פרדוכוס
"האדונים מן המעמד מודיעים לכבוד מעלתכם כי היות ונודעו להם זה מכבר דעותיו ומעלליו הנואלים של ברוך דה א'ספינוזה, הם השתדלו בכמה אופנים ובהבטחות שונות להטות אותו מדרכו הרעה; אולם הואיל ולא הצליח בידם, ואדרבה, בכל יום נוספו ידיעות חדשות על דברי הכפירה האיומים שביצע ולימד, ומעשים נוראים שעשה, ובידם עדויות רבות ראויות לאמון, אשר כולן ניתנו בנוכחותו של א'ספינוזה דנן ושכנעו אותם, והכל נבחן בנוכחות האדונים החכמים. לפיכך גמרו אומר על דעת החכמים כי א'ספינוזה דנן יוחרם וינודה מקהל ישראל, ובזאת מטילים הם עליו את החרם דלהלן:
בגזירת עירין ומאמר קדישין אנו מחרימין ומנדין ומשמתין את ברוך דה א'ספינוזה, על דעת ה' יתברך ועל דעת כל הקהל הקדוש הזה, לפני ספרי קודש אלה ותרי"ג המצוות הכתובות בהם, בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקילל אלישע את הנערים ובכל האלות הכתובות בספר התורה הקדוש. ארור יהיה ביום וארור יהיה בלילה, ארור בשכבו וארור בקומו, ארור בצאתו וארור בבואו, לא יאבה ה' סלוח לו, ושערי תשובה נעולים בפניו. יעשן בו אף ה' וקנאתו ויחולו עליו כל האלות הכתובות בספר התורה הקדוש הזה, וה' ימחה את שמו מתחת השמים, והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות המרומים הכתובות בספר התורה הקדוש הזה.
ה' ישלח בו את המארה ואת המהומה ואת המגערת בכל משלח ידו אשר יעשה, עד הישמדו ועד אבדו מהר מפני רוע מעלליו. ידבק ה' בו את הדבר עד כלותו מעל פני האדמה. יכהו ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשידפון וביירקון. יכהו בשחין ובטחורים ובגרב ובחרס אשר לא יוכל להירפא. יכהו בשיגעון ובעיוורון ובתמהון לבב. יפלא ה' את מכתו, מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים. ויהיה עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע. יהיו השמים אשר על ראשו נחושת והארץ אשר תחתיו ברזל; תהיה נבלתו למאכל לכל עוף השמיים ולבהמת הארץ ואין מחריד. ובאו עליו כל הקללות האלה ורדפוהו והשיגוהו עד השמדו. גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליו עד השמדו.
ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. איש אינו רשאי להתקשר עמו בעל פה או בכתב, ולא לעשות לו שום טובה, ולא לשהות עמו תחת קורת גג אחת או לעמוד בד' אמותיו, ולא לקרוא שום חיבור שהתקין או כתב. חרם זה שריר וקיים ולא יבוטל לעולם"
"'ולרבקה אח ושמו לבן'. רבי יצחק אמר לשבח: פרדוכוס; רבי ברכיה אמר לגנאי: מלובן ברשע" [מדרש רבה ס, ח]
כמה אירוני זה שהשם "ברוך" מציין אדם שהמאפיין הביוגרפי הבולט ביותר שלו זה שהוא קולל על ידי עמו וסביבתו. פרדוכוס.
"האדונים מן המעמד מודיעים לכבוד מעלתכם כי היות ונודעו להם זה מכבר דעותיו ומעלליו הנואלים של ברוך דה א'ספינוזה, הם השתדלו בכמה אופנים ובהבטחות שונות להטות אותו מדרכו הרעה; אולם הואיל ולא הצליח בידם, ואדרבה, בכל יום נוספו ידיעות חדשות על דברי הכפירה האיומים שביצע ולימד, ומעשים נוראים שעשה, ובידם עדויות רבות ראויות לאמון, אשר כולן ניתנו בנוכחותו של א'ספינוזה דנן ושכנעו אותם, והכל נבחן בנוכחות האדונים החכמים. לפיכך גמרו אומר על דעת החכמים כי א'ספינוזה דנן יוחרם וינודה מקהל ישראל, ובזאת מטילים הם עליו את החרם דלהלן:
בגזירת עירין ומאמר קדישין אנו מחרימין ומנדין ומשמתין את ברוך דה א'ספינוזה, על דעת ה' יתברך ועל דעת כל הקהל הקדוש הזה, לפני ספרי קודש אלה ותרי"ג המצוות הכתובות בהם, בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקילל אלישע את הנערים ובכל האלות הכתובות בספר התורה הקדוש. ארור יהיה ביום וארור יהיה בלילה, ארור בשכבו וארור בקומו, ארור בצאתו וארור בבואו, לא יאבה ה' סלוח לו, ושערי תשובה נעולים בפניו. יעשן בו אף ה' וקנאתו ויחולו עליו כל האלות הכתובות בספר התורה הקדוש הזה, וה' ימחה את שמו מתחת השמים, והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות המרומים הכתובות בספר התורה הקדוש הזה.
ה' ישלח בו את המארה ואת המהומה ואת המגערת בכל משלח ידו אשר יעשה, עד הישמדו ועד אבדו מהר מפני רוע מעלליו. ידבק ה' בו את הדבר עד כלותו מעל פני האדמה. יכהו ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשידפון וביירקון. יכהו בשחין ובטחורים ובגרב ובחרס אשר לא יוכל להירפא. יכהו בשיגעון ובעיוורון ובתמהון לבב. יפלא ה' את מכתו, מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים. ויהיה עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע. יהיו השמים אשר על ראשו נחושת והארץ אשר תחתיו ברזל; תהיה נבלתו למאכל לכל עוף השמיים ולבהמת הארץ ואין מחריד. ובאו עליו כל הקללות האלה ורדפוהו והשיגוהו עד השמדו. גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליו עד השמדו.
ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. איש אינו רשאי להתקשר עמו בעל פה או בכתב, ולא לעשות לו שום טובה, ולא לשהות עמו תחת קורת גג אחת או לעמוד בד' אמותיו, ולא לקרוא שום חיבור שהתקין או כתב. חרם זה שריר וקיים ולא יבוטל לעולם"
"'ולרבקה אח ושמו לבן'. רבי יצחק אמר לשבח: פרדוכוס; רבי ברכיה אמר לגנאי: מלובן ברשע" [מדרש רבה ס, ח]
כמה אירוני זה שהשם "ברוך" מציין אדם שהמאפיין הביוגרפי הבולט ביותר שלו זה שהוא קולל על ידי עמו וסביבתו. פרדוכוס.