הטבילה במקווה אינה בשביל הברכות
הטבילה במקווה היא בשביל מניעת איסור כרת. גם אם אדם עובר עבירות חמורות כל הזמן, עדיין כל עבירה שאפשר למנוע ממנו היא חשובה מאוד לנשמתו. המעמד אכן מביך משהו. כמוהו, להבדיל מביך מאוד גם מעמד הבדיקה הגניקולוגית אצל רופא הנשים או מעמד בדיקת השד אצל הכירורג. שלא לדבר על המעמד הארוך של הלידה, על כל זוויותיה, לעיני כל צוות ביה"ח המתחלף במשמרות... את יודעת מה - אפילו המעמד של המקלחת היומית ביני לבין עצמי אינו נעים, כאשר הגוף לא נראה כ"כ טוב... כלומר, מה שעוזר להתגבר לחלוטין על המבוכה ולא להחשיב אותה כלל, הוא הידיעה של תכליתו העמוקה של המעמד המביך הזה. כשיודעים מה המטרה, אין מסתכלים ואין מחשיבים כלל את זוטות ההרגשה בעת המעמד הלא טבעי ולא רגיל להרגשתנו. אלא שלחילוני המצוי מתווסף נוסף להרגשה המביכה גם כעס על הכפייה הדתית הלא מובנת, משום שזה מה שהתקשורת והחינוך החילוני הכניסו לו טוב טוב להרגשה ולהשקפה, בלי שיהיה אפילו מודע להשפעתם לנשמתו. בכל אופן, אני שמחה שאת שואלת ופתוחה לשמוע את הדברים, כי אמנם ייתכן שהדברים בסופו של דבר לא ידברו אלייך כלל ולא יחדרו אל ליבך, אבל גם ייתכן שאולי אחד הדברים כן יחדור אל ליבך וידבר אל נשמתך. אשמח אם אנשים יצטרפו ויסבירו את חשיבות הטבילה במקווה לנשמה היהודית - הן של האם הטובלת והן של היילוד הנולד כתוצאה משמירת טהרת המשפחה. אני מכירה חילוניים גמורים שמחללים את השבת למהדרין, אבל הטמיעו את ההבנה של טהרת המשפחה למבנה הנפשי של הצאצאים, ומקפידים על זה כהרגל וכמנהג לצורך המטרה הקדושה הזו. אין נשמתו של יילוד שנולד בטהרת המשפחה כנשמתו של יילוד שנולד בטומאה. חסימות של טומאה מלוות את נשמתו של זה האחרון. ולא שאין הוא יכול להתגבר עליהן, ולא שאין הוא יכול להשלים את תיקונו בעטיין או שנשללת ממנו הבחירה החופשית, אבל אין ספק שגורלו הרוחני (ושל צאצאיו לאחריו) נמצא בעמדת פתיחה נמוכה הרבה יותר מאשר זו של הנולד בטהרת המשפחה. עניינים של טומאה וטהרה בנפש אינם נושאים לשרשור אינטרנטי קצרצר, אלא נושאים רחבים במיוחד. אבל הם בהחלט משפיעים על הנפש של הילד ואף על התנהגותו האנושית. כל הנושא של המימד הרוחני והנשמה הקשורה בגוף ובנפש היהודיים אינו נמצא בתודעה שלך, ואינו מובן לך או מדבר אלייך. אך עלייך לדעת שעניינים אלו קיימים גם אם אינך מודעת אליהם ולא חונכת אליהם, ושלפעמים רק מהלך של הרבה מאוד שנים יכול להביאך להכרה של עומק משמעות הדברים, שלא ייחסת להם כל חשיבות טרם ההכרה הזו. אני מכירה הרבה מעשנים, שכל חייהם שואלים בתמיהה: מה כבר יכול לקרות לי מהעישון, בלאו הכי אני לא יכול לנשום בלי לעשן... וכל הידע הרפואי לא חדר להכרתם, אלא המציאות המלמדת אותם שהכל כשורה בגופם (מלבד איזו צרידות קלה) היא המנהלת את הבנתם. אבל אחרי הרבה מאוד שנים, כאשר סרטן הריאות מכלה את נשמתם האחרונה, הם מבינים שכל מה שכל הזמן אמרו להם היה אמת גמורה, ושחייהם היו נראים אחרת לחלוטין אילו היו מצליחים להחדיר לתודעתם את הדברים לפני שנים רבות, ולהיפטר מעונשה של הסיגריה. למעשה, אני מאוד מבינה את אלו שלא האמינו למה שאמרו להם אלא למציאות שראו עיניהם (עד שעיניהם ראו מציאות אחרת...), אבל האחריות של אדם בוגר היא לבדוק דברים שיש להם השלכה רחבה ומשמעותית על חייו וגורלו, גם אם אינו רואה שזו האמת. או לכל הפחות לעשות מה שעושים רוב האנשים הסבירים, בבחינת - לא יועיל לא יזיק, ולא להיות "אובר חוכם"... (כלומר יותר חכם מכל העולם, בדבר שבעצם אינו מבין ואינו מומחה בו).
באתר "כיפה" יש ארכיון מקוואות ברחבי הארץ עם פירוט על כל אחד - מה יש בו, דירוג, וכו'. זו באמת חוויה מיוחדת לחוות.