פסיכולוגיה לעומת עבודה סוציאלית קלינית

[חובבת ציון]

הרבה רוצים את הטייטל, זה מה שמעניין אותם.

לא טיפול ולא מה יהיה הלאה. העיקר שהם יוכלו להגיד "אני פסיכולוג/ית". יש המון כאלה, זה לא סוד. לא ניתן להסביר את הדחף הזה לאור התחרות, ולאור האלטרנטיבות הקיימות כדי לטפל.
בתרחיש האופטימי, מגלים אותם בראיונות ואז מטיסים אותם החוצה. בתרחיש היותר פסימי הם נכנסים למערכת ומשחקים את המשחק.

 

[BellA עלמה]

ok יתקבלול ללימודים

אחרי הראיונות
מה הלאה? יעצרו בראיונות עבודה !
קל מאוד לעלות על מי שנכנס לתחום בגלל הפרסטיז'ה ולא עם כל הלב.

אישית וותרתי על דרך הייסורים הזו ואני מחפשת מסלול טיפולי אחר (לא עו'ס ) שמתאים לי ולמטרות שלי.

 

[katzeran]

אתן קצת מזלזלות

להשקיע 9 שנים, לפחות, מהחיים - בעבודה לא קלה על תואר ראשון, שני והתמחות זה לא משהו שאנשים עושים רק בשביל הטייטל. זה נכון שכל בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה יכול לפתוח קליניקה ולקרוא לעצמו יועץ פסיכולוגי, אבל היי - כל אחד שאין לו השכלה תיכונית אפילו לעשות את זה, למה לעצור בלוותר על התואר השני?

השאלה היא לא רק איך אתה קורא לעצמך, אלא מה יש לך להציע. נכון שיש המון אנשים מוכשרים מאוד ומטפלים מלידה שלא הולכים למסלול פסיכולוגי טיפולי כי הם לא רוצים או לא מצליחים להתקבל. ונכון שיש מי שמתקבל למסלול ולא יוצא פסיכולוג מוצלח. אבל אלו לא סותרים את העובדה שבמהלך התואר השני ובעיקר בעיקר בהתמחות רוכשים הרבה מאוד ידע וכלים שהופכים אותך למטפל הרבה יותר טוב. אז לא, זה לא רק בשביל הטייטל.

אגב טייטל, בשביל לומר "אני פסיכולוג" באמת שמספיק רק תואר שני. ראו את ורדה רזיאל ז'קונט.

 

[BellA עלמה]

אני בדעה

שעו'ס , מטפל באומנויות , או כל מטפל בעל תואר שני קליני כמו .. למשל קרימנולוג קליני לא פחות מטפל מפסיכו' קליני , במיוחד כיום שההשכלה בתחומים הקלינים כלכך מעמיקה .
אני למשל מבררת על קידום נוער תואר שני (תחום שעוסק בנוער שוליים וכו) ואני חושבת שאני לא פחותה מעו'ס (אם אכן אלך על הלימודים האלה).
וכן אוכל להתמקצע למשל בטיפול cbt או גשטאלט תרפי (תחום שמעניין אותי אישית).


שורה תחתונה , לא חייבים להיות פסיכולוג (קליני) כדי לטפל..

אה אגב גם יועץ חינוכי יכול להתמקציע (והרבה עושים את זה) ולעשות הסבה לטיפול זוגי\ משפחתי וכו

 

[katzeran]

נכון, לא חייבים להיות.פסיכולוג קליני כדי לטפל

אבל תסכימי שצריך איזושהי הכשרה והסמכה רצינית ומוכרת? שימי לב שכל המקצועות שציינת הם כאלו

 

[BellA עלמה]

that goes with out saying

ז'א מובן מאליו.

כן.. למשל מי שיש לו תואר ראשון בעו'ס מותר לטפל בחוק אבל בעיניי זו לא הכשרה מספקת וזה לא אחראי לעשות כן.

 

[צרת רבים]

מצטער אם אני בוטה

אבל היחס בין מטפלים באומנות ופסיכולוגים קליניים\פסיכיאטריים שקול ליחס בין שינניות ורופאי שיניים.
2 התפקידים חשובים, אבל אחד מהם מתעסק בתחום צר יותר ומשמש פרקטיקה נקודתית לטיפול במגוון מצומצם של בעיות.
וזה בסדר גמור, זו מטרת המקצוע. אבל אי אפשר להגיד שכל מי שרוצה "לטפל" (מה זה לטפל?) יכול להיות פסיכולוג קליני, עו"ס קליני או מטפל באומנויות - אלו מקצועות שונים עם SCOPE שונה ואי אפשר להגיד אותם באותה הנשימה כמקצועות שקולים.

 

[חובבת ציון]

הייתי שמחה אם היית יותר "בוטה" במובן של

הפריסטיז' והטייטל שאנשים מחפשים במקצוע הזה. זה דווקא יותר מעניין. תשתדל להתמקד רק בזה אם אתה יכול ולא בכל המסביב.

 

[צרת רבים]

אם את מתעקשת

אני חושב שהרבה פעמים שאנשים נדחים מהתהליך סינון לתואר שני(ורובם נדחים), הם נאלצים לחפש חלופה. וכש"מתפשרים" על חלופה, צריך לשכנע את עצמנו שהחלופה היא בעצם שקולה או טובה יותר, וכל מי שמנסה להתקבל הוא בעצם רודף אחרי יוקרה\כסף\וכד'.

אז כן, לפסיכולוג יש יותר יוקרה בטייטל מאשר למטפלים אחרים (חוץ מפסיכיאטרים). אז? זה מוריד מערכו כמטפל? ממש לא.
חלק מהשיקולים בבחירת מקצוע קשורים לשכר, ליוקרה, ליכולת להתפרנס ולהגיע לרמת החיים שאנו רוצים - זה לגיטימי וקיים במקצועות טיפוליים ולא טיפוליים כאחד.

 

[חובבת ציון]

תודה. אני רוצה לחדד את השאלה.

אני מתכוונת לזה - אנשים שהם פסיכולוגים בהווה שמסבירים שהם עשו את כל הדרך משיקולי יוקרה, ז"א שמה שהניע אותם זה הרצון שיהיה צמוד הטייטל "פסיכולוג קליני" לשם שלהם, כי זה יוקרתי ומבוקש.
היום בראיה לאחור הם מבינים שזה שטות אחת גמורה וכל ההקרבה והכסף לא היה שווה בכלל. מחיר כלכלי, בריאותי ומשפחתי, תשומת לב לילדים וכו

 

[הילה_והגבר]

נדייק: **יש** אנשים שהם פסיכולוגים בהווה וכו'

... ויש אנשים שעשו את זה מסיבות אחרות
... ויש כאלה שהצליחו להשיג את זה בלי להקריב כסף / בריאות / משפחה.
... ויש כאלה שהקריבו ומרוצים מההקרבה
... ויש כאלה שלומדים מקצועות אחרים משיקולי יוקרה.
... ויש כאלה שאכן יוקרה היא אחד השיקולים שלהם, בתוך מכלול שכולל עוד דברים.
... ויש כאל שבכלל לא תופסים מפסיכולוגיה קלינית משהו יוקרתי (למשל יורס טרולי, שעד שלא הגעתי לפורום הזה, בשלבי ההסבה, לא קלטתי את השוס. פשוט יודעתי שאני רוצה לטפל, ופסיכולוגיה קלינית הייתה הדרך המקצועית ביותר והטובה ביותר והמתאימה ביותר **לי**. ההורים שלי, אגב, חשבו שאני עושה שטות שאני מוותרת על MBA או דוקטורט בתחום 'רציני').

בקיצור, יש מכל הסוגים ומכל המינים, בדיוק כמו בכל מקצוע אחר.

ומי שננעל על עולם תוכן אחד, על שיקול אחד, על גישה אחת- כדאי שיבדוק מה מקור תפיסת העולם הצרה הזו.

 

[BellA עלמה]

וההורים שלי

בגילי המתקדם

עדיין חושבים שאני מוזרה שרוצה לעסוק בחינוך ונוער שוליים .
הם היו מעדיפים שאעסוק בתחום המחשבים \אינטרנט .

כך שזה משהו שתמיד יהיה

 

[BellA עלמה]

מעין הפחתת דיסוננס קוגנטיבי?

עיני קניתי טויוטה אז אני חייב להפחית בערכה של סזוקי ומזדה כדי להרגיש טוב עם עצמי?

אולי זה היה נכון לגבי בעבר אבל כיום אני מבינה מהכרות שלי עם עצמי כמה פסיכו' קליני לא מתאים לי לא למטרות שלי ולא לאישיות שלי.
היום המסלולים שעשיתי בעבר ושאני מחפשת לעצמי היום מתאימים לי הרבה יותר.
מה גם אני מבינה יותר ויותר שלא חייבים להיות פסיכולוג (קליני\ חינוכי , וכו) כדי לטפל .
צריך לבחור את האוכלוסיה שעימה אתה רוצה לעבוד ראשיית כל ואז ללבחור את הלימודים או הדרך הטובה ביותר לעבוד עם אותה אוכלוסיה.
אני למשל רוצה לעבוד עם ילדים ומתבגרים בעלי לקויות למידה ו בעיות רגשיות שנלוות \ נוער בסיכון לכך אז עברי פסיכולוגיה קלינית היא לא הבחירה הטובה ביותר .
אולי עדיף טיפול באומנויות , קידום נוער וכו

קודם בוחרים אוכלוסיה שאיתה אתה רוצה לעבוד ואז בוחרים את הדרך הטובה ביותר לעבוד איתה

לדעתי לפחות

 

[צרת רבים]

אפשר לקרוא לזה דיסוננס.

אבל אני לא טוען שכל מי שהולך ללמוד מקצוע טיפולי שהוא לא פסיכולוגיה מצוי בדיסוננס.
אני חושב שההשוואה לא נכונה. כל אחד ומטרתו, ומי שמטרתו היא פסיכותרפיה - המסלול הטוב ביותר בשבילו הוא פסיכולוגיה קלינית. מי שמטרתו לעבוד עם ילדים ולא משנה באיזה אופן - אז יש לו יותר אופציות פתוחות.

 

[manson23]

שאלה. מה כבר השוני בין

עו"ס קליני לפסיכולוג קליני בתחום הטיפולי?

אני יודע שלפסיכולוג מותר לאבחן ולעו"ס קליני לא.

אבל ממה שראיתי באינטרנט, כל (או לפחות הרוב המכריע) במסלולי הלימוד של בתי הספר לפסיכותרפיה פתוחים לפסיכולוגים קליניים ועו"סים קליניים כאחד, אם כך, בתחום הטיפולי, אי אפשר להגיד שעו"ס קליני הוא "השיננית" ושפסיכולוג קליני הוא "רופא השיניים" לא?

אני שואל כי אני עצמי רגעים ספורים מסיום תואר ראשון בפתוחה, מתחיל עוד 3 חודשים קורס מתא"ם. ומעניין אותי להבין את ההבדלים..., אני רואה סביבי המון אנשים שמאוד רצו להיות פסיכולוגים אבל המתא"ם הכריע את גורלם לכיוונים אחרים והם נאלצו "להתפשר" על מסלולים אחרים.

 

[BellA עלמה]

אני לא חושבת שכל מסלול טיפולי רציני

אחר היא "פשרה"
הרי למשל קרימנולוג קליני עושה התמחות + סטג' (בנפרד)
אחרי זה יכול להשלים לימודי פסיכותרפיה ולטפל ונדמה לי שקרימנולוג קליני כן יכול לאבחן איבחונים פסיכיאטרים . לא בטוחה בזה אבל נדמה לי שכן.

לא פשרה אבל בחירה באופציה אחרת שלדעתי מובילה לאותה נקודה שהיא בשורה התחתונה לטפל ולא למשל להיות אקדמאי , לערוך מחקרים או איבחונים..


כן.. ומכירה לא מאט שלא רק המתאם הכריע אלה גם המרדף האין סופי לציונים ממוצע מעל 90 וכו.

 

[manson23]

קרימינולוגיה

ממה שהבנתי עדיין אין להם עדיין התמחות, לגבי אבחונים פסיכיאטריים - ממה שהבנתי הוא נותן "חוות דעת" וכאלה, ומי שעושה את התואר הזה יכול אח"כ להמשיך ללימודי תעודה בפרופילאות . וכפי שאמרת, גם יכול ללמוד בבית ספר לפסיכותרפיה. השאלה לגבי קרימינולוג היא - מי יבוא אליו? לא יודע אם אדם "רגיל" שירצה טיפול פסיכולוגי יפנה לקרימינולוג..זה בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון.ץ

אותי אישית מאוד מעניין ומרתק הקטע של האבחון לכן אני מאוד רוצה להתקבל לתואר טיפולי בפסיכולוגיה , אבל גם מאוד מעניין אותי להרוויח כסף ,להתחתן ולהביא ילדים, לכן - לא אלחם על זה בכל מחיר, ומניח שלא אגיע למצב שאני עושה מתא"ם כמה פעמים וכו'..אבל זה כבר ימים יגידו

 

[צרת רבים]

השאלות האלו חוזרות על עצמן בתחומים שונים

גם ברפואה יש חפיפה גדולה מאוד בין ההתמחות של כל רופא ורופא.
גם מנתח כללי וגם מנתח מוח יכולים לעשות פרוצדורות ניתוחיות מסויימות (לא רוצה לתת דוגמאות כי אני לא בקיא בתחום) במערכת העצבים המרכזית, אבל לאחד יש התמחות רלוונטית, נסיון וידע מקיף בתחום מכל שלבי הכשרתו, ולשני אין.
גם אחות מסוגלת לעשות הרבה פרוצדורות רפואיות ואבחנות מבחינת הידע וההכשרה שקיבלה, אבל אסור לה.

בע"ס הגישה היא שונה מפסיכולוגיה. פסיכותרפיה היא כלי טיפולי שמקבלים בו הכשרה מקיפה יותר בפסיכולוגיה קלינית, מה לעשות.
באותה מידה פסיכולוג לא ידע לתת ייעוץ על התנהלות מול ביטוח לאומי ועל אפשרויות התערבות אחרות שקיימות.
לא מקבלים הכשרה מספקת במהלך לימודי התואר השני בעו"ס לעומת המסלול בפסיכולוגיה.

העצה הכי נכונה שאני יכול לתת - תשכח את כל המסלולים הקיימים ותחשוב מה אתה רוצה לעשות. אחרי זה אפשר לנסות לחשוב מה המסלול הקרוב ביותר לשם.

 

[manson23]

תוהה

כמה ההבדלים האלה באמת מהותיים מבחינת איכות הטיפול שמטפל מעניק למטופל..

וביחס לשאלה. למרות שביקשתי לשאול על הבדלים בתחום הטיפול, דווקא האבחון הוא מה שיותר מעניין אותי. תודה על העצה.

 

[צרת רבים]

לשאלה הראשונה אין תשובה

קשה בכללי למדוד איכות של טיפול בכל מקרה, אז אני בספק אם זאת שאלה שיש עליה מענה.

לגבי השאלה השנייה - אני לא בא מהתחום הטיפולי אבל אני חושב שעו"ס קליני לא יכול לאבחן.