<
אתה טענת ששפינוזה חי בחברה עם סובלנות דתית, ושלכן המאורע נבע מחוסר רדיפה. זה לא נכון, אז מה קשור אם זו סובלנות יחסית או סובלנות מוחלטת? בפועל לא הייתה שם שום סובלנות דתית. איום בגזר דין מוות אינו "נסבל" ביחס לשאר אירופה. הנוצרים חיפשו אצל היהודים אנשים שכופרים בהישארות הנפש ובברית הישנה, וכל פעם שנמצאו כאלו הקהילה סבלה [ע"ע אוריאל דה קוסטה].
שפינוזה לא רשע מפני שהוא סירב לקבל את הכסף, זה דווקא דבר שבא לזכותו. הוא רשע מפני שהוא התבצר בעמדתו כאגואיסט ולא התחשב במשפחתו ובהשלכות של אורח חייו על הקהילה. זו ההגדרה של רשע למעשה. הרי רֶשע לא שייך אצל אדם שחי במנותק מקהילה בעלת נורמות. אגב, שפינוזה גם היה מתחמק מתשלום חובות. ייתכן שזה נבע ממחסור וייתכן שזה קשור גם לטבעו המרושע, שנהג לא להתחשב בזולתו כל עוד הדבר מתנגש עם טובתו האישית [ודוק: תורת המוסר של שפינוזה מבוססת על אגואיזם]. על כך נאמר "לווה רשע ולא ישלם".
טעות נוספת בדברייך היא שפעלו של שפינוזה הוערך היכן שהוא חי. זה גם לא נכון. פעלו הוערך לאחר שעזב את אמסטרדם ויצר קשרים עם יסלזון, פיטר באלינג, אדריאן קורבאך ולודבייק מייר.
לעמוד מול החברה ולהשמיע את דברייך זה מעשה ראוי. אולם עליך לשאת בתוצאות של הדברים. הרבנים שהנהיגו את הקהילה דנו על פי החוק שהנחה אותם, והם באו לקראת שפינוזה יותר משבאו לקראת אחרים. כשלא עלה בידם, הם נידו אותו. ככה היו אמורים לנהוג, וטוב הם עשו. בתור מנהיג של קהילה, טובת הציבור ורווחתו חשובים יותר ממתן חופש הבעה לאיזה פילוסוף שחי את חייו באותנטיות. כנראה אתה לא מצליח להבין מעשים בתוך הקשרם, ולדעתך הערכים ה"נכונים" [בעינייך] תקפים תמיד. זה לא עובד ככה. הרבנים היהודים אינם קאנטיאניים ואין אצלם צווים קטגוריים. המציאות מכתיבה לעתים את פסקי ההלכה. גדולתה של היהדות נמצאת ביכולתה לשרוד ולקרוא נכון את מצב העניינים. כשנמצא שורש פורה ראש ולענה יש לשרשו בזמן. לתת לאנשים כשפינוזה להשמיע את דעותיהם, בהקשרים ההיסטוריים שנכפו על היהודים, משמעו לוותר על היהדות ולהשתלב בחברה שהיא אמנם ליברלית וסובלנית, אך חסרת תוכן יהודי. בניגוד אליך, הרבנים לא חפצו בחברה כזו, ולכן מעשיהם מעידים על רציונליות.
הרעיון של האור והחושך לא אמור להיות עמוק, זה דבר טריוויאלי ביותר. בדיוק כמו שבקבלה צמצום האור על ידי הדינים הוא שהביאו ליצירת העולם, כך גם באמנות הציור - צמצום האור על ידי הצל הוא שמבליט את הצורה. רעיון זה, דרך אגב, הוא רעיון שפינוזיסטי [שפינוזה נהג לצייר, והוא כתב על היחס בין ציור לבין תחום עיסוקו - אופטיקה].
אתה טענת ששפינוזה חי בחברה עם סובלנות דתית, ושלכן המאורע נבע מחוסר רדיפה. זה לא נכון, אז מה קשור אם זו סובלנות יחסית או סובלנות מוחלטת? בפועל לא הייתה שם שום סובלנות דתית. איום בגזר דין מוות אינו "נסבל" ביחס לשאר אירופה. הנוצרים חיפשו אצל היהודים אנשים שכופרים בהישארות הנפש ובברית הישנה, וכל פעם שנמצאו כאלו הקהילה סבלה [ע"ע אוריאל דה קוסטה].
שפינוזה לא רשע מפני שהוא סירב לקבל את הכסף, זה דווקא דבר שבא לזכותו. הוא רשע מפני שהוא התבצר בעמדתו כאגואיסט ולא התחשב במשפחתו ובהשלכות של אורח חייו על הקהילה. זו ההגדרה של רשע למעשה. הרי רֶשע לא שייך אצל אדם שחי במנותק מקהילה בעלת נורמות. אגב, שפינוזה גם היה מתחמק מתשלום חובות. ייתכן שזה נבע ממחסור וייתכן שזה קשור גם לטבעו המרושע, שנהג לא להתחשב בזולתו כל עוד הדבר מתנגש עם טובתו האישית [ודוק: תורת המוסר של שפינוזה מבוססת על אגואיזם]. על כך נאמר "לווה רשע ולא ישלם".
טעות נוספת בדברייך היא שפעלו של שפינוזה הוערך היכן שהוא חי. זה גם לא נכון. פעלו הוערך לאחר שעזב את אמסטרדם ויצר קשרים עם יסלזון, פיטר באלינג, אדריאן קורבאך ולודבייק מייר.
לעמוד מול החברה ולהשמיע את דברייך זה מעשה ראוי. אולם עליך לשאת בתוצאות של הדברים. הרבנים שהנהיגו את הקהילה דנו על פי החוק שהנחה אותם, והם באו לקראת שפינוזה יותר משבאו לקראת אחרים. כשלא עלה בידם, הם נידו אותו. ככה היו אמורים לנהוג, וטוב הם עשו. בתור מנהיג של קהילה, טובת הציבור ורווחתו חשובים יותר ממתן חופש הבעה לאיזה פילוסוף שחי את חייו באותנטיות. כנראה אתה לא מצליח להבין מעשים בתוך הקשרם, ולדעתך הערכים ה"נכונים" [בעינייך] תקפים תמיד. זה לא עובד ככה. הרבנים היהודים אינם קאנטיאניים ואין אצלם צווים קטגוריים. המציאות מכתיבה לעתים את פסקי ההלכה. גדולתה של היהדות נמצאת ביכולתה לשרוד ולקרוא נכון את מצב העניינים. כשנמצא שורש פורה ראש ולענה יש לשרשו בזמן. לתת לאנשים כשפינוזה להשמיע את דעותיהם, בהקשרים ההיסטוריים שנכפו על היהודים, משמעו לוותר על היהדות ולהשתלב בחברה שהיא אמנם ליברלית וסובלנית, אך חסרת תוכן יהודי. בניגוד אליך, הרבנים לא חפצו בחברה כזו, ולכן מעשיהם מעידים על רציונליות.
הרעיון של האור והחושך לא אמור להיות עמוק, זה דבר טריוויאלי ביותר. בדיוק כמו שבקבלה צמצום האור על ידי הדינים הוא שהביאו ליצירת העולם, כך גם באמנות הציור - צמצום האור על ידי הצל הוא שמבליט את הצורה. רעיון זה, דרך אגב, הוא רעיון שפינוזיסטי [שפינוזה נהג לצייר, והוא כתב על היחס בין ציור לבין תחום עיסוקו - אופטיקה].
