"פנטיות בהנקה"

[sipor]

נהפוכו מסכימה עם כל מילה..

ואת צודקת ב- 100% רק שאני היום שלמה עם עצמי שניסיתי הכל, אבל מדי פעם חושבת שקצת נסחפתי עם ההנקה וגרמתי נזק לילדה שלי.. ורציתי להדגיש שצריך לדעת מתי להפסיק להיות פנטיים כפי שאמרת יפה מאוד.. שהכל מתחיל ונגמר בטובת הילד.. כמו שצריך לדעת שיש יועצות ויש דרך לקבל עזרה בהנקה אפשר לדעת שגם הפוך צריך לעיתים עזרה..

 

[תמי29]

אוההו פתחתי תיבת פנדורה...

סדקים -עובר דלקות-כואב אך שווה לסבול תלות מוחלטת של התינוק-עדין נתפס הקו האדום מבחינתי ירידה במשקל,חוסר שקט, וכמו כן מצב נפשי של האם מזדהה עם אפרת וערפילית בכניסה לורידים משום מה מהרגע שאנו נכנסות להריון אנו רכוש ציבור אנשים מרשים לעצמם הכל החל באיזה שבוע את? כמה כבר העלית במשקל וכלה בהאם את מניקה? למה לא? את יודעת כמה זה בריא?[יודעת גם יודעת גב" זליבנסקי מכל מיני מומחיות כמוך}

 

[עינבלית]

עוד מהתיבה...

התינוק שלך הוא "רכוש" כולם. כול איעש ואישה מהרחוב יודעים טוב ממך למה הילד בוכה והאם טוב לא או רע לו: "למה היא בלי גרביים! תלבישי לה מיד!"(בפקודה!) "תני לה מיים, היא צמאה!" (בת 6 שבועות ובוכה מעייפות) "יש לו אוויר? הוא לא נחנק "?(במנשא) את עדיין מניקה??? (בהרמת גבה, כשאני מרימה חצי חולצה וחולצת דד לתינוקת בת 6 חודשים) ועוד... זה לא נגמר. עד שיומאחד את סותמתאתהפה לאישה הנחמדה באמירה בסגנון "יש לי עוד שלושה בבית אז תעשי לי טובה ואל תלמדי אותי להיות אמא!" (ולא משנה שאכן יש לי שלושה אבל שלושה

)

 

[sipor]

../images/Emo6.gif ../images/Emo108.gif

 

[גלים של שניים]

זה פשוט דיון מתיש כל פעם מחדש

ולא שאני נגד הנקה, אני בעד אין ספק שזה הכי טוב לתינוק מבחינה עובדתית אבל אני לא מניקה ונמאס לי לשמוע שאני "אם לא מספיק טובה" ממי שלא מכירה אותי בכלל ולא יודעת עליי ועל הילדים שלי שום דבר. דרך אגב המונח "אם טובה דיה" הוא של ויניקוט אם אני לא טועה והכוונה היא שאין דבר כזה אם מושלמת שנענית לצרכים של תינוקה כל הזמן וללא הפסקה. מספיק שזה רוב הזמן. פסיכולוג תאורטיקן. ולעיניננו - יש לי תאומים שנולדו פגים חודשיים לפני הזמן. שאבתי במשך כל שהותם בפגיה. לא תמיד היה לי מספיק לשניהם ולא קמתי בלילה לשאוב כי לא היו לי כוחות (לא עניין של "חיים ומוות"). כשהגענו הביתה היינו בהיסטריה לדעת כמה הם אוכלים שפחדתי בכלל לנסות להניק והמשכתי לשאוב עד שהתמוטטי נפשית ופיסית (גם לא עניין של "חיים ומוות") ואז הפסקתי. בלי יותר מדי התלבטויות, בלי יועצת הנקה פשוט קיבלתי החלטה והחיים שלי נעשו יותר "נוחים" - הצלחתי לטפל בשני תינוקות שבקושי שוקלים שני קילו וצריכים השגחה והאכלה איטנסיבית ולשלב לעצמי קצת שינה לפעמים אולי גם פה ושם לאכול כשממש הייתי צריכה. קיראו לי אגוסטית, אמא לא טובה ושאר סופרלטיביים - אפשר להיות אמא טובה דיה גם בלי להניק ולאמהות יש עוד הרבה רבדים ותכנים מלבד הזנה וזה מה שכואב לי ש"פנטיות" כביכול של המניקות - הדה לגיטמציה שהן עושות למי שמסיבותיה היא לא מניקה. ורק לשם הדיון (ואני יודעת שמיד תמצאו סיבות להגיב לאי רלוונטיות של הטיעון) הבריאות של ילדינו תלויה בעוד גורמים מלבד הנקה - למשל איכות הסיבה וזיהום האוויר שגורם למחלות ריאה פי כמה וכמה אצל ילדים ותינוקות בגוש דן. אני חיה בצפון, בילדים שלי לא חשופים לזיהום מהסוג הזה ואני שמחה על כך. אבל איני פוסלת את מי שחיה 2 מטר מארובות רידינג ושאר מפעלים כימיקליים ומזהמים למינהם ובכך חושפת את ילדיה לסכנה בריאותית מוכחת. אלו הבחירות שלה , החיים שלה וההרגלים שלה. אפשר לגור בשיכון ל' , להניק עד גיל שלוש, להזדעזע מתזונת תמ"ל ואמהות שמרעילות את הילדים שלהן בכך שהן לא מניקות אבל מה אם האוויר שהתינוקות נושמים? כל אחד עושה את הטוב ביותר שהוא יכול ומסוגל בתנאים הקיימים מבחינץו, יש פשרות, צריכים להיות מודעים לפשרות שאנחנו עושים ולחיות עם זה מבלי לספוג הטפות ממי שבחר אחרת...

 

[אמא של פילפילון]

המוניח "אם טובה דיה" הוא אכן של

ויניקוט. וניקוט אינו פסיכולוג תאורטיקן, אלא רופא ילדים וגדולתו ותאוריות המאוזנות כה יפה שלו הן בדיוק מן הסיבה הזו: הוא בא מן השטח ולא מן האקדמיה.

 

[רחל של ענבל והתאומים]

../images/Emo45.gif מתחבר מאד למה שכתבתי למעלה

 

[דמעות של מלאכים]

לא מפחדות,לא קראת את התגובה שלי../images/Emo35.gif

אני תומכת הנקה אבל לא בכל מחיר. לא מפחדת מסקילה. אני לא הגעתי למצב שנועה ירדה קילו במשקל, אלא הגענו למצב שהיא לא עלתה במשקל ואז התחלתי לשאוב ולשלב תמ"ל. הסיפור המלא בהודעה שלי.

 

[POOH*]

לא לגמרי מסכימה....

הסיפור שלך מאד דומה לשלנו - לא יודעת בת כמה הבת שלך... גיא הקיאה כמעט כל ארוחה... לא עלתה במשקל כמו שצריך.. בכתה כל היום... הייתה מחוברת אליי ימים שלמים... בכתה שהיא רעבה ואז השתוללה בהנקה ואחרי ההנקה עוד יותר... וכן הקיאה את האוכל שלי והמשיכה לבכות מרעב... בסופו של דבר אובחן לה ריפלוקס. היום אני עדיין מניקה - היא עדיין מקיאה - אבל גם מקבלת טיפול לבעיה. אם היינו עוברים לתמ"ל זה לא היה עוזר לה... זה לא היה פותר את הבעיה. אז אני לא אומרת שבכל מקרה צריך להמשיך להניק אבל לפעמים גם כשיש בעיות כמו שאת מתארת ההנקה לא אשמה ובטח האמא לא אשמה. ואפשר למצוא מה הבעיה לטפל ולהמשיך להניק. ולא אני לא חושבת שצריך להניק בכל מחיר. אבל במקרה שתיארת שפשוט ממש ממש דומה למה שקורה אצלנו הגסטרו ילדים שהיינו אצלה אמרה לי שדווקא טוב שאני ניקה ושלא אפסיק! אז אני מסכימה שכאשר את מרגישה שזה מעל ליכולתך - זה הזמן להפסיק. הילדה צריכה אמא!!! אבל למסקנה ה'פשוטה' שלך שכשתינוק רעב וכו'.... אני לא מסכימה!! לא מסכימה שאין ביכולתך לספק את צרכיו - צריך לבדוק מה הבעיה - אולי הבעיה היא לא בהנקה? אולי יש פה בעיה בריאותית שלא קשורה להנקה? בקיצור.. מאחלת לך רק טוב והרבה בריאות... מצטערת אם נשמעתי תוקפנית פשוט אצלנו ניסו לשכנע אותי להפסיק להניק ואני נלחמתי על זה ועדיין נלחמת כמעט כל הנקה - אבל מרגע שגיא אובחנה והתץחלנו לטפל. ראינו שינוי. אז היא עולה במשקל לאט אבל עולה. והיום ברור מעל לכל ספק שהבעיה לא קשורה בכלל להנקה וגם אם היא הייתה אוכלת תמ"ל המצב היה בדיוק אותו דבר... רק אולי היו מאבחנים קצת קודם כי אז לא היה את ההנקה להאשים... POOH

 

[מ ת י ל ד ה]

ואולי תמ"ל היה מדרדר את המצב ?

מפני שחלב אם הוא המזון המותאם ביותר למערכת העיכול של התינוק, בעוד שתמ"ל הרבה יותר קשה לעיכול. בנוסף לכך, לכי תדעי אילו אלרגיות היו עלולות להתפתח מהתמ"ל (וזה בדיוק מה שהיה חסר לכם

). כל הכבוד לך על ההתמודדות!

 

[אנידס]

ממש לא פאנטית ואפילו חורה לי כאשר

אימהות או אנשים אחרים נוטלים את השוט ומרשים לעצמם להלקות אימהות אחרות, שאינן מניקות, כאילו היו אותן אימהות תלמידי כיתה א'. לא יודעת מדוע עניין ההנקה הפך לכזה אישיו רגיש וציבורי. לדעתי אמנם יש לספק מידע ועזרה בנושא ההנקה (ולא בכוח ובהטפה), אבל בסופו של דבר הנקה היא טנגו אישי בין התינוק לבין אמו. מהתשובה שלי את יכולה להבין שאני לא מאמינה בהנקה בכל מחיר. אני בהחלט מבינה את האמהות שלא עמדו בזאת מנסיוני האישי. זוהי לא רק שאלה של בחירה. יש כל כך הרבה גורמים במשוואה הזו, שיכולת הבחירה מצטמצמת מאוד.

 

[בזזזזזזז]

האמא הכי טובה = האמא הטובה מספיק

זה משהנו שמישהו מזמן מזמן אמר לי - האמא הכי טובה של כל ילד היא אמא טובה מספיק. אין מושלם. בשום דבר. גם לא בהורות. גם לא בהנקה. הדבר החשוב באמת הוא לקבל את זה ולהסכים שברגע שאת עושה את המקסימום שאת יכולה עבור ילדך - ולא מתוך אגואיזם או נוחות או התעלמות ממנו - את האמא הכי טובה בשבילו. אם מישהי חושבת שהנקה זה טוב - ומנסה ומצליחה בקלות - זה יופי, ועדיין תימדד האמהות שלה במדדים אחרים - איפה שהיא תצטרך להתאמץ - אם זה בהחזקה על הידיים, בהתעוררות בלילה, בקשיי האכלה או בריאות אחרים וכו' וכו' - אף ילד - ואני אדגיש - אף ילד - לא גדל "בלי שירגישו אותו" - ואם כן - הוא ילד מסכן כי לא "מרגישים" אותו (חבל שאני לא יודעת להדגיש מילים - הייתי מדגישה את מרגישים). מצד שני, אם ההנקה לא הולכת חלק מהתחלה - וזה מה שבדרך כלל קורה - אז זה המבחן הראשון לאמהות - ואני חושבת שבגלל זה הדעות וההרגשות עליה הם כ"כ קיצוניות ומשמעותיות - כל אחת בוחנת את הצלחתה כאמא באמצעות המבחן הראשון הזה - ואף אחת לא רוצה להיכשל. וכאן התוצאה החשובה - כל אחת מתעקשת על הנקה באופן אחר - יש שמוותרות מייד עם הקושי הראשון - ואלה האמהות הלא מספיק טובות לדעתי - ובמיוחד אם יש להן רגשי אשם - הן מרגישות שיכלו לעשות משהו מעבר למה שעשו - ולא עשו אותו - וכדי להבהיר מעבר לכל ספק - לא ההנקה עצמה היא החשובה אלא ההרגשה של האמא שמותרת רק כי קשה לה. יש אמהות שמכריחות את עצמן להניק עד כלות החושים והכאבים ובעצם מאבדות את עצמן בתוך ההנקה - ומאפסות את עצמן מפני התינוק - אלא אמהות שגם לא עוברות את המבחן בהצלחה לדעתי - כי בהתעקשות העיוורת הזו הן גורמות לעצמן ולתינוק (ולפעמיםפ גם למשפחה מעבר - בעל או ילדים נוספים) נזק שמפחית את הצלחתן כאמהות במכלול התחומים שנדרשים מאמא - כי תזכרו הנקה היא רק אחת הדרישות - ולא היחידה. ויש את כל קשת האפשרויות באמצע - אמהות שעושות את המקסימום שהן יכולות, בהתחשב בקשיים של ההנקה ובקשיים חיצוניים לה ולוקחות בחשבון את מירב הגורמים בהורות ובאמהות - ולא שוכחות את עצמן בתוך כל המשוואה - אלה הצליחו לדעתי. למרות שהתוצאה לכל אחת היא אחרת - יש שיניקו מלא שנה ויותר, יש שישלבו - ויש שיעברו לתמ"ל בשלב כלשהו - אלה הצליחו כי הן עשו איזון שמתאים להן והן אמהות הכי טובות כי הן טובות מספיק ולא מושלמות בכל התחומים. ועכשיו הלוואי שאצליח להיות כזו גם אני. רק ימים יגידו (וחשבונות שנשלם לפסיכיאטר...)

 

[micpri]

לא חושבת שהנקה זה הדבר הכי חשוב

לתינוק בחודשיו הראשונים. ואני אסביר: כמובן שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר שאפשר לתת לתינוק, ואם ההנקה הולכת טוב כדאי להמשיך לפחות עד גיל חצי שנה. אבל אם יש קשיים שמשפיעים על מצב הרוח והתפקוד של האמא, לא צריך להסס כלל ולשלב תמ"ל, ואפילו להפסיק עם ההנקה. הכי חשוב בעיני הוא שלילד תהיה אמא רגועה, מתפקדת שהתינוק הוא במוקד עניינה ולא השאלה "אני אמא טובה או מזניחה אם אפסיק להניק?" שאלה לא רלוונטית בעיני. בסופו של דבר זה מזון (לפחות בעיני לא הרבה יותר מזה). חושבת שהדיון בנושא מוגזם לחלוטין, וגורם לנשים רבות להיות פגיעות ומותשות בחודשים הראשונים לאחר הלידה, כשיכלו להיות מותשות אבל מאושרות עם עצמן ועם האמהות. חייבת לציין שאני הנקתי ואחר כך שאבתי כדי לתת לביתי חלב אם, כי מכירה בחשיבותו - ולמרות זאת לא חושבת שצריך להיסחף. מי שלא מתאים לה - שלא תניק.

 

[ענתש]

אני לא אוהבת את הטיעון "חשוב שתהיה

לתינוק אמא רגועה". זה פשוט התרוץ האולטימטיבי... נכון, חשוב שתהיה לתינוק אמא מתפקדת ורגועה אבל "אמא רגועה" זו בחירה של האמא ולא מצב נתון. להיות אמא, בכלל, מטלטל את כל חייך ונכון שההנקה הופכת בשלב זה ל"אוייב מספר אחד" כי היא מסמלת בצורה הכי חזקה ומוחשית ואמיתית שיש את האמת האחת והיחידה - יש פה יצור קטן שתלוי בך תלות מוחלטת בשביל לחיות. זה קשה לקבל את זה וזה מלחיץ - שום דבר לא מכין אותך לתובנה הזו, גם אם אומרים לך קודם. פתאום את באמת קולטת שהחיים שלך השתנו לגמרי ! אז במצב כזה כולן נלחצות. מי יותר ומי פחות... יש נשים שלהפסיק להניק מרגיע אותן קצת כי זה נותן את האשליה (וזו בהחלט אשליה) שהתינוק תלוי בך פחות. מה שאני חושבת זה שהן יכולות היו להרגע גם בלי להפסיק להניק - אמא מתפקדת, רגועה, שהתינוק במוקד עניינה זו בחירה. אין שום דבר פסיולוגי שיכול לגרום לזה גם לא קשיים בהנקה והפסקת הנקה. אותו דבר אפשר להגיד על תפרים בלידה (שהיו, אגב, "אויב הציבור מס' 1" שלי...) - אני חושבת למשל שאם לא היו לי תפרים הייתי אמא יותר רגועה וקשובה וכל השאר... אבל היו לי, זה היה מצבנתון והתגברתי עליו כי הבנתי שאין לי ברירה. אם כולן היו חושבות כך גם על הנקה - שזה מצב נתון וזה מה שצריכים וחייבים לעשות בשביל הילד שלך, הן היו הרבה יותר "אמא רגועה" גם עם הנקה. אני בחרתי לעשות את זה והצלחתי ותאמיני לי שאין הרבה בחורות יותר מפונקות ובכייניות ממני בכל הנוגע להתמודדות עם קשיים וכאבים.

 

[גלים של שניים]

אמא מתפקדת ורגועה - זו בחירה?!

לא מסכימה. לווא דווקא בהקשר של הנקה אבל באופן כללי יש כמה סיבות פיזיולוגיות ואישיותיות שאין לנו עליהן אפשרות בחירה. דכאון אחר לידה - זו לא בחירה זה מצב נתון שיכול להביא לחוסר תפקוד למרות כל הרצון הטוב בעולם ומשפטים כמו אלו רק יכולים להביא לאשה שסובלת מזה (סבל זו המילה!) לחשוב שיש לה שליטה על מה שהיא מרגישה. אשה שעוברת ניתוח קיסרי ומסתבכת עם זיהום? לא בחרה בזה אבל זה מביא לתקופה של תפקוד ירוד ביותר. אין לנו שליטה על כל מה שקורה לנו בחיים ונכון שבסופו של הדבר האחריות והבחירה היא שלנו אבל יש נסיבות שלא תמיד הבחירה "הנכונה" היא אפשרית.

 

[ענתש]

טוב, סליחה, טעות בניסוח אולי

אני מתכוונת במצבים בהם המצב הנפשי שלך מאפשר לך התמודדות כלשהי בכלל. אני דיברתי על התמודדות עם מצב פסיולוגי ולא עם מצב נפשי פתולוגי ! אני אחזור לדוגמא שנתתי - התפרים היו לי כואבים מנשוא. למה לא הייתי אמא לא מתפקדת ולא רגועה בגללם ? כי החלטתי שבמצב הנתון אין לי ברירה אלא להתגבר. לגבי הדוגמא השניה שלך אני לא מסכימה -נשים שסובלות מזיהום יש המון וכל אחת "יוצאת" מהחוויה הזו אחרת - חלקן לא אמהות מתפקדות בתקופה הזו והחלק האחר מתפקד מצויין - התמודדות עם מצבים פיסיולוגים נתונים (וכאבי הנקה בכללם) היא בהחלט בחירה. אגב, כן סבלתי מדכאון קל (בייבי בלוז) ובכל זאת הצלחתי להתמודד וכל מה שאני רוצה להדגיש זה שכל זמן שמצבך הנפשי לא פתולוגי את יכולה בהחלט לבחור איך להתמודד עם כל קושי אחר - קשיים פיסיים וקשיים נפשיים.

 

[micpri]

למה צריך לתרץ?

לדעתי אין צורך לתרץ כלום, והטיעון שעדיף אמא רגועה היא לעיתים עובדה (לפחות בראייה סובייקטיבית של היולדת שזה הגורם המכריע בסוגייה). לא חושבת שמישהי שמחליטה לא להניק או להפסיק בשלב מוקדם צריכה להשתמש בתירוצים. זו פשוט הבחירה שלה. אולי זו הבעיה עם כל הויכוח על הנקה - שמעבר לבחירה שיש לכל אשה על דרכי הגידול של ילדיה היא פתאום מוצאת את עצמה קצת על ספסל הנאשמים - וזה בהחלט לא מקובל עלי. לתפיסתי ההחלטה אם להניק או לא היא כמו כל החלטה אחרת שאנו עושים במהלך חיי הילד - לתת לו לאכול שניצל מוכן קנוי- או לא, לתת לו לצאת לבלות עם חברים עד שעה מאוחרת או לא, כמה להקפיד על הכנת שיעורי הבית ועוד.

 

[POOH*]

הבעיה בעיניי שזו לא תמיד בחירה ...

כשאת בוחרת אם לתת שניצל מוכן או קנוי אין לך בעיה להכין שניצל. לפעמים אם מפסיקה להניק כי היא לאמצליחה להניק - כי לא הייתה לה הדרכה ותמיכה נכונה ולא כי היא לא רוצה. ופה ההבדל הגדול - אם שבוחרת לא להניק כשהיא יודעת את חשיבות חלב האם ובכל זאת בוחרת לתת תמ"ל - זכותה. אם שמפסיקה להניק כי היו לה קשיים ובעיות והיא לא יכלה לפתור אותם לא בחרה להפסיק אלא נאלצה להפסיק להניק. ופה ההבדל מהדוגמאות שנתת... זו דעתי בכל אופן... POOH

 

[micpri]

פה את צודקת

מסכימה לחלוטין שצריכות להיות יותר יועצות הנקה, ואולי גם למסד את זה כך שהפגישות לא יהיו כל כך יקרות, וכל אחת שתרצה תוכל לקבל ייעוץ ועזרה. והדגש, כפי שציינת הוא על הרצון. כפי שציינתי אני בכלל לא נגד הנקה, רק נגד הגישה הרווחת היום שיש חובה להניק, ומי שבוחרת שלא, מוצאת עצמה מותקפת כאילו בצעה עבירה.

 

[sipor]

סליחה - אמא רגועה זה תירוץ???

מה פתאום תירוץ אישה שלא מצליחה להניק את ילדה והתינוק עדין רעב, תלוי עליה יומם ולילה.. היא אישה מאוד רגועה נכון ?! היא בטוחה שהכל כרגיל והיא יכולה לשלוט בתסכול ובלחץ שלה? לדעתי ממש ממש לא. וכן, כן חשוב אמא רגועה, קודם כל בשבילה ואחר כך התינוק או להפך זה בכלל לא משנה.. כשנהנים וכרגועים האמאות הופכת להיות הדבר הכי נפלא בעולם. ויש נשים שההנקה מביאה אותם כל כך נמוך שחבל על הזמן ולדבר שהכל בשליטתם.. וענת כל אחד באמונתו יחיה, אבל זכותה של כל אמא להחליט מה טוב לה ומה טוב לתינוקה ועד כמה היא יכולה לסבול !(כן לסבול!) ואת קצת קיצונית נראה לי בדעות שלך על הנקה, משום שאם את חושבת שכל אחת חזקה כמוך ויכולה לעמוד בכל הכאבים ועדין להתעקש להניק. את טועה, לכל אישה יש רמת חרדה, רמת כאב וכו שונה.. ואין שום טעם להילחם בהם ולנסות לשנות. מה שכן, הנקה זה אוכל.. ופה זה נגמר לא צריך להגיע לקיצוניות, זה נשמע כאילו הבחירה בין רעל לבין הנקה.. וזה ממש לא כך, אין עוררין חלב אם המזון הכי טוב לתינוק (ברוב המקרים ! כבר שמעתי שלא תמיד !) אבל התמ"ל אינו רעל, הוא מזין הוא מעניק שובע לילד ומרגיע גם את הילד המטוש.. וגם תתפעלי גדלים ילדים למופת ואפילו מעבר לכך.. כך שלא צריך לההרג בשביל להניק.. ומאז רמדיה נראה לי שנוצר איזשהי היסטריה סביב הנקה, שקצת מוגזמת.. לפחות לדעתי הבלתי קובעת.