פרק ב עם ילדים

[mother cat]

 

[alexandra16]

פיספסתי

את זה..איך היה לבד?
האם כל התהליך עברת לבדך?
ספרי לי קצת..

 

[מרוניה]

בפעם השנייה -

כן, העדפתי לבדי, אחרי שבפעם הראשונה אמי היתה איתי ולא הרגשתי שזה עוזר לי. ובסך הכול הרי לא נמצאים שם באמת "לבד", יש מיילדות, והן בני אדם, לא מפלצות. אז אני מניחה שיותר נחמד כשיש מישהו שמתקתק בשבילך את הדברים ונלחם את המלחמות (ותמיד יש מלחמות מסוימות כשיש בני אדם...), אבל האמת, אני מניחה שבמקרים רבים בן/בת הלוויה לא בדיוק מוכשרים בתקתוק או במאבקים, כך ש...
אני חושבת שזה היה הבדל מאוד משמעותי אם הייתי יולדת בבית, שאז כל האווירה שונה לחלוטין ואני לא נמצאת בבית חולים אלא באווירה "פסטורלית". אבל ללדת בבית חולים עם או בלי בן/בת לוויה, זה לא נראה לי ההבדל המדהים בכל העניין. ברור שאם מראש את מוצאת דולה שאת מתחברת אליה נפשית והיא מדהימה בעינייך, אז יופי, מצוין. אבל אם יש בעיה כספית מראש, ולא כל דולה תהיה תפורה בדיוק עלייך ועל אופייך, אז מה אני אגיד לך, אני לא רואה בזה אסון להיות בלידה "לבד" עם המיילדות האחראיות שם, במיוחד אם את טיפוס חזק, כפי שאת נשמעת מדברייך (וכפי שגם אני). אולי זה מאוד משנה אם יש סיבוכים ובלגנים. לא יודעת. לא התנסיתי בדברים כאלה (למזלי).

 

[alexandra16]

כן תמיד חשבתי

בכל מקרה הבן זוג עומד שם ובעצמו לא יודע בדיוק מה לעשות
בלידה הראשונה ,סילקתי את הגרוש שלי כי הבדיחות הלאמצחיקות שלי היו מעצבנות בעיקר בצירים הכואבים

בטוח עדיף להיות עטופה באהבה וחום, ולדעת שבשעת צערה יש לך מישהו...
אבל נעשה עם מה שיש.
גם אני לא רואה שום חברה מתאימה ללוות אותי בתהליך, אולי לפני ואחרי כן אבל בלידה עצמה...רק מישהו שאני בטוחה בו במיליון אחוז.
אני !

 

[מרוניה]

נכון, זה צריך להיות מישהו שהוא בראש שלי.

לא שאני אתחיל להתרגז עליו בשעה שאני זקוקה לו, או שסתם לא יועיל לי.

 

[רפסודיה]

זה לא קשור אלייך- ככה הוא

שולחת לך חיבוק גדול ומצטרפת למה שמרוניה אמרה, רוצה לחזק אותך.
אומנם איני מכירה אותך אבל לפי התיאור שלך את נשמעת לי בסדר גמור כפרטנרית בקשר זוגי. אפילו יותר מדי בסדר. את צריכה להגביר את רמת ההתחשבות שלך בעצמך ולצמצם מאוד את רמת ההתחשבות שלך באחרים (אנשים בוגרים אחרים...).
חוששת שאת עדיין שבויה באיזה שהיא ראייה רומנטית שלך את בעלך, שאין לה אחיזה במציאות. את הראייה הזו את צריכה להחליף בתפישה ראלית של המציאות.
תביני שאת לא להטוטנית בקרקס וגם לא שוליית קוסם שצריכה לתמוך בקוסם כדי שהקסמים שלו ייצאו לפועל והקהל יוקסם מהמופע. אין איזו מילה או מילים "נכונות" שרק תוכלי לומר, או התנהגות "נכונה" שלך שתתנהגי ובתגובה באורח פלאים ייצא ממנו משהו אחר, והוא יבטא אהבה בדרך שאת רוצה. מה שאת רואה שם זה האיש.
את כורעת תחת הנטל שהוא זורק עלייך, והתגובה שלו כשאת מבטאת ברור את הקושי שלך, היא:"זה מה שיש!".
זה האיש, והוא מגיב לפי כישוריו, ותכונותיו באמצעות "ארגז הכלים" שלו, ויש שם מוגבלות רצינית ביכולת האמפתית שלו ובקשב שלו כלפי האחר.
ה"יש שלו" הוא למעשה עבורך לא "היש שלך" ובוודאי שזה לא היש שאת רוצה שיהיה בחייך.
חשוב שתעשי את ההפרדה בין מי שאת לבין מי שהוא בעלך. זה שככה הוא אוהב וזו צורת האהבה שלו, לא הופך אותך אישה לא אהובה ולא חשובה.
תביני שמקיר לא תצליחי להוציא מים, ושבעלך לא ישתנה פתאום. הוא גם לא יגיע מרצונו לקחת על עצמו את האחריות שבתחום שלו, וידאג לילדיו במקום לזרוק אותם עלייך כעול.
את חייבת להחליף את הטרמינולוגיה שלך:
מול "הזה מה יש" שלו את תציבי כבר כרגע את ה"יש הדרוש לך"- מה שדרוש לך כדי לחיות בתנאים טובים דיים.
בנוסף הפסיקי להתחנן אליו בציפייה לקבל ממנו את התנאים שאת זקוקה להם, ואת ההרשאות שלו לקיומם של התנאים, אלא זו את שצריכה להיות אקטיבית, "לקחת" את מה שאת רוצה, ולקבוע לו את העובדות בשטח.
קחי ה"מושכות" בידיים שלך וקבעי את התנאים שלך, שיהיו נוחים לך כבר כעת עוד לפני הלידה ועוד לפני שקיבלת החלטה אם להיפרד ממנו או לא.
הצבת התנאים שחיוניים לך לא תהיה נוחה עבורו כך שיש לצפות להתנגדות שלו, הוא לא יעשה לך חיים קלים לצורך יישומם. מציעה לך לכן לפנות מידית לקבל עזרה של איש מקצוע שיעזור לך גם בגיבוש ובהבנת הרצונות שלך וגם בחשיבה איך להתמודד עם ההתנגדות שלו.
שבי עם עצמך כבר היום, וחשבי איך את רוצה שיתנהל הבית. חשבי על לו"ז, ועל מה דרוש לך שיתקיים במסגרת שאת תקבעי, כך שתוכלי כבר כעת בחודשים הנוכחיים לחיות את חייך ולאגור כוחות לקראת הלידה (ולא שיתרוקנו כוחותייך כפי שקורה כעת).
אני לא מדברת על הפן הרגשי ועל אהבה וכ"ו אלא ממש על התנאים הפיזיים, והיומיומיים תכלס בשטח.
אשר לכל הפן הרגשי, על משמעות הבעל המסוים הזה וה"זה מה יש שלו!" עבורך, ועל ההשלכות של כל זה על מה תהיה הבחירה שלך- לכך יש לך זמן, את לא צריכה להחליט כרגע.

 

[alexandra16]

איזו תשובה!!

קודם כל, תודה על התשובה הארוכה ומאוד מושקעת!
איני יודעת מה עיסוקייך...אבל אפשר לומר יש לך חוש מאוד חד באנשים גם אם לא פגשת אותם רק על סמך מה שרשמתי...
כן אני מאוד מסורה במערכת יחסים, ואפילו כמעט כמו כלב נאמן שנמצא שם בטוב וברע גם אם לא מגיע
לא תמיד הייתי כזו, למדתי מבלבד אחרי הגירושים הראשונים שלי איך לאהוב בצורה טוטאלית ובלי תנאים, לתת הכול בלי לצפות לקבל בחזרה...עכשיו אני מבינה שזה היה פתטי לגמרי!
איך אהבתי בצורה כזו עיוורת, וציפיתי באמת להוציא מקיר מים?!?
איך לא שמרתי על הגב שלי ושל בתי כשנכנסתי לכל מיני תהליכים איתו?!
פשוט קלעת בול...תמיד חשבתי ואמנתי שזה תלוי בי, שאם אגיד או אעשה את הדבר הנכון
אין סיבה שזה לא יעבוד, גם על חשבון הכבוד, הרצונות, העקרונות והרגשות שלי.
נעלתי את כל זה בארון בצד, וכל פעם הייתי מנגבת את הדמעות ונזכרת כמה קשה היה להיות לבד אז
וקמה שוב על הרגליים פי עשר יותר מסורה...סדו אמיתית.
כמובן יש עוד כמה פרטים שיש להוסיף כדי להחמיר את הסיפור, כמו שבעצם לפני 3 שנים עזבתי קריירה כדי להתצרף לעסק העצמאי שלו...אז זה גם משאיר אותי עכשיו בלי עבודה והכנסה...
אחדנו את כל החסכונות לקנות בית, אז גם נשארתי בלי כסף...
אם היו מכירים אותי לא הייתם מאמינים שאני מסוגלת לעשות את זה לעצמי!!
תמיד הייתי אדם זהיר ואחראי ולראשונה בחיי בשיא הבגרות- אני מרגישה טפשה!!!
כמה טיפשה יכלתי להיות, לקבל עלי כל כך הרבה נקודות חולשה?!?
בעיקר שאין לי איש בארץ וחו״ל הפך להיות בית של זרים עבורי....
זה כל זה החולשה שלי
אני חלשה לא כי האופי חלש, אני לוחמת אמיתית בחיים האלה
אבל מרוב רצון ליציבות ולבית ומשפחה, לקחת את כל הקופה והימרתי במכה
והפסדתי הכול.
עכשיו עלי לצאת מהסרט שבניתי לעצמי מה שתיארת בתשובתך, וזה הכי קשה
להגיד לעצמי שהכל השלייה שלא קיימת ועלי להכניס את ראשי לדלי של מים קרים
להתעורר ומהר.

 

[mother cat]

מודעות עצמיתהיא תמיד צעד ראשון - ענק!

את מסתכלת היום ורואה את הטעויות שעשית, וזה צעד ענק!

ממליצה לך בחום לפנות ליעוץ - גם אישי, וגם משפטי, כדי שתקבלי את המגיע לך בפירוק הבית והשותפות. אגב, אפשר עוד לחזור לקריירה? או שאת יותר מדי זמן מחוץ למעגל?

 

[alexandra16]

כן

זה באמת צעד ענק
זה בעצם הטריגר...אני נותבת לעצמי כמה ימים, אני יותר מידי רגישה ועלולה להתפרק מבכי מול עורך דין
אני רוצה מעט יותר חזקה, ובעיקר לקחת כל החלטה בבגרות בלי אינפוסיביות.
הקריירה אבודה, החזרתי את המפתחות כמו שאומרים,
גם ככה עכשיו בעזרת השם, אהיה אימא לתינוק רך, אין יותר שעות מטורפות ושיעבוד לעבודה
אצרך להרוויח מה שצריך לחיות, לגדל את הגוזל ואז לבנות את עצמי שוב.
אני כותבת, ומבינה מה שאני רושמת אבל אני עדיין חצי רדומה,
כאילן אני לא באמת מאמינה שזה מה שיקרה.
זה מזכיר אישה מוכה,( בלי השוואה כמובן) היא יודעת שהיא חייבת לקום ולעזוב
אבל היא נשארת במחיר כבד מאוד....

 

[מנסה ומתנסה]

תפני ליעוץ...

מישהו צריך לעזור ולתמוך בך !
זה ממש לא פשוט,
וכן, למרבה הצער, מזכיר אישה מוכה

...
את יכולה לפנות לקופת חולים ולקבל הפנייה
לטיפול פסיכולוגי ממומן (או בתשלום סימלי).

 

[mother cat]

ההשוואה לאישה מוכה אינה כל-כך מרחיקת לכת

תודה לאל שלא עברת אלימות פיסית, ואולי גם לא ממש אלימות מילולית או נפשית, אבל אל תזלזלי בחומרה של מה שעברת. מכל מה שכתבת נשמע שבעלך בהחלט מנצל אותך ולא רואה אותך ואת צרכיך. זה נשמע לי על גבול ההתעללות....

וכן, אני מבינה שלבנות מחדש קריירה עם תינוקי זה לא פשוט. אבל אני בטוחה שלפחות חלק מכספי הבית המשותף מגיעים לך, ואני מניחה שאם עבדת בעסק המשותף אז גם משם מגיעים לך כספים (פנסיה? פיצויים? משהו?), וכמובן ביטוח לאומי בחל"ד.

ממליצה לפנות לעו"ד כמה שיותר מהר שישמור על זכויותיך. ואל תדאגי - אני בטוחה שעו"ד לענייני משפחה כבר ראו יותר מאשה אחת פורצת בבכי....

 

[alexandra16]

אני מטפלת כבר

בקשתי לפגוש אותו להעביר לו חפיפה על התחום שלי בעסק
אני לא רוצה לברוח כמו גנבת ולזלזל בעסק שלו.
קשה לי בזה גם כי אהבתי לעבוד שם...כאילו זה היה העסק שלי
למדתי את התחום מהר וממש בניתי ממלכה בתוך העסק...
לא משכתי משכורת כי אני אישתו, משהו סמלי לחופשת לידה זה כן.
פנסיה כמובן.
אני בטוחה כשאהיה בתוך זה אני אחזור ללוחמת שבי
פשוט רציתי לנוח קצת בחיים האלה ולהפסיק לרוץ אחרי הזנב של עצמי(עליתי לבד לארץ)
רציתי לניח את ראשי ושמישהו אחר ידאג קצת במקומי.
מסתבר שאין דבר כזה, רק לי לעצמי
תודה על המילים

 

[רפסודיה]

אל תכעסי על עצמך, זה קורה גם לטובות ביותר

דווקא על רקע זה שהתגרשת פעם אחת, אני מבינה לגמרי איך כל כך רצית להאמין באהבה עד שהאמנת שאם את מצידך תאהבי כל כך חזק, בטוטליות, ובנאמנות עיוורת זה יצליח. העניין הוא שאין אהבה ללא תנאים. אין כזו חיה. אנו זקוקים שתנאים מסוימים יתקיימו כדי לשרוד ברמת הישרדות בסיסית, ועל אחת כמה וכמה שאנו זקוקים שתנאים מסוימים מורכבים יותר בפרמידת הצרכים, יתקיימו כדי שנחיה חיים טובים יותר מתוך תחושה של סיפוק והגשמה עצמית.
אל תלקי את עצמך כעת, את לא טיפשה ולא פתטית! קרה מה שקרה, בחירות שחשבת שהן טובות התבררו לך כלא מוצלחות. אין בידך לשנות את מה שכבר עבר. עזבי את זה כרגע (את הניתוח של מה קרה לך שהביא אותך להמר על הקופה שלך תשמרי לתקופה שיהיו לך מספיק כוחות לעבור את הניתוח בהצלחה ולהחלים לגמרי). כעת את מוכרחה לשנס את המותניים (ברצינות

גם בהיותך של אישה הרה) ולהתרכז בעשייה לטובת ההווה וכל מה שבטווח המיידי, וכשירווח לך קצת תוכלי להתחיל להתעסק בעתיד.
את מוכרחה לארגן לעצמך מקור מימון לקבל עזרה מקצועית, גם של עורך דין וגם עזרה נפשית. אל תחששי מעורכי דין, כי הדבר הראשוני את צריכה לעשות הוא לאסוף מידע ולהבין מה זכויותיך ואיך את יכולה להגן עליהן. אין כוונתי ל"חמם" אותך או להסית אותך כך שמתנצלת מראש אבל את חייבת להסתיר מבעלך ולשמור לעצמך את כל השלב הזה של הבירורים. יש הרבה בירורים שכדאי שתעשי מיידית, רק אחרי שתרגישי בטוחה שיש לך מספיק מידע תוכלי לקבל החלטות על שינויים פורמליים.
בחרי לך עורך דין אחד/אחת כזו שעליהם קיבלת המלצות שאינם מהמתלהמים. עו"ד שהוא גם מגשר בהסמכתו שיבהיר לך את מצבך מבחינה משפטית ויידע להגן אם יידרש על האינטרסים שלך אבל שלא יוביל אותך ללא צורך למלחמה אכזרית. זה ברור לך שאם הצטרפת לעסק עצמאי גם לך יש בעלות בעסק הזה וכמובן נגזר מזה גם זכויות בהון וברכוש.
כך גם לגבי הבית.
את זקוקה גם לעזרה נפשית כדי שתתחזקי. כעת את מרגישה מוחלשת אבל זה קריטי שבדיוק בימים האלה את תצליחי לגבש לך עמדה ברורה וצלולה מה דרוש לך כדי לעבור את השנה- הקרובה כולל הלידה. את צריכה להתגבש ולהיות ברורה בינך לבין עצמך ואז יהיה לך גם קל להתמודד מול מה שתדרשי ממנו. יהיה קשה לך לעשות את זה לגמרי לבדך. עם כל הקושי הכספי פני לעזרה של איש מקצוע ולו לכמה פגישות בודדות. זו ההשקעה הטובה ביותר שתוכלי להשקיע בעצמך. בעבורך.
ושוב מדגישה כאן -כוונתי במונח "התגבשות" לטווח הקצר, זה שאת צריכה להבין למה את זקוקה ולחתור להגיע למיטב שאפשר להוציא מהמצב הנוכחי שלך. ולכך שתשימי לו גבולות ותדרשי ממנו כל מיני דברים לגבי התנהלות העניינים בבית. אם למשל לתקופה הקרובה לא ילין את ילדיו אצלכם בבית המשותף אלא ייקח אותם להוריו או לדירה שישכור וכדומה. איש מקצוע יוכל לייעץ לך איך לפנות אליו כך שתגבירי את הסיכוי להענות לפחות לחלק מהדרישות.

 

[alexandra16]

אין סיכוי

שיסכים לא להגיע עם הילדים, ההפך, לדעתי על מנת להקשות עלי
הוא יביא אותם יותר ויעשה יותר רעש כדי ״ לכופף ״ אותי
יש לו אגו בגודל של בניין!!
בריב קודם, שאמרתי לו שאני שוקלת לעזוב כי כמובן אני רוקמת את זה לא מעט זמן, הוא הזכיר שמה שמדאיג אותו זה מכירת הבית ומזונות נוספים שהוא יצרך לשלם...לא יזכיר במילה אחת את האישה שהוא לא רוצה לאבד.
אבל הקרירות הזאת רק עוזרת לי יותר.
אני אתחיל בקרוב את כל החיפושים אחרי אנשי מקצוע ואתחיל.
מה שמגיע לי מגיע, לא יעזור לו כלום ואלחם על הכול.
הצעד הראשון זה להחזיר את המפתחות של המשרד, ולהפרד מהתפקיד אצלו.
אומנם לא תהיי לי תעסוקה ביום אבל לפחות לא ארגיש עוד פריירית, ובטח שכאילו הכול חוזר לשגרה,
ואז אכנס לעוד סיבוב כי פתאום צחקנו או עמדתנו פנים ליד העובדים(לא יודעת להעמיד פנים-זה הכל אמת או כלום)
אז עדיף להיות כמה שיותר רחוקה.
מקווה שהוא לא יסגור את הברז מבחינת הכלכלה של הבית, קניות דלק ושאר הדברים...
את זה אבדוק מול איש מקצוע.
תודה רבה על החיזוקים ועצות

 

[רפסודיה]

שמירת הריון

את לא צריכה להחזיר מפתחות ולא לתת שום הצהרה דרמטית על פרידה מהתפקיד. לשיקולך אני מעלה רעיון שיכול לשרת אותך בכמה מישורים-
מה דעתך להפעיל נוהל "שמירת הריון"? מאחר שלא נראה שהוא אמפתי למצבך הבריאותי הפיזי והנפשי אולי אם זה ינחת עליו כהכתבה למטרות רפואית הוא יאלץ להתיישר על פי זה?
שמירת הריון לא מאפשרת לך להגיע למשרד לעבוד ובוודאי שלא מאפשרת לך לנהל פנסיון אורחים אצלך בבית.
כדי להגן על הברז שלך מבחינה כלכלית- קבעי מהר פגישה עם עו"ד לברר איך להקדים רפואה למכה ולהגן על עצמך.

 

[alexandra16]

רעיון לא רעה

אבדוק את זה לעומק
בינתיים פרסמתי בפורום דיני משפחה שאני מחפשת המלצות לעורך דין ומגשר באיזור שלי
הדרך היחידה לפחות לקבל המלצה
תודה!

 

[mother cat]

מאד לא קל להוציא שמירת הריון רשמי

ביטוח לאומי מאד קשוחים עם זה וצריך סיבה מאד טובה ומאד "מסוכנת" כדי לקבל שמירה. שמעתי על סיפורים מזעזעים של בנות ממש בסיכון שביטוח לאומי לא אישר להם. אבל ימי מחלה אפשר להוציא מרופא משפחה או רופא נשים, וזה בטח גם יעזור...

 

[זהב טה ו ר]

קראתי וקראתי - נמנעתי להגיד עד כה

שכן אני יודעת שצריך להיות זהירים עם נשים בהריון -
לפעמים ההורמונים משתלטים על כל חוש בריא, מעצימים תחושות ומקצינים תגובות.
אבל לפי התגובות שלך כאן נראה לי שאת כבר די החלטת שאת לא מוכנה לחיות ככה יותר, ושאת בעיקר חוששת מהלבד ולא מאבדן איש אהוב (קראתי את התגובות טיפין טיפין ולא ברצף, אבל לא זכור לי שראיתי שדיברת על אהבה)

ואם כך, נשמע שאת בדרך הנכונה.
אני מבינה שאין לך משפחה בארץ, אבל בטוחה שיש לך חברים וחברות דמויי משפחה, ושאת לא תהיי לבד לבד. מעבר לכך, יש המון קבוצות תמיכה ( בהגדרה או דה-פקטו) שמהן ניתן לשאוב כח, כולל הפורום הזה ודומיו, וכן תכניות כמו "אם לאם", שבו נשים תומכות ביולדות טריות ומסייעות להן לעזור את התקופה של הלידה ואחריה.

את נשמעת אשה חזקה, עם המון כוחות פנימיים למרות המצב, ונכונות להשקיע בעצמך ובילדייך, ולא לשקוע בים העצבות המרה.
בהצלחה!

 

[alexandra16]

נכון

קראתי המון על העניין של ההורמונים ולכן אני ממתינה כמה ימים לפני שאני מתחילה לפעול
העובדות קיימות וזה לא יישתנה גם אם מדובר בהורמונים
הדבר היחיד שיישתנה זה הדרך שאני אבחר.
יש אהבה, עד כמה אני כבר לא יודעת כי לא ברור איך לאהוב אדם שמתנהג אליך בצורה מגעילה( אין מילה טוב יותר)
אבל יחד עם זאת, אני אוהבת את עצמי יותר
תודה על החיזוק ועל העידוד

 

[מרוניה]

האם בכל זאת היית יכולה להסביר

מה העמדה שלו בכל העניין? ואני לא שואלת את זה מתוך דאגה לו, אלא כי אני מאמינה שאם אדם יודע להסביר מה חושב ומרגיש ה"אויב" שלו, כך הוא קרוב יותר למציאת פתרון נכון גם לעצמו.
אם ניקח את הסכסוך האזורי, אני תמיד מנסה גם להבין איך הפלסטינים רואים את העניין, ולא רק איך אנחנו רואים זאת. זה עוזר לי להבין את הסכסוך כולו.
באותה מידה אני שואלת אותך שוב, מה העמדה שלו? איך הוא רואה את הדברים? וזאת מתוך הנחה קלושה שהוא לא סתם אידיוט ואכזרי, ושאם הייתי מקורבת אליו הוא בוודאי היה יכול להסביר לי את עמדתו.