לעולם
אין אני מסמיך דעות והשקפות לציטטות והבאות דברים מן המקורות, משום שבדרך זו ניתן לבסס כל דעה וכל השקפה, אפילו את דעותיו והשקפותיו של הלשונאי בר אוריין. וכל המניח דברים שבארנו שהם בנויים על יסודי עולם והולך ומחפש בפסוק מן הפסוקים ומקבילותיו בלשון אכדית או אשורית או ארמית וכיוצא בהן, או בהגדה מן ההגדות או במדרש מן המדרשים, עד שימצא מלה אחת ישיב בה על דברינו שהם דברי דעת ותבונה- אינו אלא מאבד עצמו לדעת, ודי לו מה שעשה לנפשו. לפיכך ציטטות ומראי מקומות אינם משמשים לי אסמכתא או ראיה אלא אילוסטראציה בלבד: אני רשאי להדגים את מה שיש בדעתי להגיד ע"י ניסוחים מתאימים שבאים מן המקורות, תוך ידיעה ברורה שניתן לדלות מהם גם ניסוחים לדעות והשקפות אחרות, ואפילו מנוגדות להן, ואפילו לדעותיו והשקפותיו של הלשונאי בר אוריין. וכאן מתגלה - להנאתי ולשמחת לבי - כל עומק הניגוד שביני ובין בר אוריין (וחסידיו).