alexandra16
New member
פרק ב עם ילדים
שלום רב,
אני ובעלי נשואים שנית, לי יש ילדה בת 13 שגרה איתנו ולו 2 ילדים מתחת לגיל 10 שגרים אצל אימם
אני כרגע בהריון מתקדם עם הילד המשותף שלנו.
הילדים בניהם מסתדרים והבת שלי גדולה עצמאית, ולא דורשת יותר מידי טיפול בבית.
הבעיה מגיעה מהבעל.
ילדיו מגיעים אלינו בסוף שבוע כל שבועים, וזה הפך להיות סיוט אמיתי עבורי.
מה שקורה זה שבעלי מביא אותם ולא מטפל בהם בכלל, זה אומר מבחינה משמעתית וטיפול של יום יום...
הם מתקלחים לבד, וזורקים את הבגדים על הרצפה, מים מהמקלחת חול על הרצפה, הוא לא עובר אחריהם,הוא משאיר לי את זה.
הם עושים בלאגן ענק בחדר, הוא מחזיר אותם ולאפילו לא עולה לסדר את החדר וכמובן לא אומר להם לסדר לפני שהם הולכים, בקשתי שיסדרו ואם אני לא עומדת ליד הדלת כמו שוטר לא עושים
הילד הגדול מרבה לעשות פיפי במיטה, הוא משאיר אותו ככה ולא מוציא לו את הסדין מהמיטה, הוא מסתובב בבית עם המכנס מלא בשתן בכל הבית,
הילד הולך להתקלח אחרי שאני מבקשת ממנו 10 פעמים כי האבא הלך לנוח,ולא כל כך אכפת לו,
הילד זורק את המכנס מלא שתן על הרצפה ואני זאת שצריכה להרים אותו כי האבא לא יעשה את זה....ביום יום זה דוחה(זה לא הילד שלי!) ועוד שאניעם בטן הריון זה ממש מגעיל אותי.
אם אני עוזבת את הבית עם הבת שלי ומשאירה אותם ובסוף הוא יכין להם אוכל, הוא ישאיר את הכלים ואת הצלחות במטבח...ואז יש לי משמרת שניה ביום שבת לנקות את הבית שוב.
ומה שקורה שכל פעם שהם באים זה סיוט עבורי, הבית הופך להיות מלוכלך מאוד, סימנים על קירות,
ריצות בכל הבית, צעקות ואין מי שיחנך אותם!!
כמובן כמובן שדיברתי עם בעלי -1000 פעם, בכיתי הסברתי איימתי...כלום, שום דבר לא משתנה, הוא מביא אותם, בערב שישי אנחנו אצל הוריו, ואז אני סופגת את כל הבאלגן....אני על סף כוחותיי.
כבר שבועיים החלטתי שאני לא מסדרת את החדר שלהם, ומשאירה את הכול כפי שזה, זה לא מפריע לו, החדר עם סדין מלא פיפי, ריח נוראי, הוא לא מתכוון לעשות כלום.
אני לא עושה להם יותר כביסה כי אני לאהמשרטת של הבית, גם זה לא מפריע לו.
אני מתחילה להשבר, אני בקרוב צריכה ללדת, אין סיכוי שאני אעמוד בזה, גם שאני פוחדת עד שאני אגיע ללידה אהיה כבר ריקה מכוחות.
אתמול, הילד עשה פיפי, אחותי מתפסת מהחלון לצאת ממנו למרפסת(מאוד מסוכן!) כל החדר באלגן, ובעלי כאב לו הראש הלך לשכב, באתי אליו, וסיפרתי לו את המצב שיקום לעשות משהו עם הילדה, ועם הבן....אמר לי :בסדר
ולא עשה דבר.
לקחתי את הבת שלי ויצאתי ליום שלם(היה לי מאוד קשה כי נורא רציתי לנוח)
אין לי משפחה כאן אז אין לי לאן לברוח...
ושבוע שלם אני בחרדה לפני שהילדים מגיעים, כי אני לא סובלת את הנוכחות שלהם....
מה הפיתרון?
בשבתות עם הילדים, כל אחד בצד שלו?
לשקול להפרד מבעלי?
מה אני עושה?דיברתי כתבתי לו
אני במצוקה אמיתית
תודה
שלום רב,
אני ובעלי נשואים שנית, לי יש ילדה בת 13 שגרה איתנו ולו 2 ילדים מתחת לגיל 10 שגרים אצל אימם
אני כרגע בהריון מתקדם עם הילד המשותף שלנו.
הילדים בניהם מסתדרים והבת שלי גדולה עצמאית, ולא דורשת יותר מידי טיפול בבית.
הבעיה מגיעה מהבעל.
ילדיו מגיעים אלינו בסוף שבוע כל שבועים, וזה הפך להיות סיוט אמיתי עבורי.
מה שקורה זה שבעלי מביא אותם ולא מטפל בהם בכלל, זה אומר מבחינה משמעתית וטיפול של יום יום...
הם מתקלחים לבד, וזורקים את הבגדים על הרצפה, מים מהמקלחת חול על הרצפה, הוא לא עובר אחריהם,הוא משאיר לי את זה.
הם עושים בלאגן ענק בחדר, הוא מחזיר אותם ולאפילו לא עולה לסדר את החדר וכמובן לא אומר להם לסדר לפני שהם הולכים, בקשתי שיסדרו ואם אני לא עומדת ליד הדלת כמו שוטר לא עושים
הילד הגדול מרבה לעשות פיפי במיטה, הוא משאיר אותו ככה ולא מוציא לו את הסדין מהמיטה, הוא מסתובב בבית עם המכנס מלא בשתן בכל הבית,
הילד הולך להתקלח אחרי שאני מבקשת ממנו 10 פעמים כי האבא הלך לנוח,ולא כל כך אכפת לו,
הילד זורק את המכנס מלא שתן על הרצפה ואני זאת שצריכה להרים אותו כי האבא לא יעשה את זה....ביום יום זה דוחה(זה לא הילד שלי!) ועוד שאניעם בטן הריון זה ממש מגעיל אותי.
אם אני עוזבת את הבית עם הבת שלי ומשאירה אותם ובסוף הוא יכין להם אוכל, הוא ישאיר את הכלים ואת הצלחות במטבח...ואז יש לי משמרת שניה ביום שבת לנקות את הבית שוב.
ומה שקורה שכל פעם שהם באים זה סיוט עבורי, הבית הופך להיות מלוכלך מאוד, סימנים על קירות,
ריצות בכל הבית, צעקות ואין מי שיחנך אותם!!
כמובן כמובן שדיברתי עם בעלי -1000 פעם, בכיתי הסברתי איימתי...כלום, שום דבר לא משתנה, הוא מביא אותם, בערב שישי אנחנו אצל הוריו, ואז אני סופגת את כל הבאלגן....אני על סף כוחותיי.
כבר שבועיים החלטתי שאני לא מסדרת את החדר שלהם, ומשאירה את הכול כפי שזה, זה לא מפריע לו, החדר עם סדין מלא פיפי, ריח נוראי, הוא לא מתכוון לעשות כלום.
אני לא עושה להם יותר כביסה כי אני לאהמשרטת של הבית, גם זה לא מפריע לו.
אני מתחילה להשבר, אני בקרוב צריכה ללדת, אין סיכוי שאני אעמוד בזה, גם שאני פוחדת עד שאני אגיע ללידה אהיה כבר ריקה מכוחות.
אתמול, הילד עשה פיפי, אחותי מתפסת מהחלון לצאת ממנו למרפסת(מאוד מסוכן!) כל החדר באלגן, ובעלי כאב לו הראש הלך לשכב, באתי אליו, וסיפרתי לו את המצב שיקום לעשות משהו עם הילדה, ועם הבן....אמר לי :בסדר
ולא עשה דבר.
לקחתי את הבת שלי ויצאתי ליום שלם(היה לי מאוד קשה כי נורא רציתי לנוח)
אין לי משפחה כאן אז אין לי לאן לברוח...
ושבוע שלם אני בחרדה לפני שהילדים מגיעים, כי אני לא סובלת את הנוכחות שלהם....
מה הפיתרון?
בשבתות עם הילדים, כל אחד בצד שלו?
לשקול להפרד מבעלי?
מה אני עושה?דיברתי כתבתי לו
אני במצוקה אמיתית
תודה
