פרק מסעיר...

[elberkami]

פרק מסעיר

ממש פרק שגרם לי לחשוב איך זה היה אם הייתי עובר טיפול כמו שאני עובר עכשיו רק בגיל ההתבגרות, איזה גיל מטורף לעבור טיפול.

 

[אלעד אברון]

דרך אגב, זה לא קצת חסר אחריות מצד

ראובן להחזיק תרופות שהן כפי שראינו מסוכנות בהישג יד לכל אחד שנכנס אליו לקליניקה?

 

[עפרונית מהודרת]

בדיעבד.

קל להיות חכמים בדיעבד. מה שכן- אני כל הפרק קיוויתי שיש לראובן ביטוח אחריות מקצועית טוב.

 

[flowr..]

למה, דווקא

כשאתה צעיר עדיף לעבור טיפול. עדיין לא נגרמו לך נזקים רציניים. לא התחתנת עם האדם הלא-נכון, לא בחרת לעבוד במקצוע שאתה שונא.

 

[קטקטית אחת]

../images/Emo42.gif בוקר טוב

מישהו יכול לספר לי מה היה אתמול בפרק עם אילה?הבנתי שהיא סיפרה לראובן על התאונה.נרדמתי תוך כדי צפייה-הפרק שודר מאוחר!

 

[pomelit]

תקציר

איילה מגיעה לפגישה במיני ורוד עם נעלי עקב. היא עייפה מאוד, שיכורה. היא מספרת לראובן שהיתה אתמול במסיבה ושתתה המון טקילה, ולא ישנה כל הלילה כי פחדה שתאחר לפגישה. היא חולצת נעליים ואומרת שקנתה אותן בגלל אמא שלה, ושבעצם ראובן אשם כי הוא התקשר אליה (לאמא שלה) ואמר לה שהיא חייבת להיות אמא בזמן שנותר לה. ראובן מסביר שהוא דואג לאיילה איילה אומרת שהוא יכול לספר לכולם שהיא שיכורה ומזדיינת היא מספרת שניסתה לשכב עם מישהו מהמסיבה, ושהוא אמר לה שהיא שוכבת כמו מישהי שעברה התעללות. ראובן מביא אותה לשחזר את התאונה בדיוק, ואיילה מבינה שניסתה להתאבד. היא אומרת את זה לראובן כמה פעמים. היא הולכת לשירותים, מוצאת כדורים בארון ובולעת אותם. היא יוצאת בחזרה לקליניקה ומנסה ללכת. ראובן משהה את היציאה שלה, מנסה לדובב אותה. איילה מאבדת קשר עם המציאות ומדברת על צלמים ודוגמניות, ראובן לא מבין, איילה מתעלפת.

 

[סלינוש]

פרק מצויין

וואו! אין, היא גדולה מאיה מרון. מה שכן, חצי לילה אחר כך לא הצלחתי להירדם בגלל מחשבות שקשורות לפרק..

 

[סטודנטיתתוהה]

עושה רושם שהיא נכנסה לך ללב...

 

[קטקטית אחת]

../images/Emo51.gif ואחלה יום

 

[סטודנטיתתוהה]

תקציר מצויין

 

[סתוונית2]

ציפיתי ממנו ליותר - היו יותר מרמזים

יש לפעמים שאולי צריך ללחוץ קצת יותר על המטופל לדבר. בייחוד כאשר קשה לו. הרי היא כבר דיברה כמעט מפורשות על ניסיון ההתאבדות. למה הוא אפילו לא שאל אותה מה היתה הסיבה. היא הרי מתה לספר לו. היא אפילו כעסה כשאמרה לו "אתה לא יודע כלום" וגם אז הוא לא דירבן אותה לספר. זה היה די מאכזב. האמת, שהיא ניסתה וניסתה לספר ואפילו עם הפסיכולוג שלה היא לא הצליחה לדבר ונשארה עם הסוד, כך שהתסכול הוביל אותה לניסיון נוסף. עצוב נורא.

 

[pomelit]

הוא ממש לא רצה לדבר על זה...

 

[אל דן]

הדילמה הגדולה ביותר

מתי ללחוץ, כמה לחוץ, אם ללחוץ, היכן ללחוץ. לפעמים אפילו שיש רמזים, אם אתה לוחץ במקום הלא נכון, אתה עלול להטיא ולגרום נזק. מה שבטוח, שאין "פתרון בי"הס", אין תשובה חד משמעית. השאלה כמה להיות אקטיבי הטיפול הינה שאלה שתלויה בסגנון הטיפול, באיזה גישה עובדים וכו וכו. בסופו של דבר, החוק מחייב אותנו לבדוק כאשר אנו מרגישים שיש רמזים , ואכן ראובן בדק. ללא ספק פרק מרתק בתוך טיפול מרתק..

 

[שרונסקי]

ראובן היה בסדר, בסך הכל, גם לדעתי.

אני חושבת שראובן היה רגיש מספיק, אי אפשר לנחש נסיונות אובדניים לפעמים, והמשפט שלו לגבי פסיכולוגים לא היה קשור לפגיעות שלו אלא באמת נסיון ליצור קשר. (אגב, אני הייתי מחבקת. לא חובה מ'קדימה', אפשר היה להושיט לה יד, לבוא מהצד, בדרך לא מאיימת מינית. חיבוק פנים אל פנים הוא יותר מיני. בסרט עם רובין ויליאמס,ויל האנטינג, אכן רובין מחבק שם את המטופל, ובצדק). לדעתי, היא עברה התעללות וזה מה שהיא נזכרה בו ולכן ניסתה להתאבד. ואגב, היא אכן מסוכנת לעצמה ואסור לתת לה להסתובב חופשי, למרות שמי שרוצה מצליח, במיוחד אם הוא באמת לא פסיכוטי, אלא בהכרה מלאה.

 

[סטודנטיתתוהה]

חיבוק ברב הפעמים זו אופציה

שלא כדאי לנקוט בה, לדעתי. איך אמרה לי מישהי פעם?: "חיבוק אולי ירגיע את הצורך המיידי שלה עכשיו... אבל מה אח"כ? צריך בעיקר לתת כלים להתמודד, ולא לנקוט בכזו צורה"

 

[שרונסקי]

סתם כיסויי תחת של מטפלים

אני מכירה את התיאוריה הזו, ולדעתי זו בריחה של הפסיכולוגים מקשר שיכול לאיים עליהם יותר. הם עסוקים מאד בהתגוננות. זה שצריך לתת כלים להתמודד זה ברור, אבל לפעמים עולים דברים מאד קשים, וצריך גם לספק את ההכלה הזו. יש לי חברה שהתחננה שהפסיכולוג שלה יתן לה יד. היא לא היתה מאוהבת בו, היא היתה צריכה תמיכה, החרא היה עסוק ב'למה זה חשוב לך ש... ' וכל השטויות האלה. מה היא למדה מזה, שאי אפשר להכיל אותה, שיש משהו אינטימי מדי בזה, אבל בחשיפת נפשה לא? אני הייתי נותנת יד ועושה את הדיבור והבדיקה תוך כדי. ואגב, עד עכשיו זה מאד הוכיח את עצמו, אין לי הצפה של מגעים, אבל יש מצבים שאסור לפסול זאת, ומאד ברור לי גם הגבולות שלי וגם של המטופל וגם המסרים. יש משהו מזעזע בניתוק של הפסיכולוגים מהחיים, עברי, לדעתי, מתייחס לזה בעמוד הקודם בטענה של הפוסט-מודרניסטיות. אני מתכוונת לאיזה אינטרדסיפלינריות, שהנתק רק מילים זה כמו ברפואה, בתפיסה של 'רק ברכיים, רק גרון' ובסיכומו אין תמונה שלמה של בן אדם או טיפול שלם. לא סתם יש בריחה המונית מהטיפול לדיספלינות אחרות, חמות יותר, כוללות יותר והרבה פעמים, לצערי, פחות מקצועיות, במובן שמטפלים במשהו שלא יודעים בדיוק איך לעשות זאת. לכן אני מאמינה שהפסיכולוגיה צריכה להכניס לטיפול שלה את האדם השלם, גם על הגוף שלו. ויותר ויותר גישות מתייחסות לזה היום, כמו הזרם הקונסטרקטיביסטי, ומלמדים את חשיבות הגוף, קודם כל. משם הם גם יגיעו למגע, בערבון מאד מאד מוגבל. כמובן. ומצד שני, הם כל כך מפחדים, הפסיכולוגים, שלא יודעת איך זה יקרה

 

[עידופש]

גם עליי..

מה יקרה לאיילה?? רק שלא יאשפזו אותה איפה שהוא .. מקווה שהטיפול בה יימשך.. כי רק את הפרקים שלה אני רואה...

 

[Broken Wings1]

באמת פרק טוב.

כולם שם משחקים כלכך טוב. ההבעות של אילה, אני אוהבת אותן.. בגלל שזה נראה אמיתי לגמרי זה עוד יותר נוגע. מעצבן שצריך לחכות שבוע \:

 

[אל דן]

רמי=מיכאל

 

[pain of salvation1]

שיווו איזה פרק טוב!!!!!

אני כולי מרותקת למסך! אבל בסוף לפני שהיא התעלפה..היא פתחה את כל עניין הכדורים..ככה שבעצם היא רצתה שהוא יבין שהיא לקחה כדורים..זה קצת ביאס אותי שהיא שאלה אותו על הכדורים וככה בעצם רמזה באופן די עבה שהיא לקחה לפני דקה..זה צפוי פשוט ועד כה הפרקים לא היו ממש צפויים.. טוב, בכל מקרה זה היה פרק סוף הדרך.. אני מתה על האיילה הזאת..