אני לא חושבת שזה מגמתי /אינטרסנטי
וכן חושבת שהכתוב מתכוון לדבריו, אלא שנושא השכר והעונש מכוון לעם שצריך הוכחות מוחשיות שאלוהים אתו בכל מעשה. הוא צריך תזכורות. אני חושבת שעם התפתחות חשיבתו של האדם המאמין הדתי, הוא מסוגל להבין שיש השגחה עליונה והדברים אינם מקריים, אלא שהוא אינו צריך לראות בזה מדה כנגד מדה, וזו אף לא המטרה של התורה כולה. אגב, עיינתי קצת בדברי הרמב"ם על שכר ועונש בספר איוב ונראה לי שגם הוא מסכם סיום דומה - ואומר : כאשר ידע את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו,ולא יעכירוה לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו. לגבי עמוס - לדבריך "אם יש משהו לאורך כל התנך הוא - מצבו החמרי של העם הוא תוצאה של רמתו הרוחנית" - עמוס מתאר את השכבים על מטות שן...ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק... אבל חוטאים ורמת הרוחניות שלהם לא עומדת ביחס ישיר לרווחתם הכלכלית. וקצת על חגי מלאכי וזכריה - הבטחות ה' לעם שמצבם ישתפר לאחר שיבנו את בית המקדש. חגי (א,ב) לא עת בא עת בית יהוה להבנות. במצב הכלכלי-מדיני הקשה לא רוצה העם לבנות את הבית. אומר לו הנביא - (א,ט) יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו. על ן עליהם כלאו שמים......... ואח"כ ההבטחה שההיכל יהיה מפואר ויפה מהראשון - בנגוד לאמונת העם - (ב,ז) ומלאתי את הבית הזה כבוד.גדול יהיה בוד הבית הזה האחרון מן הראשון ובמקום הזה אתן שלום. ועוד בפסוק יט - ...העוד הזרע במגורה.. והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך..... זכריה - (ב,יב)י ה אמר יהוה צבאות אחר בוד שלחני אל הגויים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו; כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני; זכריה (ח,יג) והיה כאשר הייתם קללה בגויים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה על-תיראו תחזקנה ידיכם ... רוצה עוד להוסיף כי יש מחלוקות בין גדולי מחשבת ישראל בענין שכר ועונש. ואני מאד מסכימה שצריך לחקור ולהעמיק בנבכי התורה ולהבין כוונתה ומשמעותה, ע"מ שנדע לפני מי ומה אנו עומדים, אולי לא עניתי על כל השאלות , וכנראה גם לא הגענו לקצה קצהו של הקרחון.
