הרב צפניה דרורי לא רמז לנימוקים הלכתיים.
אגב, כמי שעקב בתשומת לב מרובה אחרי מגוון הנימוקים שהועלו בשעתו בעד ונגד ההתנתקות, לא זכורה לי אף אישיות ישראלית, בכירה או זוטרה, שהעלתה נימוקים הלכתיים נגד ההתנתקות. כל הנימוקים, מימין ומשמאל, היו תמיד ענייניים, ובדרך כלל מבוססים על שיקולי ביטחון, מוסר, לגיטימציה של החלטת הממשלה, וכדומה. למשל, הימין אמר שההתנתקות תגרום לירי טילים על אשקלון (היו כמה הזויים שאף הפריזו עד דיבורים על תל אביב), ומולו טען השמאל שלהפך: ההתנתקות דווקא תפחית את החיכוך בין ישראל לבין הפלסטינים. הימין אמר שההתנתקות אינה מוסרית כי היא כרוכה בבעיה האנטי-מוסרית של הגירוש, בעוד שהשמאל טען שההתנתקות מיועדת לחלץ את ישראל מהבעיה האנטי-מוסרית של הכיבוש. הימין טען שלראש הממשלה אין לגיטימציה להפר את מה שהבטיח - לישראלים ערב הבחירות - שלא תהיה נסיגה חד-צדדית מעזה (בניגוד להבטחת עמרם מצנע שהתמודד אז מול שרון ושקרא לנסיגה חד צדדית מעזה), בעוד שהשמאל טען שבמדינה דמוקרטית יש לכבד כל החלטה של רשות נבחרת - שכן הראשות הנבחרת נדרשת להתחשב גם בתמורות המתחדשות מעת לעת ולא רק בהבטחות הישנות שניתנו ערב הבחירות. ועוד כהנה וכהנה טענות מימין ומשמאל.
על כל פנים, קריאתו של הרב צפניה דרורי לסירוב, נבעה אך ורק משיקולים מוסריים, המופנים כנגד פקודות אשר - לדעתו - מעליהן מתנוסס דגל שחור (כאמור מבחינה מוסרית בלבד).
