פרק בחיי שאני מרגיש

[maof]

פרק בחיי שאני מרגיש../images/Emo47.gif

אתמול בלילה ניכנסתי הביתה בשעה מאוחרת הבן הגדול של בת זוגתי שמע אותי ניכנס קם מהמיטה ואמר לי ......מעוף אני רוצה חיבוק חיכיתי לך..... בוא תן לי חיבוק במיטה ותכסה אותי הרגשתי לרגע דבר שכבר הרבה זמן לא היה לי ..... הרגשתי לפתע דבר ניפלא שעובר בי ..... לא ידעתי איך להסביר את זה ...אבל ידעתי שזה ניפלא בשעה מאוחרת יותר שניכנסנו למיטה מספרת לי בת זוגתי אתה יודע שניכנסתי הביתה הבן שאל אותי איפה מעוף?? אני מיתגעגע אליו..... ואז באותו רגע הבנתי את ההרגשה שעברה בי קודם .... את הדבר הלא מובן שחיבקתי אותו..... אני פשוט מיתרגש מהזאטוט שפשוט ניכנס פנימה למקום שהיה שמור לילד ניפלא ומרגש

מעוף

 

[סביב השעון]

איזה !יופי

איזה כיף לגמור ככהיום. נראה לי שאתם ממש על דרך המלך. למרות שהדרך ארוכה ורבה.....

 

[yaeli4]

מעוף, כולי ירוקה מקנאה. מפרגנת לך

מכל הלב, זה כיף בלתי רגיל. הלוואי שבתי הייתה מדברת כך לבעלי. היא עוברת תקופה נוראה בעניין הזה וממש לא סובלת אותו. רוצה שאחזור להתחתן עם אבא ולא מבינה איך יכולתי לעזוב את אבא שלה. כל היום היא מתרפקת בנוסטלגיה על התקופה שהייתי איתה לבד, לפני שהכרתי את בעלי ולפני שנולד בננו המשותף. היא חיה בכאב ענק ואני לא יכולה לעזור לה. זה מוביל אותה לחוצפות גדולות ולתסכול איום. כמה טוב שאתה במצב אחר. ועוד משהו, אצלי, הילדה היום בת כמעט 11. כשהכרתי את בעלי היא הייתה בת שנתיים וחצי ואהבה אותו אהבת נפש. הכול השתנה בשנה וחצי האחרונות. היא פיתחה כעס נוראי כלפיו למרות שלא השתנה דבר. היא מקנאה בילדיו מנישואין הקודמים וכואבת את זה שאביה רואה אותה מעט. מקווה לימים טובים יותר. ואתה, שמור על הקשר הזה חם וטוב לנצח. יום טוב לכולם,

 

[ohevet]

../images/Emo39.gifו ../images/Emo23.gif ו ../images/Emo20.gif

מעוף - הלוואי וזה ימשך לנצח ושתמיד יהיו לך רק הודעות כאלו. יעלי - אני יודעת שזה קורה - העניין של הקשר בגיל צעיר ובגיל ההתבגרות עובר - אני נורא מפחדת מזה, אנחנו מתקרבים לזה ורק לחשוב על המלחמות ובא לי למות. יש לי גיס שהוא היה גרוש עם ילד שהוא גידל והתחתן עם בחורה גרושה עם ילד וביחד הביאו בת. הם הכירו כשהבנים היו בני שלוש, גידלו אותם ביחד ועם המון אהבה ובגיל 16 שני הבנים עזבו את הבית, כל אחד לבן הזוג השני.לכן בעלי כל הזמן אומר לי שאני צריכה להתחיל להכניס לי לראש שיכול להיות שזה יקרה, אפילו הוא נחרדמעצם המחשבה על זה. אבל כנראה שזה דבר שקורה לכולם ואין מה לעשות כי ללכת נגדם זה רק יגרום לניתוק יותר גדול.

 

[yaeli4]

אוי, אלוהים,אוהבת, עשית לי רע../images/Emo5.gif

שרק זה לא יקרה לי. אני לא אוכל לחיות יותר אם היא תעזוב אליו. את החיים שלי הקדשתי לה. זו תהייה מכה איומה. ושלא תחשבי שהיא לא מאיימת כבר היום שזה מה שהיא תעשה. זה אחד הדברים שמדיר שינה מעיניי.

 

[ohevet]

גם אצלי הוא היה מאיים, אבל...

פניתי לפסיכולוגית, אני לא יכולה לייעץ לך מכמה סיבות:1) בני הרבה יותר קטן, הוא מאיים כבר מגיל חמש.2) כל ילד והאופי שלו, יש כאלו שצריך להיות איתם עדינים, יש כאלו הפוך. מה שכן יגידו לך ולכל הורה שעובר את זה זה לשבת לדבר עם הילד, תמיד, אבל תמיד, גם אם אנחנו כועסים, להסביר להם שני דברים: 1) יש חוק שאתם צריכים לגדול איתנו עד גיל 18 וכשתהיו בני 18 תחליטו לבד איפה אתם רוצים לחיות. 2) לא משנה מה תחליטי אני תמיד אוהב אותך ופה תמיד יחכה לך בית חם ופתוח . לנו נורא קשה להבין, אבל הם תופסים את הנקודה הרגישה (שאנחנו מתות מפחד שיעזבו) ואז הם משחקים עם הרגש הזה. התלבטתי אפ לספר לך מה אני עשיתי בכדי שהוא יפסיק עם האיומים - שוב פעם - הוא יותר קטן:- פשוט הכנתי לו תיק רק עם הדברים שאבא שלו קנה לו (בקושי מכנס אחד ותחתון) ולקחתי אותו לתחנת אוטובוס והשארתי אותו שם , אמרתי לו שיחכה שאבא שלו יבוא לקחת אותו - והוא שיודע שאבא שלו בקושי מגיע - ישב בשקט ואחרי שעה בערך (כמובן שעקבנו אחריו) הוא חזר הביתה וזו הייתה הפעם האחרונה שהוא איים. היום הוא מבקש לא מאיים. אני רוצה להגיד לך שבכיתי כמו ילךדה קטנה, אבל לגילו זה היה פיתרון, בגיל של ביתך אני לא חושבת שזה פיתרון טוב. בשביל כל המתחכמים - אני לא פסיכולוגית אני רק סיפרתי על מה שעבר עליי - לא להתנפל!!! בקיצור מה שאני באמת מציע זה להתייעץ, יכול לעזור לך ולה.

 

[yaeli4]

אנחנו באמת בייעוץ

אבל זה בעייתי. כי היא מסרבת להמשיך ללכת לפסיכולוגית ורק אני מקבלת את העצות, אבל זה לא אותו דבר. כל הכבוד לך שהצלחת לעמוד במעמד שכזה, בתחנת האוטובוס, זה ניסיון שקשה לעמוד בו מעבר לזה שהלב נשבר למראה מה שילד צריך לעבור. אבל באמת זה לא מתאים לגיל שלה כמובן. האיומים שלה התחילו רק בשנה וחצי האחרונות, למרות שגם אבא שלה רחוק מרחק שנות אור מלהיות "אב השנה". היא מאכזב והוא חסר והוא פשוט לא מתפקד, רק בדברים שיכולים להרגיז אותי... פעם בכמה זמן הוא מחליט לפצות אותה ואז הוא מרעיף מכל טוב והיא שוכחת שהוא אב מזניח בכל יתר הזמן. פתאום הוא הכי בעולם. מי אמר שיש צדק? אלוהים לא מרחם על ילדי הגן. פחות מזה על ילדי בית הספר.

 

[ohevet]

חשבתי שרק אצלי

בעלי ואני כל הזמן מנסים להבין, למה שאנחנו אלה שנותנים את הנשמה והוא (הבן שלי)תמיד מצדיק את אבא שלו, תמיד בפה שלו אבא קנה לי וכשאת שואלת מה הוא עונה לך "תחתונים", נו מה את אומרת? ומה עם מה שאנחנו קונים? מחשב,טלויזיה,בגדים (אוכל אני לא אומרת כי זה לא מעניין אותם)ואם נגיד הוא רוצה לנסוע לבית-מלון ואין לנו כסף אז הוא מתחיל לבכות ואז אני עושה את טעות חיי ושואלת "לה אבא שלך לוקח אותך?" ומה הוא עונה "אבא מסכן לא יכול, אין לו כסף" אני שאין לי כסף, אני לא מסכנה, אבא שלו כן. ילדים...

 

[*יערית]

אוהבת....

ההשוואות תמיד קיימות...מה את נותנת ומה אביו נותן ילדים משווים הרבה..אני חושבת שהילדים שלי לא רוצים ללכת לאביהם רק מסיבה פשוטה שאין הוא מעניק דברים אפילו הקטנים ביותר ושלא נדבר על מותרות..ועל כך היתה לי שיחה איתו ונראה לי שמאז שוב הוא יוצא עם אישה זה רק לטובה....{שכל ייכנס לו} גם הבן שלי נוטה לומר לאבא אין כסף..אבא מסכן...ואני אומרת הוא לא מסכן....אבל נכון אין לו הרבה כסף..אבל אני בטוחה שאם תבקש הוא ישקול את בקשתך...נדיר שמבקשים ממנו...זה רק מאמא.. אפילו אתמול האקס שלי שם לב שאת כל הבקשות הם מבקשים ממני.. ומה אני מסודרת יותר ממנו?ממש לא!אבל הוא משלם מזונות יחסית סבירים לילדים ולכן אני יודעת שקשה לו המחייה מהיתרה שנשארה לו ולעיתים רחוקות מבקשת השתתפות בגין דברים שלא כלולים בהסכם{ועדיין לא מקבלת}. לא מומלץ להרגיש בתחרות...לא מומלץ להתייחס לדבריהם של הילדים הם מניפולטיבים ולפעמים ירצו כמה שיותר ויחבו את זה שייתן יותר ואנחנו ההורים אמורים להיות בוגרים יותר מהם ולהבין שזה המצב ולכן לא נכנס לראש שלהם במצב של העלבות..לומר להם או קיי כך אתה מרגיש וזהו... ילדים יכולים לבקש מאיתנו מכאן ועד הודעה חדשה.... אל תכנסי איתו להסברים ובטח לא לשלוח אותו לאביו...שהוא יעשה זאת עבורו כשנותנים נותנים עד הסוף עם המיגבלות שלך...וזה לא נתון להשוואה. {ואת זה למדתי מהאקס שלי ומבן זוגי...כי גם אני הייתי במקום הזה פעם} זה דיכדך את הילד מאוד.

 

[ע י ן]

יערית

הפערים במצב שניי ההורים הביולוגים הגרושים ...מאוד משפיע על הילדים. לא פעם נוח לצד אחד להבליט את הפער הכלכלי ... אין ספק שילדים חשים בו גם אם לא מבליטים אותו ...זה מספיק קשה להם. גם פרדון שלי מודאג מאוד ממצבו הכלכלי של אביו ..כל ניסיונותיי לנחמו ולהסיר מליבו דאגה ...נתקלים בגישתו האבהית לאביו..וזה מקומם אותי . ילד לא אמור כלל וכלל להרגיש אחריות למצבו הכלכלי של אחד מהוריו. זה מעמיס עליו דאגה וחוסר אונים ... בפעם האחרונה שפרדון שהה אצל אביו בסופשבוע ...הוא חזר במוצ"ש וביקש לספר לי "משהו"... אמא , אני רוצה לספר לך שביום שישי ,כשאת ישנת ואבא בא לקחת אותנו....שמתי בתיק שלי קורנפלקס - 2 חבילות , וחבילת נקניקיות ...ו.. הייתי המומה...מסכנון שלי מה מנסים להלביש עליך ?!(חשבתי לעצמי...) ..."תראי אמא ...לאבא אין כסף ,הוא לא יכול לקנות כלום ...ועוד מעט הוא ימות מרעב..." אני חייב לעזור לו...את לא כועסת נכון ? כמובן שלא כעסתי...רק כאבתי כאב גדול שהילד שלי נהיה אבא של אבא שלו... ואת הרקע והמטרה שכך נעשה לו ...שמרתי בליבי ,לא סיפרתי לבני שאביו לא משלמם מזונות מזה 11 חודש בדיוק !- אף לא אגורה. ושכל ההצגה הזו ...היא בגלל שבשבוע קודם פניתי להוצל"פ לבקש הליכי גביה....ושקודם לכן הרמתי טלפון לאבא שלו והצעתי פריסת תשלומים ומחיקת חלק מהחוב... ולא אמרתי לו : איך זה שלאבא אין ? הרי הוא עצמאי שעובד 14 שעות ביממה ...ובגלל זה הרי אין לו זמן לראות אתכם ...ואיך זה שאין לו והוא נוסע כל כך הרבה לחו"ל ... לא חמוד , אמרתי מנסה לבלוע את הצפרדע התקועה לי בגרון..."אני לא כועסת...רק אני מבקשת ממך שכשאבא מספר לך על הקשיים שלו ...תאמר לו בחיבוק ...: אבא אני לא רוצה להתערב....אני אוהב אותך וזה כואב לי ...ולכן בבקשה אל תספר לי. גם פה הפרדון קפץ...מה פתאום ? - אני כן רוצה לדעת ! ואני רוצה לעזור לאבא...אני הבן שלו .... ככה זה ...לפני עשור התגרשתי בגלל בורות ופערים ...ונשארתי תקועה איתם...

 

[*יערית]

נהגת בחכמה!

ז"א שידעת להעביר את המסר לבן בצורה כזו שהוא לא מיד ייכנס למגננה הודות אבא שלו...ד"א עברתי בדיוק אותו הדבר וגם אני פניתי לאקס בבקשה לא לשתף את הילד בבעיות הכספיות שלו זה מכניס את הילד למצב כזה שהוא חוסך עבור אבא שלו את כל הגרושים שיש לו בארנק...זה עזר כי אביו תפס איתו שיחה ואמר לו שישנם בקשות שהוא יכול להתחשב וישנם בקשות שאין לו את התקציב לכך... למה זה גרם? פונים לאמא....אמא היה בד"כ לא חוסכת מאיתנו דבר..אז למה לא?ננצל אותה

גם אני התגרשתי מאדם מאוד קשה בעיניני כסף..ולמעשה הוא נשאר כך.. וזה המצב...

 

[אור של קרן]

לילדים יש דמיון מפותח יותר מההגיון

הם מסיקים את המסקנות שלהם מכל מיני דברים ולא תמיד מגיעים למסקנות הנכונות. אם אבא שלו אמר לו כבר פעמיים ברציפות שאי אפשר הפעם סרט והמבורגר - הילד יכול להבין מזה שלאבא אין כסף ושהוא עני ושבקרוב ימות ברעב. לא מחוייב המציאות שהאקס הכניס לו את זה לראש במילים אלה. גם לא בטוח שהוא בכלל מודע לתמונת המצב שמצטיירת בעיני הבן שלך (ושלו). או שאולי אקסך המניפולטיווי דווקא כן עושה מניפולציות ציניות כאלה על חשבון הבן שלו (ושלך). בכל מקרה - זה יפה ומקסים ונוגע ללב שהילד עוזר לאביו בחושבו בכנות שהוא בסכנת ברעב. זה שהוא חושב כך זה עצוב, אבל המעשה שנעשה בהינתן ההנחה השגויה - אצילי. יפה גם שבא להתוודות. וסיפור קטן עלינו: אצלנו האנרכיסט התחיל לקנות לעצמו מכספו כל מיני דברים שבעצם הוא ממש לא אמור לקנות בעצמו. הגיע המצב עד כדי שהוא בקושי אכל מהדברים שבבית "כדי לעזור במצב הכלכלי הקשה של הבית". היה לי קשה מאוד לשמוע את זה. הרי לא חסר כלום בבית. אנחנו אמנם לא עשירים, וגם יש לנו אוברדרפט כמו לכל ישראלי טוב. אבל מצב כלכלי קשה? שילד יצטרך לעזור להוריו על ידי חיסכון באוכל? מאיפה זה הגיע? כנראה מדברים ששמע וראה, אך הבין ופירש לא נכון ולא בפרופורציות הנכונות. הרגשתי ממש רע מכל העניין הזה. אך יחד עם זאת חשתי גם גאווה וכבוד שבמצב כפי שהוא ראה אותו - הוא בחר לנהוג כפי שנהג.

 

[ע י ן]

אמא האוהבת ...שמגינה מהאמת העגומה

יעלי .... אני חלילה לא שופטת ...רק שואלת : אם אבא שלה רחוק מרחק שנות אור מלהיות אב השנה ...אם הוא מאכזב כל כך ...אם הוא לא עיקבי ... אז למה לחשוש שהיא תממש את האיום ? כלומר ...הנה לך דרך עקיפה ומאולצת להוכיח אותה (ואותו ) על האבהות הקלוקלת שלו ! מנסיון דומה (גם אצלי אביהם מרוחק ולא עיקבי..וכו')אין חשש שהאבא הזה יסכים בכלל לקחת אחריות ...אין" חשש" שהוא יהפוך להיות אב השנה ... אין גם חשש שבתך תטעה בסיכום הנקודות ...ותבחר באמת בצד הפחות כדאי. כמה שקשה לה עכשיו....היא תתפקח רק כשתתני לה את האפשרות לראות בעצמה , במו עיניה .... זה עצוב ומדכא נורא לראות מה הם צריכים לעבור ...ואני אישית ניסיתי שנים בכל כוחותיי למנוע זאת מהם ....אולם כשהבנתי שאין בכוחי למנוע את ההתנסות ותוצאותיה...שממילא הם חווים כאב ....וכפי הנראה צריך לתת להם פעם אחת להתמודד עם האמת העגומה שאנו כל כך מנסות להסתירה למענם : אבא זאת לא אופציה. אין מצב. רק אחרי שהם מגיעים לקצה הזה ...למסקנה החד משמעית הזו...רק אז הם יורדים לאט לאט מהעץ הגבוה ... ורואים את החיים בגובה הנכון... זאת תגובה מאוד ארוכה ...ולכן לא פה המקום לספר את הסיפור הכואב והסוחט דמעות של ההתנסות הזו של פרדון...

 

[ע י ן]

פשוט נכון...שיעור קשה ..והכרחי !

להתנפל עליך ??? למה כי נתת לבנך יקירך להתמודד עם מה שביקש לעצמו ולהווכח ברצונותיו האמיתיים ? לפעמים הם פשוט מאוד : צריכים עזרה בכדי לגלות מה הם באמת רוצים. לא פעם הם מתבלבלים ...בורחים.... וכמה שקשה עם הבריחה והעלבון והכאב...צריך לתת להם לנסות ...לתת להם להריח ..למשש ..להתקרב ..למה שנדמה להם כפיתרון. לדעתי ...זה חיוני ולו רק בכדי לגרום להם להבין את רצונותיהם האותנתיים. ולו רק בכדי להסיר את האיום הנורא הזה... אוהבת ...אני מפנה אותך להודעה שלי ...בה סיפרתי מקרה דומה שבו גם אני "הסכמתי " לבקשתו של הפרד...(נכנעתי כביכול לאיום ...שהסתבר כאיום סרק...)

 

[*יערית]

מתחכמים אה..../images/Emo13.gif

צוחקת...גם אני כשהבכור היה בן 3 הוא ביקש לעבור לאבא הכנתי לו תיק...ורק את הצעצועים שלו בלבד...ועכשיו נחכה לאבא הוא בטח ישמח לקבל את פניך ושתחייה איתו... הוא בבושת פנים נכנס הביתה...לא רוצה אף מקום אחר! בזה סגרנו את עיניין המעברים

 

[ע י ן]

איומים ...וחרדות...../images/Emo36.gif../images/Emo26.gif

יעלי, גם אצלי פרד מאיים לא פעם לעזוב (להזכירכם הוא בן 12 ומגיל שנתיים חי בנפרד מאביו...) . תשמעי , עולמי חרב עליי כשרק העלה את האפשרות ...ואיים. גם אני אמרתי אין לי חיים בלעדיו...וגם אני הקדשתי חיי למענו. העניין הוא איך למנוע מהם לאיים או לחשוב בכיוון מבלי לגרום למצב בלתי אפשרי בו הם מרגישים שהם עושים טובה גדולה לך כשהם נשארים איתך ? בדיוק זאת הנקודה הבעייתית עם פרד... כשאיים ודרש תגובה לאיומיו ...וראה שאני פגועה...כואבת...מבולבלת...כועסת... הוא עבר לצד של להשתמש באיום ...כלומר זה הסב לו נחת לראות עד כמה הוא חשוב לי ובכל פעם שצצה בעית משמעת או כל מחלוקת אחרת בנינו הוא שלף את האיום ... עד ש...בכאב גדול מאוד ...ממש ביגון ועלבון ...מדממת מהלב...החלטתי להסיר את האיום הזה אחת ולתמיד . באחת הפעמים אמרתי (בלב דומע...): או.קיי פירדון יקר שלי , אתה הכי חשוב לי בעולם , אני אוהבת אותך בלי תנאים...לעד אוהב אותך ילד יפה שלי.... ואם זה מה שיעשה לך טוב , ואם אתה כל כך רוצה באמת לעבור לחיות עם אבא ,אני לא רוצה למנוע ממך את הניסיון הזה. תדע ותזכור ...שזה הבית שלך לעולמים ...שאני אוהבת אותך ומתוך אותה אהבה עצומה ...אני משחררת אותך למה שלך נראה עכשיו כטוב שלך. תשמעו.. זה עשה פלאים ..אפילו אני הופתעתי ...לא חשבתי שזה בדיוק מה שיגרום לו לשנות מיידית את דעתו , להזיל דמעות מהולות בהערכה ואהבה.... הוא הסיר מעליו את עול השימוש הנלוז באיום סרק.... הוא פשוט קפץ מדרגה ! ועל זה נאמר לא בכדי ...: רק כשתהיה מוכן לשחרר ולוותר - תזכה באמת בדבר שאתה כל כך אוחז בחוזקה.. צריך להתמודד עם החרדות שלנו פנים לפנים ...בכדי לגלות עד כמה הם רק בועות אוויר .... מאז..גם ברגעים הקשים ובהתמודדויות הלא פשוטות של חינוך ,משמעת ...גם בזמנים שהורמוני גיל ההתבגרות מתנגשים חזיתית בצורך שלנו להטוות דרך..גם אז הפרדון שלי כבר לא מאיים ....

 

[ohevet]

מה אני אגיד לך?

אני קוראת את מה שכתבת ואני נזכרת בימים ההם ובכיתי, אוי כמה שזה כאב באותו היום. אצלנו לפני חודש החל האיום אבל עכשיו מצד האבא וזה כבר יותר קשה להסיר, אבל נתמודד גם עם זה, נהיינו מאבן, לא?? לפחות אני (לא שדברים לא פגעים בי אבל נפגעתי כ"כ הרבה פעמים מכל מני דברים שאני נכנסת ללחץ ואח"כ ממשיכה ויוצאת מזה לא רע-אני מקווה)

 

[ארלה4]

יעלי

אני מנצל שרשור של מישהו אחר שבוודאי מקנאים בו רביםלומר לך את אשר אני חושב, ואני עדיין לא במצתבך, אני גרוש אומנם ומסביבי ילדים אבל אני לא בפרק ב' מסודר(אם אפשר לקרא לה כך) אז אולי מהרהורי ליבי ואולי ממחשבותי. אז ראשית חכמה יש דברים שאנחנו מסתירים מאחרים, וזה אחד מהם, יש להסתיר מהאנשים הקטנים המתוקים הללו את חששותינו שיעזבו את הקן שלנו, כדאי וצריך וחובה להמשיך להביע אהבה ללא קשר להתנהגותם, וזה קשה, קשה להורה ביולוגי ועל אחת וכמה להורה "שני" . לא נורא מידי פעם (שוב כך אני חושב) "להראות " שזה נשמע טוב , בסדר ולא נורא עם ירצו לעבור לגור בבית ההוא, למרות שמבפנים נתבשל. ולא ח"וח כתרגיל, כשזה כשלעצמו לא נראה לי רע, שיחשבו שזה לא דרך ריגשית לסחיטה אלא להבהיר שאת רואה במעבר, תחנה משפחתית שהרי לא נתכחש שם נמצא אביה גם אם הוא לא בדיוק כוס התה שלך כיום. שנית לי אישית מפריע כשאב או אם אומרים "את החיים שלי הקדשתי לה" יש לזה ריח(ואני מאמין ומקווה שלא לזה התכוונת) "בקשת" תשלום על ההזמן והמאמץ שהשקעת ואילו התמורה היא זו? ילדים עוזבים, יעזבו והדרך לא להשבר כמו בהרבה דברים אחרים היא להבין שהעזיבה היא רק פיזית, ואפשר שהיא תקרה וזה לא סוף העןולם. חיזקי ואימצי וכשההורמונים יפסיקו להשתולל הכל חוזר למצבו הרגיל. נכון קל לי לומר את זה אבל אצלי היה מצב שההורמונים בגיל הזה אצל ביתי הקדימו(והיום מי יודע באיזה גיל הם תוקפים) והמצבים שעמדנו בהם היו לא פחות מסובכים, אבל הרבה אהבה והרבה סבלנות משתלמת

 

[maof]

נכון קשה לישמוע

אני יכול להבין את ההרגשה ...... שאחרי 16 שנה הילד רוצה ללכת לבן הזוג אני יודע שזה מאוד כואב והרגשות מעורבים עם זה שרוצים שיהייה לו טוב....... קשה לקבל את ההחלטה שלו......... אני לא יודע מה לומר לך.....אבל אולי קצת משיקולים אגואיסטים...... אני מקווה שהבת שלי תבוא לגור איתי ועם בת זוגתי מעוף

 

[ohevet]

ידוע שכל אחד רואה את הצד שלו

אין פה אגואיסטיות זה אנושי ביותר