תודה מקסימה
תודה רבה
בהיותי קצת יותר ילדת שאנטי, אני תודה יותר לשירים כאלו
[URL]https://www.youtube.com/watch?v=dERMqzCx6O8[/URL]
הצם היום לקח אותי לחשוב, להזכר. אם כי אין כמעט יום שאני לא זוכרת מפני שזה די סובב אותי.(אני מוקפת בעולים, התנדבת שנים עם עולים. ושוב, זה כמו כאשר אתה בעל ממון, התחושה שונה מאשר כאשר אתה עני. אואם את לסבית או אם אתה נכה. אלו דברים שמתבטאים ויש להם השלכה בכל כך הרבה רבדים ועומקים ושכבות. זה תמיד שם.
כאשר יש לך, קל יותר לבוא מצד, מפני שאתה לא מרגיש את העוני באמת.
אתה לא רואה, אתה לא מבין עד כמה זה בכל רובד ורובד. לא מפני שאתה מתנשא או לא בסדר- חלילה. אלא מפני שאין דרך לתפוס את התחושה, אין דרך באמת להפנים ולחוות מה זה עד כמה עמוק זה כל עוד אתה לא נמצא בנעליים של עולה)
כעולה, גם אם זה וותיק, אתה מבין עד כמה זה בכל רובד, זה צורם בכל רובד ואין לך כיצד לברוח מזה. אני במקרה עובדת עם העדה האתיופית ובדיוק כמוהם, כשם שגם אם אני אהיה גאה בצבע העור שלי- אין לי דרך למחוק את העובדה שהוא כהה או אין לי דרך למחוק את המבטא שלי,
גם כאן, אין לי דרך למחוק את הסממנים שאני מרוסיה. ואני גם לא צריכה, אני גם לא רוצה. אני גאה בהם. מה שכן, בישראל זו אחת הסיבות שמאוד לא אוהבים אותנו.
אני יודעת שלא כולם כאלו, על כן כתבתי אשרייך.
החברה הכי טובה שלי, שהולכת איתי מכיתה ה' אני חושבת.. היא, לדוגמא, אחד האנשים הכי טובים שהכרתי בחיים שלי. בזכותה אני היום האדם שאני, בזכותה חזרתי לערכי הדת,
בזכותה אני חוזרת לבנות את חיי על אדני התורה בעיקר מבחינה מוסרית, מבחינה ערכית. היא זו שסבלה את הקוצים והשריונות שלי מכל אדם ואדם שנפגעתי ממנו והיא זו שהפקפוק שזה יצר בעצם הושלך עליה.
היא זו שבסבלנות האינסופית ובטוב הלב שלה גרמה לי להבין שיש הבדל עצום בין אינדיוידואלים, בין בני אדם. ולא להכליל, לא לתייג. לא לאטום את הלב שלי, גם כאשר רציתי. לא בשום דבר אחר, רק בסבלנות ובנוכחות שלה. כי בשלב מסוים, כאשר מחנכים אותה שאם תהיהפשוט הכי טוב לב, הכי אמיתי, הכי יהודי והכי מוסרי, הכינותן ומעניק וחם.. יראו את זה, יבינו את זה. לאמשנה כמה מכות אתה מקבל-
אתה חייב להיות יותר טוב, לבוא ולהתנצל, ולהשתפר. ויראו את זה, ייגמל לך.
לא משנה כיצד אתה מתנהג כלפי חוץ, גם אם זה כמו צדיקגמור, בפנים זה מרסק משה מהאמונה התמימה הזו שיש לילד כלפיבני אדם, שישלילד בעולם, שיש לעולה כלפי יהודים וארץ ישראל. ושיש לאישה לגבר, לגבר יהודי הגון ומכובד ומכבד.
לפחות אצלי זה היה המסלול במשך לא מעט שנים ובמשך לא מעט שנים שתקתי והסתרתי ודי פגעתי בעצמי.
לשמחתי מעולם לא הצלחתי לשנוא, אם כי היו רגעים שנורא רציתי. הכי קרוב לזה שהגעתי היה להיות אקטיביסטית לשחרור בעלי חיים ולכעוס על אוכלי הכל, אוכלי הבשר. אני לא אדם שמסוגל לכעוס יותר מדיי.
אבל זו גם תמיד הייתה הבעיה שלי-
ביליתי את רוב חיי במעין נימוס יתר, בנסיון לרצות את כולם, לרצות את הסביבה, לשמור על שקט, שלכולםיהיה טוב..
שכולם יהיו שמחים ומרצים.
עד שהבנתי שאני יכולה לכבד את כולם, אבל לרצותאני צריכה את ה', את המצפון שלי ואת עצמי.
זהו, סה טו.
ואז התחלתי לגלות שמרבית הילדים שהגיעו בשנות ה-90 ואחריהן חוו בדיוק את מה שאני חוויתי.
שמרבית העדה האתיופית חוותה דברים דומים0דומים מאוד, ושונים מאוד)
ואני לומדת להרפת, להחלים.
ומה שהכי מצחיק הוא שמשם, אנשים התחילו לכבד אותי ולהמשך אליי הרבה יותר מאשר כאשר חייכתי, אמרתי אמן לכל דבר, התאמתי את עצמי לכולם רק כדי לא להכעיס וכי פחדתימהתגובה והתנצלתי על כל תזוזה.
היום בוודאי שאכפת לי לא לפגוע(מן הסתם, עדיין כל פיפס חודר לי ללב),
ואני לא עושה שום דבר בכוונה בשביל להתסיס, אבל פשט שחררתי את עצמי להיות מאושרת.
כאשר מרגיש לי אני חדה, כאשר מרגיש לי אני אומרת והולכת,
כאשר מרגיש לי אני מתערבת באמצע הסצינות הכי הזויות ברחוב ואבוי אם אני אראה שמישהו משפיל מישהו ברחוב מפני שהוא חלש יותר א כי הוא "ערבי/דתי/אתיופי/הומו/רוסי"(ולגביי, לגבי פשוט לא אכפת לי כבר. אני אגיבבחדו, אבל רק להעמיד במקום.). אלו סיטואציות שאני מתערבת בהן כל כך הרבה ושמחה שהיום יש לי את האפשרות להתערב, זה כל כך שווה את זה.
פשוט הפסקתי להתנצל וגיליתי שזה פינה מקום ללהרגיש סיפוק, להרגיש.. טוב. כמו סוג של אושר, התעלות מכל רגע בחיים. מהחיים, מעצמי.
אז אני לא יודעתהאם אני מצטערת שחוויתי את כל זה, כי אולי בלי זה ובלי אנשים שמגיבים בצורה שלילית לא הייתי מגיעה למקום הזה של כל כך הרבה טוב. של דרייב כלכך גדול לשנות, לתת, לעזור. האור הזה שבי לא היה מאיר, אולי, בלי זה.
הים, בכל פעם שמישהו פוגע בי(לא באחרים, אלא בי) זה גורם לי בעיקר לחייך.זה כמו סיפוק או שלט שאומר לך "את במקום הנכון" וזה מרגיש טוב.
מה שנקרא סיפור לילה טוב
שיהיה לכולנו שבוע טוב, מבורך ובתקווה עם קצת שלג בעיקר הקודש!
