לדעתי יש מספר דברים שבבסיס הכעס:
האחד, צער כמובן על עזיבתכן, שחלק לא יכולים להביע אותו בגלוי מבלי לקחת אחריות על חלקם בתור שותפים. ולכן- הכחשה, ובמקום שאנשים מסוימים יקחו אחריות על חלקם, מפנים את האחריות כלפיכן. כי מה יותר קל מזה?
ודבר נוסף, לדעתי הכעס הוא בין היתר על כך שאינכן מתבטאות מבחינה רגשית (איך אתן מרגישות עם העזיבה למשל?)
באופן כללי ובפרט לאחר הניהול לא רק של אופירה אלא בעיקר של הפסיכולוגיות שהיו כאן לפניכן, שיצרו רמת ציפיות מסוימת.
ואתן שונות מהמנהלות הקודמות אבל לא הגבלתן את חופש הביטוי - ונדמה לי שההודעות כאן מביעות אולי את החוסר של חלק מהגולשים בהגדרת גבולות לחופש הביטוי בצורה ברורה ובשפתם (שאולי בעיניכן היתה בוטה).
חוסר הקריאה של רגשותיכן גורם לכמה דברים:
האחד, מקשה על הזדהות כלפיכן כבני אדם. היו כאן הרבה מילים מזעזעות מצד גולשים אבל אני לא זוכרת מתי מישהי מכן המנהלות כתבה 'לא נעים לי לקרוא את הדברים הללו'. תאמרו: הרי זה מובן מאליו. יתכן- למרות זאת מועילה תזכורת.
לשתיכן יש רזומה מרשים. אתן מאוד בכירות בתפקידיכן. וקל לשכוח.
נדרשת תזכורת.
דבר נוסף, אילו הייתן מבקשות, הייתן מאפשרות נתינה כביכול של חלק מהגולשים בחזרה, - ('אם לכן זה מפריע נשתדל לא לומר \להתבטא בצורה כזו). וזה מעצים את מי שמתאמץ וגורם להרגשה טובה.
את כותבת חלי "בהרגשתכן לא מספיק". ואני תוהה היכן הרגשות שלכן.
היכן האכזבה שלכן מאיתנו, מהפורום, מהתגובות של חלקינו.
אני יכולה רק לדמיין שאילו הייתי במקומכן הייתי זועמת. וגם כועסת על כפיות הטובה, מצטערת שכל ההשקעה שלי לא נראית בעיני אלו שקיבלו אותה.
אך אולי זו חלק מההרגשה של חלק מהקוראים כשהם לא מוצאים בהודעות שלכן רגש? את שואלת "ממה נובע הכעס" ואולי יש כאלו שהיו רוצים לדעת "איך אתן מרגישות?" (כמובן , זו לא חובתכן לספר, אבל זו כמיהה לדעתי של מספר אנשים כאן).
וסיבה אפשרית נוספת
הייתה כתיבה שלך ושל מירי שהגעתן למסקנות שעליכן לעזוב
וגם אם לא התייעצתן עם חברי הפורום (ואינכן צריכות לעשות זאת)
אני מניחה שהיה נעים לחלק לקרוא התייחסות שלכן כלפי הרגשות שלהם
התייחסות שמבטאת לקיחת אחריות שלכן (בסגנון 'עשינו טעות וצר לנו על כך שנפגעתן מעזיבתנו' וכדומה) הייתה מאפשרת אולי לחלק להרגיש פחות כעס.
הייתה כאן נתינה לא רק שלכן אלא גם של הגולשות בפתיחות כלפיכן
נראה לי שחלק מחפשים וידוי מצידכן.
התבטאות יותר ספציפית לא רק לגבי מה אנשים קיוו והתאכזבו אלא
מה אתן הייתן עושות היום אחרת.
יתכן ויש אנשים שרגילים לקבל מה שהם רוצים ב'זעקות'.. לעיתים כשהן מתמשכות חצי שנה ואף יותר
ויש כאלו שכתבו במפורש שמדובר באיזושהי התניה או דחף לפעולה וניסיון לשנות שלא קשור ישירות אליכן
לפי דעתי שוב אני חוזרת עליה יש כאן הרבה השלכות שכלל לא קשורות אליכן.
וחלק אולי גם כועסים שלא הגבלתם ונתתן הזדמנות להשתנות
עם איזו התראה בסגנון:
'לא נוכל להמשיך לנהל עם ביקורת בלתי פוסקת, לא נעים לנו ביטויי הגנאי כלפינו, ובמידה ותמשיכו בכך נאלץ לעזוב את ניהול הפורום'.
ואולי, חלק מהכותבים כאן מאוכזבים מעצמם. והם לא יודעים איך להתמודד אז מביעים אכזבה מכן.
אולי היה מקל על חלק מהכותבים לשמוע איך אתן מרגישות, האם אתן התאכזבתן, האם גם לכן לא קל. ואלי איך מתמודדים עם הרגשות הללו..
