צהריים טובים לכולם
אני רוצה לשתף אותכם בדילמה לא פשוטה שמעסיקה אותי ואת בעלי בתקופה האחרונה.
כידוע לכם, לקנות דירה בימינו זאת כמעט משימה בלתי אפשרית. לשני הבנים שלי אין דירה משלהם. בני הגדול גר בברלין והוא חי שם יפה ושוכר דירה יפהפיה בכל קנה מידה יחד עם בן זוג. הוא לא חושב לקנות כאן שום בית ולא מוכן להתחייב למשכנתא משעבדת. אם כבר יהיה לו מספיק כסף, הוא ירכוש דירה בברלין. אז ככה שלגביו אני לא דואגת.
לעומתו, בני הצעיר, גר כבר כמה וכמה שנים טובות בדירות שכורות ומשלם אלפי שקלים בחודש, והתחושה שלנו היא שהוא פשוט לוקח מחצית מהמשכורת וזורק אותה לפח תמורת הזכות לגור לבד באיזה חור של חדר או שני חדרים. שאר הכסף הולך על אוכל, ביגוד, אינטרנט, פלאפון וכל מה שבחור צעיר צריך בכדי לחיות בימינו.
מאחר ואנחנו זוג הורים שאיתרע מזלנו ולא רכשנו לנו ביטוחי חיים או פנסיה לימים קשים, אנחנו בעצם חיים מעבודה קשה וקצת מביטוח לאומי. אין לנו שום אפשרות לרכוש עבורו או לעזור לו ברכישת דירה.
חשבנו אפילו לקחת משכנתא קטנה על הבית שלנו כדי שנוכל לממן לו סכום ראשוני לרכישת דירה ואשר עליה הוא יוכל להתחייב עם משכנתא ל-20 שנה. חשבנו אפילו למכור את דירתנו הגדולה יחסית (5 חדרים 120 מ"ר) ולעבור לדירה קטנה בת 3 חדרים ואת ההפרש מהמכירה לתת לו כדמי קדימה לרכישת דירה קטנה בשבילו. אבל גם זה לא מסתדר כי ההבדל בין הדירה שלי לבין דירה קטנה יותר, לא משאיר בידיי אפילו סכום קטן שאפשר לעשות איתו משהו.
השבוע ישבנו ודיברנו על הנושא עם הבן, ולמרבה ההפתעה הוא אמר שהרבה יותר משתלם לו להמשיך לשלם שכר דירה כל זמן שהוא עובד ומצליח להתפרנס. ההסבר שלו היה פשוט. הוא לא מעוניין לרכוש שום דירה קטנה ולהשתעבד למשכנתא של 20 שנה כאשר הוא בכלל לא יודע אם לא יפטרו אותו מהעבודה מחר. אז מה הוא יעשה אחר כך? איך ישלם את המשכנתא? הרי במידה ולא משלמים משכנתא, הבנק לוקח לך את הבית וכל הכסף שכבר שילמת יורד לטמיון ואתה נשאר בלי כלום. הוא לא מוכן שהעול הזה ירבוץ על כתפיו ויקלקל לו את הטעם של החיים. הוא רוצה ליהנות מחייו כל זמן שהוא בריא ושלם. במידה וחס וחלילה הוא ימצא עצמו בלי עבודה, תמיד הוא יוכל לחזור לבית הוריו ושם יהיה לו חדר וכל צרכיו.
מאחר והוא לא נשוי וההתחייבות תהיה רק עליו, הוא לא מוכן לקחת את הסיכון. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שיש המון צדק בדבריו וגם לא מעט היגיון.
יחד עם זאת, אני לא מבינה איך המדינה הגיעה למצב כזה שאנשים צעירים לא יכולים בשום פנים ואופן לרכוש דירה אלא אם כן יש לו הורים עשירים, או שהוא זכה בפיס או בלוטו. הרי כשאנחנו היינו צעירים, בכל זאת הצלחנו לקנות בית ולהתחייב למשכנתא גם בלי עזרת ההורים. אז מה השתנה מה? למה לא בונים יותר דירות לזוגות צעירים? למה לא בונים דירות להשכרה עבור צעירים לומדים ועובדים? איפה שר הבינוי והשיכון כשצריך אותו?
ובכלל, אני שואלת, למה צריך לקנות את הבית? למה בגרמניה יכולים לחיות מיליוני אנשים בשכירות חודשית, שנים על גבי שנים, מבלי לחשוש שמישהו יעיף אותם מהבית בהתראה קצרה רק בגלל שהוא רוצה למכור את הדירה או לחתן את הבן או הבת?
מתי כבר סוף סוף מישהו יביא איזה פתרון למצוקת הדיור?
מה אתם אומרים? האם הבן שלי צודק, או שמא צריך לקנות לו בית בכל מחיר, גם במחיר ירידה ברמת החיים שלנו ושלו גם יחד?
אני רוצה לשתף אותכם בדילמה לא פשוטה שמעסיקה אותי ואת בעלי בתקופה האחרונה.
כידוע לכם, לקנות דירה בימינו זאת כמעט משימה בלתי אפשרית. לשני הבנים שלי אין דירה משלהם. בני הגדול גר בברלין והוא חי שם יפה ושוכר דירה יפהפיה בכל קנה מידה יחד עם בן זוג. הוא לא חושב לקנות כאן שום בית ולא מוכן להתחייב למשכנתא משעבדת. אם כבר יהיה לו מספיק כסף, הוא ירכוש דירה בברלין. אז ככה שלגביו אני לא דואגת.
לעומתו, בני הצעיר, גר כבר כמה וכמה שנים טובות בדירות שכורות ומשלם אלפי שקלים בחודש, והתחושה שלנו היא שהוא פשוט לוקח מחצית מהמשכורת וזורק אותה לפח תמורת הזכות לגור לבד באיזה חור של חדר או שני חדרים. שאר הכסף הולך על אוכל, ביגוד, אינטרנט, פלאפון וכל מה שבחור צעיר צריך בכדי לחיות בימינו.
מאחר ואנחנו זוג הורים שאיתרע מזלנו ולא רכשנו לנו ביטוחי חיים או פנסיה לימים קשים, אנחנו בעצם חיים מעבודה קשה וקצת מביטוח לאומי. אין לנו שום אפשרות לרכוש עבורו או לעזור לו ברכישת דירה.
חשבנו אפילו לקחת משכנתא קטנה על הבית שלנו כדי שנוכל לממן לו סכום ראשוני לרכישת דירה ואשר עליה הוא יוכל להתחייב עם משכנתא ל-20 שנה. חשבנו אפילו למכור את דירתנו הגדולה יחסית (5 חדרים 120 מ"ר) ולעבור לדירה קטנה בת 3 חדרים ואת ההפרש מהמכירה לתת לו כדמי קדימה לרכישת דירה קטנה בשבילו. אבל גם זה לא מסתדר כי ההבדל בין הדירה שלי לבין דירה קטנה יותר, לא משאיר בידיי אפילו סכום קטן שאפשר לעשות איתו משהו.
השבוע ישבנו ודיברנו על הנושא עם הבן, ולמרבה ההפתעה הוא אמר שהרבה יותר משתלם לו להמשיך לשלם שכר דירה כל זמן שהוא עובד ומצליח להתפרנס. ההסבר שלו היה פשוט. הוא לא מעוניין לרכוש שום דירה קטנה ולהשתעבד למשכנתא של 20 שנה כאשר הוא בכלל לא יודע אם לא יפטרו אותו מהעבודה מחר. אז מה הוא יעשה אחר כך? איך ישלם את המשכנתא? הרי במידה ולא משלמים משכנתא, הבנק לוקח לך את הבית וכל הכסף שכבר שילמת יורד לטמיון ואתה נשאר בלי כלום. הוא לא מוכן שהעול הזה ירבוץ על כתפיו ויקלקל לו את הטעם של החיים. הוא רוצה ליהנות מחייו כל זמן שהוא בריא ושלם. במידה וחס וחלילה הוא ימצא עצמו בלי עבודה, תמיד הוא יוכל לחזור לבית הוריו ושם יהיה לו חדר וכל צרכיו.
מאחר והוא לא נשוי וההתחייבות תהיה רק עליו, הוא לא מוכן לקחת את הסיכון. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שיש המון צדק בדבריו וגם לא מעט היגיון.
יחד עם זאת, אני לא מבינה איך המדינה הגיעה למצב כזה שאנשים צעירים לא יכולים בשום פנים ואופן לרכוש דירה אלא אם כן יש לו הורים עשירים, או שהוא זכה בפיס או בלוטו. הרי כשאנחנו היינו צעירים, בכל זאת הצלחנו לקנות בית ולהתחייב למשכנתא גם בלי עזרת ההורים. אז מה השתנה מה? למה לא בונים יותר דירות לזוגות צעירים? למה לא בונים דירות להשכרה עבור צעירים לומדים ועובדים? איפה שר הבינוי והשיכון כשצריך אותו?
ובכלל, אני שואלת, למה צריך לקנות את הבית? למה בגרמניה יכולים לחיות מיליוני אנשים בשכירות חודשית, שנים על גבי שנים, מבלי לחשוש שמישהו יעיף אותם מהבית בהתראה קצרה רק בגלל שהוא רוצה למכור את הדירה או לחתן את הבן או הבת?
מתי כבר סוף סוף מישהו יביא איזה פתרון למצוקת הדיור?
מה אתם אומרים? האם הבן שלי צודק, או שמא צריך לקנות לו בית בכל מחיר, גם במחיר ירידה ברמת החיים שלנו ושלו גם יחד?
