פרדוכוס

פרדוכוס

"האדונים מן המעמד מודיעים לכבוד מעלתכם כי היות ונודעו להם זה מכבר דעותיו ומעלליו הנואלים של ברוך דה א'ספינוזה, הם השתדלו בכמה אופנים ובהבטחות שונות להטות אותו מדרכו הרעה; אולם הואיל ולא הצליח בידם, ואדרבה, בכל יום נוספו ידיעות חדשות על דברי הכפירה האיומים שביצע ולימד, ומעשים נוראים שעשה, ובידם עדויות רבות ראויות לאמון, אשר כולן ניתנו בנוכחותו של א'ספינוזה דנן ושכנעו אותם, והכל נבחן בנוכחות האדונים החכמים. לפיכך גמרו אומר על דעת החכמים כי א'ספינוזה דנן יוחרם וינודה מקהל ישראל, ובזאת מטילים הם עליו את החרם דלהלן:

בגזירת עירין ומאמר קדישין אנו מחרימין ומנדין ומשמתין את ברוך דה א'ספינוזה, על דעת ה' יתברך ועל דעת כל הקהל הקדוש הזה, לפני ספרי קודש אלה ותרי"ג המצוות הכתובות בהם, בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקילל אלישע את הנערים ובכל האלות הכתובות בספר התורה הקדוש. ארור יהיה ביום וארור יהיה בלילה, ארור בשכבו וארור בקומו, ארור בצאתו וארור בבואו, לא יאבה ה' סלוח לו, ושערי תשובה נעולים בפניו. יעשן בו אף ה' וקנאתו ויחולו עליו כל האלות הכתובות בספר התורה הקדוש הזה, וה' ימחה את שמו מתחת השמים, והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות המרומים הכתובות בספר התורה הקדוש הזה.

ה' ישלח בו את המארה ואת המהומה ואת המגערת בכל משלח ידו אשר יעשה, עד הישמדו ועד אבדו מהר מפני רוע מעלליו. ידבק ה' בו את הדבר עד כלותו מעל פני האדמה. יכהו ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשידפון וביירקון. יכהו בשחין ובטחורים ובגרב ובחרס אשר לא יוכל להירפא. יכהו בשיגעון ובעיוורון ובתמהון לבב. יפלא ה' את מכתו, מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים. ויהיה עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע. יהיו השמים אשר על ראשו נחושת והארץ אשר תחתיו ברזל; תהיה נבלתו למאכל לכל עוף השמיים ולבהמת הארץ ואין מחריד. ובאו עליו כל הקללות האלה ורדפוהו והשיגוהו עד השמדו. גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליו עד השמדו.

ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. איש אינו רשאי להתקשר עמו בעל פה או בכתב, ולא לעשות לו שום טובה, ולא לשהות עמו תחת קורת גג אחת או לעמוד בד' אמותיו, ולא לקרוא שום חיבור שהתקין או כתב. חרם זה שריר וקיים ולא יבוטל לעולם"

"'ולרבקה אח ושמו לבן'. רבי יצחק אמר לשבח: פרדוכוס; רבי ברכיה אמר לגנאי: מלובן ברשע" [מדרש רבה ס, ח]

כמה אירוני זה שהשם "ברוך" מציין אדם שהמאפיין הביוגרפי הבולט ביותר שלו זה שהוא קולל על ידי עמו וסביבתו. פרדוכוס.
 

kaner91

New member
שפינוציזם

"כח נערץ כזה, אף על פי שמקורו ובסיסו הוא אלילי לא היה אפשר כמעט להופיע כי אם ע"י איש מזרע ישראל שהמחשבה של האחדות האלוהית הכתה שורש כ"כ חזק בנפשו... השיטה השפינוזיסטית עם סיגיה יחד היא הפוכה לגמרי מאורן של ישראל. על כן הייתה יד ד' בהרגשה על הרבנים הצדיקים באמסטרדם להרחיקו מישראל... אם לא הורחק היה מתערב עם כלל ישראל והיה מחבר חיבורים עיקרים והיו מתקבלים כערך המו"נ, הכוזרי וכיו"ב. בוודאי עם זה היה מחבר איזו חידושים תורניים בהלכות או בהגדות כפי כשרונו והיו גורמים להתקבלות דעותיו באלוהות חלילה לפוצץ יסודם של שונאי ישראל... אומנם מתוך שהיה עם כל זה מזרע ישראל על כן יש בפנימיות שלו עיקרי יסודי שאחר צירוף מרובה הוא נכנס אל המחנה המתחיל לצרפו... הבעש"ט צרפו בלא ידיעה את מי הוא מצרף, מפני שלא היה לו כל צורך למקורו כי הוא שאב את הידיעה ממקורה הפנימי וצרפה. ועדיין לא נגמר העיבוד, והולך הוא ונגמר וכשיגמר העניין לגמרי, יהיה יוצא מכלל ארור ויבוא לכלל ברוך." (הראי"ה קוק, עקבי הצאן, הדגשות שלי)
 
<><>

אתה בוודאי מודע לכך שזה לא נכון. הרי אם זה אכן כך, אזי שכח נערץ כזה מעיד שפרמנידס ואי אלו סטואיקנים היו מזרע ישראל. הפאנתאיזם אינו חידוש של שפינוזה, גם אם הוא ספציפית פיתח אותו על סמך השפעת היהדות. ואם יש בפנימיות שלו עיקרי יסודי בודד, במה זה שונה מכל פילוסוף אחר, בן ברית ושאינו בן ברית, שניתן תמיד למצוא הקבלה כלשהי בין דבריו לבין דברים שנאמרו במסגרת היהדות?
 

kaner91

New member
לא שונה

ואני כמובן לא מקבל את ההיסטוריציזם האתנוצנטרי הזה, אבל עד שרב אורתודוקסי אומר משהו בזכות הגאון הזה, נו.. לא שווה ציטוט?
 

kaner91

New member
ככל הידוע לי

הרב קוק היה נאמן למסורת ההלכתית האורתודוקסית ולדרכי פסיקתה בדיוק כמו רבותיו מוולוז'ין וממשיכיו הרוחניים שיצאו ממרכז הרב.
 
>>>>>>

לקיים הלכה ובד בבד לקחת חלק בתפיסות, באמונות ובהנחות היסוד התרבותיות והחברתיות של האורתודוקסיה. הרב קוק היה יהודי חרדי, אך הוא חרג מהעמדות האורתודוקסיות. החזון אי"ש, לדוגמה, טען שאין שום פגם בגישתו ההלכתית של הראי"ה, אך בכל מה שנוגע להשקפות הוא התפזר ולא דייק. כאמור, לדעתי זה נדרש לשבחו.
 

kaner91

New member
אבל

הרב קוק בוודאי לקח חלק בתפיסות ובאמונות של האליטה האינטלקטואלית של תופסי הדת האורתודוקסים, וכי נעלם מעיניך הקשר הברור שלו להוגים כמו ריה"ל, המהר"ל מפראג, רמח"ל והגאון?
אז הייתה מחלוקת בין החזון איש לבין הראי"ה, אז מה? לא מבין את הטענה כאן.
 
()

גם גייגר נשען על גדולי התורה של הדורות שקדמו לו. לכן נאמר שהוא אורתודוקס? פעלו של הרב קוק על רקע תקופתו מוציא אותו מכלל האורתודוקסיה. יחסו לחילוניות, הכרתו בציונות או דברים כמו שציטטת שאמר על שפינוזה, זו לא עמדה אורתודוקסית. אם הרב קוק היה חי היום, מן הסתם היינו רואים בו רב בעל השקפה חרדית, אך היום זה כבר שונה. בימיו הוא צעד מעבר לאורתודוקסיה.
 

kaner91

New member
אצל גייגר

לא מתקיים התנאי הראשון, נאמנות למסורת ההלכתית האורתודוקסית ול*דרכי פסיקתה*.
אז אתה טוען שלא יכולה להיות דעת מיעוט בענייני השקפה? אם כן היכן עובר הגבול? מה הקריטריון כאן? ואיך שינויים יכולים בכלל להתרחש (והם אכן התרחשו) אם כולם הולכים בתלם אחיד?
&nbsp
החטא היחיד של הראי"ה היה שהוא הקדיש חלק מזמנו לגרעין הרעיוני של התורה. דבר שבימים ההם הוצא מהסילבוס של הישיבות החרדיות.
אה כן, הוא גם קרא פילוסופיה, אבל גם הרמב"ם לא?
&nbsp
 
<>

אני לא טוען כזה דבר. לדעתי אין בכלל גבולות ברורים בין אורתודוקס לחילוני, או בין קדוש לחוטא. כלומר יש גבולות, אך אין הם ברורים בכלל. מה שאני כן טוען זה שכך טוענים אנשים שנתפסים בחברה מסוימת כבעלי דבר. האורתודוקסיה היהודית היא תופעה היסטורית מאד מסוימת, וניתן לבחון אותה בכלים סוציולוגיים. הרב קוק היה יהודי ירא שמים, תלמיד חכם ואיש רוח. הוא לא היה חרדי, במובן המצומצם של המילה. לצורך העניין, גם הרמב"ם לא "באמת" היה אורתודוקס, ועובדה היא שהאורתודוקסיה בימיו, ועוד האליטה של פרובנס, שרפה את ספריו. גם תלמידיו וממשיכי דרכו של הרמב"ם לא היו אורתודוקסים, במובן המצומצם של המילה. בדומה לכך, גם תלמידי הרב קוק, אינם בדיוק חרדים, במובן המצומצם של המילה.
 
רק ברטרופרספקטיבה ניתן לבחון מושג זה ומשמעותו

בהקשרו המצומצם. אין ספק שקנר, במבחן רטרופרספקטיבי, צודק. מה שהיה נראה בזמנו חורג מגבולות הדעה או הציפייה הישרה או הנכונה (אורתו ו- דוקסה) ולא רק נראה חורג אלא ממש כפירה, התברר מאוחר יותר כחלק מהמיינסטרים ומהאורתו. כשהגאון מווילנא החרים את החסידות מכלל ישראל, הוא ראה בזה חריגה מוחלטת מהיהדות ומטעמים הנראים לי עד ימינו נכונים לחלוטין, ובכל זאת הוא והבעש"ט שיינער ייד ייקראו וקדמו ואף המשיכו להם ואחריהם רבים וטובים (רמב"ם והאר"י. ר' יונתן אייבשיץ והרב עמדין. מלובביץ' והרב שך וכו' וכו') אם כן, מה מאחד כל אלו לכלל דעה "נכונה וישרה"? על כרחך לומר, שבראייה לאחור, רק העובדה ששניהם שמרו מצוות היא זו אשר קבעה מהי הדעה היחידה לעשותה - על אף שדבר זה לעולם לא ייתכן לאומרו ואף לקבלו בזמן הווה, אלא רק לשעבר.

חורגים מאלו הם גייגר ושות' אשר מקעקעים את התשתית הזו - שנבחנה באלפיים השנים האחרונות עשרות פעמים - עד היסוד, בכך שביטלו את המצוות כחלק קוסנטיטוציני מהדת היהודית. ועליהם נאמר "ובאיה לא ישובון" - ואוסיף - שאין זה איחול אלא מציאות ממש - אכן באיה לא שבים ולא ישובו לעולם.
 
צריך עיון

ביממה האחרונה שקלתי בדעתי שוב ושוב אם העמדה שהצגתי כאן נכונה או שמא היא דורשת תיקון. זה נושא מורכב שדורש הגדרות ברורות, ונכון לעתה אין בידינו - הכוונה לקנר, כבודך ואנוכי - הגדרות מוסכמות. עלינו לקבוע מהו הקריטריון שלפיו אנו משייכים את פלוני לאורתודוקסיה. האם מדובר רק באורח חיים הלכתי, לפי ההלכה הרבנית? האם נכלול גם את ההשקפה? מה דינו של אדם האוחז בהשקפה האורתודוקסית אך צולע בפרקטיקה ההלכתית? להווי ידוע שאם כוללים את ההשקפה, אזי שרבנים גדולים כדוגמת המלבי"ם - שברגיל לית מאן דפליג על אורתודוקסיותו - לא ייכנסו לעולמה הצר של האורתודוקסיה. האם רבי גדליה נדל היה אורתודוקס? האם תת הקבוצות של חב"ד זו אורתודוקסיה? ומה לגבי הננחי"ם? ומה נאמר על ליבוביץ? הוא הצהיר על נאמנות להלכה הרבנית, אך הן השקפותיו והן "עצותיו" הקשורות להלכה חרגו מהאורתודוקסיה באלפי מילין [לרקוד הורה, גברים ונשים גם יחד?!]

הנושא הזה מעצם טיבו מערבב בין עקרונות סוציולוגיים עצמאיים לבין אמונות ודעות אינטר-אורתודוקסיים ואקס-אקדמיים, ולכן הוא בעייתי אפילו יותר. בכל זאת, אני עדין סבור שקיום מצוות על פי ההלכה הרבנית אינו תנאי מספיק כדי להיכלל באורתודוקסיה. הרב קוק מוכן היה לקבל פירוש מסוים לתורת האבולוציה, וכמוהו גם רבי גדליה נדל. מצד שני, הרב נדל היה איש שלומו של החזון אי"ש, ואלמלי זאת הוא ללא ספק היה מוקע מהחברה החרדית. את הרב קוק מקללים ליטאים עד עצם היום הזה. מאידך, הרב עובדיה זצוק"ל דיבר בשבחו וקרא לו מלאך ה' צבאות [ https://www.youtube.com/watch?v=4Z_DEcGFfKI ]] . צריך עיון
 
ללא ספק זהו נושא המצריך עיון, שאף אני לא מיושב בו לגמרי

שהרי אם בזמן הווה אינך יכול לקבל חריגה זו לעולם, כיצד בדיעבד יתקבל? משמע ש'העוילם 'או גורם אקסטרני אחר מגדיר את האורתודוקסה ודבר זה הוא פרובמלטי מאוד מאוד.

אני חושב שנוקדת המוצא לברירת הטיעון הזה - היא דווקא תחילתה - הקראות!

מדוע הם אינם אורתודוקסה? להאמין באלוהים ובתורתו האמינו, לקיים מצוותיו קיימו באדיקות - מה גרם, מלבד אינטרסים פוליטיים ואחרים, להוציאם מכלל ישראל? האם העובדה שהם לא קיבלו את המושג של תורה שבעל פה? זה ודאי שאינו נכון, שכן את המהות של המסורת והיחס לאמונה המושתתת גם על מסורה ותורה שבעל פה הם כן קיבלו. האם העובדה כי חלק מהפרשנות של חז"ל או חלק ממסורתם לא הייתה מקובלת עליהם היא הגורמת? אם כן, מה לי ר' אליעזר מה לי ר' יהושע החלוקים בפרשנותם על מסורה זו? והדבר לא ברור אצלי, אך דומני שהמפתח לדלת סתרים זו טמונה שם.
 
לדידי

חלק מהקראים כשר לגמרי. אלו שזלזלו בחכמי היהודים אמנם הגזימו, ואני לא שותף לעמדתם - אך אני יכול להבין את המרמור, לפי מה שנתפס בעיניהם כעיוות האמת. קראים אחרים לכתחילה אמרו שהם מקבלים את דברי חכמים, כל עוד הם לא עוקרים מקראות מפורשים. כפי שציינתי כבר פעם: הדרך הנכונה, למיטב השגתי, היא לעסוק בתורה כדרכם של התנאים. מתוך המקראות, כשנלקחים בלימוד גם מסורות כאלו או אחרות בעל פה. התנאים היו קראים.
 
""""

"רבים מאנשי דורנו מאסו דבריו" אמר אבן תיבון על הרמב"ם. הוא ציין כי ישנם כמה שתומכים ברב ובהשקפותיו, אך לטענתו, "לולי ירדו לסוף כוונת הרב, אז היו כחבריהם הנזכרים ללא ספק, לא היה נשאר מהם רק מעט מזער"
 

u r i el

New member
עוד פרדוכס ....

" ... אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנו תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ,
כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּום וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה,
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה... "

הוא ששמו היה ישעיהו ושאמר מילים אלו פעם עד שלוש פעמים כל יום כ - 80 שנה -
האם האמין בישועתו של ה' ית' ?

כמה אירוני...
 
למעלה