בוקר אחד הוא הרגיש כאבי בטן הוא לקח טרמפ אחות במוסד רפואי גדול וסיפר לה על הכאבים היא לקחה אותו איתה למעבדה, שם נעשו בדיקות דם נוספות על אלו שעשו לו בקופת חולים תוך יומיים קיבלנו תשובה מרה. תוך חודש הוא נפטר. שלושה ימים אחרי יום ההולדת שלו 64. סרטן בקיבה. את הסרטן הזה אפשר לאבחן עי ידי בדיקת קולונסקופיה והיא מומלצת בדכ לגברים בגילאי ה 50 אבל, אפשר וצריך לבקש לעשות אותה לכל מי שיש סרטנים פנימיים (לבלב, כבד, קיבה) במשפחה, הדעות חלוקות אבל אם עומדים על זה , הם נותנים אישור לעשות את הבדיקה והיא לגמרי מצילת חיים. אצל אבי הסרטן התגלה בשלב מתקדם, כי זה סוג הסרטן, אין סימנים מקדימים. עצוב לי נורא, אני מוצאת את עצמי מרימה טלפון להתקשר אליו ואז נזכרת שהוא איננו לא מסוגלת למחוק אותו מהסלולרי, הוא הראשון - 'אבא' ובכל פעם רואה אותו שם ונצבט לי הלב. זה המקום היחיד בו הוא עוד תופס מקום בעולם הזה. אני מתגעגעת וכואבת כל הזמן. זה כאב שלא מרפה, כי לא הספקנו להפרד החודש הזה בו היה חולה, היה חודש נוראי, הוא ידע שהוא עומד למות ואנחנו ניסינו לזרוע בו תקוה, אז לא היה זמן לשיחות סיכום וככה הוא הלך לי, עצוב, חולה ומסכן. אני אדם אופטימי מטבעי, גם כשחלה והרופאים אמרו שאין שום סיכוי עשינו דברים מטורפים כמו להביא לו חלב גמלים, תמצמיות של צמחים, מיץ סלק לכח ומיץ כרפס ללא יודעת מה....אבל כלום כמובן לא עזר. אני חושבת שחלק משמחת החיים שלי היא הדרך שלי להמשיך אותו ולא ליפול. הוא היה כזה. יש משברים ויש רגעים שנופלים, אבל בסך הכל, כמו בקלישאה - החיים ממשיכים. היום אני יודעת שהחיים קצרים ומפתיעים, אז עד שיגיע תורנו, מנסה לא לוותר לעצמי. מצטערת על האורך, כנראה שהייתי צריכה לפרוק
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.
