יש לך תאומה? איזה מגניב!
לאחרונה אני מגלה הרבה אנשים שיש להם תאומים וזה ממש נחמד, תמיד רציתי תאומה משלי (כמובן, לעולם עדיף בלי שתהיה לי תאומה, אני מספיק מתישה גם לבד)! וחוץ מזה שסקרן אותי לבדוק את הקשר בין תאומים- האם כשאחד מקבל מכה נניח, השני גם סובל מכאב? כשאחד חולם משהו אז השני מתעורר? עד כמה הדימיוןן בולט באופי? ברצינות אלה נושאים שמסקרנים אותי...תעזרי לי לגלות קצת יותר?
מה שלמדתי על ילדים ועל כלבים (כן, יחי ההבדל הקטן, אם כי גם כלבים אני ממש אוהבת אז זה בסדר
...) זה שבדרך כלל הם קולטים מי באמת אוהב אותם ולא נוטים להתייחס למשחקים ולקנות הצגות של כאלה שפחות אוהבים אותם, אבל מצד שני הם כן אוהבים כאלה שנראים שמחים ואולי לכן הם אוהבים את התאומה שלך?
... לא חשבתי אף פעם למה ילדים אוהבים אותי, הנחתי שזה כי אני מטבעי אינפנטילית ויש לי אנרגיות של כמה אנשים ואני אוהבת לעשות דברים של ילדים (לדוגמא לונה פארקים? זה הכי אני! פעילויות שכוללות אקדחי מים?ובכן, אני הראשונה ששם! ואם דיברנו על משחקים...אני לא מפסידה!אפילו אם הפסדתי אני אמצא סיבות להגיד לילדים איך ניצחתי ולא כרמאות, הם פשוט לא הבינו שזה הפוך ובכל מקרה הניצחון שלי
), אבל הרבה אנשים אמרו לי שאני "מגנט של ילדים" ולא ידעתי לענות איך זה קורה גם עם הילדים הכי הכי פגועים פיזית (עבדתי עם נכים בדרגות מאוד קשות, שיתוק ברוב הגוף) ושכלית (פיגור למשל) אני מסתדרת מצויין ובלי להתאמץ (אנשים כמובן לא תמיד מצליחים להימנע מלקנא בטבעיות הזו ואז הם פועלים כמו אנשים קנאים ויוצאים פסיכים לגמרי), כל הקטע גם דיי מביך אותי בגלל שבאמת לא עשיתי יותר מידיי מלבד להיות עצמי ולאהוב אותם ומטבעי אני אדם עם סבלנות לילדים ולוקח זמן עד שאני מרימה את הקול (לפחות ברמה הכללית, אני לא אשקר- היו ילדים שהוציאו אותי מדעתי וגרמו לי לצעוק), אבל כבר יצא לי לשמוע מהורים, אנשי צוות ומהילדים עצמם שדווקא זה שאני פשוט אוהבת אותם ומשתפת בכנות גם כשאני לא במצב רוח טוב גורם להם לחבב אותי, אחד הילדים טען ש"אני הכי מציקה" והוא אמר את זה כולו בחיוך ובשמחה במסיבת סוף שנה ואיכשהו היה ברור שהוא לא כזה סובל מההצקות שלי (אבל ברור שאני מציקה, אחרת יהיה לי משעמם
)... כל מה שכתבתי נועד כדי להגיד שמוזר לי שילדים לא אוהבים אותך, אולי זה יקח כמה שנים אבל אם את אוהבת אותם אז הם יקלטו את זה ויגיבו בהתאם, תני לזה זמן, חבל שתתבאסי מוקדם מידיי ואם הם תופסים את אחותך כאדם שמח כנראה שיש משהו בזה, למרות שאת לא רואה את הצדדים האלה אבל לכי תתחרי בחושים של ילדים...
בטח שהיו לי דכאונות. דכאונות מאוד קשים. אני חושבת שסבלתי רוב חיי ורוב גיל ההתבגרות. אני בהדחקה קשה של רוב התיכון והיסודי ושל עוד חלקים מחיי, סבלתי שם רוב הזמן והמזל היחיד שלי שתמיד הייתה לי את הכתיבה, היא מבחינתי מקום המפלט שאת מתארת במשחק
אני חושבת שהרבה אנשים שעוסקים באומנות הם מאוד רגישים ואפילו קיצוניים ברגשות שלהם לטוב ולרע ולכן חייבים את המפלט הזה של יצירתיות, להגיד לך שהחיים רק טובים? זה לא נכון, אבל למרות מה שנראה הם גם לא רק רעים, זו קלישאה אבל הטוב והרע באים ביחד ואצל אנשים רגישים זה עוד יותר כי אנחנו קולטים לא מעט גם אנרגיות של אחרים סביבנו ולא בהכרח לגבינו ספציפית, לכן חייבים את מקומות המפלט...
את תמיד מוזמנת לכתוב לי במסרים/מייל אם מדובר בדברים אישיים ואת כן רוצה לשתף, אני תמיד שמחה לשמוע (וכמו שאת רואה גם לחלוק)
אני ממש שמחה לשמוע שמצאת את הצד החיובי ופתחת לעצמך דלתות גם מהמצב הפחות נעים, התייצבת מול ההורים שלך וקיבלת החלטות, מכאן רק מתקדמים וזה בדיוק מה שתיארתי שקרה לי- התמקדתי בעבודה ולא במסביב, נפילה פה או שם לא יעצרו אותי מלעשות מה שעושה לי טוב וכל עוד את באותו המקום אני ממש מאושרת בשבילך
לעולם אל תעשי דברים שאת לא רוצה, על מערכת החינוך אני יכולה לדבר שעות, גם אני מעולם לא התאמתי לה ושנאתי כל רגע בלימודי הפיזיקה והביולוגיה למשל ואפילו את המקצועות ההומניים החריבו לי בגלל הקבעון של המערכת, וגם כאחת שעובדת בחינוך אני רואה את הדברים האלה קורים לאחרים וזה מעצבן אותי, אם את שואלת אותי חטפתי כל כך הרבה דווקא כי מעולם לא התאמתי לשום זרם ולא רציתי להשתייך לשום מקום (או שלא מצאתי מקום שהרגשתי ממש שייכת אליו באופן מלא), נאלצתי להשלים עם זה שיש דברים שאני והעולם לא נסכים עליהם, אבל אם המחיר הוא שאסבול כי אעשה כל הזמן מה שלא טוב לי(ברור שלפעמים אין ברירות ואם זה מקדם מטרה אז עושים) אז אני מעדיפה את המחיר של להישאר לבד אבל להיות שלמה עם עצמי, בסוף גם העולם ישתכנע כי לי יהיה טוב... כן, זה תמים וילדותי נורא, אבל מוכיח את עצמו ואת האופי שלי כל פעם מחדש ובסוף יש תוצאות
