עבודה זרה במהותה קיימת תמיד
ואנו מוזהרים בה תמיד - ולא משנה אם מדובר היסטורית על עמים שעבדו X שרובם אם לא כולם אינם קיימים היום. או על Y, כמו נצרות וכו', שזו אינטרפטציה מתוחכמת של עבודה זרה (והייתי אומר שגם אדם העובד סמל לא מוחשי, אלא לגנדרי או דמיוני, נכלל בזה הגדר, אם כי ייתכן והתירה תורה לעבוד את אלוהי אבותינו גם כך, ובלבד שלא באמצעים מוחשיים) איסור זה של משכב זכר (לא בטוח לגבי שאר העריות וצריך עיון) וכן תער, כתובת קעקע, שאילת אוב וידעוני וכיו"ב הם מדין הרחקת עבודה זרה - היינו "בחוקותיהם לא תלכו".
וכל זה אינו משנה כאמור, משום שזה שייך לגדרי טעמי המצוות, וכבר הוכרע בתלמוד, שאנו לא דורשים טעמא דקרא. כלומר: מה שלא נכתב בפירוש או שיש קבלה ומסורת, או שחכמים אסרוהו, אנחנו לא מהבנתנו את הטעם הרשום בתורה נסיק לגבי עניינים אחרים, או נבטלם באם השתנה הטעם. חוקי התורה שפורשו על ידי חז"ל הינם קזואיסטיים, ולא אפודיקטיים, שניתן ללמוד מהם לגבי חוקים אחרים הזהים להם בצורותם ובטעמיהם.
