כמה מילים על מרפקים ודברים אחרים
קראתי בעיון את השרשור... ואני לא הולכת להלאות אתכם בדיבורים על קדושת הרפואה, אלא רק לומר לדובר המרכזי, Corpus Magnus, משהו על דחיפות מרפקים, וכמה הם אינם במקומם בלימודי רפואה. ועל צניעות (בהמשך). אחד החברים שלי שלומדים איתי סיפר לי על איזה מקרנה שהיה לו במס"ר כשהוא נבחן. בחור שפגש דיבר איתו בין המיונים על איך הוא הולך לאתר בסימולציות הקבוצתיות (הדורשות דיונים, כושר שכנוע וכו' וכו') את "הערבי והבחורה", כלומר להשתמש בהם כדי להתבלט בסימולציה, מתוך הנחה שהם "חלשים" יותר בעימותים וכו'. לפחות בשנה שלנו לא פגשנו יותר בבן האדם הזה, יכול להיות שהוא מבלה באחת הפקולטות האחרות, לא יודעת. סביר להניח כי השיטה הזו יכלה לעבוד לו בדיוק באותה מידה שהיא יכלה להכשל. יש מראיינים שמעריכים מאוד כושר שכנוע וניצחון בעימותים, ויש מראיינים שאוהבים יותר שיתוף פעולה ולא דחיקה לפינה. אבל יודע מה, זה בכלל לא משנה. מה שמשנה, זה שבסופו של דבר הצלחתו של אותו אדם, אם תהיה, תהיה עקב הפסדם של אחרים. האם היית רוצה שככה יראו הלימודים שלך (ואני לא נכנסת לדיבורים על המקצוע עצמו)? שההצלחה שלך בהם, שיכול להיות באמת תגיע להיות מס' 1, שתהיה מבריק ותותח ומלך ומה לא, תהיה לא בגלל עבודה קשה טהורה, אלא בזכות כשלונם של אחרים? מה שווה התואר שאתה מחפש של "מס' 1" אם לא השגת אותו לגמרי בזכות עצמך? ואני לא מדברת בכלל על הדברים הגדולים ועל תחרותיות. מספיק על הדברים הקטנים והמעצבנים שגם בהם יש מרפקים - הדוגמות הקלאסיות של תלישת דפים, החבאת ספרים וכו' וכו' הן רק חלק מהעניין. אם אתה תרגיש טוב עם עצמך, אז שיהיה בהצלחה, אני מאחלת לך בהצלחה ולי לא להיות ברדיוס קרוב אליך כדי לא לחטוף מרפק בעין, בטעות או לא בטעות. ומילות נחמה לשאר האנשים הדואגים בשרשור - אני יכולה להגיד לכם בלב שלם, שלפחות במקום בו אני לומדת, רב האנשים לא נותנים מרפקים, אלא מושיטים ידיים ונותנים כתף. מרבית האנשים התחרותיים שמגיעים לפקולטה למדים מהר מאוד שההצלחה שלהם היא גם ההצלחה של החברים שלהם. בניגוד למקצועות אחרים, הלימודים אינם לימודים יחידנים. נדרש הרבה שיתוף פעולה בין כולם ואין מקום למרפקים. מי שנותן מרפקים מקבל מרפק בעין ובזה נגמר הסיפור. וקצת על צניעות - אתה קופץ גבוה מדי. אתה כבר בטוח שתכבוש את פסגת העולם, ועוד לא התחלת ללמוד. ובדרך אתה מזלזל עד מאוד בדברים שאמרו לך פרופסורים ואנשים שהגיעו להישגים שעל רבע מהם אתה בכלל לא שמעת. מותק, קצת להירגע, קצת להסתכל לצדדים. מוטיבציה זה תמיד טוב, אבל גם יכולת הקשה, למידה מטעויות, הסתגלות לשינויים וכמובן - כבוד. אל תשלול ישר את מה שהמראיינים אמרו לך. אולי אין להם הכרות טובה איתך, אבל יש להם ניסיון רב מאוד, ובמקום לקחת את ההערות שהביאו לך למקום השלילי שאתה לוקח אותן אליו, אתה יכול לעצור, להסיק מסקנות לגבי עצמך ועתידך, ואיך אתה יכול להשתפר בראיונות הבאים, זה מקום חיובי הרבה יותר.
