המלחמה היא בין המיעוטים בין שני העמים
המנהיגים מפחדים לעשות שלום קר בלי מלחמות ובלי טילים ומצד שני לא רוצים להיגרר למלחמות עקובות מדם. פעולות הטרור מבוצעות בידי קיצוניים יהודים וערבים שלא מוכנים לחכות לדיונים ושיחות בין המנהיגים. המלחמה היא על אדמה, על אבנים, על חול. בכל אופן זה התחיל ממלחמה על שטח, מי יגור ואיפה וכמה אדמה כל אחד יקבל. זה בינתיים התפתח למלחמה אידיאולוגית, כלכלית, הישרדותית. הערבים רוצים בסך הכל לחיות בשקט, לעבוד, לפרנס את המשפחות שלהם בשקט. היהודים רוצים בסך הכל ביטחון ושלווה ולדעת שלא צריך להסתובב עם שכפץ ברחובות ולהיות קרובים לממ"ד או מקלט. אני לא מבינה איך אנשים שמגדלים ילדים יכולים להמשיך להילחם בצורה כזאת עקובה מדם ולהגיד שרוצים שלום. מי שרוצה שלום אמיתי לא נלחם, לא יורה קטיושות, לא משגר טילים בלב רחוב הומה אדם וקורא לזה חיסול ממוקד למרות שמפספס ופוגע ברכב של משפחה חפה מפשע. למדינת ישראל יש צבא מסודר לרשות הפלסטינית יש חוליות טרור שגם אם המנהיגים מגנים פה ושם את פעולות הטרור הם מעלימים עין במקרים אחרים למען השקט האזורי, ליצור "שקט תעשייתי". יש אנשים שנמאס להם מהטרור, מהטילים, מהפצועים ומהחדשות הרעות כל הזמן אז כן, הם עוזבים למקומות שלדעתם יהיה להם יותר שקט. אני לא מאמינה שבמקום אחר אפשר לחיות בשקט ובנוחות, לא לאורך זמן. היהודים והערבים הם שני עמים שעמי העולם לא מסמפטים והסכסוך הערבי-ישראלי ההו-כה מתמשך מזה שנים על גבי שנים, מתיש לא רק אותנו אלא גם את תושבי העולם כולו. זה מאוד לא בוגר לעמוד אחד מול השני ולהגיד "אני יותר חזק, אני אשרוד יותר ממך". "... העם הערבי יודע לסבול יותר מהעם היהודי" ואני אומרת: למה לסבול בכלל? אני גם יכולה עכשיו גם לבוא ולהתנצח איתך ולהגיד לך שהעם היהודי ידוע כעם שורד לאורך דורי דורות וזה מוכח. אבל אנחנו לא ילדים בגן שכל אחד מספר כמה שאבא שלו יותר חזק וכמה שאח שלו יותר גבוה. לעניין הדתיים החרדים המתפללים והלא מתגייסים - גם אני חושבת שהם יכולים להמשיך להתפלל עד שייבנה בית שלישי, כל עוד הם יתמידו בתפילה ולא יתערבו בדברים שהם לא מבינים.
המנהיגים מפחדים לעשות שלום קר בלי מלחמות ובלי טילים ומצד שני לא רוצים להיגרר למלחמות עקובות מדם. פעולות הטרור מבוצעות בידי קיצוניים יהודים וערבים שלא מוכנים לחכות לדיונים ושיחות בין המנהיגים. המלחמה היא על אדמה, על אבנים, על חול. בכל אופן זה התחיל ממלחמה על שטח, מי יגור ואיפה וכמה אדמה כל אחד יקבל. זה בינתיים התפתח למלחמה אידיאולוגית, כלכלית, הישרדותית. הערבים רוצים בסך הכל לחיות בשקט, לעבוד, לפרנס את המשפחות שלהם בשקט. היהודים רוצים בסך הכל ביטחון ושלווה ולדעת שלא צריך להסתובב עם שכפץ ברחובות ולהיות קרובים לממ"ד או מקלט. אני לא מבינה איך אנשים שמגדלים ילדים יכולים להמשיך להילחם בצורה כזאת עקובה מדם ולהגיד שרוצים שלום. מי שרוצה שלום אמיתי לא נלחם, לא יורה קטיושות, לא משגר טילים בלב רחוב הומה אדם וקורא לזה חיסול ממוקד למרות שמפספס ופוגע ברכב של משפחה חפה מפשע. למדינת ישראל יש צבא מסודר לרשות הפלסטינית יש חוליות טרור שגם אם המנהיגים מגנים פה ושם את פעולות הטרור הם מעלימים עין במקרים אחרים למען השקט האזורי, ליצור "שקט תעשייתי". יש אנשים שנמאס להם מהטרור, מהטילים, מהפצועים ומהחדשות הרעות כל הזמן אז כן, הם עוזבים למקומות שלדעתם יהיה להם יותר שקט. אני לא מאמינה שבמקום אחר אפשר לחיות בשקט ובנוחות, לא לאורך זמן. היהודים והערבים הם שני עמים שעמי העולם לא מסמפטים והסכסוך הערבי-ישראלי ההו-כה מתמשך מזה שנים על גבי שנים, מתיש לא רק אותנו אלא גם את תושבי העולם כולו. זה מאוד לא בוגר לעמוד אחד מול השני ולהגיד "אני יותר חזק, אני אשרוד יותר ממך". "... העם הערבי יודע לסבול יותר מהעם היהודי" ואני אומרת: למה לסבול בכלל? אני גם יכולה עכשיו גם לבוא ולהתנצח איתך ולהגיד לך שהעם היהודי ידוע כעם שורד לאורך דורי דורות וזה מוכח. אבל אנחנו לא ילדים בגן שכל אחד מספר כמה שאבא שלו יותר חזק וכמה שאח שלו יותר גבוה. לעניין הדתיים החרדים המתפללים והלא מתגייסים - גם אני חושבת שהם יכולים להמשיך להתפלל עד שייבנה בית שלישי, כל עוד הם יתמידו בתפילה ולא יתערבו בדברים שהם לא מבינים.