חבל על הנוסטגליה
1. חבל מאוד שאתה בחרת להתעלם רק לחלק מהטענות שלי והתגובה שלך לעניין דיין לא הייתה עניינית. לטעון שצריך לקחת פרספקטיבה מסויימת זה דבר שצריך לקחת בערבון מאוד מוגבל - אין ספק שהנורמות אז היו שונות, אך הערכים העליונות - הומאניזם ושוויון ערך האדם - הם נצחיים ומעל כל תקופת זמן. הדבר משול לכך שאתה תטען שהמנהג לזבוח תינוקות יפים לאלים היה מוצדק כי "אלו היו זמנים אחרים". גוריסמע חוכימה, הוא מנע את סיפוחם - אבל הקים התנחלויות, ואם לא הקים אז ראה אותן קמות כמו פטריות אחרי הגשם ולא עשה דבר כדי למנוע את הקמתן. אתה טוען שהוא יזם ולחץ (ואתה דובר אמת) על בגין ליוזמת השלום עם מצרים, אבל אתה מתעלם מן הגישה שלו שהיא זו שהביאה לפרוץ מלחמת יום כיפור, מסרבנות השלום העיקשת שלו, מההתנשאות והפטרנליזם שלו כלפי הערבים עם כל הדיבורים על "נחכה לטלפון". אפילו יצחק רבין זצ"ל, שהיה רמטכ"ל והוביל את צה"ל לניצחונו הגדול ביותר ומבין בביטחון לא פחות (אם לא יותר) מדיין, טען שהיה צריך לקבל את יוזמת יארינג ולחץ על גולדה והפציר בה שוב ושוב, אך דיין היה זה שטען שאל לנו לקבל אותה כי יום יבוא והם יציעו לנו יותר. בסוף, כמו שאתה יודע, נתנו אנחנו להם. 2. התואר הוא מה שהוסכם על ממשלת ישראל ואותו אני מקבל, זה שאתה רוצה למנוע מהפלשתינאים לכנות את מנהיגם בלשון שהייתה מקובלת על ממשלת ישראל בראשות רבין ושר החוץ פרס שהוא היום יו"ר מפלגתך ועל רוב בכנסת, זה בושה וחרפה וביזוי מורשת רבין. 3. מעולם, אבל מעולם, לא הצדקתי טרור. במקום לתת תגובה עניינית לדברי אתה ישר ברחת לטיעון הדמגוגי של הימין 'אתה מצדיק טרור', מזל שכבר לא הפלאת בי את 'אתה תומך טרור' שבדרך כלל צועקים ח"כי המפד"ל על אנשי שמאל, או כינת אותי 'עוכר ישראל' כלשון המתנחלים. כל שאמרתי שהוא שאל לנו להתפלא, ושהדבר ברור מאליו ושלושים ושבע שנות כיבוש מוכיחות זאת כאלף עדים, הוא כשאר עם כבוש, מדוכא ונשללות זכויותיו הבסיסיות ביותר -זה לא חדשות מרעישות בדיוק כאשר הם מתקוממים נגדנו ובתוכם קמים זרמים קיצוניים שמתפוצצים באמצע ירושלים. זאת גישה פרקטית ענבר, לא אידיאולוגית. 4. ההסתדרות הציונית ומנהלת העם מר רובין, למקרה שלא ידעת, הוקמו לאחר שהבריטים אמרו לתנועה הציונית שהם רוצים כתובת לדון איתה ושתהיה המנהיגות שלה - היא קמה מתוך גיבוי ותמיכה בריטים, עד כדי כך שהם מימנו את חלק מעלויות ההקמה שלה. אי-אפשר להגיד משהו דומה אפילו על ממשלת ישראל מאז הסכם אוסלו. הטרור לא נמנע מסיבות רבות, וזהו דיון אחר לחלוטין, אך נשאלת השאלה - האם אנחנו רוצים מנהיגות אחת - רעה ככל שתהיה - לרש"פ, או עשרות מילציות חמושות בכל עיר ומחוז שנצטרך להידבר עם כל אחת מהן בנפרד ? כי זה הכיוון שאליו אנחנו הולכים עכשיו, תוך ניסיונות הממשלה להביא לארנכיה ברש"פ. הרשות הפלשתינאית הפסיקה לתפקד מאותו יום שבו יאסר ערפאת נקלע במוקטע ולא ניתן לו כמנהיג נבחר של העם הפלשתינאי - בחירות שנערכו בפיקוח בינלאומי בראשות נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר וזכו לברכת ממשלת ישראל - לנהל את ענייני השטח שבאחריותו, וזה שפה ושם היו כמה שוטרים פלשתינאים שלא קיבלו משכורות כמה חודשים (בדומה לעובדי הרשויות המקומיות), או איזה עירייה אחת שהצליחה לגבות מיסים מכמה מתושביה, לא אומר שהרש"פ תפקדה. אם אנחנו רוצים לחזק את הצדדים המתונים ברש"פ, לעודד את כוחות השלום שם, ליצור שיתוף פעולה ישראלי-פלשתינאי למען מזרח תיכון חדש - אנחנו צריכים לתת להם לפעול ולחזק אותם. אי-אפשר להידבר עם מישהו שאין לו עוצמה וגיבוי. עמרם מצנע, אותו שיווקת לכל הציבור הישראלי בבחירות האחרונות, אמר בתשידיר הבחירות כי נלך למו"מ עם הפלשתינאים - ואם נראה שאין אם מי לדבר, אז נקים גדר הפרדה על גבולות הקו הירוק. לא רק שלא ניסינו מו"מ מאז תחילת האינתיפדה, אלא גם הקמנו גדר באמצע החצר של שכננו.
