קריאטיב זה לא יצירתיות במקור?
שלום צור, סלח לי על הישירות והבוטות אבל יש לי שאלה מטרידה (?) נוספת: אני לא מאשים אף משרד פרסום בקונספירציה או כוונות רעות אבל בתור בוגר לימודי תקשורת ועיצוב שמכיר את הנפשות הפועלות ופועלן נתקלתי פעמים רבות בבעיית הקהל הידוע בשלל כינויים כמו הישראלי המצוי-> המכוער -> הטיפש (אם מותר להגיד דבר כזה בקול רם). בסה"כ הברנז'ה היא ביצה מבעבעת ורוחשת שעסוקה בלהתחרות בעצמה ולהעלות לכולנו, הצרכנים, את סף הגירויים מתוך תחרות פנימית בין המשרדים (לא נשארו לכם כלים אחרים להתחרות בעזרתם?). הרי רוב הצרכנים לא בוחרים אם להחשף למאות פרסומות ביום ואם לא, המסרים הם רבים ובוטים יותר ויותר, ואותו ציבור לא מלומד (בתחום הפרסום) לא מודע לחלוטין להשפעות המסרים שבתקשורת כל זמן שלימודי תקשורת ופרסום אינם נחלת הכלל. בשלב מסויים קיבלתי על עצמי (בהכנעה וייאוש, יש לומר) את המסקנה שהישראלי הוא כזה רק מפני שהפכו אותו לכזה ואת האצבע המאשימה אני מפנה לתקשורת המסחרית. המיניות, האלימות, הוולגריות, היהירות והשחצנות, תחרותיות ומסחריות מחץ לכל פרופורציה הדרושה לחיים שלווים ונורמלים, וכן - שטחיות ולפעמים גם אפילו טיפשות לשמה. הלב הכואב שלי גרם לי לזנוח את הדיפלומה ולחפש לעצמי מקור הכנסה ללא קונפליקטים אתיים. רציתי לשאול אותך מה מידת המודעות שלכם לחשיבות האופי הקריאטיבי כפקטור בעל השפעה עצומה, למרבה הצער שלילית ברוב המקרים, על האופנה, הטרנדים, ההוויה הישראלית ורוח הדברים בכלל? האם נהוג להתיחס לשיקולים שכאלה (מלבד שאלות ותשובות קצרות ומהירות הנוגעות לאתיקה) בבניית קמפיינים או בניסיונות החוזרים והנשנים של הפרסום הישראלי ליצור פרובוקציות נוצצות אך "זולות"? (השאלות אינן אישיות, או ספציפיות למשרד שלך. מקווה שלא נפגעת אישית)