פסיכולוגיה לעומת עבודה סוציאלית קלינית

[צרת רבים]

 

[reakwind]

למדת בפתוחה?!

כמה קורסים לקחת בסמסטר שיצא לך 3.5 שנים?

 

[marquise de sade]

שנה א'
סתיו 2
אביב 2
קיץ 1

שנה ב'
סתיו 3
אביב 4

שנה ג'
סתיו 3
אביב 2

שנה ד'
סתיו 3
אביב 3

סה"כ 4 שנים אקדמאיות, 3.5 שנים נטו.

 

[katzeran]

- כל מילה בסלע

תודה, אני חותם על כל מילה מהתגובה הזו. מסכם היטב את מה שאני מרגיש.

 

[חובבת ציון]

מעניין מה שכתבת. בניגוד מוחלט למה שאומרים

פסיכולוגים במערכת. אחד לאחד. ואני גם רואה שיש הרבה הסכמה עם דבריך בקרב החברים. טוב נו, למה להרוס לכם את ההרגשה? סך הכל זה לא כל כך נעים להודות בעובדה שכזו. מובן.

 

[marquise de sade]

אני מבין שאת לא נותנת לעובדות לבלבל אותך....

תראי, כיוון שעברתי את המסלול על בשרי, וכיוון שיש לי לא מעט מכרים פסיכולוגים גם מהמגמה הקלינית וגם ממגמות אחרות ולא יצא לי אף פעם, גם בשיחות קרובות לשמוע את המשפט "הלכתי ללמוד פסיכולוגיה כי אני מקבל אורגזמה מזה שקוראים לי פסיכולוג...", אז אני מרשה לעצמי לשער שהמצב הוא לא כפי שאת מתארת.

את כותבת שמה שכתבתי הוא מנוגד אחד לאחד למה שאומרים פסיכולוגים במערכת, אשמח לדעת מה המקורות שלך לידע הזה, לפני שאת משמיצה.

אפשר ?

 

[חובבת ציון]

מה, לא ברור לך שיכול להיות מצב כזה?

הרי אפילו החבר שלך מלמטה כתב שיש "שיקולי יוקרה". מה אתה ישר לוקח ללב? ראית שאמרתי ש"כולם" כאלה? מה, אתה בוחן כליות ולב? אתה רוצה שאנשים יודו בפניך על כך?
אני מנהלת איתך דיון ענייני ואתה גם מרדד את הדיון. אתה משתמש במילים שלא עושות חשק להמשיך איתך את הדיון. הדיון איתך עקר.

אז ככה: יש מכל דבר. אם יש איפה שהיא מישהו שנפגע מכך, שיקבל התנצלותי מראש. ברור לכולם שבכל מקצוע יש כאלה שפנו משיקולי יוקרה.

כל טוב לך.

 

[marquise de sade]

נו באמת...

ציטוט מתגובה שלך בשרשור הנוכחי:

"מטפל אמיתי בנשמה מוצא את הדרך ולא עסוק במרדף אובססיבי אחרי ציונים, מתאמים, המלצות, וטירוף מערכות שאני לא מבינה איך כל אותם "פסיכולוגים" לא הגיעו לאותה מסקנה בדבר הנזק הבריאותי שבדבר וההקרבה של התא המשפחתי אם קיים ותשלום מחיר אישי כזה יקר."

מי שעושה הכללות לפי המשפט הזה זו את. אני לא נפגע ולא לוקח שום דבר ללב אלא מבקש ממך סימוכין למה שאת אומרת. סימוכין שאת לא מספקת, אך מסתפקת באמירות כמו האמירה למעלה.

לא התייחסת עניינית אפילו לדבר אחד ממה שאמרתי.

ברור שבכל מקצוע יש כאלו שפנו אליו משיקולי יוקרה....לא על זה היה הדיון בכלל.

אבל עזבי, אין לי שום צורך ורצון להמשיך דיון בצורה כזאת.

כל טוב גם לך ושבת שלום

 

[katzeran]

נו באמת

חובבת ציון, את עושה שימוש בחלק קטן ממה שאמרתי כדי להצדיק את הדברים ומתעלמת מכל השאר. איזה מין דיון אפשר לייצר ככה?

המרקיז צודק, את טוענת משהו בלי לומר על מה את מסתמכת. אני גם יכול לומר שדיברתי עם פסיכולוגים במערכת, אחד אחד, והם אומרים הפוך ממך. ואכן דיברתי עם רבים. סו וואט?

הנקודה התחתונה היא שאת קובעת משהו נורא נחרץ על סמך משהו לא ברור ומתעלמת מעדויות של אנשים שאומרים אחרת. למעשה, את אומרת לנו שבגלל שדיברת עם כך וכך אנשים אז מה שאנחנו חושבים/מרגישים לא תקף. אי אפשר להתדיין ככה, זה סתם.

 

[katzeran]

אני לא מיתמם

marquise de sade ‫ענה לך וענה מדויק ונכון לדעתי, אני חותם על כל מילה בתגובה שלו.

אבל רוצה להוסיף משהו מהחוויה האישית שלי. זה לא סוד שאני מאוד בעד הפסיכולוגיה הקלינית (זה לא אומר שאני נגד עו"ס קליני, מטפלים באמנות וכו'). כי זו הבחירה שאני עשיתי. התחלתי ללמוד לפני 9 שנים ויש עוד 3.5 שנות התמחות לפני (וכן, מן הסתם אני יודע ש-9 שנים זה רק המינימום שצריך להשקיע, אם הכל הולך אחד אחרי השני). תאמיני לי שאני יודע היטב היטב, על בשרי שלי, את המחיר של הבחירה במקצוע.

אבל, אם ישאלו אותי אם אני מתחרט, התשובה היא לא אחד גדול. נכון, אני נאלץ לעבוד קשה עכשיו ולקבל מהמדינה שכר מצחיק. נכון, אני אסיים את ההתמחות ואוכל לעבוד עצמאית באמצע שנות השלושים לחיי בזמן שחברים שלי כבר יבססו עצמם הרבה יותר. נכון, יכולתי לעשות מסלול קצר יותר ועדיין להיות מטפל. אבל אני חושב שיש הבדל בין פסיכולוג קליני למטפלים אחרים. לא שהוא דווקא יותר טוב, אבל הוא יותר מתאים לי. אין מה לעשות, רמת וכמות ההכשרה שאני עובר בפסיכותרפיה על סוגיה השונים היא משהו שערכו, לדעתי, לא יסולא בפז, וזה שווה את המאמץ.

אז אחרי כל הדרך יהיה לי טייטל של פסיכולוג קליני, אחלה. אבל הטייטל הזה לא ריק מתוכן. ולכן אני טוען עכשיו ואטען תמיד שזה לא רק רדיפה אחרי יוקרה (שקיימת וכבודה במקומה מונח, אבל המשקל שלה הוא ממש לא הרוב).

 

[חובבת ציון]

אתה אמרת במילים אחרות את מה שאני

טוענת. אתה פשוט לא יכול לומר בברור זאת ואני מבינה. אתה ביטאת בדיוק את מה שכתבתי.

 

[reakwind]

אני לא רואה שום סיבה

ללמוד פסיכולוגיה לאדם שרוצה להיות מטפל
לדוגמא אני לא מצליח לחשוב ולו על סיבה הגיונית אחת ללמוד פסיכולוגיה ולא רפואה או עבודה סוציאלית (אני לא חושב שיש מישהו שעושה את זה רק בשביל איבחונים).

אני התחלתי ללמוד פסיכולוגיה בכוונה להגיע לקלינית וברגע שהבנתי שקלינית זה לא בשבילי ושאני רוצה מחקר עברתי לתחומים מחקריים יותר
אם הייתי באמת רוצה לטפל הייתי טס להונגריה, לומד רפואה וחוזר להתמחות בפסיכיאטריה.

 

[katzeran]

פסיכיאטריה היא לא פסיכולוגיה

תחומים משיקים, אך שונים. זה נכון שיש לא מעט פסיכיאטרים שעושים פסיכותרפיה, מרביתם (אני מניח ומקווה) לומדים בבתי ספר לפסיכותרפיה לפני כן, אבל עדיין, אלו מקצועות שונים.

שלא לדבר על כך שלימודי רפואה הם לא לכל אחד.

 

[reakwind]

מאיזה בחינה זה לא אותו מקצוע?

פסיכיאטר יכול לעבור את כל ההכשרות שאתה עובר
(למעט איבחונים)
ולעשות דברים שאתה לא יכול כמו לאשפז, לטפל בתרופות ואפילו להמליץ על ניתוחים.

בלה, מה יכול להיות יותר טיפולי מרפואה?!

 

[BellA עלמה]

אוי נו

לא מעוניינת ברפואה

מעוניינת בטיפול נפשי ולא רפואי
פסיכיאטר עוסק בפן הרפואי של הפרעות\ מחלות נפש
פסיכולוג לא עוסק בפן הרפואי

אישית לא מתעניינת לא בפסיכולוגיה {קלינית}
ולא בפסיכיאטריה{רפואה}

 

[katzeran]

נקודת המוצא שונה

אני הולך להכליל בגדול, אז קח את זה בהתאם

פסיכיאטר יוצא מתפיסה ביו-רפואית (שהיא מצוינת) ואיתה ניגש לעבודה הטיפולית. פסיכולוג יוצא מתפיסה אחרת, שמנסה פחות להבין את המערכות הנוירולוגיות (ושאר המערכות הפיזיולוגיות) ויותר להבין את המערך הנפשי. אף אחד מהם לא טועה בגישתו ולדעתי כל אחד מהם צריך להכיר את הגישה של השני והם צריכים לעבוד יחד.

פסיכיאטר יכול מן הסתם ללמוד פסיכותרפיה ולעשות אותה מצוין, אין לי שום זלזול בהם, להפך. אני רק לא חושב שזה מסלול עדיף או קל יותר ממסלול של פסיכולוג קליני.

 

[matsipo]

וואו!!!!

לא האמנתי ששאלה אחת תמימה שלי תגרור כזה שירשור רציני...

שלא תבינו לא נכון אני עדיין חושבת שהטיפול הכי טוב הוא דרך מטפל, קרי, פסיכולוג קליני
אלא שבמצבנו היום, ובאופן פרטי- מצבי (נשואה, ילדים, וגם כבר מעל 30) אין לי את היכולת הכלכלית וגם לא את הסבלנות לעצור את החיים וללכת ללמוד+ התמחות ולכן אני מחפשת אלטרנטיבות שיקצרו את הדרך....
וכפי שכבר אמרתי האופציה שהכי נראתה היא עו"ס קליני.
אני לא חושבת שיכולת וכישרון לטיפול נמדדים במסלול הלימודים וכהוכחה קחו את הקישור ששלחה "צרת רבים", הגב' שם עשתה תואר ראשון, בטח נכשלה במתאם והתייאשה מתואר שני אבל היא יודעת לשווק את עצמה טוב מאוד, מספרת על כל מיני סדנאות והשתלמויות (ולך תדע מהי רמתם האקדמאית והמקצועית) שהיא עוברת ואפילו קוראת לעצמה- פסיכולוגיה.
טוב, אבל אני מניחה שאלו תחומים של יושרה ואתיקה אישית....

 

[הילה_והגבר]

אז פה אני כן מגיבה

[כי אנרגיות להיכנס לשאלת האגו אין לי... ]

תראי, יקירתי, אני חושבת שזה זמן לעשות חשבון ארוך וכנה עם עצמך, בנזוגך ושאיפותייך. את צריכה להיות מאוד ריאלית לגבי המשמעויות והמחירים של כ"א מהמסלולים הטיפוליים והיכולת שלך להגשים אותם בתנאי חייך.

לדוגמא, גם אם עוברים דרך עו"ס קלינית, מדובר בסיום תואר שני שלא פשוט להתקבל אליו, שאולי את צריכה לעשות אליו השלמות (לא כתבת מה ההכשרה שלך), שלמיטב ידיעתי מחייב כמה שנות נסיון בשטח טרם הקבלה. וגם אז, אחרי התואר, עו"סים רבים ששואפים לכיוון טיפולי הולכים לבי"ס לפסיכותרפיה (כמו פסיכיאטרים רבים וכמו פסיכולוגים קליניים רבים אחרי ההתמחות), כמעין המשך התמקצעות.

זה לא מעלה ולא מוריד את ערכו, כבודו וכוחו של המקצוע - אבל זה גם מסלול לא טריוויאלי, מהרבה בחינות (במובן הטוב של המילה).

דוגמא אחרת: כאמור, לא כתבת מה הרקע שלך. אני הגעתי לפסיכולוגיה ולמתאם אחרי תואר 2 במקצוע אחר, ואני יכולה להגיד לך שהיה לי הרבה הרבה יותר קל לעשות השלמות וללמוד למתאם בגלל הבשלות האינטלקטואלית והנסיון שכבר היו לי. ולכן אולי דווקא את יכולה פחות להיות מאוימת מהמתא"ם ? נקודה למחשבה.

ויש גם אופציות טיפוליות אחרות, טיפול באומנות, ביבליותרפיה וכיוצב'. ויש גם אפשרויות להתמחות בהנחיית קבוצות והדרכת הורים (לדוג' מכון אדלר מציע תוכנית תלת-שנתית שמתאימה לאנשים עובדים) ועוד ועוד.

ולכן אני אומרת:
שבי עם עצמך, תחשבי מה מעניין אותך, מה השפה שזמינה לך, מה בטיפול מדבר אליך, איזה אוכלוסיות, אילו תחומי עיסוק. תבדקי עם עצמך מה היכולת הכלכלית שלך להתפנות לנושא - לא רק מבחינת כסף, גם מבחינת זמן (שנים ? יום-יומיים בשבוע ?), מבחינת הילדים ובן-הזוג.
תלמדי את השטח- את מסלולי הלימוד ה'קלאסיים' ואת האלטרנטיביים. את תנאי הקבלה. תשאלי כאן ובמקומות אחרים מה המציאות (לדוג' כאימא לשני ילדים אני אומרת לך שבמסגרת התמחות פלוס בעל שמפרנס, לי אין סיכוי לעבוד בעוד חצי משרה, לעומת חברות ללא ילדים או עם בעל יותר זמין שמצליחות לעבוד במקום נוסף).

וכשיהיו לך כל הנתונים, תנסי לראות איך מפשרים בין החלום והמציאות.

אני לא אומרת את זה, חו"ח, בשביל לדכא אותך.
יש הרבה הרבה דרכים להגיע למקצוע טיפולי - ולא צריך לוותר עליו רק בגלל שאי-אפשר ללכת במסלול X. מאידך, צריך להיזהר מפשרה שכרוכה בויתור על מקצועיות או יושרה או על דברים אחרים שמשמעותיים עבורך (לדוג', בשיא הכנות, לי קשה מאוד לא להיות עם הילדים שלי כמה אחה"צים בשבוע, למרות שאחה"צ אחד הוא ברכה).

אשמח לעזור, לספק מידע מנסיוני המוגבל ולחשוב ביחד איתך. שיהיה הרבה בהצלחה - שוב, מעידה מעצמי עד כמה למצוא את הקול המקצועי שלך זה דבר מדהים וממלא. אני כל יום נפעמת מהזכות שיש לי להיות במקצוע כזה, מכך שהמטרה שלי היא לעזור לאנשים שיהיה להם קצת יותר טוב, להקל במעט על המצוקה שלהם, להיות שם איתם ולהושיט להם יד ולב. כמה אנשים אחרים יכולים להגיד את זה על היום שלהם ?

 

[BellA עלמה]

אני רוצה לטפל

אבל מה לי ולרפואה ??
רוצה לטפל נפשית ולא בבעיות רפואיות
פסיכיאטריה זו רפואה.


אה והכי קל בעולם להתקבל לרפואה ... כל מה שצריך זה לטוס להונגריה
הכי פשוט

אני רוצה טיפול ! ואתה שולח אותי ללמוד רפואה?!