היום ההבדלים די קטנים
עד כמה שאני יודע, ההבדל העיקרי הוא שעו"ס קליני מכוונים לעבודה שנוגעת לעבודה סוציאלית, והטיפולים הם מערכתיים יותר, כמו שכתבה sense9 - זוגי/משפחתי. עם זאת, הם יכולים - ורבים עושים את זה - ללמוד בבי"ס לפסיכותרפיה ולעשות פסיכותרפיה פרטנית כמו כל פסיכולוג. בתחנה שאני עובד בה יש הרבה עו"סים קליניים שעושים פסיכותרפיה פרטנית והם מטפלים מצוינים.
אני מניח שיש את עניין היוקרה שזה מגיע בעיקר מהציבור - יותר אנשים יעדיפו ללכת לפסיכולוג מאשר לעו"ס, כי זה משהו שיותר מכירים, זה אולי נשמע יותר טוב.
אלמנט של הבדל הוא באמת נושא האבחון. רק פסיכולוגים יכולים. מי שזה חשוב לו, מן הסתם יילך לפסיכולוגיה.
אה, ועוד הבדל שחשבתי עליו - טיפול בילדים. אני לא יודע אם עו"סים עושים טיפול בילדים או לא. אולי זה קשור למה הם למדו בבי"ס לפסיכותרפיה, אני בכל מקרה לא מכיר כאלו שכן.
ומילה לסיום - למרות שללכת למסלול של עו"ס קליני במקום פסיכולוגיה לתואר שני (והתמחות) נשמע קל יותר, צריך לחשוב ולבדוק היטב לפני שעושים את זה. אם תשאלו אותי, היקף ההכשרה שמקבלים במהלך התואר ובעיקר בעיקר במהלך ההתמחות הוא משהו שלא יסולא בפז ושווה את המאמץ.