פרשתי האהובה

מצוות ככל אשר יורוך נצרכת למה שלמדו מדעתם ולגזירותיהם

קבלתם מחייבת לא מכוח שום פסוק אלא היא מאותו מקור שממנו באו כל הפסוקים.
 
אמנם ל' בשיחה עם רביצקי עושה פשעטל

לדבריו על הלמ"מ, אבל לא ניתן לומר זאת לדעת הרמב"ם שבפירוש מחלק את התורה שבע"פ למה שהלמ"מ ולמה שלא.
 
עבודה זרה במהותה קיימת תמיד

ואנו מוזהרים בה תמיד - ולא משנה אם מדובר היסטורית על עמים שעבדו X שרובם אם לא כולם אינם קיימים היום. או על Y, כמו נצרות וכו', שזו אינטרפטציה מתוחכמת של עבודה זרה (והייתי אומר שגם אדם העובד סמל לא מוחשי, אלא לגנדרי או דמיוני, נכלל בזה הגדר, אם כי ייתכן והתירה תורה לעבוד את אלוהי אבותינו גם כך, ובלבד שלא באמצעים מוחשיים) איסור זה של משכב זכר (לא בטוח לגבי שאר העריות וצריך עיון) וכן תער, כתובת קעקע, שאילת אוב וידעוני וכיו"ב הם מדין הרחקת עבודה זרה - היינו "בחוקותיהם לא תלכו".

וכל זה אינו משנה כאמור, משום שזה שייך לגדרי טעמי המצוות, וכבר הוכרע בתלמוד, שאנו לא דורשים טעמא דקרא. כלומר: מה שלא נכתב בפירוש או שיש קבלה ומסורת, או שחכמים אסרוהו, אנחנו לא מהבנתנו את הטעם הרשום בתורה נסיק לגבי עניינים אחרים, או נבטלם באם השתנה הטעם. חוקי התורה שפורשו על ידי חז"ל הינם קזואיסטיים, ולא אפודיקטיים, שניתן ללמוד מהם לגבי חוקים אחרים הזהים להם בצורותם ובטעמיהם.
 
מכך שהתירה התורה לעבוד את אלוהים לצורך תועלת שכר

כלומר אלוהים הוא פונקציונר עם שם תואר מוגדר: גזבר! שהצ'קים שלו למוטב בלבד ואף פעם לא חוזרים.
 
מה לחלוקה זו לענייננו

כתבתי לך שהרמב"ם ניסה להרחיק הגשמה גם בדיבור (שזה מעשה שניתן להמנע ממנו) כמו שצריך להמנע מהגשמה של עצמים מוחשיים, פסילים, תמונות וכו'. הוא חשב שדבר זה אפשר לצוות עליו ולהמנע ממנו ובעיקר זו הנחייה שהציבור יכול לעמוד בה בעיקרון. על מחשבה וכוונה והרהורים הוא ידע שלא ניתן הדבר ליישום באדם אנושי, וכאמור ייתכן ואין זה כלל אפשרי, ועל כן התירה תורה וגו'..
 
ולכן יש להבהיר שהאיסור כולל גם דיבור

וזו ראיה שאינך צודק שכן שלא לשמה הותר גם בדיבור "האומר... ע"מ שיחיה בני".
 
והותרה גם תפילת שמונה עשרה שתחילתה אינה אלא הגשמה דה פקטו

ואין התורה כולה, וקריאתנו בה בקול אלא הגשמה בדיבור, שלא לדבר על לימוד מדרשי חז" וכו', וכי הרמב"ם יאסור דבר כזה.? אלא זהו הנוסח, וראה ברוחב בהקדמה לפיהמ"ש.
 
בשביל זה יש את כל ח"א במו"נ

אני מדבר על אנשים שמצהירים מפורש שאת האין סוף לא ניתן לעבוד כי הוא חסר צורה / התורה אינה תכלית אלא אמצעי לעם ישראל, וכיוצא.
 
לא הבנתי מה ענית ובמסגרת זו לא הבנתי איך זה קשור לעניין

אם תוכל הסבר לי.. תוך מתן הקשר כמובן לנושאנו..
 
אתה טוען ש"הגדול הגבור והנורא" זו הגשמה ואני טוען שלא

מה כן המובן של המשפט? מו"נ ח"א.
איזוהי הגשמה הגרועה מאלילות? הגשמה מפורשת. כמו אמירה שאל נעדר צורה אינו בר עבודה אלא בקבלתו צורה (א"ס וספירות). או אמירה שתכלית המצוות היא קיום עם ישראל ועצמתו ולא להיפך.
 
אבל הרמב"ם כותב שתארי האל הינם הגשמה בי דפנישן

אומנם הגיבור הנורא וכו' ייתכן כי בדעתו הם מה שקרויים מגדיר מלא ללא יחס (יענו מילה נרדפת) אבל מה יעשה עם "קונה הכול", "בעל גבורות" וכו . וכל זה לא שייך לענייננו, שכן אנו מדברים על שפת היום יום, שבו לדעת הרמב"ם אין להשתמש בתארים ישירים, אלא נגטיביים, 'האל הלא ..'כו'. \

אפילו במונח אלוהים (שמשמעותו המקראית היא אדנות ומרות) הוא מקפיד לא להשתמש ואומר יתעלה או יתברך..

הרי הרמב"ם עצמו מביא את דברי התלמוד בברכות בנושא זה: "ההוא דנחית קמיה דר' חנינא, אמר "האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד". המתין לו עד דסיים. כי סיים א"ל "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי? אנן, הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת?! (ההדגשה שלי)
 
נו, כן אלו ההגדרות של מגדיר מלא ומורכב וחלקי

בתורת שלילת התארים.. מכיר את זה, ואתה גם מכיר את זה, ואני לא אומר זאת על דרך המליצה, אלא אני יודע שאתה מכיר את החלקים האלו ברמב"ם ועל כן תמוהה מאוד כל גישתך לנושא זה, שבו אתה טוען שהרמב"ם חושב שדיבור אינו מגשים.. היינו ביחס לאל ישירות, שזה כאמור היוצא זנב לדיוננו, שלא היה אלא גישתי שבו התירה תורה לעובדו שלא לשמה במחשבה מכיוון שאין ייתכנות כזו שאדם לא יחשוב שלא לשמה כעובד אלוהים (הרי זה כל 25 הפרקים של טעמי המצוות ב-ג-ד-ול), והתורה ניסתה למנוע זאת על כל פנים במה שאדם מסווגל לו - כלומר להמנע מאמצעים מוחשיים כלשהם (פסל, תמונה, וכו') והרמב"ם (כמעט לבדו) הולך עוד צעד שנוי במחלוקת וטוען כי גם דיבור יש בו הגשמה..
 
שלושה מיני הגשמה הם:

א. הגשמה מפאת קוצר השפה האנושית. מזה אין מנוס.
ב. מי שלא הוכח לו חיוב שלילת התארים אבל הוא יודע באופן כללי שלה' אין תואר. זה הותר.
ג. מי שהוכח לו חיוב שלילת התארים לגבי האין סוף, אבל בגלל זה הוא החליט שהוא לא מעוניין לעובדו אלא כפי שמתלבש בספירות / אלא את עם ישראל. זוהי ע"ז.
 
זוהי דעתך..

שאתה מטריח את הרמב"ם להצדיקה, למרות שאני בספק רב אם הוא ידע מי זה הרצי"ה קוק א האר"י..
 
למעלה