"פנטיות בהנקה"

[מעיןבר]

הי יעלי ../images/Emo140.gif

אני שמחה מאוד שההנקה מצליחה לך והולכת בקלות. יש לך מזל גדול. הרבה נשים משלבות בקבוק בימים הראשונים, ואני בינהן אני אפילו הגדלתי ונתתי מוצץ כשהיה לי ברור שהיא רק מחפשת מוצץ ולא באמת רעבה (היום היא לא מוצצת מוצץ וגם אצבע היא לוקחת רק לעיתים נדירות ביותר).אבל רק חלקן (כמוך וכמוני) אכן מצליחות לעבור להנקה מלאה. ההמלצות שניתנות <וזה מה שהן אלו הצעות שמטרתן להקל ולעזור בהצלחת ההנקה, אלו לא מצוות "עשי/אל תעשי"> הן ממש לא שטויות, יש נשים שהן מה שיעשה את ההבדל בין הצלחת ההנקה לכישלונה. זה נהדר כשמצליחים להתגבר על טעויות כאלה לבד, אבל לצערי המון נשים לא יכולות לעשות את זה.

 

[יעלי ס]

אני לא סתם כתבתי ששזה שטויות.

ראיתי כמה נשים בבית חולים שבשום פנים ואופן לא הסכימו לתת תוספת בטענה שזה יכלכל את ההנקה. ונחשי מה קרה. התנוקות שלהן צרחו בלי סוף ,כי היו רעבים,כ מין הסתם אף פעם אין חלב ביום הראשון ושני אחרי הלידה. האימאות היו מוטשות לגמרי ,כי כל הזמן היו צריכות ללהגיע להניק. ובסוף הן נשברו וביקשו לתת בקבוק במקום ההנקה כדי לישון קצת. למה היה צריך להגיע לזה? אני חושבת שאין שום דבר רע בלתת תוספת ,אבל לא במקום ההנקה אלא אחריה. כל הטענות שחייבים להניק מיד אחרי הלידה ואסור לתת בקבוק רק מלחיצות את הנשים. ועוד משהו.אני חושבת שכל אישה נולדה עם הכישרון להניק ולא צריכה ללמוד את זה אלא רק לפעול לפי האינסטינקטים שלה.

 

[ילדונט]

האמירה האחרונה שלך אומללה

את יודעת כמה הנקות נכשלות וכמה הנקות עלולות היו להיכשל (לרבות ההנקה שלי) בלי הדרכה?

 

[יעלי ס]

אולי לא הייתי כל כך ברורה.

לא התכוונתי להגיד שלא צריך הדרכה. כן צריך. התכוונתי שאני נגד כל דבר קיצוני כמו לתת רק הנקה גם אם התינוק ממשיך להיות רעב.יש תינוקות שקולוסטרום לא מספק אותם.ואז חבל להלחם ולא לתת בקבוק. הדרכה מאוד חשובה,אבל לא פנאטיות. לגבי האינסינקטים........אז אישה גם יכולה ללדת לבד בשדה לפי האינסטינקטים שלה.

 

[מעיןבר]

אישה יכולה ללדת לבד בשדה

ואז גם הרבה יותר תינוקות ונשים מתים בלידה...

 

[יעלי ס]

נזכרתי בסיפור שהיה בבית חולים

וזה יסביר אולי את הדעות שלי. הייתי בחדר עם בחורה שילדה באותו יום כמוני בניתוח קיסרי. גם היא לא הצליחה להניק ביום הניתוח ובתינוקיה נתנו לתנוקת שלה בקבוק בלילה. יום אחרי הניתוח לשתינו הביאו את התינוקות.משהו לא הצליח לה ,כי התנוקת הייתה רדומה והיא הלכה ליועצת הנקה. חזרה עם בכי הסטרי וממש בדאון ,כי היועצת אמרה לה שזה לא בטוח שאפשר לעשות עכשיו משהו עם ההנקה בגלל הבקבוק שהתנוקת קיבלה. הייתי ממש בהלם . דרך אגב,הכל הצליח לה בצורה הטובה ביותר.

 

[sipor]

הבעיה שבבתי חולים הם לא תמיד יועצות

 

[מעיןבר]

אני אחת מאותן אמהות ואני עדיין

טוענת בפה מלא זה לא שטויות

כן, הילדה שלי היתה צמודה ובכתה הרבה, לא היה לי חלב כי היה לי קולוסטרום שביום הראשון הוא הרבה יותר חשוב מחלב. כן, נשברתי ובחרתי לתת בקבוק. את הבקבוק הזה אני נתתי ובאמצע הפסקתי כדי לחזור ולהניק אותה. הילדה שלי היתה איתי בחדר ולא שכבה בתינוקיה מוארת בניאון עם תינוקות צורחים לידה <וראיתי איך נראית התינוקיה ב- 3:00 לפנות בוקר, לא מחזה מרנין>. היו לי לילות קשים ובלתי נשכחים כולל המשבר היחיד שהיה לי מרגע שהיא נולדה ועד היום. כמו שכתבתי - ההתחלה היתה קשה מנשוא. אבל ברור לי שאם לא הייתי יודעת ומכירה את כל ההמלצות ההנקה היתה נכשלת. אני חושבת שאת ממהרת לתת פירוש מאוד סובייקטיבי ומשליכה מניסיונך המוצלח על מה שקורה לנשים אחרות אבל המסקנות שלך פשוט מוטעות. אם ההנקה היא באמת כל כך קלה וטבעית ואינסטינקטיבית אז איך זה שכל כך הרבה נכשלות

ולמה את היית צריכה תוספת

בטבע לא היו בקבוקים...

 

[Arfilit]

את זה יכולה להגיד רק מי שהלך לה

בקל קלות!!! ממרומי שבעה וחצי חדשים של הנקה - אני יכולה להגיד לך שהחודש הראשון היה לי סיוט (!) והשיפור בא כתוצאה מעזרה מקצועית שקיבלתי. עד שהפעוטה היתה בת חודשיים עדיין כאב לי - ושוב - התמיכה שקיבלתי היא שאפשרה לי להבין למה זה קורה ואיך זה ישתפר. בנוסף - קיימות בעיות אובייקטיביות (למשל פטריה על הפטמה) - ששום אינסטינקט לא יפתור... בקיצור - ברכי על מזלך הטוב - כי כנראה יש לך ממנו בשפע בכל הקשור להנקה.

 

[מעיןבר]

שמי מעין ואני פנאטית הנקה../images/Emo80.gif

ארוך... היה לי חשוב ביותר עוד בהריון. קראתי המון וגם הלכתי לסדנת הכנה להנקה נוספת מעבר למה שהציגו לנו בקורס הכנה ללידה (שהיה שיטחי בהיבט הזה). נאבקתי בהנקה עם סדקים ופצעים בפטמות עד גיל 5 חודשים. אח"כ, כשחשבתי שנגמרו הצרות היתה לי דלקת קשה עם חום גבוה ואנטיביוטיקה ועדיין המשכתי. למרות מחלות שונות ומשונות של שתינו. יותר מזה - לא הצלחתי לשאוב את כל מה שהיא צרכה. חזרתי לעבודה כשהיא היתה בת 3.5 חודשים והתחלנו לשלב תמ"ל אחרי שבועיים שלושה כי זה בפירוש דרש ממני יותר ממה שיכולתי לתת. אבל עדיין לא ויתרתי ואני עדיין (היא בת 10 חודשים) מניקה כשאני יכולה. לצערי אני כבר לא מצליחה לתת לה ארוחה שלמה אבל את מה שיש אני נותנת וזה כולל פינוקים בערב, לילות ובקרים (וכמובן שבסופ"ש יותר). מקווה להמשיך לפחות עד גיל שנה וככל שגיל שנה מתקרב אני רוצה להמשיך יותר. כ"כ כיף לי ונעים לי. גם בהתחלה היה לי כיף ונעים למרות הכאבים הקשים - כי יש פה משהו שהוא רק שלי ושלה, שיא האינטימיות בינינו. ברור לי שכל טיפה שהיא מקבלת חשובה ושווה זהב. הייתי רוצה כ"כ להצליח בשאיבות אבל זה לא הלך לי, אולי בפעם הבאה... את עניין החשיבות הסבירה ענת, אני רוצה לומר מילה על הקשיים האחרים - משום מה נורא קל לתלות את הקשיים של הורות לתינוק חדש בהנקה. נכון, ההנקה מוסיפה קשיים, אבל זה רק נדבך אחד במכלול של תחושות, רגשות וקשיים שקשורים בהורות. משום מה אנשים ונשים חושבים שהנקה אמורה להיות משהו טבעי שאנחנו אמורות לדעת לעשות טוב באופן טבעי וזה כל כך לא נכון - זה מצריך לימוד. כשזה לא מצליח הכי קל להאשים את ההנקה בקשיים ועוד יותר קל לזרוק את המשפט הידוע "לא היה לי מספיק חלב" (אצל אמא שלי זה קיבל ורסיה קצת יותר מתוחכמת: "היה לי חלב אבל הוא לא השביע אותך"). הורות זה לא פיקניק

, זה קשה. לא רק בילד הראשון, אלא גם בשני ובשלישי. כל פעם זה ללמוד מחדש, להתאים את עצמך למסגרת משפחתית חדשה. בילדים הבאים אולי יש מיומנויות שכבר שגורות, אבל כל ילד הוא עולם ומלואו, חלקם קלים יותר ואחרים קשים יותר, אבל זה לא נובע רק מההנקה. אני לא מבינה למה כשמישהי שמניקה מתלוננת על קשיים ישר קופץ מישהו ומאשים את ההנקה. יש לי חברות שלא הניקו דקה והיה להן הרבה יותר קשה בהתחלה מאשר לי עם הסדקים וה"תלות" (סליחה, תינוק שאוכל מבקבוק לא תלוי בנו

). ואח"כ עוד נוסף הקושי של תחושת הכישלון. והערה אישית אחרונה, כתבת "וכן אני מכירה את כל היתרונות שבנקה אין מה לחדש לי" - למרות הכל כנראה שכן יש מה לחדש לך...

 

[MASHY BOSTON]

WE LOVE YOU MA'AYAN../images/Emo24.gif

 

[בלו בנדנה]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[עינבלית]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[אפרת12]

זה לא אותו הדבר

אני לא אוהבת פנאטיות בשום דבר. פנאטיות בהנקה היא לקחת את הענין בקיצוניות, להיכנס לורידים של אנשים (נשים), לתלות כל בעיה - קטנה כגדולה, באי הנקה או אפילו בהנקה משולבת. "שווה כל מחיר" זה לא אותו הדבר כמו פנאטיות ולכן אני חושבת שלא מעין ולא ענתש פנאטיות (יש יועצת הנקה אחת שלא אנקוב בשמה כדי לא להסתכסך עם אף אחת, אבל היא מי שעומדת לי מול העיניים כשאומרים פנאטית הנקה). שווה מאמץ אך לא שווה בריאות. כלומר - להתאמץ לעשות את זה, ולטפל בכל הבעיות שעשויות לנבוע (כי זוגיות זה לא מחיר שאנו נידונות לשלם על הנקה, והילדים האחרים לא צריכים להיות מוזנחים בגלל ההנקה. ה

שיחכה) - הן לא מחויבות המציאות. בתור אחת שנאבקה על ההנקה, ועדין מניקה (שלבים אחרונים של גמילה, 10.5 חודשים) אני ממש לא מגדירה את עצמי לא כפנאטית ולא כקיצונית, כי אני לא אטחן לאף אחת במוח שתניק (שלא כמו ידיד רחוק שלי שכשהודעתי לו שבוע אחרי הלידה על המאורע הוא אמר "מזל טוב

את מניקה

טוב מאוד

"). אבל אני חושבת שהטבע עשה אותנו ככה מסיבה מסוימת. מרוסקת מההריון והלידה - אם אבקש את העזרה המתאימה אוכל לעשות את זה וליחד את החויה והנתינה הזו לתינוק שלי, כי זו אחת מהמתנות שהטבע העניק לי כאישה. אני חושבת שמה שאת חווה כ"פנאטיות" היא יתר מודעות. יתכן שעלית המודעות הזו גורמת לאמהות להיות מתוסכלות כשזה לא הולך. הענין הוא שבאמת הרבה מודעות ליתרונות ההנקה, אבל לא מודעות לזה שיש מדריכות ויועצות הנקה, לא מקבלות את העזרה ומנסות להתמודד לבד עם הבעיות הללו שפשוט רובנו לא יכולות להתמודד איתן לבד. ועם כל זה - אני, כמו לפני ההריון הראשון שלי, גם (בתקוה) לקראת ההריון השני - לא חותמת שאניק.

 

[Arfilit]

אני פנאטית - אבל רק של ההנקה שלי

שכל אחת תעשה מה שהיא מבינה. זה לא ענייני. אני אשמח אם יהיה יותר מידע זמין ויותר סיוע מערכתי - אבל גם אז שכל אחת תעשה את השיקול שלה. אני עברתי מ"נזרום ונראה" מהוסס ל"בודאי שאני מניקה. אז מה אם חזרתי לעבוד?!" מלא גאוה וקורת רוח. אני לא מסכימה עם ענתש שאנחנו תמיד בוחרים את ההכי טוב לילדים שלנו - ותמיד תהיינה פשרות איפשהו - אבל בענין הזה אני עשיתי את הבחירה שלי - אני נותנת לה את מה שנתפ בעיני כהכי טוב בשבילה. דברים אחרים ישקלו בעתיד - כל החלטה לגופה. את ההחלטה הזו, הראשונה, כבר החלטתי - ואני מאושרת עליה מאוד מאוד - גם כשקשה לי ועייף לי, וגם שהגברף בדאגתו לי, מציע לתת לה בקבוק בלילה התשובה שלי עד היום היתה תמיד אחת: "לא. אני מניקה".

 

[ילדונט]

אוף איתך. זו היתה הכותרת שלי

לגבי עצמי לא ויתרתי, וההתחלה שלי (3 חודשים) היתה בין הקשות ששמעתי עליהן. אני מאד מזדהה עם אלו שדיברו על "היד על הציצי" (פו ומירב?). אין דבר בעולם שמענג אותי יותר מלראות ולהרגיש את היד שלה מלטפת אותי. וזה מתווסף למה שאמרו כאן - זה האוכל הכי טוב בשבילה, זו קרבה שאין כמותה, זה חיסכון לא מבוטל בכסף, זו תרופה (גם בשבילי). שחר מקבלת תמ"ל אם מה ששאבתי יום קודם לא מספיק לה כשאני בעבודה. זה בסדר מבחינתי. אבל כשאני לידה? אני אפילו מעירה אותה להנקונת לפני שאני יוצאת לעבודה, בשבילי, כי זה נעים לי. אני גם משתדלת מאד לתת לכל מי ששואלת אותי או פותחת בשיחה איתי את מלוא המידע שלי על הנקה, לרבות הקשיים, ולרבות המלצה חמה על יועצת הנקה. למה? כי אני חושבת שהנקה זה חשוב לכל תינוק, ואני חושבת שעם עזרה מקצועית כמעט כל אחת יכולה להניק (לפחות - אם אני הצלחתי להניק, ואמא של איתן ולהב, ואורנה, אז עם עזרה מקצועית והמון המון המון תמיכה מהמשפחה, כמעט כל אחת יכולה).

 

[עמית@]

מסכימה.

 

[יעלי9]

לא רוצה להתנצל

האפרוחון בן כמעט 9 ח' ואני "עדיין" מניקה אותו והוא "עדיין" יונק ממני. לי זה מובן מאליו, טבעי, המשכי, זורם. כשחיים בעולם המערבי במאה ה21, יש מעט מאד דברים שאפשר להגיד עליהם דברים כאלו. דווקא בהתחלה ההנקה הלכה יחסית בקלות (יחסית, כי זה לא ממש קל להיות אחראית ב-100% לתזונתו של תינוק פיצפון) ופתאום עכשיו כבר יש הרמות גבה ושאלות וברורים לגבי תיכנונים לעתיד. אולי במקום לחשוב על "היתרונות של ההנקה" כדאי לחשוב על החסרונות של האכלה בפורמולה ואז להחליט מה המחיר שמוכנים לשלם. מה שבטוח הוא שאמא בראשית דרכה לא צריכה להילחם את כל הקרבות לבדה.ברוב המיקרים צריך ללמוד איך להניק נכון כדי ששהנקה לא תהפוך למלחמת התשה שמסתיימת בכישלון הנובע מבורות .

 

[sipor]

תמיד מביאה את עצמי לסקילה.. אבל..

שימי לב שכולם תומכות הנקה מושבעות.. איפה כל האחרות..????? מפחדות לדבר? מפחדות מסקילה.? או שאין חיה כזאת ?!!!! אני כבר כתבתי את דעתי מספר פעמים בכל מיני פורומים.. כך שלא אחזור שנית. אל תדאגי .. אני גם בעד הנקה ובעד להילחם.. עד שהתינוק יורד קילו בכל מקרה... אני הרעבתי את ביתי מרוב פנטיות.. כן כן, נלחמתי ללא עוררין.. וכמעט שלא הייתה לי ילדה. משהו בסוף (דווקא יועצת הנקה) הצליחה להכניס הגיון למוח שלי... כן כן הגיון.. ומכאן.. מסקנה אחת פשוטה.. שהתינוק רעב יום יומיים, שבוע שבועיים, יונק ללא הפסקה, בוכה כל היום.. אין צורך להמתין שיגיע לקילו פחות.. אפשר להבין עוד לפני שפשוט אין בכוחך לספק את צרכו.. וגם לזה תאמינו לי צריך אומץ לא פחות אם לא יותר מאומץ להלחם על הנקה.. איפה הכבוד! איפה הנתינה הענקית שיש בזה, איפה הרצון להיות האמא המושלמת.. איפה היד הקטנה הזאת ?!!! איפה המבטים החטופים של האינטימיות בנינו.. כן כן, גם לזה בנות צריך אומץ להגיד.. אין ביכולתי , ... רק לפני שבוע הפסקתי סופית את ההנקה שהייתה חלקית (כמעט חודשיים וחצי של מאבק!) הרמתי את הדגל של הנכנעת כאשר הבת שלי בסוף כל הנקה הקיאה לי מול הפרצוף את האוכל שלי.. והמשיכה לבכות מרעב..

 

[מעיןבר]

הי ../images/Emo24.gif

לא סוקלים פה אף אחת. האמת, אפילו לא ברור לי מהי עמדתך לגבי הנקה כי נראה שנלחמת קשות על מנת להצליח. אבל ברור לי שהגבול על המלחמה הזאת הוא טובת התינוק. ההנקה מתחילה ונגמרת בטובת התינוק ולא בטובת האם. כאשר התינוק אינו עולה במשקל או אפילו יורד |דגש|חייבים לפתור את הבעיה, ולא צריך להגיע לכדי ירידה של ק"ג. אבל בדיוק לשם כך יש יועצות. בעצמך כתבת: "משהו בסוף (דווקא יועצת הנקה) הצליחה להכניס הגיון למוח שלי..." אני חושבת שזה דווקא לא הפתעה. זה בדיוק המקום של אשת מקצוע להחליט. הבעיה היא שהרבה נשים לא יודעות בכלל שיש אשת מקצוע בתחום ולא יודעות איזה אישורים צריכה אותה יועצת הנקה לתת על מנת שידעו שהיא אכן אשת המקצוע המתאימה. הרבה נשים מפספסות את ההנקה ממקום של קשיים שאינם קשורים לכמות החלב ואיכותו. איכשהו הנקה היא נושא עתיר אמוציות, אבל מעולם, מעולם - לא העזתי לבקר אף אחת מחברותי שלא הניקה מכל סיבה שהיא. אני רק מוחה בתוקף על כך שהנכונות שלי לסבול ולהשקיע עד תום בהנקה שלי ובהצלחתה מוקעת כ"פנאטיות" או על כך שכל קושי בהורות ראשונית ישר נתלה בכך שהאם מניקה. ההנקה היא לא מקור כל רע כמו שהיא לא מקור כל טוב, היא רק פן אחת של גידול התינוק. מקווה שאת לא מרגישה נסקלת.