Tack acshv שבדיה ו Terve פינלנד
היום, בפעם הראשונה מאז החל המירוץ, שמחתי בשביל זוג אחד יותר מהאחרים ואפילו פירגנתי להם.
מדובר על התאומים - עדי ושי שהגיעו למקום השני.
לא סוד הוא שהם לא כוס התה שלי ושאין לי יותר מידי מילים חמות להגיד עליהם [או בכלל] אבל בשבדיה זכיתי להכיר אותם קצת אחרת וכאמור, לשמוח על המיקום שלהם [ועוד יותר בעיקר לשמוח שהם עקפו את הסוכרתיים].
הדואניות - מורידה בפני שתיהן את הכובע,
על כוח הרצון, הנחישות ובעיקר, על הלויאליות שיש להן אחת לשניה.
לא מובן מאליו ולא נהיר בעליל.
ולמרות וחרף, הן הצליחו להגיע במקום השמיני.
כאמור - שאפו
גל וליאל שלא זוכים להרבה מידי זמן מסך, אבל בזמן המועט שהוקדש להם, זכיתי לראות זוג פשוט יפה.
מחייך, בוכה, כועס, צוחק, אוהב.
לא מידי משום דבר, הכל במידה.
ויש כמובן את אלה ווובה - שבכל פרק הם מצליחים להיכנס יותר עמוק ללב ולכבוש עוד מקום בחדרי הלב.
וובה מחזיק ומחזק את הזוג הזה ואם יש להם סיכוי כלשהו, הרי שזה בזכותו.
גם אלה, כשהיא רגועה, יש לה חינניות מסויימת, אבל אצלו זה פשוט טבע שני.
בלתי אפשרי לא לאהוב אותו.
ומודחי הפרק - יפה ובועז
אז בועז בריא אבל עייף ומותש.
מי לא היה מותש עם אמא כמו יפה?
מאד אהבתי אותה בהתחלה, עדין חושבת שיש בה המון איכויות אבל בתחרות כמו המירוץ אין לאיכויות אלו מקום ובטח ובטח שאין מקום לשתלטנות שלה, זו שבמידה לא מבוטלת סירסה את הנוכחות של בועז ולדעתי הבלתי רפואית בעליל, גרמה להידרדרות מצבו הנפשי עד לכדי רצון לפרוש מהמירוץ.
פרק חביב, עריכה טובה, לשם שינוי אפילו הפרסומות היו נסבלות ועכשיו נמתין להפלגה.