא משאיר את כל האופציות בידיים שלך. את יכולה לבחור ללכת ליועצת הנקה ולטפל בתפיסה ובבעיות ההנקה מה שלא יהיו ואז יהיה לך מספיק חלב ותוכלי להניק. את יכולה גם לבחור שזה יותר מדיי מאמץ בשבילך ואת לא רוצה להניק. בשורה התחתונה - עשית בחירה מושכלת מתוך ידיעת העובדות ואת שלמה איתה. והמשפט השני ? זה משפט של חולשה ואין ברירה. זו לא אשמתך, לא היה לך מספיק חלב. נדחקת לפינה... זה משפט שגורם לויתור מתוך חוסר ברירה ובסופו של דבר לזה שאת לא שלמה עם הבחירות שלך, את מרגישה ש"קרה לך" ש"נכשלת" ואת נשארת מרירה ורדופה ע"י נשים שאומרות לך "אין דבר כזה שאין לך מספיק חלב". חשוב לי מאד שתשמעו את זה כי בשעה 2 בלילה כשיכאבו לכן הפטמות והתפרים ותהיו עם תינוק בידיים שצורח מרעב וכל העייפות של אחרי הלידה (אני מתארת אותי לפני שנתיים) מי שתזכור את המשפט הראשון תדע שיש תקוה ושמחר בבוקר יום חדש ואפשר לקחת את עצמך בידיים וללכת לקבל עזרה ולהצליח. מי שתזכור את המשפט השני תפתח קופסת מטרנה. מאחלת לכולן שיהיו לכן בחירות מושכלות ושתהיו שלמות איתן.

 

[POOH*]

מאד מתחברת למה שכתבה ענת.

אצלנו ההנקה בהחלט לא הלכה בקלות! ועד היום יש בעיות. ולא נכנעתי ולא נתתי תמ"ל. וגיא גדלה יפה.. עולה במשקל לאט אבל עולה ומתפתחת כמו שצריך. ולי היה חשוב להניק וקראתי והתכוננתי לפני וכשהיא נולדה בהתחלה הכל הלך חלק. ופתאום התחילו בעיות. וגיליתי שזה חשוב לי אפילו יותר ממה שחשבתי... ופניתי ליועצת הנקה והיא עזרה. ועדיין הבעיות לא נגמרו... וההרגשה הזו כשהיא יונקת.. והמבט כשהיא מסיימת... והיד הזאת עלי שמלטפת... אלה תחושות שאני לא יכולה להסביר וכן - אני מרגישה ששווה לי להילחם בשבילן. ויותר מזה... אני יודעת שזה הכי טוב שהיא יכולה לקבל. ולא קל לי... והיא יונקת המון... ועדיין לא ישנה טוב... ופעם בכמה ימים אני מתייאשת ואז חושבת בדיוק מה שענת ניסחה במילים -9 חודשים היא הייתה בתוכי ועשיתי הכל כדי שיהיה לה כי טוב שם... ועכשיו שהיא בחוץ אני לא אלחם על הכי טוב בשבילה? ונכון בשבילי זו מלחמה - מלחמה יומיומית. אבל אני מרגישה שכל הנקה היא ניצחון קטן... ומקווה שבסוף זה ילך לנו חלק... ושבילד הבא זה ילך יותר קל. אז אני פנאטית? לא יודעת. אני מרגישה שאני מנסה לעשות את הכי טוב בשביל הבת שלי... 9 חודשים היא הייתה בתוכי והיא עדיין לא אותו זמן בחוץ אז אני לא אלחם לתת לה את הכי טוב???? קשה לי קצת להסביר כל מה שאני מרגישה בנושא כי זה נושא חם מאד אצלי ואף נושא למאבקים עם הסביבה... אבל אם להתייחס שוב למה שענת כתבה - בחרתי להילחם על ההנקה. וכל פעם שאני קרובה ליאוש אני חושבת על משהו שמישהי פעם כתבה כאן: 'בקבוק אני תמיד יכולה לתת מחר' אז הבקבוק אצלנו בבית עדיין מחכה למחר. חשוב לי רק להגיד שהמלחמה על ההנקה אצלי מתאפשרת בגלל האבא הנפלא של גיא שהוא האביר הפרטי שלי ועומד לצידי לאורך כל הדרך. ובלעדיו אולי הכל היה קשה יותר והייתי מתייאשת... ואני ממש מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי... POOH

 

[MASHY BOSTON]

כתבת בדיוק את מה שאני חושבת../images/Emo60.gif

לפני ההריון והלידה של תמרי, לא חשבתי שאתעקש כל כך על ההנקה. כששאלו אותי אם אני מתכוונת להניק ? עניתי שאני אנסה. למזלי, חוץ מהחודש הראשון (בעלי קרא להנקה "הנקת אאווץץץץץ'") ההנקה הלכה לנו די בקלות ותמרי עדיין יונקת (עוד מעט בת 9 חודשים). אהבתי את מה שכתבת על הסיבה והתוצאה. זה כל כך נכון.

 

[עמית@]

מסכימה מאוד מאוד עם ענת.

לא יודעת איך תגדירי אותי אבל אני בהחלט עשויה להיות קיצונית, ולדעתי זה מספיק חשוב כדי שמישהי תכנה אותי איך שמתחשק לה, בלי לפטור את זה ב"תהיי פנאטית ותשתקי.."

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo45.gifאני איתך

(ה"פנאטית" ששאבה והניקה פג של שבוע 28...)

 

[רחל של ענבל והתאומים]

קוראת וקוראת ולא יודעת איך להגיב

נשמע נפלא מה שאת כותבת. ובכל זאת לא כללת את כל המקרים. כשהסתכלתי על שני הקטנטנים שלי באינקובטורים מחוברים לכל מיני צינורות (והם היו בסדר יחסית לשבוע בו נולדו) והלכתי לשאוב חלב ויצא לי 10 מ"ל ובמקרה הטוב 20 שזה היה חצי ארוחה של אחד מהם, למרות ששאבתי כל שלוש שעות כמו שעון (ולא, לא היה לי קל אחרי ניתוח שבא אחרי שכיבה מלאה של חודשיים וחצי), כל מה שרציתי זה שהם יקבלו מזון. ולא היה לי מספיק לתת להם. אז הם קיבלו את החלב שלי והוסיפו להם תמ"ל. ביקשתי עזרה של יועצת הנקה. לא יכלה לעזור לי. הילדים לא ידעו לינוק. לא היו מספיק בשלים. עם כל האמונה שהחלב אמור להיות הכי טוב, כשאת רואה שיוצא לך כמות זעירה של נוזל שקוף ודליל ואת פותחת את המקרר ורואה את התוצרת של אימהות אחרות בפגיה, בקבוקים שלמים של חלב לבן ויפה, וכשאת מדברת איתן והן אומרות לך שגם הן שואבות כי התינוק שלהם לא מסוגל לינוק, ואת רואה שאת שואבת באותה תדירות... משהו כאן לא בדיוק בסדר...

מה, התפיסה של מכונת השאיבה אצלי לא נכונה

תסכימו איתי שיש הבדלים בין אמא לאמא בתפוקת החלב תחת אותם תנאים

מהנסיון שלי דברייך לא מצליחים לגרום לי להרגיש אשמה. או שלא היה לי מספיק חשוב או שלא הרחבת מספיק. תיכף תגידו לי שזה לא בדיוק אותו הדבר כי שאיבת חלב לא מגרה את האספקה של החלב כמו הנקה. אבל זה מה שהיה באפשרותי לעשות. והתינוקות שלי נלחמו על כל גרם. לא ראיתי לנכון לעשות נסיונות להצליח בהנקה על חשבון גדילתם התקינה של הילדים שלי (גם אחרי שהשתחררו מהפגיה). אז הנה למה אני קוראת בכל מחיר. במחיר עיכוב הגדילה של הילדים שלי, אפילו לכמה ימים (פגים ששוקלים פחות משלושה ק"ג מסוכן מאד שלא יאכלו בזמן את הכמות שהם צריכים כי עלולה להיות להם ירידה פתאומים בסוכר, לכן ההורים מקבלים הוראה להעיר אותם לאכול גם אם לא מתעוררים לבד). רחל

 

[ענתש]

וזה בדיוק מה שאמרתי על זה

שרוב הנשים לא מקבלות את העזרה שהן זקוקות לה. אני מצטטת את עצמי "יש המון נשים עם בעיות, יש הרבה חוסר מודעות והמון חינוך לקוי והרבה חוסר יכולת של נשים עם רצון, להגיע לאישת מקצוע שתעזור להן" היו פה הרבה נקודות שיכלו לעזור לך על מנת שההנקה תצליח - החל מיועצת הנקה רצינית שהיתה מקדישה לך זמן משמעותי (ולא 5 דקות במחלקת יולדות) וכלה בהרגעה מקצועית מצד רופאי ילדים שאולי הגיע הזמן שיבינו בהנקה בכלל ובכמה שהיא תורמת לפגים בפרט. לא ניסיתי לגרום לך לשום אשמה, אני בפירוש אמרתי שאלו הרהורי שלי ולא מכוונים נגד אף אחד (בפרט שאין לי מושג מה הסיפור הפרטי של כל אחת). אני מקווה שאולי הן ישכנעו ולו מישהי אחת לנסות בפעם הבאה ממקום אחר - מקום של ידע ועקשנות לקבל עזרה והבנה שזה נורא חשוב. אגב, גם היועצת הנקה הכי "פנאטית" (לא אוהבת את המילה הזו, היא כל כך שלילית) יודעת שיש דבר אחד וחשוב ויחיד קודם כל - להאכיל את התינוק. אף יועצת לא תתעקש איתך על הנקה כשהתינוק שלך רעב ומיובש. הן רק יודעות לפעמים, מה שרופאים לא יודעים, שלא כל ילד (גם פגים) גודל לפי עקומות וההנקה היא לא הגורם הראשון להאשים אותו.

 

[מ ת י ל ד ה]

כל מילה - זהב!

 

[אנידס]

דברייך קצת צרמו לי, בעיקר המילים

שהשתמשת בהם ובחרת להדגישן: סיבה תוצאה, סיבה תוצאה, כוח לבחור, חולשה יש תקוה (להנקה?). אל תעלבי, אבל נראה לי שהשתמשת קצת בדמגוגיה וזה לא הוגן. אני כמניקה, כמעט נגד כל הסיכויים, בהחלט יודעת מה זה קושי (למי שעוד לא שמע: אני מניקה בשאיבות כבר שנה ושלושה חודשים, כי בתי לא רצתה לינוק כלל ועד גיל חצי שנה עוד טיילנו בין יועצות, מדריכות ומעלות באוב כדי לשכנע אותה). והאמת עברתי כמעט הכל, החל בכמות חלב אפס והגדלת הכמות לבד, שביתות רעב שנמשכה על פני כמה ארוחות עם צרחות היסטריות וכלה בדלקת ודימומים עקב שימוש יתר במשאבה. ולמרות זאת, עדיין לא יכולה ליטול לעצמי את הזכות להגיד לאימהות אחרות מה נכון ומה לא נכון לעשות בנושא הזה. עזרה ועצות אני נותנת לרוב, אך ורק אם פונים אליי והיו הרבה כאלה, גם בפורום. איך את יכולה לשים עצמך בנעליים של מישהו אחר? עם התנאים שהוא מצוי בהם? ולגבי הדוגמא שנתת ובכן ישנם הרבה מקרים כאלה של אין די חלב (ואני ביניהם למרות כל מה שעשיתי), על בסיס מה הקביעה הגורפת שזוהי בחירה גרידא???

 

[ענתש]

ממש לא נעלבת...

רק לא מסכימה. הקביעה המוחלטת שזו בחירה היא על בסיס עובדתי, על בסיס אמיתות מדעיות ומכיוון שאת מציגה את זה כאילו אמרתי שאת יכולה לבחור שיהיה לך חלב - אני חושבת שלא הבנת את דבריי. תקראי שוב... דווקא ניסיתי לנתק את זה מהרגש ולהסביר הסבר הגיוני לגמרי למה "אין לי מספיק חלב" זו תוצאה ולא סיבה. לא אמרתי שלהצליח שיהיה לך מספיק חלב זו בחירה, אמרתי שאם את מבינה ש"אין לי מספיק חלב" זה לא משהו ש"קרה לך" אלא תוצאה של נסיבות - אז את מבינה שאת לא חסרת אונים מול הסיטואציה ואת גם מבינה שמה שלא יקרה זו בחירה שלך - להאבק או לא להאבק. גם לא אמרתי שהמאבק הוא קל או שהוא מתאים לכל אחת. מה שכן, העובדה (וסליחה שאני משתמשת בהדגשות, זה נסיון להעביר את טון הדיבור שמתרגש בקטע המודגש

) ש"אין מספיק חלב" היא לא סיבה אלא תוצאה של סיבות אחרות (הניתנות לטיפול) אצל הרוב המוחלט והמוחץ של הנשים היא פשוט עובדה ביולוגית, בלי שום קשר לחוויה סובייקטיבית של אף אחד והיא נובעת מהסיבות (שגם הן אמת ביולוגית) שהסברתי. אגב, ואף אחד לא אמר שאת לא נופלת במיעוט שיש להן בעיה רפואית, אולי... אני ממש לא הרופאה שלך ואין לי דרך לדעת. אני ממש לא נוטלת על עצמי, אגב, שום הטפה. אני עונה פה כי נשאלתי והדגשתי בתחילת דבריי שמדובר בהירהורי שלי. בחיים האמיתיים אני לא רק שלא מטיפה אלא גם לא טורחת להגיד שאני מניקה לאף אחד שלא שואל אותי. חברות טובות יודעות שאני זמינה עבורן בכל שעות היום והלילה אם הן צריכות עזרה בהנקה, לחברות יותר מרוחקות אני לא אומרת מילה בנושא. בזו מתמצה ה"הטפה" שלי. אני גם לא מתיימרת לשים את עצמי בנעליה של אף אחת, החלק הראשון (לא זה הלוגי) בא מתוך החוויה שלי שהיתה מאד קשה וכואבת, נאבקתי קשה מאד והמאבק הכי הכי קשה היה...עם עצמי וסליחה, אולי הייתי צריכה לתת קצת רקע קודם, אבל אני באתי ממקום של חוסר רצון להניק (זה הגעיל אותי) וכל תירוץ שאת יכולה לחשוב עליו עבר לי במוח בלילות הקשים מנשוא. ואם היתה לי ולו דוגמית אחת בבית הייתי מפספסת את חווית חיי. ואם לא היתה לי תמיכה עצומה מהמשפחה שלי לא הייתי האמא שאני היום כי (בגלל זה כל כך הזדהתי עם מה שכתבה ערפילית) ההנקה שינתה אותי כאדם וכאמא ואין לי ספק שהייתי אמא אחרת היום (פחות טובה בעיניי) בלי ההנקה - ואין פה שום רמיזה על טיבן של אמהות שלא מניקות. השינוי שחל בי מבחינה אשיותית בגלל הנתינה המוחלטת שלמדתי מההנקה הפך אותי לאמא טובה יותר, אותי, לא אף אחת אחרת. אני גאה עד להתפוצץ בשנתיים ההנקה שלי - זה הדבר הכי גדול שהתמודדתי איתו בחיי (מבחינת קשיים) וניצחתי פעם אחר פעם. אני לא משקרת לעצמי וזוכרת היטב כל תירוץ שעבר לי בראש וכל ניסוח שניסחתי לעצמי כי לספר לבעלי ולאמא שלי, מעודדי ההנקה, כדי שיבינו שבעצם אני צריכה להפסיק להניק שלא באשמתי - שזה פשוט קרה לי. you name it - הילדה צריכה אמא רגועה, הילדה נולדה עם פה קטן והיא לא מסוגלת לתפוס, הילדה נולדה עם חיך גבוה והיא לא מסוגלת לינוק בלי לפצוע אותי, הילדה רעבה כל הזמן ואין לי מספיק חלב כנראה, אני לא מצליחה לשאוב - הנה הוכחה שאין לי מספיק חלב, יש לי גודש, אין לי גודש, יש לי דלקת או אולי פטריה, יש לי קלקול קיבה אז אסור להניק... הייתי שם, בכל הסיפורים האלו. אז מהמקום הזה אני מרשה לעצמי להגיד - תירוצים. על עצמי, לא עלייך ולא על אף אחד אחרת שאין לי מושג מה עובר עליה ומה עובר לה בראש.

 

[ענתש]

ורק לגבי הפנאטיות שוב, תעיד מעיןבר

(יש לי עדה) מה אמרתי לה כשדיברתי איתה באמצע קשיי הנקה גדולים... אמרתי לה שגם אמא היא בן אדם ואם לתת בקבוק או מוצץ זה מה שיגרום לה להרגיש אנושית עכשיו שתלך על זה. כשאני אומרת להאבק ו"בכל מחיר" אני לא מתכוונת לשבירות הקטנות של אמצע הדרך (למשל לשלב תמ"ל ) אלא למגמה הכללית שצריכה להיות להניק וכמה שיותר.

 

[שרון של לוטן]

המספר הוא בין 2% ל-5% בערך

מאחר ולא ברור הקשר הישיר בין כל הסיבות הפיזיולוגיות להשפעתן לרעה על יצור חלב, קשה לקבוע את האחוז המדוייק. נדמה לי שמדובר בהערכה של אנשי מקצוע. בכל מקרה, מספר הנשים שבשל בעיה פזיולוגית מייצרות פחות חלב, נמוך ביותר. ומי שתקרא את תמצית סיפור ההנקה שלי במהמשך, תראה שאם היא מעוניינת ורוצה, אפשר גם להניק בצורה חלקית לאורך זמן יחסית לא קצר.

 

[galiaS]

השירשור הזה לא יוצא לי מהראש

בחיי שניסיתי לא להגיב אבל אני לא מצליחה להתרכז בעבודה מאז שקראתי את רוח הדברים כאן. אני מניקה את בתי 8 וחצי חודשים. אני נהנית מההנקה למרות שזה קשה לי לפעמים אבל בשום פנים ואופן אני לא רואה בה אלמט מרכזי בהורות שלי. אני בטוחה שנטע שלי היתי הילדה הנפלאה שהיא היום לגם לו אם הינו בוחרים לתת לה תמ"ל.תמ"ל זו לא תרופה. זה מזון שמספק לתינוק את צרכיו התזונתיים. לדבר על הנקה במושגים משיחיים זה פשוט נורא בעיני. מאז שילדתי אני נתקלת באמהות שמתיחסות בביטול למה שהן לא חוו: אם את הצלחת להניק ואחרת לא אז היא "חלשה", אם לילד שלך לא היו גזים וילד של אחרת כן אז "גזים זו סתם המצאה של אמהות לחוצות" והיד עוד נטויה. זו חוסר רגשיות ואטימות במסווה של נאורות.

 

[גלים של שניים]

מסכימה איתך

הייתי רוצה שכולן יניקו ויהנו ויצליחו אין לי שום דבר נגד אבל לא מבינה למה צריך להתייחס בביטול ובזלזול לאלו שלא. אם חלק מהותי של האמהות אצל אשה אחת הוא הנקה אין זה אומר שאצל אשה שלא מניקה האמהות חסרה מהותית.. ואין שום דבר פנאטי במה שאמרתי כרגע...

 

[יעלי ס]

גם אני לא פנאטית של הנקה.

עוד בהריון אמרתי שאני מעוניינת להניק,אבל לא בכל מחיר. כמובן קראתי המון חומר בנושא כולל המלצות לא לתת שום תוספת ולהתעקש על הנקה בלבד בבית חולים ועוד כל מיני שטויות על כך שאם נותנים בקבוק זה בהכרח יפגע בהנקה. ילדתי בניתוח קיסרי ויצא לי להניק בפעם הראשונה רק 24 שעות אחרי ואיתי תפס פיטמה מיד . הוא ינק יפה מאוד,אבל הקולוסטרום לא הספיק לו ואז נתתי תוספת של מטרנה אחרי כל הנקה. מרגע שהחלב הגיע ביום השלישי עברתי להנקה מלאה הוא רק יונק. אז לפי מה שהפנאטיות אומרות עשיתי המון טעויות ועובדה שלא קרה שום דבר. אז הדעה שלי שצריך פשוט לזרום עם זה.העיקר לא להלחץ ולסמוך על החושים הפנימיים. ואם זה לא היה הולך לי הייתי נותנת תחליף.אני לא רואה בזה שום דבר רע.