ציון זיון
"נשים הן בין היתר חפצים מיניים. לכל אדם יש סטטוסים רבים. הוא גבר, אב, אח, לקוח של מוסך, תלמיד של המורה אהרון, דייר ברחוב בן גוריון 12 וכו'. כחלק מאותם סטטוסים לכל אדם יש גם סטטוס או דירוג מיני. אנחנו (שזה רוב הגברים) מסתכלים על אישה ובאופן לא מודע כמעט מדרגים את המיניות שלה: הגננת כוסית. מנהלת אגף הכספים כוסית. רווית השכנה לא כוסית.
ניקרא לציון זה "ציון זיון". הקטלוג הזה הוא תהליך המתרחש כל הזמן ומתבצע בדרך כלל באופן לא מודע כאשר אקט הקטלוג עצמו נמשך זמן קצרצר." – door knob
הבעיה שלי עם פורנו, במיוחד בקונטקסט של הפורום, הוא שברגע שאני, האישה בשר ודם (לא הנשים המנוצלות בהחלט בסרטי הפורנו), מעזה לגעת בקודש הקודשים לכאורה של המין הגברי, הלא הוא הפורנו, היחס האוטומטי שאני זוכה לו הוא יחס של חור שכל מה שהוא שווה זה זיון.
כשאישה היא רק "ציון הזיון" המשוקלל שלה (כלומר: כמה היא שווה בתור זיון, כפי שהיטיב להגדיר זאת דור), ולא – חס וחלילה – אדם שאפשר לנהל איתו תקשורת שוויונית, ברור שכל מה שיש לאישה הזו להציע נאמד על פי האופן שבו האישה הזו תתפקד בתוך סיטואציה מינית.
נכון, נשים הן לא רק חפצים מיניים. הן "בין היתר" חפצים מיניים. ואולם, אם יש לנו פונקציונליות מעבר לזו המינית, האינסטרומנטלית, מדוע זה בכל פעם שאני מעזה להתקומם נגד מעמדי ומעמדן של נשים אחרות בעולם כאובייקטים מיניים, האספקט הראשון שבו נבחנת ההתנהלות שלי (גוף של טקסט, for crying out loud), הוא מי אני כאישה שמקיימת או לא מקיימת יחסי מין?
כי אם אני נגד פורנו, אזי אני חובבת בוש (אני מקווה שברור לכולם שההודעה הנ"ל היא בגדר הטרדה מינית, כן? לא אלימות גרידא של טרול, אלא הטרדה מינית). אם אני מתנגדת לפורנו, ברור למה אף אחד לא רוצה לזיין אותי. אם אני לא מוכנה להיות חלק מהמעגל שבו לגיטימי להראות נשים נצרכות, אם אני לא מתפעלת ומתלהבת מזה, אזי מותר להתייחס אלי כאל אובייקט מיני. כמי שהפונקציונליות היחידה שלה היא היותו חור שמזיינים אותו - וגם בזה, כמובן, היא יוצאת נפסדת.
כי יש לה בוש. איכס.
כי היא שמנה/מכוערת/לא עונה למודל יופי מסוים המיובא, איך לא, מהפורנו.
כי אם היא רוצה לאסור על נשים אחרות להזדיין עבור כסף (מה, זכותן!), זה רק בגלל שהיא, בעצמה, לא מקבלת זין.
זהו מעגל קסמים שמתחיל בפורנו ונגמר בפורנו, או מוטב לומר ב"פורנולנד". באותה ארץ פנטזיה וסיליקון שבה יחסי-מין בין גבר לאישה מתחילים ב"פליי", מסתיימים ב"סטופ", ובאמצע לא מתקיים בהם דיבור, ואין שום סיבה מושכלת או רגשית להימצאות שלהם יחד במיטה.
פורנו הוא לא רק הניצול בפועל של נשים מוחלשות (וכן, גם גברים מוחלשים, ובמקרים הכי נוראים, קטינים וילדים), מול מצלמה. פורנו הוא מציאות הדיבור, או היעדר הדיבור והיעדר הסיבתיות, בין גברים לנשים. פורנו ההתייחסות אלי ואל נשים אחרות כאל ציון הזיון שלנו, גם במקומות שחפים מכל הקשר למין, ופורנו הוא ההתקוממות האלימה, אלימה באופן בלתי-נתפס ממש, כל אימת שמישהי מנסה להפקיע את המיניות שלה מן המרחב הציבורי ולנכס אותה שוב, לעצמה. כי איך תיתכן אישה שאיננה בראש ובראשונה אובייקט מיני?
"נשים הן בין היתר חפצים מיניים. לכל אדם יש סטטוסים רבים. הוא גבר, אב, אח, לקוח של מוסך, תלמיד של המורה אהרון, דייר ברחוב בן גוריון 12 וכו'. כחלק מאותם סטטוסים לכל אדם יש גם סטטוס או דירוג מיני. אנחנו (שזה רוב הגברים) מסתכלים על אישה ובאופן לא מודע כמעט מדרגים את המיניות שלה: הגננת כוסית. מנהלת אגף הכספים כוסית. רווית השכנה לא כוסית.
ניקרא לציון זה "ציון זיון". הקטלוג הזה הוא תהליך המתרחש כל הזמן ומתבצע בדרך כלל באופן לא מודע כאשר אקט הקטלוג עצמו נמשך זמן קצרצר." – door knob
הבעיה שלי עם פורנו, במיוחד בקונטקסט של הפורום, הוא שברגע שאני, האישה בשר ודם (לא הנשים המנוצלות בהחלט בסרטי הפורנו), מעזה לגעת בקודש הקודשים לכאורה של המין הגברי, הלא הוא הפורנו, היחס האוטומטי שאני זוכה לו הוא יחס של חור שכל מה שהוא שווה זה זיון.
כשאישה היא רק "ציון הזיון" המשוקלל שלה (כלומר: כמה היא שווה בתור זיון, כפי שהיטיב להגדיר זאת דור), ולא – חס וחלילה – אדם שאפשר לנהל איתו תקשורת שוויונית, ברור שכל מה שיש לאישה הזו להציע נאמד על פי האופן שבו האישה הזו תתפקד בתוך סיטואציה מינית.
נכון, נשים הן לא רק חפצים מיניים. הן "בין היתר" חפצים מיניים. ואולם, אם יש לנו פונקציונליות מעבר לזו המינית, האינסטרומנטלית, מדוע זה בכל פעם שאני מעזה להתקומם נגד מעמדי ומעמדן של נשים אחרות בעולם כאובייקטים מיניים, האספקט הראשון שבו נבחנת ההתנהלות שלי (גוף של טקסט, for crying out loud), הוא מי אני כאישה שמקיימת או לא מקיימת יחסי מין?
כי אם אני נגד פורנו, אזי אני חובבת בוש (אני מקווה שברור לכולם שההודעה הנ"ל היא בגדר הטרדה מינית, כן? לא אלימות גרידא של טרול, אלא הטרדה מינית). אם אני מתנגדת לפורנו, ברור למה אף אחד לא רוצה לזיין אותי. אם אני לא מוכנה להיות חלק מהמעגל שבו לגיטימי להראות נשים נצרכות, אם אני לא מתפעלת ומתלהבת מזה, אזי מותר להתייחס אלי כאל אובייקט מיני. כמי שהפונקציונליות היחידה שלה היא היותו חור שמזיינים אותו - וגם בזה, כמובן, היא יוצאת נפסדת.
כי יש לה בוש. איכס.
כי היא שמנה/מכוערת/לא עונה למודל יופי מסוים המיובא, איך לא, מהפורנו.
כי אם היא רוצה לאסור על נשים אחרות להזדיין עבור כסף (מה, זכותן!), זה רק בגלל שהיא, בעצמה, לא מקבלת זין.
זהו מעגל קסמים שמתחיל בפורנו ונגמר בפורנו, או מוטב לומר ב"פורנולנד". באותה ארץ פנטזיה וסיליקון שבה יחסי-מין בין גבר לאישה מתחילים ב"פליי", מסתיימים ב"סטופ", ובאמצע לא מתקיים בהם דיבור, ואין שום סיבה מושכלת או רגשית להימצאות שלהם יחד במיטה.
פורנו הוא לא רק הניצול בפועל של נשים מוחלשות (וכן, גם גברים מוחלשים, ובמקרים הכי נוראים, קטינים וילדים), מול מצלמה. פורנו הוא מציאות הדיבור, או היעדר הדיבור והיעדר הסיבתיות, בין גברים לנשים. פורנו ההתייחסות אלי ואל נשים אחרות כאל ציון הזיון שלנו, גם במקומות שחפים מכל הקשר למין, ופורנו הוא ההתקוממות האלימה, אלימה באופן בלתי-נתפס ממש, כל אימת שמישהי מנסה להפקיע את המיניות שלה מן המרחב הציבורי ולנכס אותה שוב, לעצמה. כי איך תיתכן אישה שאיננה בראש ובראשונה אובייקט מיני?
